הלכות סוכה

סימן תרל"ג – דין גובה הסוכה, ובו י' סעיפים.

בסימן זה נלמד כי גובה סוכה כשרה הוא החל מעשרה טפחים (שזה בערך 80 סנטימטר) ועד עשרים אמה (שזה בערך 10 מטר). אם כי, גבהים אלה אינם שכיחים, כמו גם חלק גדול מהמקרים המובאים בסימן זה. מעל עשרים אמה, היא אינה כשרה, מאחר והסוכה במהותה ארעית. ובגובה כזה, היא בהכרח תוקם כמבנה קבע. פחות מעשרה טפחים, אינו הגובה המינימלי הנדרש להגדרת מרחב כלשהו, כרשות עצמאית.

מבחינה רוחנית, סוגיות הגמרא מגלות, כי הסוכה משמשת למפגש בין האדם לאלוקיו, כפי שניתן להסיק ממידותיה. כי ארון הברית גבהו עשרה טפחים, ויש בכך סימן על אחריות האדם לקיום המצוות. כמו כן, היכל המקדש, גבהו היה עשרים אמה. ניתן לגזור מכך, שהסוכה כמוה כרשותו של אלוקים, וכמקדש קטן, בו נפגש אדם באלוקיו.

סעיף א

^אסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה, ^בבין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, בין שמחיצות מגיעות לסכך בין שאינן מגיעות (א); אבל עשרים, כשרה ^גאפילו כל סככה למעלה מעשרים, כיון שאין בחללה אלא עשרים (ב).

^אמשנה ריש סוכה. ^בכטעמא דרבה שם, דסוכה דירת עראי בעינן. ^גמסקנת הגמרא עירובין (ג, ב).

• בין שאינן מגיעות – הצורך בדיוקים אלה הוא, עקב דעות שונות בגמרא, לפיהן, יש להכשיר דפנות שתגענה לסכך, או סוכה גדולה במיוחד, אף למעלה מעשרים. ואולם המחבר פסק לפסלן.
• אלא עשרים – הגבלת כשרות הסוכה לעשרים אמה, נוגעת רק לחללה הפנימי של הסוכה, ולא לגובה הצבת הסכך, כי אם יוצב מעל חלל שגבהו אינו עולה על עשרים, הסוכה כשרה.

סעיף ב

^דהיתה גבוהה יותר מעשרים, וְהוּצִין (פירוש, ענפים קטנים עם הֶעָלִין שלהם) יורדים למטה, אם צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחַמָּתָן, כשרה; ואם לאו, פסולה (ג).

^דשם [סוכה] דף (ז) [ד, א].  

• ואם לאו, פסולה – אם קיים סכך בגבול עשרים האמה, ניתן להכשיר סוכה זו. ואת הסכך הנוסף ניתן לדון כמי שאינו.

סעיף ג

^הסוכה שֶׁחֲלָלָהּ יותר מעשרים אמה, וְתָלָה בה דברים נאים ועל ידי כן נתמעט חללה, לא הָוֵי מיעוט (ד); ^ווכן אם מיעטה בְּכָרִים וּכְסָתוֹת (ה), לא הָוֵי מיעוט; ואפילו ביטלם (ו).

^המימרא שם י, ב. ^ושם בגמ' ג ע"ב ד ע"א.

• לא הָוֵי מיעוט – כי הסכך הוא שצריך להיות ממוקם בגובה עשרים, ולא הקישוטים.
• בְּכָרִים וּכְסָתוֹת – הניח כריות או שמיכות על הרצפה, ומיעט בכך את גובה חללה.
• ואפילו ביטלם – אפילו החליט להותירם לתמיד. כי הכרים אינם ריצפה, והם כמי שאינם.

סעיף ד

^זמיעטה בְּתֶבֶן וביטלו, הרי זה מיעוט (ז); ואין צריך לומר עפר וּבִטְלוֹ (ח); אבל סתם אינו מיעוט, ^חאפילו בעפר, עד שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ בַּפֶּה (ט).

^זשם ד'. ^חשם כרבנן, משנה פרק טו דאהלות הרי"ף ורא"ש שם ורמב"ם בפרק ד.

• הרי זה מיעוט – כך היה מקובל בזמנם, להותיר תבן על הקרקע, כחלק מן הרצפה[1].
• עפר וּבִטְלוֹ – בזמנם, לא היה ריצוף אחיד בכל המקומות. ותוספת עפר כחלק טבעי מהרצפה, היה דבר שכיח.
• עד שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ בַּפֶּה – תבן או עפר שלא ביטלם בפיו, לא יהפכו לחלק מן הריצפה. ואין מעשיו מוכיחים על ביטולם, כי נהוג היה להניח תבן לצורך הבהמות, ועפר לניקיון המקום.

סעיף ה                                                 

^טהיתה גבוהה מֵעֶשְׂרִים ובנה בה אִצְטַבָּא (י) כנגד דופן האמצעי על פני כולה (יא), ובה שיעור סוכה, כשרה ^יכל הסוכה, אפילו מהאִצְטַבָּא וָהָלְאָה (יב).

^טשם. ^יטור בשם רש"י ושלזה הסכים אביו הרא"ש וכן כתב הרמב"ם. 

