סימן תר"ח

סדר סעודה המפסקת, ובו ד' סעיפים.

לשון הפסוק בו ציותה התורה[1] להתענות ביום כיפור, הוא "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם". כלומר, חובה לצום בעשירי בתשרי. אלא שחכמים שמו לב לביטוי מוזר בפסוק. לא אמר הכתוב בעשירי לחודש, אלא בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב. מכאן הסיקו חכמים שהצום צריך להתחיל עוד טרם העשירי בתשרי. תוספת זו קרויה 'הוספה מחול על הקודש', ובהלכה מקובל כי חובתה מן התורה. יש הסבורים כי גם איסור מלאכה כלול בחובה זו, מאחר והוא מצויין בתחילת הפסוק. ואף החולקים מודים כי החובה להוסיף מן החול על הקודש באיסור מלאכה, הוא לכל הפחות מדרבנן.

סימן זה דן בהלכות תוספת זו.

הלכה מחודשת זו מגלה כי אין הקדושה מצומצמת לזמן הקדוש, אלא ביכולתנו למשוך ולהביא אותה אל ימי החולין, וגם הם יתקדשו. ואף שמדובר על תוספת מועטה מאד של איסור אכילה ומלאכה, שהרי די בכמה דקות, עם זאת יש בכך ללמדנו על חובת שימור ההשראה הקדושה מיום כיפור לכל השנה.

סעיף א

(א) ^אאוכלים ומפסיקים קודם בין השמשות שצריך להוסיף מחול על הקודש; ^בותוספת זה אין לו שיעור (ב), אלא קודם בין השמשות, שזמנו אלף ות"ק אמה קודם הלילה (ג), צריך להוסיף מחול על הקודש מעט או הרבה.

^אברייתא יומא פח ^בהרא"ש שם ועיין במה שציינתי בסימן רסא.

(א) הקדמה לסעיף – במציאות ההלכתית המקובלת היום, זמנו של בין השמשות הוא החל משקיעת החמה, עד כשלש עשרה וחצי (13.5), או שמונה עשרה דקות (18), אחריה. משם ואילך זה כבר ודאי לילה, אבל בין השמשות הוא זמן ספק, אם הוא מן היום הקודם, או מזה שאחריו. ספק זה גרם לאיסור על עשיית מלאכות ואכילה, במהלך בין השמשות של יום כיפור.

סעיף זה מלמדנו כי ביום זה חייבה התורה להוסיף ולהימנע מאכילה וממלאכות כמה דקות לפני השקיעה.

(ב) אין לו שיעור – המנהג הוא להוסיף שמונה עשרה דקות, אבל אין זה חיוב. לכן, בשעת הצורך, אפשר להסתפק בכמה דקות.

(ג) אלף ות"ק אמה קודם הלילה – להבנת דברי המחבר כאן, צריך להסביר שלדעת השולחן ערוך (בניגוד למקובל היום) השקיעה הנראית לנו אינה השקיעה ההלכתית אלא בזמן מאוחר בהרבה, שהוא כחמישים ושמונה וחצי (58.5) דקות אחר השקיעה הנראית. משם ואילך הוא זמן בין השמשות, למשך כשלש עשרה וחצי דקות, שבסיומן הלילה מתחיל.

על כן אומר המחבר כי יש להוסיף זמן מה קודם תחילת השקיעה ההילכתית. אלא שהוראתו אינה מעשית, מאחר וכיום מקובל שבין השמשות מתחיל בעת השקיעה הנראית. לכן את התוספת בה נתחייבנו יש להוסיף טרם השקיעה הנראית.

סעיף ב

^גנשים שאוכלות ושותות עד שחשכה, והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש, אין ממחין בידן כדי שלא יבואו לעשות בזדון (ד). הגה: והוא הדין בכל דבר איסור אמרינן: מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין (ה); ודוקא שאינו מפורש בתורה, אף על פי שהוא דאורייתא; אבל אם מפורש בתורה, מוחין בידן (ו) (ר"ן דביצה ורא"ש בשם העיטור). ואם יודע שאין דבריו נשמעין, לא יאמר ברבים להוכיחן, רק פעם אחת (ז), אבל לא ירבה בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו אליו (ח); אבל ביחיד חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו (ט) (ר"ן ס"פ הבע"י).

^גברמב"ם בפרק א מהלכות שביתת עשור מהא דשבת קמח וביצה ל, א.

(ד) שלא יבואו לעשות בזדון – מצות התוכחה מבוססת על אהבת רֵע. ואם ברור שלא יקשיבו לתוכחתו, ישתוק ולא יוכיח, כדי שהעובר לא ידע מן האיסור, וייחשב שוגג. אבל אם יוכיחו וייהפך למזיד, ייענש יותר.

(ה) שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין – זו הוראה כללית לכל התורה, ולא רק לעניין תוספת יום כיפור.

(ו) מוחין בידן – משום כבוד התורה.

(ז) רק פעם אחת – כי אולי כן יקשיבו.

(ח) מאחר שיודע שלא ישמעו אליו – כמו שבפעם הראשונה לא הקשיבו לדבריו.

(ט) עד שיכנו או יקללנו – עם זאת, המוכיח צריך להיות אדם הראוי להוכיח, וכיום אין זה שכיח.

סעיף ג

^דאם הפסיק מאכילתו בעוד היום גדול, יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קיבל עליו התענית. הגה: ועיין לעיל סימן תקנ"ג דאם קיבל בלב לא הוי קבלה (י).

^דהרא"ש שם ועיין במה שציינתי בסימן תקנג.

(י) דאם קיבל בלב לא הוי קבלה – וזה מוסכם על המחבר.

סעיף ד

^הבערב יום הכיפורים אין לו לאכול אלא מאכלים קלים (יא) להתעכל, כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל. הגה: וכן אין אוכלים דברים המחממים את הגוף, שלא יבא לידי קרי (יב); וכן אין לאכול מאכלי חלב שמרבים זרע (יג), אך בסעודת שחרית נוהגין לאכלן (יד) (מהרי"ל).

^הכל בו בשם הר"מ.

(יא) מאכלים קלים – לכן יש להעדיף עוף או דגים על פני בשר. אמנם זו רק זהירות בעלמא, ולא איסור.

(יב) קרי – הוצאת זרע, כי יש מאכלים שמחממים את הגוף, וגורמים לכך.

(יג) מאכלי חלב שמרבים זרע – וזה מעורר חשש, שייגרם לו קרי.

(יד) נוהגין לאכלן – כי יעבור מספיק זמן, ואלו יתעכלו עוד טרם בא הלילה.

[1] ויקרא כג לב.

סדר סעודה המפסקת (תרח)

א. מצוה לאכול בערב יום כיפור [א].

ב. יש להכניס את חג הכיפור כמה דקות לפני השקיעה, וכבר אז להימנע מאכילה וממלאכה.

ג. המנהג הוא להוסיף כ 18 דקות (ב).