הלכות סוכה

סימן תרמ"ב – ובו סעיף אחד.

בזמנם, נהגו רבים להתפלל ערבית בביתם, כיון שאינה אלא רשות. אבל בשבת, באו אל בית הכנסת, ושם התפללו ערבית. עם זאת, חלקם איחרו להצטרף אל הציבור, עקב עבודתם. איחור זה עורר את חששם של הללו, שמא יקדים הציבור לעזוב, טרם יסיימו המה את תפילתם. וכיון שבתי הכנסת בזמנם נבנו בשדות, חרדו מן הסכנה, בדרך חזור אל ביתם. לכן תיקנו חכמינו ששליח הציבור, בערבית של שבת, יאמר "חזרה", ובכך יאריך מעט את התפילה.

אכן ביום טוב לא תיקנו זאת, אם מפאת היום המיוחד, שגרם לאנשים להופיע בזמן. או בשל הציבור, הגדול מתמיד, שהופיע בבית הכנסת, ולא הותיר מקום לחששו של המאחר, שמא יצטרך לחזור לבד.

סימן זה דן בברכה זו, כשחל יום טוב בשבת.

סעיף א

^אאם חל יום ראשון של סוכות להיות בשבת, אומרים בערבית ברכה אחת מֵעֵין שֶׁבַע (א), וְחוֹתֵם בָּהּ בְּשַׁבָּת בלבד (ב).

^אשבת כד, ב.

• ברכה אחת מֵעֵין שֶׁבַע – למרות שהיה מקום לומר, הרי זהו יום טוב, וביום טוב לא נתקנה אמירת ברכה זו, ואף אם החג חל בשבת, אין צריך לאומרה. בכל זאת, אומר לנו המחבר, שלא משנים מהקביעות, ויש לומר ברכת מֵעֵין שֶׁבַע.
• בשבת בלבד – הואיל ולא נתקנה חזרת תפילה זו אלא בשבת, אין צורך להזכיר את יום טוב בחתימתה[1].

ברכת מעין שבע אם חל סוכות בשבת (תרמב)

• חל יומו הראשון של חג הסוכות בשבת, מברכים בבית הכנסת ברכת מעין שבע, אחר תפילת העמידה. ובסיום הברכה אין להזכיר את חג הסוכות [א].

[1] במפרשים הביאו הסבר, שנתקנה חזרת תפילה זו, עקב נוכחותו של מזיק מסוים בליל שבת דוקא, ולא בשאר ימים. אבל לא ראיתי צורך להביאו, כי גם הרמב"ם הביא הלכה זו, והוא הרי סבור, כמו שכתב בספרו, שאין שדים.