קיצור הלכות פסח - דיני בדיקה וביעור
סימנים תכ"ט-תמ"ו
דיני חודש ניסן (סימן תכט)
- לומדים הלכות פסח שלושים יום קודם בואו. [א]
- בשאר חגים די ללמוד כמה ימים לפני החג.
- לימוד ההלכות הנוהגות בכל דבר הוא חשוב ונחוץ לכל אדם.
- נותנים צדקה לפני פסח כדי שהעניים יוכלו לקיים את הסדר כבני חורין ולא יחסר להם כלום. [א]
- כל ימי חודש ניסן נחשבים ימי שמחה, על כן אין אומרים בהם תחנון, ולא צדקתך בשבת, ולא מספידים נפטרים מלבד תלמיד חכם. [ב]
זמן בדיקת החמץ (סימן תלא)
- אסורה החזקת בעלות על חמץ בפסח, כנאמר "לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך".
- חייבו חכמים לבדוק את הבית מחמץ בערב פסח, תיכף בתחילת הלילה [א].
- אופן ביצוע הבדיקה הוא בכל מקום בו קיימת סבירות שהוכנס בו חמץ במשך השנה [א].
- אסור לקבוע סעודה, להתחיל עבודה, או אפילו ללמוד תורה משהגיע זמן הבדיקה [ב].
- מי שהתחיל ללמוד לפני זמן החיוב, לדעת המחבר, אינו חייב להפסיק. אבל לדעת הרמ"א חייב להפסיק [ב].
- כאשר הכלל "עוסק במצוה פטור מן המצוה" נאמר בלימוד תורה, הרי זה דווקא אם אדם אחר יכול לקיים את המצוה. ואם לאו, מחויב הלומד לעסוק במצוה, כי הלימוד בעיקרו בא לצורך קיום המצוות.
הברכה על הבדיקה (סימן תלב)
- לפני הבדיקה מברכים על ביעור חמץ [א].
- אסור לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה [א].
- אם שכח לברך, יכול לברך כל זמן שלא סיים לבדוק. אבל אחר סיום הבדיקה, אף שעדיין לא ביער חמץ, אינו יכול לברך [א].
- אחרי תחילת הבדיקה, טוב שלא להפסיק עד סיומה, אבל אין איסור להפסיק [א].
- בברכה אחת בודק כל המקומות הצריכים בדיקה [ב].
- יכולים כמה אנשים להתחלק ולבדוק כל המקומות, ודי בברכת אחד מהם [ב].
- גם אם לא מצאו חמץ, אין הברכה לבטלה. ויש שנהגו להחביא חמץ, כדי שוודאי ימצא חמץ. אמנם יש שמשאירים חמץ לביעור בלי להחביאו [ב].
בדיקת חמץ (סימן תלג)
- בודקים לאור נר של שעוה שיש בו פתילה אחת [א, ב].
- יש מקום להתיר לבדוק באור של פנס, אבל המנהג הוא לבדוק באור הנר (ז).
- אין חובה לבדוק אלא מקום שיש בו חשש שהכניס בו חמץ. כל בית לפי המציאות שלו.
- לכן ארונות בגדים ומפות, אינם צריכים בדיקה.
- וצריך לשים לב ולבדוק בתיקי ילדים וארגזי משחקים ומכוניות, שיתכן ונשכח שם חמץ.
- אין צורך לבדוק מקום שלכל היותר ימצא בו פירורים.
- צריך לבדוק גם בתי כנסת ובתי מדרש.
- המטאטא את חדרו ביום י"ג, יבדוק בלילה כתקנת חכמים.
- מי שניקה את חדריו קודם לכן, ודאג שלא יכניסו בהם חמץ, ההלכה פוטרתו מבדיקה, אבל המנהג לבדוק, כדי שלא תישכח תקנת חכמים וחשיבות הבדיקה.
דברים הנוהגים אחרי הבדיקה (סימן תלד)
- החמץ אסור מן התורה – הן באכילה והן בהנאה והן בבעלות – כבר מערב פסח בחצות.
- חכמים אסרו ההנאה שעה לפני חצות והאכילה שעתיים לפני חצות.
- מלבד בדיקת החמץ וביעורו, חובה גם לבטלו בלבו. הסיבה לבדיקה ולביעור היא, שמא הביטול אינו מבוצע בלב שלם. והביטול נעשה, שמא ימצא חמץ בביתו בפסח.
- בלילה, אחר הבדיקה מבטלים את החמץ. וגם למחרת, בעת שריפת חמץ, שבים ומבטלים פעם נוספת, טרם ייאסר בהנאה [א].
- את החמץ שרוצים לאכול למחרת מצניעים אחר הבדיקה, וגם חמץ המיועד להשרף למחרת [א].
- את ביטול החמץ יאמר בשפה המובנת לו [ב].
- אפשר לבטל בכל מקום שהוא [ד].
דין המפרש בים והיוצא בשיירא (סימן תלו)
- היוצא מביתו קודם שלושים יום שלפני פסח, ואינו מתכוין לחזור עד אחר פסח, פטור מבדיקת החמץ, ובבֹא ערב הפסח יבטלו. אמנם כשמגיע לביתו, אחר הפסח, יבער את החמץ הנותר בו [א].
- ברם, אם מתכוין לחזור סמוך לפסח, וכל שכן השב בפסח עצמו, צריך לבדוק טרם עזיבתו [א].
