סימן תקצ"ז

אם מותר להתענות בר"ה, ובו ג' סעיפים.

ראש השנה מכיל בתוכו ניגודים: מחד, יש הרואים בו, מחמת היותו יום דין, זמן ראוי לתענית. ומאידך, יש הרואים בו זמן של יום טוב ושמחה, על פי המדרש המובא בטור (הלכות ראש השנה סימן תקפא): "ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו, שיודעת אופיה של א-להיה, פירוש, מנהגיו ודיניו. שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם, ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס. לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ראש השנה ולהרבות מנות בראש השנה, ומכאן תשובה למתענין בר"ה".

למעשה, יש גדולים שנהגו להתענות בראש השנה, ויש גדולים אחרים הסוברים, בהתבסס על המדרש הנזכר, שלא נכון הדבר, ואין להתענות בראש השנה.

סימן זה ילמד כיצד יש לנהוג הלכה למעשה.

סעיף א

^אאוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענין (א) בראש השנה ולא בשבת שובה; ^באמנם לא יאכלו כל שבעם (ב), למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם.

^אטור בשם רב האי והרי"ץ גאות וכן כתב הרא"ש בפסקיו סוף ראש השנה והמרדכי בתחילה והגהות מיימוניות פרק א והמדרש שצינתי לעיל בסימן תקפ"א אות ד. ^באגודה.

(א) ואין מתענין – כי בטוחים שהדין דין אמת, ושמלכנו רחום וחנון, ויעשה לנו נס ויכפר לנו אף אם איננו ממש ראויים.

(ב) לא יאכלו כל שבעם – כי למרות היותו חג, הרי הוא בכל אופן יום דין, ואין לשכוח זאת כלל. אמנם אם התפילה מתארכת קמעא, אין איסור לצום עד חצות[1].

סעיף ב

^גיש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה (ג) ומשנה רגילתו ואינו מתענה, אינו משלים שנתו (ד). הגה: ומי שאינו ירא לנפשו (ה) אין צריך להתענות כל ימיו (כל בו ומנהגים), רק צריך התרה, כמו שאר נדר (ו) (כל בו).

^גאגור.

(ג) שרגיל להתענות בראש השנה – על ידי ההרגל נעשה מנהגו כנדר.

מדובר על צום רק במהלך היום, ולא בלילות ראש השנה.

(ד) אינו משלים שנתו – כלומר ימות באותה שנה. זה כמובן נראה עונש מאוד גדול, וצריך להסביר את הסיבה לכך. ההסבר הוא, שהנוהג הנהגה של מצוה שלושה פעמים, הרי זה נחשב נדר. כל שכן כאשר הנהגה זו מבוססת על הליכות צדיקים. הואיל וכך, כיצד יכול אדם המתנהג כצדיק, לזלזל בנדר חלילה.

יש בכך לימוד גדול, שלא כדאי ליטול על עצמו הנהגות של צדיקים, אם אינו עומד בדרגה זו, כי אחר שהנהגתו נחשבת לו כנדר, ידקדקו עמו מן השמים, שהרי מדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה.

(ה) שאינו ירא לנפשו – אינו מקבל חששות אלה, וסובר שאין נדר זה חמור יותר משאר נדרים.

(ו) כמו שאר נדר – לדעת הרמ"א, אין נדר זה שונה משאר נדרים, על כן יש אפשרות ללכת אל החכם, כדי שזה יפר אותו.

סעיף ג

^דהמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום (ז); אם היה ביום ראשון, צריך להתענות שני הימים כל ימיו (ח); ואם היה ביום שני (ט), ^היתענה כל ימיו יום שני בלבד (י). הגה: ואין צריך למיתב תענית לתעניתו (יא), דהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה (יב) (תה"ד סימן רע"ח). ואין אומרים עננו (יג) בראש השנה, כמו שאין אומרים ביום כיפור (יד) (הגהות מנהגים).

^דהגהות מיימוני והאגור בשם אגודה שקבלה מקדמונינו. ^התרומת הדשן סימן רע"ח.

(ז) תענית חלום – אדם שראה חלום מבשר רע, וחושש מקיומו, יתענה באותו יום[2], מיד בקומו מן השינה, כמבואר בהלכות תענית, שתענית תכופה באותו יום מועילה לביטול רוע הגזירה. אם ארע שחלם כך בראש השנה, יש בכך מעין סימן שתעניתו חביבה בשמים, וראויה לו בראש השנה.

(ח) כל ימיו – כי שני ימי ראש השנה נחשבים כיום אחד ארוך, לכמה דינים. כמובן דווקא ביום ולא בלילות.

(ט) ביום שני – שחיובו מדרבנן, וממילא קדושתו פחותה. וגם אין הסימן הנזכר עוצמתי כל כך.

(י) יום שני בלבד – די אם יתענה ביום שני, כי הוא מסונף ליום ראשון (אבל החולם בראשון, לא יוכל להתענות רק בו, כי אינו מסונף ליום השני, ועדיין יצטרך להתענות בשני).

(יא) למיתב תענית לתעניתו – תרגום: אין צורך להתענות, אחר ראש השנה, על מה שצם בראש השנה.

(יב) דהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה – וכיון שיש בזה דעות, אין כאן ודאי איסור.

(יג) ואין אומרים עננו – חכמים תיקנו שהמתענה באחד מימות השנה יוסיף, בברכת שמע קולנו, את תפילת "עננו ביום צום תעניתנו", בין אם זו אחת מן התעניות שתיקנו חכמים, ובין אם היא תענית שקיבל אדם על עצמו. ושייכת תפילה זו לצומו, כי מהות ימים אלה הוא התענית, ותפילת עננו הוא ביטוי לעיקרו של היום.

בדבריו מלמד הרמ"א כי המתענה בראש השנה לא יאמר תפילה זו, מאחר וראש השנה במהותו אינו יום תענית. ואף שהוא אכן יום דין מן התורה, אבל לא נצטווינו על צום, ולא שייך לומר בו "עננו בצום תעניתנו".

(יד) שאין אומרים ביום כיפור – הגם שהצום בו אכן ממהותו ועיקרו, אבל זו מצוה מן התורה, ואין לומר לגביו נוסח שנתקן לתעניות שמקורם בחכמים.

——————————————————–

[1] מ"ב ס"ק ב על פי הרמ"א סימן תקפד, סעיף א.

[2] כמבואר לעיל סימן תקסח, סעיף א.

אם מותר להתענות בראש השנה (תקצז)

א. אין להתענות בראש השנה [א].

ב. הגם שאוכלים ושותים בראש השנה, יש למעט קצת [א].