סימן תרפ"ד

סדר קריאת התורה בחנוכה, ובו ג' סעיפים.

חכמים תיקנו לקרוא בתורה בכל יום מימי חנוכה, בהם ארעה גם חנוכת המשכן. הקמת המשכן אותה עת, הביאה את נשיאי השבטים להקריב קרבנות במשכן החדש. ולמרות שהיה כל קרבן דומה לשל חברו, כתבה התורה פרשיה נפרדת לכל אחד מהם. ומן היום הראשון ואילך, קוראים את הקרבן שהביא הנשיא באותו יום. בכל פרשיה כזו, יש ששה פסוקים. וההלכה מחייבת שלא לפחות, בכל קריאה בתורה, מעשרה פסוקים. ולכל עולה, יש לקרוא לא פחות משלושה. סימן זה מלמד, כיצד תתקיים חובת הלכתית זו. ביום השמיני לא מסתפקים בקריאת הקרבן של היום השמיני, אלא מוסיפים לקרוא בקרבנות שהביאו שאר הנשיאים.

סעיף א

^אקורין בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא, שלשה בכל יום (א); ^בומתחילין בברכת כהנים (ב) (ויש אומרים שמתחילין בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה (ג) (טור), וכן אנו נוהגין (ד)), ^גוקורא אותו עִם כֹּהֵן וְלֵוִי (ה), וישראל קורא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (ו). (ויש אומרים שהכהן קורא כל אותה הפרשה עד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, והלוי והישראל קורין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (ז) (מנהגים) וכן נוהגין (ח)); ^דבְּיוֹם שני קורא כהן בַּיּוֹם השני עד פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר (ט), ולוי עד בַּיּוֹם השלישי (י), וישראל חוזר וקורא: בַּיּוֹם השני (יא), ועל דרך זה בכל יום (יב). הגה: ויש אומרים שישראל קורא בַּיּוֹם שלאחריו, דהיינו בַּיּוֹם השלישי (יג), וכן בכל יום; וכן נוהגין (יד) (הגהות מיימוני פי"ח); ^הביום שמיני מתחילין: בַּיּוֹם השמיני, וגומרין כל הסדר (טו), וקורין פרשה ראשונה של בהעלותך (טז) (ונוהגים לסיים כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה (יז) (מנהגים)).

^אמשנה מגילה ל ע"ב, דאיתא בפסיקתא שבכ"ה בכסלו נשלם מלאכת המשכן, טור. ^בשם בשם יש מקומות. ^גשם בטור. ^דשם. ^השם.

(א) שלשה בכל יום – בכל יום מזמנים שלשה עולים.

(ב) בברכת כהנים – פרשיה זו כתובה בפרשת נשא (במדבר ו כב), ונסדרה לפני פרשיות חנוכת המשכן. טעם קריאתה הוא מפאת הכהנים החשמונאים, על ידם ארע נס חנוכה.

(ג) ביום כלות משה – בפרשת נשא (במדבר ז א), שם הובאו מאורעות חנוכת המשכן.

(ד) וכן אנו נוהגין – אמנם חלק מהאשכנזים נוהגים כמו הספרדים, ומתחילים בברכת כהנים.

(ה) עם כהן ולוי – את פרשיית ברכת כהנים מחלקים לשני קרואים, ואת הקריאה של "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" לשלישי. נמצא כי אין הפסוקים מצומצמים, בשונה מימים אחרים, בהם יש צורך בפתרון הלכתי.

(ו) וישראל קורא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן – במדבר פרק ז, פסוקים יב עד יז.

(ז) קורין ביום הראשון – לדעה זו, מחלקים את ששת הפסוקים בין שני עולים, כי הם עיקר הקריאה של יום זה.

(ח) וכן נוהגין – גם בזה רבו המנהגים, וכל קהילה תעשה כמנהגה. ואם טעו אין זה משנה כלל, כי כל המנהגים טובים.

(ט) פר אחד בן בקר – כלומר, שלושה פסוקים.

