קיצורי הלכות חנוכה

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

הלכות חנוכה (סימנים תרע-תרפד)

דברים האסורים והמותרים בחנוכה (סימן תרע)

1. עשיית מלאכות בימי החנוכה מותרת, כבשאר ימי חול [א].
2. אמנם ראוי שתימנענה הנשים מעשיית מלאכות כבדות, בחצי שעה שהנרות דולקות. ותשבנה בצוותא עם המשפחה, כדי לשוחח על הנסים [א].
3. אסור להספיד בחנוכה [א].
4. חכם שהלווייתו נעשית בחנוכה, מצוה להספידו בלוויה [ג].
5. אסור לצום בחנוכה [א].
6. ואפילו תענית ביום פטירת האב או האם [ג].
7. מותר להתענות תענית חלום, אלא שצריך לצום בחלוף ימי החנוכה, על שצמו בחנוכה [ג].

סדר הדלקת נרות חנוכה ומקום הנחתם (סימן תרעא)

1. צריך ליזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה [א].
2. גם עני חייב בזה [א].
3. אם אין ידו משגת, על הציבור לסייע לו (א).
4. ביום ראשון, ידליק בעל הבית או אחד מבני הבית נר אחד [ב].
5. כל יום מוסיפים נר נוסף, עד שביום השמיני יידלקו שמונה נרות [ב].
6. למנהג ספרד מדליקים רק חנוכייה אחת בכל בית, ולמנהג אשכנז, כל אחד מבני הבית יכול להדליק, ואף לברך [ב].
7. יש להדליק בפתח ביתו מבחוץ, או בפתח החצר. והמנהג הנפוץ הוא להדליק בתוך הבית [ה].
8. אין להשתמש בנרות חנוכה, כי אינם אלא לזכר הנס. והמנהג הוא להדליק נר נוסף, מאורו מותר להשתמש [ה].
9. טוב להניח את החנוכייה בגובה פחות מעשרה טפחים (שהם כ 80 ס”מ), כדי שיהיה ניכר שמדליק לשם מצוה [ו].
10. מצוה להניח את החנוכייה בצד שמאל של הכניסה אל הבית, כדי שתהא המזוזה מימין והחנוכיה משמאל, והאדם יוקף במצוות מכל צדדיו [ז].
11. המדליקים בתוך הבית, אינם חייבים להקפיד על כך [ז].

זמן הדלקת נרות חנוכה (סימן תרעב)

1. זמנו העיקרי של הדלקת הנרות הוא בצאת הכוכבים [א].
2. אם בצאת הכוכבים נוהג להתפלל במניין, ידליק בביתו אחר התפילה [א].
3. לא הדליק בתחילת הלילה, יכול להדליק עם ברכה, עד עלות השחר [ב].
4. אפשר להקדים ולהדליק בעוד יום, ובתנאי שיש מספיק שמן בנר, כדי לדלוק עד חצי שעה, אחרי צאת הכוכבים [ב].

שמנים ופתילות הכשרות לחנוכה (סימן תרעג)

1. ניתן להשתמש בכל סוגי השמנים והפתילות לנר חנוכה, אפילו בפחותים והגרועים ביותר [א].
2. גם נרות שעוה כשרות לנרות חנוכה [א]
3. לכתחילה ראוי להשתמש בשמן זית [א].
4. המצוה מתקיימת בעת ההדלקה [ב].
5. על כן אם נכבו הנרות טרם זמנם, אינו צריך לחזור ולהדליק [ב].
6. לכן גם צריך להניח את החנוכייה במקומה, ורק אז להדליק [ב].

שמותר להדליק מנר לנר (סימן תרעד)

1. אסור לבזות מצוות [הק].
2. על כן לא ידליק נרות אחרים מלהבה של נרות חנוכה [א].
3. מותר להדליק נר אחר של מצוה, מלהבה של נר מצוה [א].

שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה (סימן תרעה)

1. אין צורך להניח את החנוכייה במקומה לשם מצוה, אבל הדלקתה צריכה שתהא לשם מצוה [א].
2. כמות השמן שבתוך הנר, צריכה להספיק בעת ההדלקה, לדלוק לא פחות מחצי שעה [ב].
3. אין להוציא חנוכייה דלוקה, אל החוץ [א].
4. אין להדליק את החנוכייה, כשאוחזה בידו [א].
5. אשה המדליקה נרות חנוכה, מוציאה ידי חובה [ג].
6. לא ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת חרש, שוטה, או קטן [ג].
7. אשכנזים נוהגים שגם ילדים פחות מבר מצוה, מדליקים ומברכים [ג].

סדר הברכות וההדלקה (סימן תרעו)

1. בליל ראשון יש לברך שלש ברכות: א – להדליק נר חנוכה.
   ב – שעשה נסים. ג – שהחיינו [א].
2. מליל שני ואילך, מברך שתי ברכות: א – להדליק נר חנוכה. ב – על הנסים [ב].
3. את הברכות מברכים לפני ההדלקה [ב].
4. אדם שאינו מדליק נר חנוכה, ואין מדליקים עבורו בביתו, יברך על ראיית נר חנוכה “על הנסים”, ובפעם הראשונה מברך גם שהחיינו [ג].
5. אחר ההדלקה נוהגים לומר הנרות הללו וכו’ [ד].
6. ביום ראשון, מדליק בנר היותר ימני. בשאר ימים, מוסיף בכל יום נר נוסף לשמאלו, ממנו מתחיל להדליק [ה].

