הלכות תחומין

קיצור ההלכות המעשיות שבשו"ע וברמ"א

הלכות תחומין (סימנים שצו – תז)

א.        דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת (סימן שצו)

1.        אסור לצאת בשבת וביום טוב מחוץ לתחום, כפי שנאמר "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" [הק].

2.        מן התורה, תחום שבת הוא כ-12 מיל, שזה בערך כ-12 קילומטר [הק].

3.        מדרבנן תחום שבת הוא 2000 אמה, שזה בערך קילומטר [א].

4.        מי שיצא חוץ לתחום בשבת, יש לו 4 אמות בכל צד, ובסך הכל מרובע של 8 אמות על 8 אמות והוא באמצע [א].

5.        אין היתר לטלטל בשבת חפצים, למעלה מ-5 אמות ושני שליש (ח).

6.        מקום מוקף מחיצות למגורים נחשב כארבע אמות על ארבע אמות, גם אם שטחו גדול מאוד [ב].

7.        שטח מוקף מחיצות נחשב כ 4 אמות, גם אם אין בו מגורים [ב].

ב.      דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה (סימן שצז)

1.        שָבַת אדם בשדה מחוץ לעיר, יש לו 2000 אמה לכל רוח, מלבד ארבע האמות שיש לכל אדם במקומו [א].

2.        שָבַת במקום שהוקף מחיצות למגורים, יש לו 2000 אמה לכל רוח, מן המחיצות וחוצה [א].

3.        שָבַת בעיר, אפילו אין לה מחיצות, יש לו 2000 אמה לכל רוח, מקצה העיר [א].

4.        השובת מחוץ לעיר ואינו יכול למדוד, רשאי ללכת 2000 פסיעות בינוניות, לכל רוח [ב].

5.        כליו ובהמותיו של אדם, אינם רשאים לצאת חוץ לתחום בעליהם [ג].

6.        תחום כלים השייכים לשותפים, כתחום המשותף לשני הבעלים [ח].

7.        ביקש מחבר בערב יום טוב, לשאול אחד מכליו, אפילו אם לקחו בפועל ביום טוב עצמו, תחום הכלי כתחום השואל [יא].

8.        שאלם ביום טוב, תחומם כתחום המשאיל [יא].

ג.     דין היאך מודדין אלפים אמה (סימן שצח)

1.        עיר שצורתה מרובע או מלבן, מודדים מגבולותיה 2000 אמה, לכל רוח [א].

2.        עיר שצורתה עגולה או כעין אליפסה, מציירים סביבה מרובע או מלבן, בכיוון רוחות העולם, כביכול שוכנת עיר זו בתוך הציור. ומן הקו הדמיוני הזה יימדדו 2000 אמות [ב].

3.        עיר בעלת צלעות רבות, גם היא תסובב במעין קו של ריבוע או מלבן. כביכול, העיר כולה, שוכנת בתוכו. ומן הקו הדמיוני, יימדדו 2000 אמות [ב].

4.        לפי המחבר, בית המצוי בתוך 70 אמה מן העיר, נכלל בשטחי העיר, ורק ממנו והלאה מודדים 2000 אמה [ה].

5.        הרמ"א מקל יותר, ולפיו תחילת המדידה נעשית רק אחר כלות שבעים אמה מן הבית החיצוני ביותר, וכך מנהג אשכנז [ה].

ד.        במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד (סימן שצט)

1.        את 2000 האמות מודדים בקו אווירי [ד].

2.        התחומין נמדדים כטבלה מרובעת או מלבנית, מסביב לכל היקף העיר. ומרוויחים גם את הקצוות של הטבלה. כך שאם יימתח קו אלכסוני מן העיר, עד לקרן הזוית של הטבלה, יהיה אורכו 2800 אמות [י].

3.        סומכים על אדם גדול, שמעיד כי בקטנותו היה תחום שבת מגיע עד נקודה מסוימת [יא].

ה.   דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים (סימן תד)

1.        אין איסור תחומין מעל 10 טפחים, עד תחום של י"ב מיל. אבל מעבר ל-י"ב מיל, יש איסור תחומין [א].

2.        על כן אדם שהגיע בשבת במטוס, הרי הוא כאדם שנמצא חוץ לתחומו. אבל רשאי הוא ללכת בכל שדה התעופה, שדינו כ-4 אמות, ובתנאי שהמתחם כולו מוקף מחיצות (ד).

3.        בימים ובנהרות אין איסור תחומין, מעל 10 טפחים. ויש למודדם מקרקעית הים או הנהר, אפילו במרחק גדול מ-12 מיל [א].

4.        על כן מי שספינתו הגיעה אל הנמל בשבת, יש לו 2000 אמה לכל רוח [א].

ו.    דין היוצא חוץ לתחום (סימן תה)

1.        היוצא מחוץ לתחום בשבת, אין לו אלא 4 אמות, במקום הימצאו [א].

2.        הנמצא מחוץ לתחום בכניסת השבת, יש לו 2000 אמה לכל רוח, ממקום הימצאו בכניסת השבת [ב].

3.        מי שיצא בשבת בשוגג, מחוץ לתחום, וחזר לתחומו בשוגג, הרי זה כאילו לא יצא [ג].

4.        אם חזר באיסור, גם במקומו אין לו אלא 4 אמות [ה].

5.        מי שיצא בשבת בשוגג אל מחוץ לתחום, והגיע למקום מוקף מחיצות, כל המקום מוגדר עבורו כ-4 אמות [ו].

ז.     מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת (סימן תו)

1.        גדול כבוד הבריות, שדוחה איסור דרבנן [הק].

2.        מי שיצא בשוגג מחוץ לתחום, ונזקק לעשיית צרכיו, רשאי ללכת מחוץ ל-4 אמותיו, עד שימצא מקום מוצנע [א].

3.        אם בחיפושיו אחר מקום מוצנע, פסע ונכנס אל גבולות תחומו, דינו כמי שלא יצא [א].

ח.מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום (סימן תז)

1.        רשאי אדם לצאת בשבת אל מחוץ לתחום, לצורך הצלה. ואם יצא, יש לו 2000 אמה לכל רוח [א].

2.        הגיע מציל למקום בו מרחפת עליו סכנה, רשאי הוא לשוב אל מקומו.

3.        אם היה סבור בשעת יציאתו, כי ההצלה לא תארך זמן רב, רשאי הוא לחזור למקומו, כדי שלא יימנע לצאת בפעם הבאה (הערה 1).