הלכות סוכה

סימן תרס"ה – אתרוג אסור לאכול בשביעי, ובו ב' סעיפים.

חפץ שהוקצה למצוה, באמצעות ייעודו והשתמשותו כחפץ של מצוה, נאסר בשימוש. בתום המצוה, לא נותרה בו קדושה, ומותר להשליכו. הלכך רשאי אדם לעשות בארבעת המינים, אחר סוכות, ככל שיחפוץ, ובלבד שלא ינהג בהם בזיון. הסימן דן בנושא זה.

סעיף א

^אאתרוג בשביעי אסור, שהרי הֻקְצָה לכל שבעה (א), ואפילו נפסל אחר שעשה בו מצוה אסור כל שבעת ימים (ב); ובשמיני עצרת, מותר (ג). ^בובחוצה לארץ, שעושים שני ימים טובים של גָּלֻיּוֹת, אסור אף בשמיני (ד) ומותר בתשיעי (ה), ^גואפילו חל להיות באחד בשבת; ^דויש אוסרים בְּחָל להיות באחד בשבת (ו).

^אכרבי יוחנן סוכה מו, ב. ^בשם מו, ב וכאביי. ^גטור בשם אביו הרא"ש. ^דשם בשם רבנו פרץ.  

• שהרי הוקצה לכל שבעה – את מצות לולב, ניתן לקיים משך כל היום. ואף אחר שנתקיימה, יכול אדם לחזור ולנענע את לולבו. נמצא כי ארבעת המינים, הואיל ושימשו למצוה, נעשו מוקצים עד סוף שבעת ימי הסוכות.
• אסור כל שבעת ימים – למרות שכבר אינו ראוי למצוה. הרי ייעדוהו לכל השבעה, ונעשה בו שימוש כחפץ מצוה, וממילא נעשה זה מוקצה, לכל תקופת המצווה.
• מותר – כי לא נועד לשמיני עצרת.
• אסור אף בשמיני – יום זה הוא ספק שביעי ספק שמיני. לכן עדיין יושבים בסוכה, אבל מצד שני אין נוטלים בו לולב, כדי שלא לבזות את היום טוב. ובכל זאת חששו חכמים ולא התירו את אכילת האתרוג מחשש שאם זו תותר, יגרום הדבר שלא ישבו בסוכה, לכן אסרו בו את האתרוג.
• ומותר בתשיעי – כי דיני יום זה שווים לדיני היום השמיני בארץ.
• באחד בשבת – לדעת האוסרים, נראה שהשבת היא שכביכול גרמה לו היתר אכילה, והיא מכינה ליום טוב. להלכה, סומכים על הדעה הראשונה.

סעיף ב

^ההפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים (ז), כל אחד יוצא בו ואוכלו למחר; אבל ביומו אסור, שהוקצה לכל אותו היום (ח).

^השם וכרב אסי, הסכמת הפוסקים.

• לשבעה ימים – הרי זה כאילו התנה שיוקצה כל אחד למצוותו, יום אחד ותו לא. מלבד זאת, כל עוד לא שימש למצווה, אינו נאסר.
• שהוקצה לכל אותו היום – כי היום כולו ראוי למצווה.