הלכות רשויות בשבת

סימן שס"ד

דין מבוי המפולש ועשוי כנדל, ובו ה' סעיפים.

בסימן זה אנו לומדים איך להתיר מבוי פתוח, שניתן לחלוף בו מצד לצד כעין כביש, ודנים על כל מיני צורות שלו. ההבדל הגדול בין מבוי שאינו מפולש[1] לפתוח הוא, שהפתוח דומה הרבה יותר לרשות הרבים. ויתכן אפילו שדינו רשות הרבים, כי הוא מחבר בין שני רשויות הרבים, ואפילו אם הוא פתוח לכרמלית, הוא עדיין יותר דומה לכביש, כלומר לרשות הרבים, מן המבוי הסתום. על כן החמירו חכמים באופני הכשרתו, יותר ממבוי שאינו מפולש. סימן זה ידון כיצד להתיר מבואות אלה, למרות גזירות חכמים, שדימו אותם לרשות הרבים. בסימנים הבאים נלמד כי לחי וקורה, או אפילו צורת הפתח, לא יתירו לבדם את הטלטול בתוך המבואות. אלא יש צורך גם בשיתוף מבואות, כלומר הנחת דבר מאכל באחת מן החצרות.

סעיף א

^אמבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים (א), או צד אחד לרשות הרבים וצדו השני לכרמלית (ב), הגה: או שני ראשיו פתוחין לכרמלית (ריב"ש סימן ת"ה), צריך צורת הפתח מכאן (ג) ולחי או קורה מכאן (ד). ^באבל אם צדו אחד פתוח לרשות הרבים וצדו השני לחצר שאינה מעורבת (ה), אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו (ו). הגה: וכל זה שיש לו תנאים המבוארים לעיל (ז) סימן שס"ג סכ"ו בדין מבוי. אבל אם אינו רק בחצר, צריך תקון חצר משני צדדיו (ח).

^אעירובין ו, א-ב ברייתא וגמרא וכתנא קמא הרי"ף הרא"ש והרמב"ם בפרק יז. ^בטור וסמ"ק בהגהות.

• לרשות הרבים – הוא עצמו אינו מוגדר רשות הרבים, אלא כרמלית, כגון שאינו רחב שלש עשרה אמות ושליש.
• וצדו השני לכרמלית – חכמים הגדירו גם מבוי כזה, ככרמלית.
• צורת הפתח מכאן – העמדתה כמוה כמחיצה גמורה, והמבוי נחשב כאינו מפולש.
• ולחי או קורה מכאן – ככל מבוי שאינו מפולש. ואם עושה צורת הפתח בשני הראשים הרי זה ודאי מועיל.
• וצדו השני לחצר שאינה מעורבת – אם כן אין כאן מבוי מפולש, כי החצר דינה רשות היחיד גמורה, אלא שמדרבנן אסור לטלטל בתוכה. נמצא כי צד זה של המבוי, פתוח למקום שדינו כרמלית מדרבנן, ולכן יש להציב שם לחי או קורה. אבל אם נעשה עירוב חצרות בחצר, היא נחשבת רשות היחיד גמורה. ולכן למרות שהמבוי פתוח מצד אחד לרשות הרבים, אין צורך לבצע בנקודת המפגש, בין המבוי לחצר, כל תיקון.
• לחי או קורה בשני ראשיו – בין המבוי לרשות הרבים, ובין המבוי לחצר.
• שיש לו תנאים המבוארים לעיל – כגון חצרות, הפתוחות למבוי.
• צריך תקון חצר משני צדדיו – אם לא נתקיימו כל תנאי מבוי, המקום מוגדר חצר, למרות היותו פתוח משני עבריו. וצריך להקים בכל ראש פס ארבעה טפחים, או שני לחיים.

