הלכות תחומין

סימן ת"ד

דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים, ובו סעיף אחד.

 

 

בסימן שמה סעיף יב התבאר, כי דין רשות הרבים הוא רק עד גובה 10 טפחים מהקרקע. והמעביר חפץ ברשות הרבים, מעל 10 טפחים, לא עבר על איסור. ובגמרא הסתפקו אם גם איסור תחומין הוגבל לגובה עשרה טפחים, והליכה על הקרקע בלבד, חוץ לתחום, היא שנאסרה. אבל הליכה באוויר, מעל 10 טפחים, אינה כלולה באיסור תחומין. עוד צריך לדעת, שאיסור הליכה חוץ לתחום 2000 אמה, הוא מדרבנן. אבל יציאה חוץ לשנים עשר מיל (כ 12 קילומטר), אסורה מן התורה. הפלגה בים ובנהרות, לכל הדעות, לא נאסרה מעבר ל-12 מיל מן התורה, רק מדרבנן. ויש להוסיף, כי גובה עשרה טפחים בימים ובנהרות, אינו נמדד משפת המים, אלא מקרקעיתם. על פי הקדמה זו, נוכל להבין את הסימן.

 

סעיף א

^אהמהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה (א) ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (ב), הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו (ג); ^בומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל (ד). הגה: מיהו אם היה הולך בדרך זה (ה) או על ידי קפיצת שם (ו) מתוך שנים עשר מיל חוץ לשנים עשר מיל, אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין שנים עשר מיל הוי דאורייתא (ז) (דעת עצמו ותשובת רמב"ם). ^גוהואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל (ח), לפי שאינם דומין לדגלי מדבר (ט). ^דמי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה למעלה מעשרה מקרקע הים או הנהר, יורד ואינו נמנע, ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מעשרה (י). הגה: ואם הוא ספק אם הוא למעלה מעשרה או לא, אזלינן לקולא (יא) (המגיד פכ"ז). ואם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה מעשרה (יב), דאין לו רק ארבע אמות (יג), מכל מקום אם צריך לצאת מן הספינה מכח גשמים שיורדים עליו, או שחמה זורחת עליו (יד) או שצריך לנקביו וצריך מכח זה ליכנס בעיר (טו), הוה ליה כל העיר כארבע אמותיו, וְכֵיוָן דְּעָל עָל (טז). (א"ז ומרדכי והגהות אשירי פ' מי שהוציאוהו). ועיין לקמן סימן ת"ו, ועיין לעיל סימן רס"ו, מי שרוכב בדרך וחשכה לו בערב שבת, כיצד יעשה.

^אבעיא בגמרא מג, א ולא נפשטא, וכתבה רמב"ם בפרק כז מהלכות שבת הלכה ג. ^בהרב המגיד שם בשם תשובת הרמב"ם. ^גשם ושם. ^דרמב"ם והרמב"ן והרשב"א, ממתניתין דעירובין מא, ב במעשה דרבן גמליאל אוקי לה שם בגמרא (מג, א) במהלכת למטה מעשרה.

 

(א)   עמודים שגבוהים עשרה – מדובר במציאות כלל לא שכיחה, כגון קיר צר וארוך, הנמשך קילומטרים רבים, שהולכים עליו. עם זאת, יוצא מכאן עיקרון מעשי מאד. בפרט בימינו, שיש אפשרות לנוע באוויר, באמצעות כלים שונים, כגון נסיעה במטוס, שאינו יהודי מטיס אותו.

(ב)   על ארבעה טפחים – אך אם יש בהם רוחב 4 טפחים, הם נחשבים כרִצפה, והפוסע עליהם, אינו רשאי לצאת חוץ לתחום.

(ג)    או לאו – כי בגמרא (עירובין מג, א) הסתפקו, אם יש איסור תחומין מעל 10 טפחים מן הקרקע.

