קיצורי הלכות מאכלי עובדי כוכבים
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים קי”ב עד קי”ט
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.
בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].
הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.
הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.
דיני פת של עובדי כוכבים (סימן קיב)
- אסרו חכמים לאכול לחם שנאפה על ידי אינו יהודי, אפילו אם כל המרכיבים כשרים, כדי למנוע התבוללות [א].
- דין זה חל רק על לחם העשוי מחמשת מיני דגן [א].
- בגלל שרוב הציבור לא יכולים לעמוד בגזירה זו, ביטלו אותה, במקום שאין לחם יהודי מצוי [ב].
- לפי מנהג אשכנז, הגזירה בוטלה אפילו במקום שלחם יהודי מצוי [ב].
- כשהתירו לחם של אינו יהודי, התירו גם מאפים שונים, העשויים מעיסה עבה [ו]. (הערה 4)
- כדי שהלחם יוגדר “לחם יהודי”, לא צריך שכל האפיה תבוצע על ידי יהודי, אלא מספיקה הדלקת התנור. ואם הוא כבר היה דלוק, מספיק לכבות אותו, ולהדליקו מחדש. גם אם כובתה אש התנור (או חומו), ולא חלפו 24 שעות מהכיבוי, ההדלקה של היהודי, עדיין מועילה [י].
- בעל הבית שהזמין אורח, והלה הביא כתשורה פת עכו”ם, איכותי וטעים, רשאי בעל הבית לאכול מלחם זה, כדי שלא לפגוע באורח [יג].
דיני בשולי עובדי כוכבים (סימן קיג)
- חכמים גזרו איסור על תבשיל שגויים בישלו, אף אם כל המרכיבים כשרים, כדי למנוע התבוללות [הק].
- מאכלים שאפשר לאוכלם ללא בישול, לא נאסרו בגזירה זו [א].
- רוב הפירות, וחלק גדול מהירקות, אינם אסורים בבישול גוי (א).
- תבשיל שעירבו מאכל שאפשר לאוכלו חי, יחד עם מאכל שזקוק לבישול, ייקבע דינו על פי הרוב [ב].
- דבר האסור משום בישול גוי, שהתערב עם דבר שאינו אסור משום תבשיל גוי, והוא דבר חשוב במיוחד, אוסר גם את המותר, אפילו שהאסור אינו הרוב. כגון מאפה ממולא בשומן דגים [ג].
- לא גזרו על תבשילים שאינם חשובים, כלומר, שלא מכבדים בהם אורחים [א].
- יש מקילים במצרכים תעשייתיים, ואפשר לסמוך עליהם בשעת הדחק (ד).
- על כן יש מקום להקל בשעת הדחק, בעוגיות, שוקולדים, ודגני בוקר, ובלבד שנבדקה כשרותם של כל הרכיבים (ד).
- כדי להגדיר מאכל כ”בישול יהודי”, אין צורך שהיהודי יטפל בכל התבשיל מתחילתו ועד סופו [ו].
- כל שֶׁבִּשְּׁלוּ ישראל מעט בִּשּׁוּלוֹ, בין בתחלה בין בסוף, מותר. לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש, והפך ישראל בבשר וְהֵגִיס בקדֵרה, או שהֵגִיס ישראל וגמר העובד כוכבים, הרי זה מותר [ו].
- למנהג אשכנז, די בעובדה שהיהודי מדליק את האש, והגוי מניח את הקדירה על האש [ז].
- יש אומרים שאין איסור בישול עכו”ם בפועלים שכירים, העובדים בבית היהודי. אמנם אין לסמוך על זה אלא בשעת דוחק גדול, כגון עובדים זרים, המשרתים קשישים סיעודיים [ד] (טו).
- איסור בישול עכו”ם חל דווקא על מאכל שהשתנה על ידי חום. אבל מאכלים שעברו כבישה, מליחה, או עישון, אינם נחשבים מבושלים, ומותר לאוכלם, אם עשאם גוי [יג]. נחלקו הפוסקים בדין בישול במיקרוגל, ובשעת הדחק, אפשר לסמוך על המקילים (נח).
- כלי ישראל, שגוי בישל בו, טעון הכשרה [טז].
- גוי שבישל מאכל בהיתר, בכלי ישראל, כגון שבישל לחולה בשבת, הכלי אינו טעון הכשרה [טז].