(י) עד ביום השלישי – מסיים את שלושת הפסוקים האחרונים של פרשיה זו.

(יא) חוזר וקורא: ביום השני – את כל ששת הפסוקים, ובסך הכל קראו שנים עשר פסוקים.

(יב) ועל דרך זה, בכל יום – יש לקרוא את פרשיית הקרבנות, של אותו יום בלבד.

(יג) דהיינו ביום השלישי – יקרא את קריאת היום שלאחריו, לבל יקרא פעמיים את אותה קריאה.

(יד) וכן בכל יום; וכן נוהגין – אמנם לא כל האשכנזים נוהגים כך, וכל אחד ינהג כמנהג מקומו.

(טו) וגומרין כל הסדר – כלומר יש לקרוא את פרשיות הנשיאים עד יום שנים עשר, וגם את המשך הפרשה, בה הובא סיכום של כמויות הקרבנות שהוקרבו, וסיומה בפרק ז פסוק פט.

(טז) פרשה ראשונה של בהעלותך – פרשייה בתחילת פרק ח (פסוקים א עד ד), בה דנה התורה על מצות הדלקת נרות המנורה, בבית המקדש.

(יז) לסיים כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה – הרמ"א מפרש את דברי המחבר ומבאר, שהפסוק האחרון של מצות הדלקת המנורה, בתחילת פרשת בהעלותך, מסיים במילים "כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה".

סעיף ב

בשבת שבחנוכה מוציאין שני ספרים (יח); באחד קורא בפרשת השבוע (יט), וּבַשֵּׁנִי קורא בְּשֶׁל חנוכה (כ), ^וומפטיר: רָנִּי וְשִׂמְחִי (כא); ואם חָלוּ בו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, מפטיר בשניה ^זבמלכים, בְּנֵרוֹת דִּשְׁלֹמֹה (כב). הגה: ואם חל חתונה בשבת זו, מפטירין בְּשֶׁל חֲנֻכָּה (כג) (מנהגים).

^וברייתא שם במגילה, לא, א. ^זשם, ואף על גב דנרות דשלמה קדימי טפי, אפילו הכי עדיפי לן דזכריה, דנבואות עתיד נינהו. ר"ן (שם יא.).

(יח) מוציאין שני ספרים – ואם יש רק ספר אחד, גוללים ממקום למקום.

(יט) קורא בפרשת השבוע – ומזמין שבע קרואים, כמו בכל שבת.

(כ) קורא בשל חנוכה – בקריאה המיוחדת של חנוכה.

(כא) ומפטיר רָנִּי וְשִׂמְחִי – בספר זכריה, מפרק ב פסוק יד (רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן), עד פרק ד פסוק ז (תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ). הפטרה זו מדברת על הגאולה העתידה, ובתוכה נבואה על הדלקת נרות המנורה במקדש. סיום ההפטרה הוא בקביעה הברורה – לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת – מהות חג החנוכה.

(כב) בנרות דשלמה – בספר מלכים א, מפרק ז פסוק מ (וַיַּעַשׂ חִירוֹם), עד פסוק נ (לַהֵיכָל זָהָב). בהפטרה זו מתוארת בניית המקדש על ידי שלמה, ובכלל הפרטים, גם פרטי המנורות (וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ).

(כג) מפטירין בשל חנוכה – כאשר יש חתן בשבת, יש נוהגים שלא להפטיר בהפטרת השבוע, אלא בהפטרה מיוחדת לכבוד החתן. אבל בשבת חנוכה, אין לנהוג כן. אלא שמנהג זה לא התקבל בכל הקהילות.