(ד)   יהיה ספיקו להקל – כלומר עד 12 מיל, האיסור הוא מדרבנן, הלכך אין איסור תחומין מעל גובה עשרה טפחים, בגלל הכלל שבספק איסור דרבנן מקילים. אבל במרחק גדול מעבר ל-12 מיל, הוא ספק תורה, ואף למעלה מ-10 טפחים, אסור ללכת יותר מ-12 מיל. על כן המגיע במטוס בשבת, אין לו 2000 אמה לכל רוח, אבל כל שדה התעופה נחשב עבורו כ-4 אמות, אם יש סביבו גדר או מחיצה כלשהי.

(ה)   בדרך זה – על קיר צר וארוך.

(ו)     על ידי קפיצת שם – ביכולתו לדלג ממקום למקום, על ידי מעשים קבליים.

(ז)    הוי דאורייתא – וכפי שהסברנו בדברי המחבר, גם הוא פסק, כי מעבר ל-12 מיל, האיסור הוא איסור תורה.

(ח)   לדברי הכל – כי איסור תחומין נלמד ממחנה בני ישראל במדבר, שהיה ברוחב שנים עשר מיל, ונצטוו שלא לצאת ממנו. ושם הרי שהו על יַבָּשָה, ולא בימים ונהרות.

(ט)   לפי שאינם דומין לדגלי מדבר – על כן ספקם להקל.

(י)    ממקום שפגע בו למטה מעשרה – למטה מ-10 טפחים.

(יא)     אזלינן לקולא – ככל ספק דרבנן, שמקילים בו.

(יב)     יצא אלפַּים, ממקום שפגע למטה מעשרה – מדובר על אדם שהפליג בספינה, וכשקרבה ספינתו לנמל, ההפרש בינה לקרקעית הים או הנהר היה פחות מעשרה טפחים. ושם במקום זה, קנה המפליג שביתה. אלא שאחר כך המשיכה ספינתו בהפלגה, וההפרש בינה לקרקעית גבה, ושב להיות יותר מ-10 טפחים, אשר אמנם אין בזה כל איסור. אך לאחר עצירת הספינה בנמל, הגובה מן הקרקעית התקטן פעם נוספת, ונעשה פחות מ-10 טפחים. וכיון שחלפו 2000 אמה ממקום שביתתו, אינו רשאי ללכת יותר מארבע אמות.

(יג)      דאין לו רק ארבע אמות – כמו כל אדם שיצא מתחומו. ואף שלא עבר כל איסור בהפלגתו 2000 אמה, הרי בסיומה, יצא חוץ לתחומו. וכבר למדנו, שהנמצא חוץ לתחומו, אין לו אלא 4 אמות.

(יד)     שחמה זורחת עליו – והרי זה צער גדול, ובמקום צער לא גזרו חכמים.

(טו)     וצריך מכח זה ליכנס בעיר – התירו לו משום הצער, ומשום כבוד הבריות, להיכנס אל העיר, למקום מוצל, או למקום מחומם, או שנמצא שם מקום ראוי לעשיית צרכיו, נסתר מעין רואה. ולאחר שנכנס אל תוכה, יכול להסתובב בכל העיר, אם היא מוקפת חומה, כי העיר כולה נחשבת כ-4 אמות.

(טז)    וְכֵיוָן דְּעָל עָל – תרגום: אחר שנכנס, נכנס. כלומר לאחר שהוכרח להיכנס, רשאי הוא ליהנות מן ההיתר, וכל העיר נחשבת עבורו כ-4 אמות.

 

 

דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים (תד)

א.     אין איסור תחומין מעל 10 טפחים, עד תחום של יב מיל. אבל מעבר ל-יב מיל, יש איסור תחומין [א].

ב.      על כן אדם שהגיע בשבת במטוס, הרי הוא כאדם שנמצא חוץ לתחומו. אבל רשאי הוא ללכת בכל שדה התעופה, שדינו כ-4 אמות, ובתנאי שהמתחם כולו מוקף מחיצות (ד).

ג.      בימים ובנהרות אין איסור תחומין, מעל 10 טפחים. ויש למודדם מקרקעית הים או הנהר, אפילו במרחק גדול מ-12 מיל [א].

ד.      על כן מי שספינתו הגיעה אל הנמל בשבת, יש לו 2000 אמה לכל רוח [א].