סימן נ"ב

דין המאחר לבוא לבית הכנסת, ובו סעיף אחד.

בסימן הקודם ראינו את חשיבות אמירת פסוקי דזמרה כהכנה לתפילה. אולם קבעו הפוסקים שהתפילה בציבור חשובה יותר מאמירת פסוקי דזמרה על הסדר[1], מפני שתפילת הציבור מתקבלת יותר; ולכן המאחר לתפילה, עדיף שיתפלל עם הציבור מאשר שיאמר פסוקי דזמרה. ואם יש לו מספיק זמן, יאמר חלק מהמזמורים על פי חשיבותם, כפי שמבאר המחבר בסימן זה.

סעיף א

^אאם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה, אומר 'ברוך שאמר' עד 'מהולל בתשבחות', ואחר כך 'תהלה לדוד' (תהילים קמ"ה) עד 'מעתה ועד עולם הללויה', ואחר כך 'הללו את ה' מן השמים' עד 'לבני ישראל עם קרובו הללויה' (תהילים קמ"ח), ואחר כך 'הללו אל בקדשו' עד 'כל הנשמה תהלל י-ה'  (א) (תהילים ק"נ). הגה: ואם יש לו שהות יותר יאמר 'הודו לה' קראו' עד 'והוא רחום' (ב) וידלג עד 'והוא רחום' שקודם אשרי, כי בנתיים אינו רק פסוקים מלוקטים (הגהות מיימוני פ"ז מהל' תפלה). ואחר כך 'ישתבח', ואחר כך 'יוצר' וקריאת שמע וברכותיה, ויתפלל עם הצבור. ואם אין שהות כל כך, ידלג גם מזמור 'הללו את ה' מן השמים' (ג). הגה: ואם עוד אין שהות, לא יאמר רק: ברוך שאמר, ותהלה לדוד וישתבח (ד) (הרא"ש ור' יונה פרק אין עומדין). ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג, יקרא קריאת שמע וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם (ה). הגה: ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקר (ו) כמו שנתבאר לעיל סימן מ"ו ומ"ז (כל בו וב"י בשם מהר"י אבוהב).

^אהגהות מימוני בשם ספר התרומה. ^ב טור בשם ר' נטרונאי. ^ג טור בשם רבינו יונה בשם רבותיו.

• כל הנשמה תהלל י-ה – ראינו בסימן הקודם ש"ברוך שאמר" ו"ישתבח" הן ברכות שתיקנו חכמים לפני ואחרי פסוקי דזמרה, ומזמור "תהילה לדוד (המכונה "אשרי") הוא המזמור המרכזי בפסוקי דזמרה. ומוסיף המחבר שאם יש לו שהות יאמר גם מזמורים קמ"ח וק"נ[2], ואם יש לו שהות נוספת יאמר את שאר המזמורים שבין "תהילה לדוד" ל"הללו אל בקדשו".
• עד 'והוא רחום' – מפני שזהו קטע הפתיחה של פסוקי דזמרה. קטע זה הוא חשוב ומשמעותי למנהג אשכנז בלבד, שעל פיו אומרים קטע זה אחרי "ברוך שאמר", ולא למנהג ספרד שאומרים אותו עוד לפני הברכה.
• מן השמים – וכך יצא שאמר את הראשון והאחרון מרצף הפרקים המסיימים את ספר תהילים, פרקים שהם עיקר פסוקי דזמרה.
• וישתבח – וכך יאמר את הברכות ואת הפרק העיקרי מהמזמורים. המחבר הביא אפשרות זו בבית יוסף (בשם רבנו יונה והרא"ש), אולם לא העתיקה בשולחן ערוך; ומכאן נראה שלדעתו יש לכל הפחות לומר גם את פרק ק"נ[3]. וכך ינהגו הספרדים.
• ולא של אחריהם – משום שתקנת חכמים לברך על פסוקי דזמרה היא דווקא אם אומרם לפני התפילה, כהכנה לתפילה. אולם את פרקי התהילים עצמם טוב לומר גם אחר התפילה בלא ברכה.

לברך בבוקר – כוונתו לכל הברכות הנאמרות בשחר. דברים אלה מוסכמים על המחבר, אלא שלא הביאם כאן מפני שאין זה חלק מהתפילה. יש שכתבו שאין לומר ברכת "א-לוהי נשמה" אחרי התפילה, כי יצא כבר בברכת "מחיה המתים" שבעמידה. אולם נראה שאין זה פשט דברי הרמ"א[4], וכדי להסתלק מן הספק יאמר לכל הפחות ברכה זו לפני התפילה. מסיבה זו יקפיד לומר לפני התפילה גם את ברכות התורה, שהלא יש הסוברים שיוצא ידי חובתן בברכת "אהבת עולם", ולכן לא יוכל לאמרן אחר כך,  כפי שראינו בסימן מ"ז (סעיפים ז-ח).

[1] ראה למשל בהמשך, סימן צ' סעיף ט.

[2] רש"י ראה בפרקים אלה את עיקר תקנת פסוקי דזמרה, ייתכן מפני שבשני פרקים אלה מופיעות פעמים רבות המילים "הללו" ו"הללויה". וחשיבות נוספת לפרק ק"נ, שמסיים את ספר תהילים.

[3] וכך מביא להלכה כף החיים על פי הקבלה.

[4] עיין משנה ברורה וכף החיים כאן, שהביאו חידוש זה בשם הפרי חדש, אולם פקפקו בו. וכן בשערי תשובה סימן ו' (ס"ק ז) הביא שהרבה חולקים על דין זה, ושאין להשוות בין ברכת "א-לוהי נשמה", שהיא הודאה על התעוררות מהשינה בבוקר, לברכת "מחייה מתים", המבטאת את אמונתנו בתחיית המתים לעתיד לבוא. ועיין עוד יחווה דעת חלק ד סימן ה, וציץ אליעזר חלק יא סימן ד אות ב. והמברך לאחר התפילה יש לו על מי לסמוך.