סעיף ב

^גרשות הרבים עצמה (ט) אינה ניתרת אלא בדלתות (י), ^דוהוא שננעלות בלילה (יא). ^הויש אומרים אף על פי שאין ננעלות אבל צריך שיהיו ראויות לינעל (יב), שאם היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל. ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשובה כולה כחצר אחד (יג) ואין מבואותיה צריכין תיקון (יד).

^גמפורש בברייתא וגמרא שציינתי לעיל. ^דהרי"ף והרא"ש. ^ההרמב"ם בפרק יז מסוגיא דגמרא שם (ו, ב) אליבא דרב נחמן וכתב הרב המגיד שכן עיקר.

• רשות הרבים עצמה – כגון שהמבוי המפולש פתוח בשני ראשיו לרשות הרבים, והוא עצמו רחב שלש עשרה אמות ושליש אמה.
• אלא בדלתות – כלומר, לא די בצורת הפתח.
• שננעלות בלילה – במציאות, כי בכך הופך המקום לסתום מכל עבר.
• צריך שיהיו ראויות לינעל – די בכך שהדלתות מיועדות לסגירה, כדי להגדיר את המקום כמוקף מכל עבר במחיצות.
• חשובה כולה כחצר אחד – היות והמוקם מוקף מחיצות מכל צדדיו, זו רשות היחיד גמורה.
• ואין מבואותיה צריכין תיקון – כי אינן פתוחות לרשות הרבים ולכרמלית. עם זאת, עדיין צריך לעשות שיתופי מבואות, כפי שנלמד בעזרת השם בסימן שפ.

סעיף ג

^ומבוי עקום כמין ^זדלי"ת (טו), דינו כאלו היה מפולש בעקמימות (טז) וצריך צורת פתח בעקמימותו (יז) ובשני ראשיו, לכל אחד לחי, או קורה (יח), או צורת פתח בכל אחד משני ראשיו (יט) ולחי, או קורה, בעקמימות (כ), ^חואם עשוי כמין ^חחי"ת, צריך צורת פתח בשני עקמימותיו ולחי, או קורה, בשני ראשיו (כא).

^ושם כרב וכפירוש רש"י וכן הסכימו התוספות ורא"ש. ^זכזה . ^חשם כפירוש רש"י. ^טכזה.

• עקום כמין דלי"ת – ופתוח בשני ראשיו לרשות הרבים.
• כאלו היה מפולש בעקמימות – כלומר הוא נחשב כשני מבואות, שכל אחד פתוח בשני ראשיו. ראש אחד, בכניסה מרשות הרבים, והשני בעיקום המבוי.
• וצריך צורת פתח בעקמימותו – בכך מוקמת מחיצה, מחמתה נעשו המבואות לא מפולשות.
• לכל אחד לחי, או קורה – כדין מבוי לא מפולש.
• בכל אחד משני ראשיו – הפתוחים לרשות הרבים, והיא משמשת מחיצה.
• ולחי, או קורה, בעקמימות – כי שתי מבואות אלו אינן מפולשות, ודי להקים בראש הפתוח, כלומר במקום העקמימות, לחי או קורה.
• בשני ראשיו – מבוי זה חלוק לשלש. שנים מחלקיו, פתוחים לרשות הרבים. ובינם מבוי נוסף, הפתוח אליהם. במבוי השלישי, יש להקים צורת הפתח בשני העקמומיות, ובכך הפכו המבואות הפתוחים לרשות הרבים, לאינם מפולשים, כי צורת הפתח כמוה כמחיצה. ובין המבואות הללו לרשות הרבים, די בהצבת לחי או קורה. ובמבוי האמצעי הואיל והוקמה צורת הפתח בשני ראשיו, מותר לטלטל בו, כבכל רשות היחיד.

סעיף ד

^ימבואות הפתוחים אלו לאלו ואין העִקוּם של אחד מהם נוטה לרשות הרבים (כב), כיון שפתיחת המבוי החיצון לרשות הרבים הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשיב כפתוח לרשות הרבים (כג), וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי, וכן כולם.

