סימן תרכ"א

סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור, ובו ו' סעיפים.

סימן זה דן בתפילת מוסף ובקריאת התורה שלפניה. וגם, מתי עורכים ברית מילה, כשחל זמנה ביום כיפור.

סעיף א

מוציאין שני ספרים, ^אבראשון קוֹרִים שִׁשָּׁה (א) ^בבפרשת אחרי מות עד וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' (ב); ואם חל בשבת, קורים שבעה ומפטיר קורא בשני בפינחס וּבְעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ (ג), ומפטיר בישעיה (נז, יד): וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ, עד (ישעיה נח, יד) כִּי פִי ה' דִּבֵּר (ד).

^אמשנה מגילה כא, א. ^בברייתא שם לא, א.

(א) קוֹרִים שִׁשָּׁה – בימי חול מזמינים שלשה קרואים לברך על התורה. בראשי חודשים ובחול המועד ארבעה, ביום טוב חמישה. ביום כיפור ששה, ובשבת שבעה. כלומר, בכל עת שמתווספת קדושה, מוסיפים עולה אחד. למנהג אשכנז, לא נוהגים להוסיף עולים יותר מכך. ולמנהג הספרדים, יש מקומות שמוסיפים עליות.

בקריאה זו, ניתן לזמן אפילו אנשים שאינם צמים. ואף בציבור שכולם חולים, כגון בבית חולים, שמן הסתם אינם צמים, ניתן לקרוא בתורה, ולזמן את שאינם צמים, הן בשחרית והן במנחה. ומשום שהקריאה נתקנה מחמת קדושת היום, כמו בכל החגים. ואין זה דומה לקריאה שקוראים בתעניות, כי את זו תיקנו חכמים מחמת הצום, ואין לזמן לקריאה זו אדם שאינו צם[1].

(ב) עד וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' – כי בפרשה זו הובאו פרטי עבודת יום הכיפור, כפי שנעשתה בבית המקדש.

(ג) וּבְעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ – שם פורטו קרבנות המוסף, המוקרבים ביום זה.

(ד) כִּי פִי ה' דִּבֵּר – כי מדובר בפרק זה על תשובה וכפרה.

סעיף ב

^גמילה ביום הכיפורים, מָלִין בין יוצר למוסף, אחר קריאת התורה (ה); ולאחר המילה אומרים: אשרי (והמנהג למול אחר אשרי (ו)) (מנהגים); ^דואם הוא במקום שצריך לצאת מבית הכנסת (ז), אין מלין עד אחר חזרת ספר תורה (ח), וחוזרים ואומרים קדיש (ט).

^גמרדכי והגהות אחרונות דמרדכי פרק יט דשבת ^דשם בהגהות.

(ה) אחר קריאת התורה – כי קריאת התורה היא כעין מעמד הר סיני, בו שכנה השכינה. וכל כך מתאים למול בשעה קדושה זו. אין זו חובה אלא מנהג נכון, לכן, כשלא מסתדר כך, מותר למול מהבוקר עד הלילה.

(ו) והמנהג למול אחר אשרי – זה מנהג אשכנז.

(ז) שצריך לצאת מבית הכנסת – כדי למול[2].

(ח) עד אחר חזרת ספר תורה – כי אם יותירו את ספר התורה ללא טיפול, יש בכך זלזול לתורה.

(ט) וחוזרים ואומרים קדיש – האשכנזים, כיון שלפני ברית המילה כבר אמרו אשרי, צריכים לומר איזה מזמור לפני הקדיש, כי אין לומר קדיש לולי קדמה לו תפילה או מזמור[3].

סעיף ג

^המברכין על המילה בלא כוס (י) (ויש אומרים דמברכין בכוס ונותנים לתינוק הנימול (יא), וכן נוהגין).

^המרדכי בשם ר"י בר שמשון.

(י) מברכין על המילה בלא כוס – כי הכוס הוא הידור, ואין חובה לברך על המילה, דוקא עם כוס יין.

(יא) ונותנים לתינוק הנימול – מעט מן היין. וברכת הגפן של המברך, חלה על שתייתו של זה. למרות האמור כאן, עדיף לתת לילד בוגר יותר, שאינו חייב לצום, אבל מבין את הברכה.

חלק מן הספרדים, קיבלו מנהג זה. אמנם במקום שאין מנהג, לא יברכו על הכוס, וכדברי המחבר.

סעיף ד

במוסף ^ואומר שליח ציבור סדר עבודה (יב). הגה: ונוהגין ליפול על פניהם (יג) כשאומרים וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם (יד), גם בעלינו לשבח; אבל שליח ציבור אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה (טו), כדי ליפול על פניו, ויש למחות ביד העושים כן (טז).

