הלכות לולב

סימן תרמ"ז – דיני ערבה, ובו ב' סעיפים.

הכינוי בו כינתה התורה את הערבה, הוא עַרְבֵי נָחַל (ויקרא כג). שיוך הערבה לנחל, כמה משמעויות לו, כמבואר בגמרא. והעיקרי שבהם הוא כדי להבהיר, שעץ הערבה עליו ציותה תורה, צומח ברובו, במקום מים רבים. ובסעיף א, יסביר המחבר מהם סימני הזיהוי של ערבה זו. אמנם בטבע, קיימים סוגים רבים של צמחים, שיכולים לענות על הדרישות המתוארות כאן. על כן, אין לסמוך על סימנים אלה בלבד, אלא על המסורת המקובלת בידינו, מדור דור.

סימן זה דן בכשרות הערבה.

סעיף א

^אעַרְבֵי נָחַל האמור בתורה, הוא מִין יָדוּעַ הַנִּקְרָא כֵּן (א); עָלֶה שֶׁלּוֹ מָשׁוּךְ כְּנַחַל (ב), וּפִיו חָלָק, וְקָנֶה שֶׁלּוֹ אָדֹם (ואפילו בְּעוֹדוֹ יָרֹק, כשר (ג)) (ב"י); ^בורוב מין זה גָּדֵל על הנחלים, לכך נקראו עַרְבֵי נָחַל, ואפילו היה גָּדֵל במדבר או בֶּהָרִים, כשר (ד); ^גויש מין אחד דומה לערבה, אלא שֶׁעָלֶה שֶׁלּוֹ עָגֹל וּפִיו דּוֹמֶה לְמַסָּר (פירוש, מְגֵרָה, סיג"ה בלע"ז) וְקָנֶה שלו אינו אדום, וזהו הנקרא: צַפְצָפָה, והיא פסולה (ה); ^דויש מין ערבה שֶׁאֵין פִּי הֶעָלֶה שֶׁלָּהּ חָלָק ואינו כְּמַסָּר, אלא יש בו תְּלָמִים קְטַנִּים עַד מְאֹד כְּמוֹ פִּי מַגָּל קָטָן, וזה כשר (ו).

^אברייתא סוכה לג ע"ב לד ע"א. ^ברמב"ם בפרק ז הלכה ג, והביאו הטור, ושכן כתב הרא"ש. ^גברייתא שם לד, א. ^דברייתא שם, וכדמפרש אביי.

• מין ידוע הנקרא כן – ידיעה זו עברה במסורת מדור לדור, כמוסבר בהקדמה.
• עלה שלו משוך כנחל – הביטוי ערבי נחל סובל מספר משמעויות, כנתבאר בגמרא. אחד מהם הוא, שעלהו משוך (כשם שנחל נמשך), ולא עגול.
• ואפילו בעודו ירוק, כשר – גם המחבר מסכים לכך, כי העיקר הוא, שהגבעול לא יהא לבן.
• כשר – כי מה שחשוב בעיקר הוא, להכיר מהי ערבה נכונה.
• פסולה – אין זו הערבה הידועה לנו.
• כמו פי מגל קטן, וזה כשר – כיום, רבים מהערבות שלנו, נראות ככה.

סעיף ב

^הערבה שֶׁיָּבְשָׁה (ז) או שֶׁנָּשְׁרוּ רֹב עָלֶיהָ או ^ושנקטם ראשה (ח), פסולה (ט); אבל כְּמוּשָׁה או שנשרו מקצת עָלֶיהָ, ^זכשרה; והרמב"ם מכשיר בְּנִקְטַם ראשה (י).

^המשנה שם לג, ב. ^וציינתי לעיל סימן תרמ"ו בסעיף י, אות צ. ^זגם זה שם.

• ערבה שיבשה – העלים היוצאים מקנה הערבה, צריכים להיות לחים ורעננים, לפחות ברוב שלושת הטפחים, שהוא האורך ההלכתי של הערבה. העלה מוגדר יבש, כאשר מרוב יבשותו איבד את צבעו הירוק, והפך ללבן. כמו שראינו לגבי הדס, בסימן הקודם.
• שנקטם ראשה – הכוונה שהגבעול נחתך, ולא העלים.
• פסולה – הן ערבה יבשה, והן זו שנשרו רוב עליה, והן קטומת הראש, פסולים מחמת שאינם יפים.
• והרמב"ם מכשיר בנקטם ראשה – אבל צריך להחמיר כדעה ראשונה.

דיני ערבה (תרמז)

• הערבה היא צמח ידוע במסורת[הק].
• ערבה שיבשו רוב עליה פסולה, כי אינה יפה [ב].
• ערבה שנשרו רוב עליה פסולה, כי אינה יפה [ב].
• ערבה שנחתך ראשה פסולה, כי אינה יפה [ב].