שכר ושאר משקין של עובד כוכבים (סימן קיד)
- יין של גוים נאסר בהנאה מן התורה, מפאת החשש, שמנסכים אותו לעבודה זרה [הק].
- היין של הגוים בזמננו, נאסר בהנאה עפ”י תקנת חכמים, למניעת התבוללות [הק].
- בכלל איסור זה נאסר לשתות גם שאר משקים משכרים של גוים, אבל דווקא בביתו של גוי, ודווקא כשקובעים שתייה על המשקים האלה [א].
- היתר שתיית משקים אלה מותנה בתנאי, שאין כל חשש שמא הוכנסו בו רכיבים אסורים [ו].
- על כן לפני צריכת מצרכים תעשייתיים, שעל פניהם נראים כשרים, כי לכאורה לא הוכנסו בהם רכיבים לא כשרים, בכל זאת צריך לחקור ולוודא, שבאמת לא הוסיפו רכיב שאינו כשר. ובהרבה מקומות, יש איגודי כשרות או מערכות רבנות מקומיות החוקרים את רכיבי המוצרים, ומגישים כשירות לציבור, רשימה שמית של משקים ומצרכים שונים, שאפשר לרכוש, גם ללא השגחה (כב).
דין חָלָב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, וגבינה וחמאה (סימן קטו)
- חלב שחלבו גוי, ללא פיקוח של יהודי, אסור בשתיה, שמא עירב בו חלב של בהמה טמאה [א].
- פוסקים רבים מתירים חלב של גוי בזמננו, כיון שאין חשש מעשי מפני תערובת חלב, של בהמה טמאה. ונראה שזו דעת המחבר (ז).
- אמנם למנהג אשכנז, יש מחמירים יותר. עם זאת, גם למנהג אשכנז, יש פוסקים שהחשיבו את תקנות הפיקוח של רשויות המדינה, כהשגחה המועילה. על כן, גם לאשכנזים מותר (הערה 2).
- חלק מהאוסרים בזמננו חלב של גוי, מתירים אבקת חלב. והרבנות בישראל מעניקה הכשר למצרכים, שיש בהם אבקת חלב נוכרי. אבל לא למצרכים שיש בהם חלב נוכרי. ובחוץ לארץ, יש מקום לסמוך על המקילים (יד).
- גבינה של גוים אסורה, משום חשש לעירוב רכיבים לא כשרים בתוכה. וגם אם ידוע שלא השתמשו ברכיב לא כשר, הגבינה עדיין אסורה [ב].
- יש מקומות שנוהגים היתר בחמאה של גוים, כי חלב של בהמה טמאה, אינו יכול להיהפך לחמאה [ג].
- יש מקומות שנהגו איסור בחמאה של גויים, ובמקום שמקילים היום גם בחלב, ניתן להקל גם בחמאה, ובלבד שידעו, שלא עירבו בו רכיב אסור.
- הוא הדין לגבי יוגורטים, ומותר לאוכלם. אמנם גם בהם, צריך לחקור על אופן עשייתם (כט).
דברים האסורים משום גִלוי (סימן קטז)
- כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו, ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר (דברים ד, ט) הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ. ואם לא הסיר, והניח מכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה, ועבר על (שם כב, ח) ‘לֹא תָשִׂים דָּמִים’ ” [הק].
- הסכנה תלויה כמובן במציאות. על כן בימי חז”ל, אסרו שתיית מים מגולים, מחשש לארס שנחש הטיל בתוכם. כיום, לא צריכים לחשוש לזה [א].
- בזמן התלמוד, הייתה אכילת דג ובשר יחד, סכנה ממשית. ואף שבימינו לא ידוע על סכנה כזו, כבר התקבל מנהג ההפרדה בכל תפוצות ישראל, לכן יש להמשיך ולאחוז בו. ויתכן שהתקבל כאות, על חשיבות השמירה מפני סכנה [ג].
- צריך ליזהר מזיעת אדם, או מכל דבר שיש בו חשש זיהום [ד].
- צריך לציית להוראות משרד הבריאות בענייני היגיינה, כגון רחיצת ידים באלכוהול, כשדורשים זאת. כגון בבתי חולים, או בשעת מגיפה. וכן חייבים להתחסן, כפי הוראות המומחים (ט).