דין אכסנאי בחנוכה (סימן תרעז)

1. אדם שמדליקים עבורו בביתו, פטור מהדלקת נר חנוכה [א].
2. אם אין מדליקים עליו בביתו, יתן פרוטה לבעל הבית, כדי להשתתף בהדלקתו, ואינו צריך לברך על ראיית נרות [א].
3. אם בעל הבית מסכים, נוהגים האשכנזים, שאף האורח מדליק ומברך [ה].
4. לדברי המחבר, יכול קטן שהגיע לגיל חינוך להוציא את בני הבית, ידי חובתם [ב]. אמנם להלכה התקבלה הדעה החולקת, שאינו יכול להוציא את הגדולים ידי חובה (ו).
5. מי שלא נמצא בביתו ואינו מתארח בבית אחר, אף שמדליקים עבורו בתוך ביתו, ידליק היכן שנמצא [ג]. במקרה זה, נהגו ספרדים שלא לברך, ואשכנזים מברכים (ו).
6. חיילים הנוכחים בבסיס או מצויים בשטח, יטילו את ההדלקה על אחד מהם, ויברך כשדעתו להוציא את כולם ידי חובה. למנהג אשכנז, יכול כל אחד להדליק ולברך, אם הדבר אפשרי (ז).

נר שבת קודם לנר חנוכה (סימן תרעח)

1. אדם שאין בידו די כסף לרכישת נרות שבת וחנוכה, יסתפק ברכישת נרות שבת [א].
2. הלכה זו מלמדת על חשיבות שלום הבית, הקודמת למצוות רבות [הק].

בערב שבת מדליקים נר חנוכה לפני נר שבת (סימן תרעט)

1. בערב שבת מדליקים נר חנוכה, לפני הדלקת נר שבת [א].
2. אין להדליק לפני פלג המנחה, שהוא כשעה ורבע זמנית לפני השקיעה. ולפי השעון שלנו, פלג המנחה בימים אלה הוא כשעה לפני השקיעה (א).
3. השמן שבנר צריך להספיק לדלוק לפחות עד חצי שעה, מתחילת הלילה (ב).

שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת (סימן תרפ)

1. בהדלקת נרות חנוכה של ליל שבת, צריך להימנע מהנחתם, במקום בו הרוח הנושבת, עלולה לכבותם [א].
2. גם בימי חול צריך להיזהר, שלא יונחו הנרות במקום בו עלולה הרוח לכבותם (א).

אין מבדילין בנר חנוכה במוצאי שבת (סימן תרפא)

1. אין לברך את ברכת מאורי האש, במוצאי שבת, על אור נר החנוכה [א].
2. בבית הכנסת מקדימים ומדליקים נר חנוכה, טרם הבדלה [א].
3. בבית, נוהגים רבים להקדים ולהבדיל, טרם ידליקו נר חנוכה (ב).

דין על הניסים בחנוכה (סימן תרפב)

1. בכל תפילות העמידה של ימי החנוכה, מוסיפים על הנסים. בין בתפילות של חול, בין של שבת. וכן בברכת המזון [א].
2. אם שכח ולא הזכיר, אינו חוזר. לא על התפילה, ולא על ברכת המזון [ב].
3. אם נזכר טרם אמירת שם ה’, שבסוף הברכה, חוזר למקום שצריך להזכיר, וממשיך את ברכתו כרגיל [ב].
4. אם שכח בברכת המזון, יוסיף על הנסים ב”הרחמן” [א].
5. אם שכח בעמידה, יכול להוסיף על הנסים בתום הברכות (ו).

כל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל (סימן תרפג)

1. כל שמונת ימי חנוכה, אומרים הלל שלם, בברכה [א].
2. אין אומרים תחנון בכל ימי החנוכה, ובמנחה של ערב חנוכה [א].
3. אין אומרים צדקתך, למנצח, וצידוק הדין – בחנוכה [א].
4. גם נשים האומרות הלל, מברכות על האמירה. אצל הספרדים המנהג הנפוץ הוא, שלא לברך (א).

סדר קריאת התורה בחנוכה (סימן תרפד)

1. בכל ימי החנוכה קוראים בתורה את פרשיות קרבנות הנשיאים, הכתובים בפרשת נשא, וכפי הנדפס בסידורים.
2. בשבת חנוכה מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים בפרשת השבוע, ובשני מפטירים בפרשת הנשיאים.
3. בראש חודש מוציאים שני ספרים, בראשון עולים שלשה לקרוא בשל ראש חודש, ובשני מזמנים את הרביעי, לקרוא את של חנוכה.
4. אם חל ראש חודש טבת בשבת, מוציאים שלושה ספרים, בראשון קוראים שישה עולים בפרשת השבוע. לשני מזמנים עולה אחד, וקורא בשל ראש חודש. ובשלישי, קוראים בשל חנוכה.
5.