- היוצא מביתו בשלושים יום הסמוכים לחג, חייב לבדוק לפני היציאה, אף שאין בכוונתו לחזור עד אחר החג. ואין מברכים על בדיקה זו. ובערב פסח יבטל ככל ישראל [א].
- היוצאים מביתם לפני פסח ומשכירים את הבית לגוי, וכל החמץ שבו נמכר לו, פטורים מעיקר הדין מבדיקה, אבל טוב וראוי להשאיר קצת חמץ שלא נמכר, ולבדוק אותו ולבערו, כדי לזכות במצוה.
חמצו של אינו יהודי שהופקד אצל ישראל (סימן תמ)
- אחריות היא מקצת בעלות, ולכן ישראל שאחראי על פקדון חמץ, עובר ב"בל יראה". [א]
- אין בראיית חמץ שאינו שלו, אפילו בביתו של ישראל, שום איסור. [ג]
- חמץ של אינו יהודי והישראל לא קיבל עליו אחריות, אינו חייב לבערו מביתו, אלא יעשה לפני יום טוב מחיצה בפני החמץ, כדי שלא יבוא לאוכלו בטעות. [ב]
- גוי שבא ליהודי ובידו חמץ, אין הישראל חייב להוציאו מביתו, רק לא יאכל יחד באותו שולחן. [ג]
- אין למנוע כניסה לבית חולים מבני אדם המחזיקים חמץ בתיקיהם. (י)
- אם דורשים מהם להפקיד חמץ אצל השומר, עד אחר יציאתם, לא יפה עושים, כי יש אחריות על חמץ זה.
תערובת חמץ (סימן תמב)
- האוכל כזית חמץ גמור, עובר על איסור תורה. ובמזיד, ייענש בכרת.
- המחזיקו עובר מן התורה בבל יראה [א].
- בפחות מכזית אין איסור כלל, אלא שאם הוא גלוי וראוי לאכילה צריך לבערו, כדי שלא יבוא לאוכלו [ז] .
- חמץ שודאי לא יאכלו, כגון פירורים, אין צריך לבער.
- תערובת ששמינית ממנה חמץ, קרויה "כזית בכדי אכילת פרס". כלומר כזית חמץ מעורב בהיתר, ואכילת התערובת נמשכת כזמן אכילת ארבעה ביצים, שהם שמונה זיתים. האוכל תערובת זו, עובר בלאו הכתוב בפסוק (שמות יב כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלו), והמשהה חמץ זה בבית, עובר על בל יראה.
- תערובת שבה פחות משמינית חמץ, ובכולה שיעור כזית, אסורה מן התורה באכילה ככל חצי שיעור, והמקיימו עובר בבל יראה [א].
- תערובת שהחמץ נתן בה רק טעמו, אסורה באכילה, אבל אין בזה לאו. ואיסור תורה זה, חומרתו קלה, באופן יחסי].
- מדרבנן אין להשאיר תערובת כזו בביתו, שמא יבוא לאכלה.
- אם נתערב מעט מאד חמץ בתערובת, בכמות של "פחות מאחד חלקי שישים (1/60)", זה נקרא "משהו חמץ", ואינו חייב לבער [ד].
- אם "משהו חמץ" התערב במאכל בתוך הפסח, אסור לאוכלו.
- אם לפני פסח עירבו "משהו חמץ" במאכל, ראוי שלא לאוכלו. על כן אין לאכול בפסח מאכלים תעשייתים, כשבתרכבותם מצוי משהו חמץ. ובשעת הדחק מותר לאוכלו.
- אם משהו חמץ נתערב לפני פסח שלא בכוונה, מותר לאוכלו. על כן בשר ודגים שנקנו לפני פסח, מותרים בפסח.
- דבר שאינו מאכל אדם ומעורב בו חמץ, מותר בשימוש בפסח [י]. על כן מותר להשתמש בפסח בסבונים ובחומרי ניקוי, גם ללא הכשר מיוחד לפסח.
- את המצנם יש לנער מן החמץ שניתן להסיר, ויצניעו. וכך יש לנהוג במיקסר שלא ניתן לנקותו מן החמץ הדבוק.
דין חמץ בערב פסח אחר חצות (סימן תמג)
- מחצות ערב פסח, נאסר החמץ מן התורה, הן באכילה והן בהנאה והן בהחזקה.
- מדרבנן, כבר שעה לפני כן אסור באכילה ובהנאה, ואסור להחזיק בו. [א[
- שעתיים לפני חצות אסור באכילה, אבל מותר בהנאה. ואפשר עדיין למכרו לאינו יהודי. [א]
ביעור חמץ (סימן תמה)
- בערב פסח מבערים את החמץ שנשאר [הק].
- משעה ששית, נאסר החמץ מדרבנן בהנאה [הק].
- אם מבערו בשעה שישית, חייב לשורפו או לפוררו, או להשליכו אל הים, ובכך לפוסלו כליל מאכילה [א].
- גם אם מבער חמץ לפני כן נהגו לשורפו. אבל ניתן לבערו ולהתפטר ממנו בכל דרך שהיא, כגון לתתו לאינו יהודי [ב], או לזורקו לאשפה ציבורית.
- בני אשכנז נהגו, שאם אין לו חמץ לשרוף, ישרוף כלי שהכיל חמץ [ג].