- סכנה חמורה מאיסור, ואף שבאיסורים ניתן להקל, בתנאים מסוימים, בעת ספק. בסכנה מחמירים ונשמרים, אפילו כשקיים חשש רחוק של סכנה [ה].
- אסור לאדם להכניס עצמו לסכנה, שלא לצורך, בסומכו שה’ יעשה לו נס [ה].
- מצד שני, ניתן להמשיך ולקיים כל פעילות רגילה ונצרכת, ואין לבטלה משום חששות סתמיות של סכנה (כ).
- יש להקפיד על ניקיון והיגיינה, ולהימנע מאכילת דברים מאוסים או בכלים לא נקיים [ו].
שלא לעשות סחורה מדבר איסור (סימן קיז)
- המאכלים הלא כשרים מן התורה, מותרים בהנאה. מלבד חמץ בפסח, ערלה, וכלאים [הק].
- אמנם למרות שמותרים בהנאה, אסור לעשות מסחר במאכלים לא כשרים. ורק אם באקראי, הזדמן לו מאכל לא כשר, רשאי למכרו לגוי [א].
- מותר לעשות סחורה במצרכים לא כשרים, האסורים מדרבנן [א].
- יש מקילים לבעלי חנויות בחוץ לארץ, למכור גם מצרכים לא כשרים. כי הואיל ועיקר מסחרם הוא במוצרים כשרים, מוגדרים המאכלים הלא כשרים כסחורה שהזדמנה באקראי (הערה 9).
דין חתיכת בשר או דבר מאכל הנשלח על ידי עובד כוכבים (סימן קיח)
- מצרכי מזון הנשלחים על ידי אינו יהודי, זקוקים לסימן, כדי לוודא שהגוי לא החליף מזון זה, במזון אחר. [א]
- היכן שיש חשש לאיסור תורה, צריך לסמן שני סימנים. ואם החשש הוא לאיסור דרבנן, די בסימן אחד.
- אמנם בימינו, כל המוצרים הנשלחים באריזות סגורות, אין בהם חשש מפני החלפה. על כן, אין לחשוש במשלוחים של החנויות הגדולות, לבית הלקוח.
- פיצה הנשלחת באריזתה מן הפיצרייה, אף שאינה סגורה בחותמת או סימן, אין חשש שהוחלפה בלא כשרה, כי אין לשליח שום עניין להחליף.
החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו בדברים הנאכלים (סימן קיט)
- יהודי שאומר על מאכליו שהם כשרים, הרי הוא נאמן [הק].
- אמנם מומר להכעיס, שהוא אדם היודע את דיני התורה, ובכוונה תחילה אינו מקיים אותם. איש כזה המצהיר על כשרות מאכליו, אין לסמוך עליו [הק].
- יהודי שידוע שאינו מכבד דיני כשרות, אין לאכול ממאכליו [א].
- החשוד על עבודה זרה או חילול שבת בפרהסיה (פומבי), אין לסמוך עליו בענייני כשרות [ז].
- מי שנוהג באיזה דבר איסור, בגלל שסובר שכך הוא הדין, או בגלל חומרא שהחמיר על עצמו, הרשות בידו לאכול עם אחרים שנוהגים בו היתר, ובלבד שיהא מנהגו ידוע להם. כי בוודאי לא יאכילוהו דבר, שהוא נוהג בו איסור [ז].
- ולמעשה מן הראוי לוודא, שקיים פיקוח הלכתי על מאכלים הנמכרים במקומות מסחריים, כגון חנויות ומסעדות, ולא די שהעסק נמצא בבעלות אנשים דתיים. כי הרבה פעמים, בגלל הפסד כסף, מצוי מורים היתר לעצמם (כח).
הלכות מאכלי עובדי כוכבים
סימן קי”ב – דיני פת של עובדי כוכבים
סימן קי”ג – דיני בשול עובדי כוכבים
סימן קי”ד – דיני שכר ושאר משקין של עובדי כוכבים
סימן קט”ו -דין חָלָב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, וגבינה וחמאה
סימן קט”ז – דברים האסורים משום גִלוי
סימן קי”ז – שלא לעשות סחורה מדבר איסור
סימן קי”ח – דין חתיכת בשר או דבר מאכל הנשלח על ידי עובד כוכבים
סימן קי”ט – החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו בדברים הנאכלים
קיצורי ההלכות המעשיות – הלכות מאכלי עובדי כוכבים – סימנים קי”ב-קי”ט
