סימן תרפ"ב

דין על הניסים בחנוכה, ובו ג' סעיפים.

תפילת על הנסים היא הודאה לה' יתברך, על הניצחון במלחמה. הודאה זו, תיקנו חכמים לאמרה בברכת המזון ותפילת העמידה, כי למרות שהניצחון הושג בדרך הטבע, איתנה אמונתנו שה' יתברך הוא שהניע וסיבב את ההשתלטות על היוונים, הגם שהיו חזקים מאתנו פי כמה. ובכל מערכות ישראל ניכר וברור שיד ה' היא המאפשרת לפעולות האדם להצליח. יסוד הודאה זו באמונתנו שכל ניצחון בשדה הקרב אינו מפאת עוצמת הכוח, אלא הודות לעזרת ה' יתברך, כמאמר הפסוק (דברים ח יח) וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אלוקיך כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל.

סעיף א

^אכל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ (א), וּבַתְּפִלָּה בברכת מודים (ב); ^בואם לא אמר, אין מחזירין אותו (ג) (ועיין לעיל סימן רצ"ד (ד) סעיף ד' וה'); ^גוּמִיהוּ אם נזכר באותה ברכה, כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בֵּין אַתָּה לְהַשֵּׁם, חוזר (ה). הגה: יש אומרים כששכח על הניסים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן כשמגיע להרחמן יאמר (ו): הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו כו' (כל בו), (וכבר נתבאר סימן קפ"ז סעיף ד').

^אכרב הונא ורב ששת שבת כד, א. ^בהרי"ף והרא"ש מהא דתני רבי אושעיא שם, וכן כתבו התוספות שם ובשם תוספתא דברכות (פ"ג) וכן כתב הטור בשמם. ^גטור.   

(א) בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ – ברכה שניה בברכת המזון, שמהותה הודאה לה' על שהנחיל לנו את ארץ ישראל. ואין מתאים ממנה, להוספת הודאה על הנסים במלחמות ישראל. ואם התחיל הסעודה ביום שמיני של חנוכה וסיימה אחרי צאת הכוכבים יאמר על הנסים בברכת המזון אבל אם התפלל ערבית באמצע הסעודה לא יזכיר.

(ב) בברכת מודים – בברכה זו מודים לה' יתברך על חיינו המסורים בידו, על כן היא המתאימה ביותר להוספת הודאה זו.

(ג) אין מחזירין אותו – כששכח אדם לומר תוספת מסוימת, כמו יעלה ויבוא, שנוספה בתפילות החגים של התורה, תיקנו חכמים לחזור עליה. אבל בחגים שתוקנו בידי חכמים, לא נתקנה חובת חזרה. הסיבה לכך היא כי בכך מתבצעת הבחנה בין חגים של תורה, לחגים שחכמים תיקנו.

(ד) ועיין לעיל סימן רצ"ד – שם מוזכר כי אף שלא התחיל לומר את הברכה הבאה, אינו יכול לומר שם על הנסים.

(ה) חוזר – אם יחזור לאחר אמירת השם, כדי לומר על הנסים, תהא ברכתו לבטלה, לכן אין לחזור. אבל אם נזכר טרם אמר שם ה', כגון שאמר ברוך אתה, ועדיין לא הזכיר שם השם, יחזור ויאמר על הנסים. אמנם אין לזלזל כלל באמירת על הנסים כי אף שההזכרה היא מדרבנן, וחג החנוכה עצמו הוא תקנת חכמים, אין זו המצאה של חכמים, אלא ביטוי לרצון התורה, שנודה לה' על הנסים, כפי שציוותה להזכיר את יציאת מצרים.

(ו) כשמגיע להרחמן יאמר – אין מניעה לומר על הניסים בגמר ברכת המזון, כי אינו מוסיף ברכה.

גם בתפילת העמידה, יוכל לומר על הנסים, בתום כל הברכות, טרם יאמר יהיו לרצון[1]. וזה מוסכם על הספרדים[2].

סעיף ב

^דגם במוסף של שבת ושל ראש חודש צריך להזכיר של חנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה (ז).

^דמסקנת הגמרא שם.

(ז) שאין מוסף בחנוכה – חידושו של סעיף זה הוא, שכשם שבברכת המזון תיקנו לומר על הנסים, אף שאין חובה לסעוד בחנוכה. כך גם בכל העמידות, אף זו של מוסף שבת או ר"ח, קיימת חובה לומר על הנסים, למרות שאין מוסף בחנוכה. כל זאת, מפאת חשיבות ההודאה לה' על הניצחון.

סעיף ג

^האין אומרים: כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ וְכֻלֵּי (ח), אלא מסיים: וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִים וּגְבוּרוֹת בַּיָּמִים הַהֵם בָּעֵת הַזֹּאת; ^וויש אומרים שאומרים אותו (ט).

^הטור בשם יש אומרים ואביו הרא"ש, דלא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות (ברכות לד, א). ^ושם בשם יש אומרים דכיון דצורך רבים הוא שרי, וכן כתוב בארחות חיים שכך היא הנוסחא ברוב התפילות, וכן כתוב בנוסח הרמב"ם ובמסכת סופרים.

כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ וְכֻלֵּי – כוונתו שאין לומר לשון בקשה "כשם שעשית וכו' תעשה לנו נסים", כי בברכת ההודאה אין מגישים בקשות, מאחר ונראה כאילו מודים רק כדי לבקש שוב. ואכן סודרו ברכות לצורך בקשה, וברכות לצורך הודאה, ואין לערב בינם.

שאומרים אותו – כי רק בקשות אישיות נאסרו, אבל בקשות עבור כלל ישראל, מותר לומר. וכל אחד ינהג כמנהגו.

[1] מ"ב ס"ק ד.

[2] כף החיים אות יב

דין על הניסים בחנוכה (תרפב)

א. בכל תפילות העמידה של ימי החנוכה, מוסיפים על הנסים. בין בתפילות של חול, בין של שבת. וכן בברכת המזון [א].

ב. אם שכח ולא הזכיר, אינו חוזר. לא על התפילה, ולא על ברכת המזון [ב].

ג. אם נזכר טרם אמירת שם ה', שבסוף הברכה, חוזר למקום שצריך להזכיר, וממשיך את ברכתו כרגיל [ב].

ד. אם שכח בברכת המזון, יוסיף על הנסים ב"הרחמן" [א].

ה. אם שכח בעמידה, יכול להוסיף על הנסים בתום הברכות (ו).