הלכות סוכה
סימן תר"ס – סדר הקף הבימה
סימן תר"ס – סדר הקף הבימה, ובו ג' סעיפים.
בזמן שהיה בית המקדש קיים, נהגה בימי הסוכות מצוה נוספת במקדש, מלבד הלולב. בכל יום מימות החג הובאו ענפי ערבות מרובים וארוכים, בהם הקיפו את המזבח[1]. מקור מצוה זו, הוא הלכה למשה מסיני. ביום השביעי ערכו שבע הקפות סביב המזבח, יחד עם הערבות. ומצוה זו, בניגוד למצות לולב שעיקרה ביום ראשון של החג, חשיבותה העיקרית היא ביום השביעי.
כיום לדאבוננו אין לנו בית מקדש ומזבח, וכדי שנזכור את מצות הקפת המזבח עם הערבה, תיקנו חכמים שנערוך בכל יום הקפה סביב הבימה, יחד עם הלולב, וביום השביעי שבעה פעמים. ובימת בית הכנסת משמשת כתחליף, במקום המזבח. ההיגיון של מצוה זו, עת היה בית המקדש קיים, הוא, כדי לחבב את עבודת ה' הנעשית מעל גבי המזבח.
מלבד מצוה זו, מתקיימת ביום השביעי מצוה נוספת עם הערבה. הנביאים הם שהנהיגו מנהג זה, לקחת ביום האחרון של סוכות אגודת ערבות, ולחבוט אותם בקרקע. שמעתי הסבר על המנהג, שאחרי שתקענו בשופר והתפללנו בראש השנה וצמנו וחזרנו בתשובה, כל אחד כפי כוחו, ביום כיפור, ושמחנו בסוכות ועלינו לרגל ושמנו את ירושלים המקדש ועבודתה, בראש שמחתנו, אנו פונים אליך כעניים שיודעים דל ערכם, וכל מה שיכולים לעשות זה לקחת ערבות ולחבוט. כלומר אנו מודים שאין לנו מעש ולא כוונה שלימה, ולא עבודה טהורה, ואתה ה' ברחמיך הרבים תישא עונותינו, כיון שכדלים וכרשים אנו מתקרבים אליך, ואתה ברחמיך הרבים תרחם עלינו. ויש מסבירים שהערבה מסמנת אדם שחייו נטולי תורה ומעשים טובים, וחובטים בערבה כדי לסמל, שאנו רוצים לחיות מעכשיו ואילך עם תורה ומעשים טובים.
סעיף א
נוהגים להעלות ספר תורה על (הבימה) (א) אולהקיפה פעם אחד בכל יום (ב); ובשביעי מקיפים אותה שבעה פעמים, זכר למקדש (ג). הגה: ומוציאים שבעה ספרי תורה על הבימה ביום שביעי (מהרי"ל), ויש מקומות מוציאים כל ספרי תורה שבהיכל (ד) (מנהגים), (והכי נוהגין במדינות אלו), שהיו מקיפים את המזבח וההקפות לצד ימין (ה). (ובשבת אין מקיפים) (ו) (טור), (ואין מוציאין ספר תורה (ז) על הבימה).
אמהא דתנן בכל יום היו מקיפין וכו' סוכה מה, א.
- על הבימה – כי התורה שניתנה מיד הבורא, היא מרכז חיינו. וחלילה לחשוב שאנו פונים אל ארבע המינים.
- פעם אחד בכל יום – כמו שעשו בבית המקדש, עם הערבה.
- זכר למקדש – כי בבית המקדש הקיפו ביום השביעי שבעה הקפות סביב המזבח, יחד עם הערבה. וגם אנו עושים כך, כדי לזכור ולהתגעגע לבניינו.
- כל ספרי תורה שבהיכל – להרבות בשמחה. הספרדים נוהגים להוציא רק ספר אחד, וגם חלק מאשכנזים נוהגים כך. וכל אחד ינהג כמנהג המקום בו הוא נמצא.
- לצד ימין – כך נוהגים בכל המצוות, כשזה מתאפשר, לקיים דווקא בצד ימין, כי צד זה מזכיר את מדת החסד, הגובר על מדת הדין.
- ובשבת אין מקיפים – כמו שאין נוטלים לולב, כך אין מקיפים. וגם הספרדים אינם מקיפים.