סעיף ג

^חאם חל ראש חודש טבת בשבת (כד), מוציאין שלשה ספרים וקורין ששה בפרשת השבוע (כה), ובשני קוֹרֵא אֶחָד בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּמַתְחִיל: וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת (כו), ובשלישי קורא מפטיר בשל חנוכה ^טומפטיר: רָנִּי וְשִׂמְחִי; ^יואם חל ראש חודש בחול, מוציאין שני ספרים, וקורין בְּאֶחָד שלשה בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ (כז), ובשני קורא אחד בשל חנוכה. ^כואם טעה החזן וקרא ארבעה בשל ראש חדש, אם לא הוציאו ספר שני, אין צריך לקרות יותר (כח); אבל אם הוציאו ספר שני, מִשּׁוּם פְּגָמוֹ צריך לקרות חמישי בשל חנוכה (כט). הגה: ואם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק לקרות בשל ראש חודש (ל) (אבודרהם הלכות ברכות); ואם צריך לברך על קריאת ראש חודש (לא), עיין לעיל סימן ק"מ (לב).

^חמימרא דרבי יצחק נפחא, מגילה כט, ב. ^טבמאי דסליק מיניה, ועוד דפרסומי ניסא עדיף, הרא"ש. ^ימימרא דרבי יצחק שם. ^כרוקח והכל בו בשם רש"י.

(כד) ראש חודש טבת בשבת – וצריך לקרוא שלשה פרשיות. פרשת השבוע, קריאת ראש חודש, וקריאת חנוכה.

(כה) ששה בפרשת השבוע – בעליית שישי, יקראו שישי ושביעי.

(כו) ומתחיל: וביום השבת – בדרך כלל לא קוראים בשבת, את שני פסוקי קרבן שבת. אבל בראש חודש שחל בשבת, קוראים גם פסוקי השבת.

אחר קריאת ראש חדש, אומרים הספרדים קדיש ראשון. ויגידו קדיש נוסף, אחר הקריאה של חנוכה. האשכנזים מניחים את ספר התורה השלישי (בו יקראו את הקריאה של חנוכה) על הבימה, ואומרים חצי קדיש, ולא חוזרים לומר חצי קדיש אחר קריאת המפטיר.

(כז) שלשה בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ – קריאת ראש חודש נקראת ראשונה, בהיותה תדירה יותר משל חנוכה.

(כח) אין צריך לקרות יותר – כי תקנת חכמים שבחנוכה מזמנים שלושה עולים, ובראש חודש, שקדושתו רבה יותר, מזמנים ארבעה עולים. ובניגוד לשבת ויום טוב, הוספת עולים בראש חודש אסורה.

(כט) לקרות חמשה בשל חנוכה – כלומר הואיל ולא קראו בספר השני, למרות שהוציאוהו, יתכן שיאמרו כי הוא פגום. חשש זה גובר על איסור הוספת עולה חמישי בראש חודש.

(ל) להפסיק לקרות בשל ראש חודש – ואת של חנוכה, ישובו לקרוא בתום קריאת ראש חודש. ואם שמו לב רק בתום קריאת חנוכה, יקראו את של ראש חודש, ואין צורך לחזור ולקרוא את של חנוכה.

(לא) על קריאת ראש חודש – אחר שכבר ברך העולה על קריאת חנוכה, וטרם החלו בקריאה, שמו לב כי צריך לקרוא עתה בשל ראש חודש. האם ברכתו אכן תקפה, גם לקריאת ראש חודש?

(לב) עיין לעיל סימן ק"מ – שם הובא כי הדבר שנוי במחלוקת, ובני אשכנז חוזרים ומברכים. אבל למנהג הספרדים, אינו חוזר לברך.

סדר קריאת התורה בחנוכה (תרפד)

א. בכל ימי החנוכה קוראים בתורה את פרשיות קרבנות הנשיאים, הכתובים בפרשת נשא, וכפי הנדפס בסידורים.

ב. בשבת חנוכה מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים בפרשת השבוע, ובשני מפטירים בפרשת הנשיאים.

ג. בראש חודש מוציאים שני ספרים, בראשון עולים שלשה לקרוא בשל ראש חודש, ובשני מזמנים את הרביעי, לקרוא את של חנוכה.

ד. אם חל ראש חודש טבת בשבת, מוציאים שלושה ספרים, בראשון קוראים שישה עולים בפרשת השבוע. לשני מזמנים עולה אחד, וקורא בשל ראש חודש. ובשלישי, קוראים בשל חנוכה.