^יהרא"ש בתשובה.

• ואין העִקוּם של אחד מהם נוטה לרשות הרבים – כלומר המבוי הראשון סתום בראשו האחד, ופתוח בעקמומיות למבוי שני, שבראשו השני פתוח למבוי שלישי, וכן הלאה, ורק האחרון פתוח לרשות הרבים. גם המבוי הראשון צריך תיקון, כי אף הוא מוגדר כפתוח לרשות הרבים, עקב היותו פתוח למבואות האחרים, שבסופם פתוחים לרשות הרבים.
• חשיב כפתוח לרשות הרבים – לכן בכל עקמימות יש להציב תיקון מסוים, כלומר צורת הפתח, או לחי או קורה. ויש לוודא, שבכל מבוי, תוקם צורת הפתח אחת.

סעיף ה

^כמבוי העשוי כְּנָדָל (כד), דהיינו ^למבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו, וראשי השנִיִים פתוחים לרשות הרבים, אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים זה כנגד זה (כה), עושה לכל אחד במקום פתיחתו למבוי גדול צורת פתח (כו), ובראשו השני הפתוח לרשות הרבים לחי, או קורה (כז). ^מובמבוי הגדול (כח), אם הוא מפולש עושה צורת פתח מצד אחד ומצדו השני לחי או קורה (כט). ואם הוא סתום (ל), עושה לחי, או קורה, בראשו (לא).

^כשם בגמרא ח, ב וכפירוש רש"י וכן כתב הרמב"ם בפרק יז מהלכות שבת, והטור. ופירוש 'נדל' הוא שרץ שיש לו שני שורות רגליים. ^לכזה. ^מפשוט מהא דציינתי בריש הסימן.

• מבוי העשוי כְּנָדָל – הנדל הוא סוג שרץ, שיש הקוראים לו "מרבה רגלים". גופו מוארך, ובשני צדדיו יוצאים רגלים רבים. כך גם מבוי העשוי כנדל, באמצעו כביש מרכזי. ומשני צדדיו יוצאים שבילים קטנים, הפתוחים בצדם השני לרשות הרבים.
• זה כנגד זה – כשאינם מכוונים, יש מקום לחשוב שהם חסומים. אך לאמיתו של דבר, דינם כמבוי עקום, וכפי שראינו בסעיף הקודם.
• למבוי גדול צורת פתח – בדיוק כמו במבוי עקום.
• לחי, או קורה – ככל מבוי מפולש, שבראשו האחד יש להקים צורת הפתח, ובראשו השני ניתן להסתפק בלחי או קורה.
• ובמבוי הגדול – כלומר בציר המרכזי.
• ומצדו השני לחי או קורה – ככל מבוי מפולש.
• סתום – כלומר אינו מפולש משני ראשיו.
• בראשו – ככל מבוי שאינו מפולש, אודותיו למדנו בסימן הקודם (סעיף ג).

סעיף ג באר הגולה איור 1

סעיף ג באר הגולה איור 2

סעיף ה באר הגולה

סעיף ג

צריך צורת פתח בעקמימותו. ובשני ראשיו, לכל אחד לחי, או קורה

סעיף ג

אם עשוי כמין חי"ת, צריך צורת פתח בשני עקמימותיו – ולחי, או קורה, בשני ראשיו.

סעיף ה

מבוי העשוי כְּנָדָל, דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו, וראשי השנִיִים פתוחים לרשות הרבים, עושה לכל אחד במקום פתיחתו למבוי גדול, צורת פתח

דין מבוי המפולש ועשוי כנדל (שסד)

• מבוי הפתוח בשני ראשים לרשות הרבים או לכרמלית, ניתן להתירו על ידי הקמת צורת הפתח, בשני ראשיו [א] (ד).

[1] שדינו מן התורה כרשות היחיד.