• אִצְטַבָּא – מבנה מעץ או אבן, המשמש כנדבך או רובד, בתוך הסוכה.
• על פני כולה – בסוכה של שלש דפנות, הקים מבנה ברוחב שבעה טפחים, צמוד לדופן האמצעית, ולאורך כולה. וכיון שיש כאן שלש דפנות, וסכך פחות מעשרים, המקום הזה כשר.
• אפילו מהאִצְטַבָּא וָהָלְאָה – למרות שמהמבנה והלאה, גובה הסכך הוא למעלה מעשרים אמה, הסוכה נידונת בכל זאת כיחידה אחת, והתוספת מוגדרת כביכול היתה בגובה הסוכה הכשרה.

סעיף ו

^כאם בנה האִצְטַבָּא מן הצד (יג), אם יש מן האִצְטַבָּא עד כותל השני פחות מארבע אמות, כשרה ^לעל האצטבא דווקא (יד); ואם לאו, פסולה (טו).

^כשם בגמרא. ^לכפירוש רש"י שם וכן כתב הרא"ש.

• בנה האִצְטַבָּא מן הצד – אין המבנה נוגע בשלש דפנות, רק בשתיים. במקרה זה, ייתלה הכשר הסוכה במרחק האצטבא מן הכותל נגדה.
• על האִצְטַבָּא דווקא – הסכך שלא הוצב מעל האיצטבא, מוגדר כחלק מהדופן, על פי העיקרון של "דופן עקומה". וכיון שלא ניתן לקיים מצוה תחת הדופן, רק שטח האיצטבא כשר.
• פסולה – כי נמצא שרק שתי דפנות לה לסוכה זו.

סעיף ז

^מאם בנה האִצְטַבָּא באמצע (טז), אם יש ממנו לכותל לכל צד פחות מארבע אמות, כשרה על האִצְטַבָּא (יז) אפילו אם גבוה יותר מעשרה (יח); ואם יש בינה לכותל ארבע אמות, פסולה (יט), ^נאפילו האִצְטַבָּא גבוהה עשרה (כ).

^משם בגמרא. ^נכרבא שם דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא, דבעינן מחיצות הניכרות. 

• אם בנה האִצְטַבָּא באמצע – בנה נדבך במרכז הסוכה, ללא מגע בדפנות.
• כשרה על האִצְטַבָּא – כי כל צד נידון כ"דופן עקומה". והאיצטבא מוקפת שלשה דפנות, הלכך יש להחשיבה סוכה.
• גבוה יותר מעשרה – עמוד שגבהו מעשרה טפחים ומעלה, נחשב בהלכות שבת כרשות היחיד, כי שטחו מפרידו מסביבתו. ובאופן ציורי, נמשכות מחיצות מקירותיו, כלפי מעלה.

במקרה זה, גם נדבך הגבוה מעשרה ומעלה, לא נידון כרשות בפני עצמה, אלא דפנות הסוכה סביב נידונות כחלק ממנו, ומוגדרות דופן עקומה.

• פסולה – כי אין לסוכה זו דפנות.
• אפילו האִצְטַבָּא גבוהה עשרה – כי בהלכות סוכה, לא נאמר הדין "גּוּד אַסִיק מְחִצָּתָא" (משוך והעלה מחיצות), כדי להכשיר סוכה. וכיון שאין מחיצות סביב נדבך זה, הסוכה פסולה.

סעיף ח

^ססוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה (כא).

^סמשנה שם ריש סוכה.

• פסולה – כפי שהסברנו בהקדמת הסימן.

סעיף ט

^עהיתה גבוהה מעשרה, וְהוּצִין יורדין לתוך עשרה (כב), אפילו אם חַמָּתָן מרובה מִצִּלָּתָן, פסולה (כג); ^פאבל אם הַנּוֹיִין (כד) יורדין לתוך עשרה, אינם פוסלים (כה).

^עשם בגמרא ד, א. ^פמימרא שם י, ב.

• וְהוּצִין יורדין לתוך עשרה – כלומר חלק מן הסכך יורד נמוך, לתוך עשרה טפחים.
• פסולה – כי הישיבה בסוכה כזו, שבין כה וכה נמוכה, אינה נוחה. חכמים התבטאו על כך ואמרו: "אין אדם גר בדירה סרוחה".
• הַנּוֹיִין – הקישוטים.
• אינם פוסלים – הקישוטים אינם מוגדרים חלק מהסוכה, ואין בכוחם לפסלה.

סעיף י

^צהיתה נמוכה מעשרה, וְחָקַק בה להשלימה לעשרה (כו) ויש בחֲקָק שיעור הכשר סוכה (כז), אם אין בין חֲקָק לכותל שלשה טפחים, כשרה (כח); יש ביניהם שלשה טפחים, פסולה (כט).

^צשם בגמרא ד'.

• וְחָקַק בה להשלימה לעשרה – כלומר חפר ברצפה, כדי ליצור חלל בגובה עשרה טפחים.
• ויש בחֲקָק שיעור הכשר סוכה – החפירה יצרה מרחב בגודל שבעה על שבעה טפחים לפחות.
• אין בין חֲקָק לכותל שלשה טפחים, כשרה – כי דפנות הסוכה קרובים אל החפירה, וכל פחות משלושה, נחשב סמוך ומחובר (לבוד).
• פסולה – ריחוק הדפנות אינו מאפשר להגדירם כקרובות וסמוכות, ואין לסוכה זו דפנות.

דין גובה הסוכה (תרלג)

• סוכה שהסכך שלה הונח גבוה מעשרים אמה (מעל כעשרה מטרים), פסולה.
• סוכה שהסכך שלה נמוך מעשרה טפחים (כשמונים ס"מ), פסולה.

[1] וכתב הבית יוסף כי די בביטול לכל ימי הסוכות, ואין צורך לבטלם לעולם.