סימן תקצ"ה

מי שאינו בקי לא בתקיעות ולא בתפלה, ובו סעיף אחד.

סעיף א

^אמי שאינו בקי בתקיעות ולא בסדר תפלת מוסף, ולפניו שתי עיירות באחת בקיאים בתקיעות ולא בתפלת מוסף ובאחת בקיאין בתפלת מוסף ולא בתקיעות, ^*)הולך למקום שבקיאים בתקיעות (א), אפילו של מוסף ודאי ושל תקיעות ספק (ב). הגה: מיהו אם יכול לילך למקום המתפללים ויש שהות ביום שישמע אחר כך התקיעות במקום שתוקעין, יקיים שתי המצות, דכל היום כשר לתקוע (ג) (ב"י בשם ירושלמי).

^אברייתא ראש השנה לד, ב. ^*)(מפני שהתקיעה מן התורה והברכות מדברי סופרים).

(א) למקום שבקיאים בתקיעות – כי חובת שמיעתם היא מן התורה.

(ב) ושל תקיעות ספק – כלומר אף אם כלל לא בטוח שיהא שם אדם היודע לתקוע.

(ג) דכל היום כשר לתקוע – זה מוסכם על המחבר.