^וטור ושאר פוסקים מההוא דנחית קמיה דרבא יומא לו, ב. ודף נו, ב.

(יב) סדר עבודה – פיוט, המתאר את עבודת הכהן הגדול, ביום כיפור.

(יג) ונוהגין ליפול על פניהם – כלומר יורדים עם הברכיים לרצפה, מרכינים את הראש, ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". והנוהגים כן צריכים לוודא שיש איזה הפסק בין הראש לרצפה. כגון שיניחו איזו פיסת בד, ניילון, נייר או טלית[4].

(יד) כשאומרים וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם – מנהג זה נתקבל גם אצל חלק מן הספרדים.

(טו) אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה – כי באמצע העמידה, אסור לזוז מן המקום.

(טז) ויש למחות ביד העושים כן – רבים נהגו להניח לפני שליח הציבור, שני עמודי תפילה (סטנדרים), וכשתבא עת ההשתחויה, מסירים אחד מהם, כך נוצר מרווח בו יכול החזן לכרוע, ללא צורך לעקור עצמו ממקומו.

סעיף ה

^זסדר הוידוי: חטאתי, עויתי, פשעתי (יז).

^זברייתא שם (לב) [לו, ב] וכחכמים, טור בשם הרי"ף ובה"ג ורב פלטוי ור"ח.

(יז) חטאתי, עויתי, פשעתי – זהו עיקר הווידוי, ובו מקיימים את המצוה. אבל כבר הוסיפו כל הקהילות נוסחאות שונות של וידוי, באריכות גדולה, ופירוט נרחב. ועיין בסימן תרז, בו הביא המחבר מספר כללים בעניין הווידוי.

סעיף ו

^חנהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים (יח). (ומזכירין נשמותיהם (יט), דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביום הכיפורים) (מרדכי).

^חמרדכי על פי ספרי, בעגלה ערופה, כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ, אלו המתים וכו'.

(יח) בעד המתים – כדי שזכות מצוות הצדקה של הצאצאים, תסייע לעילוי נשמת הנפטרים.

(יט) ומזכירין נשמותיהם – תפילה זו נקראת יזכור. ובחלק מקהילות אשכנז נוהגים, שאדם אשר הוריו עדיין חיים, עוזב את בית הכנסת למשך אמירת יזכור. הספרדים אינם אומרים תפילה זו, אלא כל שנה, בתאריך הסתלקותם, מזכירים את נשמותיהם.

[1] אין בדברים האמורים סתירה לדברי המחבר (בסימן תקסו סעיף ו), שם כתב כי אדם שלא התענה בתענית ציבור, אינו יכול לעלות לתורה, ומשום שכבר ביארו הפוסקים, כי נתכוין בדברי לצומות שתיקנו חכמים. אבל כאמור, ביום כיפור, קוראים מחמת החג, ולא מחמת הצום.

[2] כגון שהיולדת חולה, ולא יכולה לבא לבית הכנסת. ורוצה לעשות המילה, אצלה בבית (כה"ח אות יב).

[3] מ"ב ס"ק י.

[4] כמבואר ברמ"א סימן קלא סעיף ח', וראה בדברינו שם, מה שהסברנו בדין זה.

סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור (תרכא)

א. בסיום תפילת שחרית, קוראים בתורה, כמובא במחזורים [א].

ב. מזמנים שישה עולים, ומפטיר. יש מתירים להוסיף קוראים, ויש אוסרים (א).

ג. אדם שהותרה לו אכילה ושתיה ביום כיפור, יכול לעלות לתורה, בניגוד לשאר תעניות (א).

ד. אם ברית מילה חלה ביום כיפור, נוהגים למול אחר קריאת התורה, ולפני מוסף [ב].

ה. הספרדים מברכים על המילה בלי כוס יין, והאשכנזים מברכים כנהוג, עם כוס. ונותנים לילד קטן לשתות ממנו, כדי שהברכה לא תהיה לבטלה. ואם אין קטן, נותנים מעט לנימול [ג].

ו. בחזרה של מוסף אומרים פיוט, שמפרט את מהלך עבודת הכהן הגדול, בבית המקדש, ביום זה.

ז. יש נוהגים להשתחוות ארבעה פעמים, במהלך הפיוט [ד].

ח. המשתחווים, יניחו פיסת בד או חציצה אחרת על הרצפה, טרם ישתחוו (יג).

ט. נהגו להתחייב בסכום מסוים לצדקה, לעילוי נשמת הנפטרים [ו].