הלכות סוכה

סימן תרכ"ה

ובו סעיף אחד

בזמן שבית המקדש היה קיים, חג הסוכות, אחד משלושת הרגלים, מאפשר לקיים שורה של מצוות: עליה לרגל, והקרבת קרבנות. אחר החורבן, נותרו בידינו רק שתי מצוות מן התורה. האחת תידון מסימן זה עד סימן תרמד, והיא מצות ישיבה בסוכה. והאחרת היא מצות נטילת לולב, שתידון משם ואילך.

מצות הישיבה בסוכה, כתובה בפרשת אמור, כנאמר "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת; לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא פרק כג פסוק מב – מג)

מכאן ואילך ידונו הסימנים על פרטי הכשרת הסוכה, ודיני הישיבה בה. סימן זה דן, כהקדמה, על מהות המצוה.

סעיף א

^אבַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וגו' כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הם ענני כבוד, שֶׁהִקִּיפָם בָּהֶם, לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשֶׁמֶשׁ (א) (ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה (ב)) (מהרי"ל).

^אטור.

• לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשֶׁמֶשׁ – מדברי המחבר מבואר כי הנאמר בפסוק, שמטרת הישיבה בסוכות היא כדי לזכור ש"בַּסֻכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", אין כוונתה לסוכות כפשוטם, אלא לנס ענני הכבוד, שהגינו מקור וחום. כלומר, לא שימשו ענני הכבוד רק כעניין רוחני, כאות על השראת השכינה בישראל. אלא גם באופן חומרי, פיזי, פעלה השראת השכינה להגן, כמו שהסוכה מגינה על היושבים תחתיה.

נמצא איפה כי חג הסוכות תכליתו להזכיר לנו, כי כשם שיציאת מצרים ארעה בניסים גלויים, כך לוותה כל המשך הליכתם במדבר, בהגנה על טבעית. ומתוך כך תחדור נוכחותה של השגחת הקדוש ברוך הוא בעולם, אל הכרתנו.

• אל יחמיצנה – הכלל הגדול בכל המצוות הוא, שיש להזדרז בביצועם. אמנם אין צורך להקדים את בניית הסוכה טרם יום כיפור, כי עיקר המאמצים צריכים להתרכז בהכנה רוחנית ליום כיפור.

מהות מצוות סוכה (תרכה)

• יש מצות עשה לשבת בסוכה, למשך שבעה ימים, החל מט"ו תשרי [הק].
• מצוה זו מזכירה את ההגנה לה זכו ישראל במדבר, באמצעות ענני הכבוד [א].
• ראוי להתחיל בבניית הסוכה, תיכף ומיד אחר יום הכיפור [א].