- ואין מוציאין ספר תורה – כי לא מקיפים.
סעיף ב
בנוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב (ח). הגה: ויש אומרים שמי שאין לו לולב אינו מקיף, וכן נוהגין (ט) (טור בשם רש"י ור"ן פרק לולב). וביום שביעי נוטלין הערבה עם הלולב להקיף (י) (ב"י). מי שאירע לו אֵבֶל בחג, אינו מקיף (יא); וכן אָבֵל כל י"ב חדש על אביו ואמו (כל בו), וכן נהגו.
בוכן כתב בארחות חיים בשם יש אומרים.
- אף מי שאין לו לולב – מצות הקפה זו, נעשית כזכר להקפה שנעשתה עם הערבה, בבית המקדש. וכאשר ניתן להקיף יחד עם לולב, מה טוב. ואם לא, עדיין יש להקיף, כזכר להקפת המזבח.
- וכן נוהגין – כי בבית המקדש הקיפו עם ערבה, לכן אין להקיף בלא לולב. רבים מן הספרדים גם נהגו שלא להקיף, בהעדר לולב, וכל אחד ינהג כמנהג מקומו. מקום חדש שעדיין לא הנהיגו בו כך או אחרת, נראה לי שלא יקיפו בלי לולב, כי מנהג זה התקבל במקומות רבים[2].
- הערבה עם הלולב להקיף – כי נחלקו בגמרא אם לאחוז בהקפה את הערבה, או את הלולב.
- אינו מקיף – למנהג אשכנז, ומשום שיש בהקפה עם החברים, כעין ריקוד של שמחה, ולכן ראוי שהאבל יימנע מכך. אבל למנהג ספרדים גם אבל מקיף, כדי שלא להפסיד את המצוה.
סעיף ג
גיש מי שאומר שאין אומרים הושענא בשבת (יב), ולא נהגו כן (יג).
גטור בשם רב שרירא גאון.
- שאין אומרים הושענא בשבת – מחשש שהילדים, השומעים את ההושענות, יביאו לולבים.
- ולא נהגו כן – כי אין לחשוש שיביאו את לולביהם, שהרי בשבת לא מקיפים את הבימה, ומדוע יטעו. וכך נוהגים אשכנזים וספרדים. אמנם יש רבים שנמנעים מאמירת הושענות בשבת, ויתכן שטעמם הוא, מאחר וזו תפילה לה' שיושיע אותנו, ואין לבקש בשבת בקשות, על עצמנו.
סדר היקף הבימה (תרס)
- בזמן שהיה בית המקדש קיים, נהגה בימי הסוכות מצוה נוספת במקדש, מלבד נטילת הלולב. בכל יום מימות החג, הובאו ענפי ערבות מרובים וארוכים, בהם הקיפו את המזבח כל יום פעם אחת, וביום השביעי שבעה פעמים [הק].
- לזיכרון מצוה זו, תיקנו חכמים שנערוך כל יום הקפה, יחד עם הלולב, סביב לבימה, כשעליה מונח ספר התורה. וביום השביעי, מקיפים שבעה פעמים [א].
- אף אדם ללא לולב, רשאי להקיף. אמנם המנהג הנפוץ הוא, להקיף עם לולב, ומי שאין לו לולב אינו מקיף [ב].
[1] ולשיטת הרמב"ם, זקפו אותם על המזבח.
[2] חזון עובדיה סוכות, עמוד שפו.
הלכות לולב
סימן תרמ"ח דברים הפסולים באתרוג
סימן תרמ"ט דברים הפוסלים בארבעה מינים
סימן תרנ"ד שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב
סימן תרנ"ו שצריך לחזור אחרי הידור מצוה בקניית האתרוג
סימן תרנ"ז דין קטן היודע לנענע לולב
סימן תרנ"ח דיני לולב ביום טוב ראשון
סימן תרנ"ט סדר קריאת התורה בסוכות
סימן תרס"א בליל יום טוב שני אומר שהחיינו לפני לישב בסוכה
סימן תרס"ב סדר תפלת יום ב' של סוכות
סימן תרס"ה אתרוג אסור לאכול בשביעי
סימן תרס"ו דיני סוכה ביום השביעי
סימן תרס"ז סוכה וְנוֹיָ ה אסורין גם כל שמיני