קיצורי הלכות סוכה

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

הלכות סוכה (סימנים תרכה-תרמד)

מהות מצוות סוכה (סימן תרכה)

1. יש מצות עשה לשבת בסוכה, למשך שבעה ימים, החל מט”ו תשרי [הק].
2. מצוה זו מזכירה את ההגנה לה זכו ישראל במדבר, באמצעות ענני הכבוד [א].
3. ראוי להתחיל בבניית הסוכה, תיכף ומיד אחר יום הכיפור [א].

העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג (סימן תרכו)

1. סיכוך הסוכה צריך להיות ארעי, מצמחים תלושים, שלא נעשו כלים. ובסימן תרכ”ט, יוסברו דינים אלה בהרחבה [הק].
2. אין לבנות סוכה תחת אילן, שלא תלשו את ענפיו.
3. על הסוכה להיות “צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ”. כלומר, רוב שטח הסוכה יחופה בסכך. סוכה שרוב שטחה אינו מסוכך, פסולה, כי “חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִלָּתָהּ” [הק].
4. אם הסוכה מסוככת ברובה, והצל של האילן יכול לסכך רק על שטח מועט מהסוכה, הסוכה כשרה, ובתנאי שענפי האילן אינם מכוונים כנגד הסכך הכשר [ב].
5. ישנה הלכה “תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (בפסול)”, , עליה הורה הפסוק שנקט לשון עשיה, כנאמר (דברים טז) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ. לשון זו מורה שהנחת הסכך זקוקה למעשה, ולא שתיעשה מאיליה. לכן אם סכך שמונח שם ללא מעשה אדם, אינו כשר [הק].
6. אילן שענפיו מסוככים על הסוכה, וקצצם כדי לשמש סכך לסוכה, יש לנענעם אחר קציצתם [ג].

דין הישן בסוכה (סימן תרכז)

1. כשם שמיקום הסוכה צריך להיות דוקא תחת כיפת השמים, כך גם היושב בסוכה, צריך לשהות דוקא תחת סוכה, ולא תחת אהל שבסוכה [הק].
2. לכן אין לישון תחת השולחן, שגבהו עשרה טפחים [א].
3. מותר לישון תחת רשת שנפרסה באופן עראי, מסביב ומעל המיטה, כהגנה מיתושים ושאר מעופפים. כאשר אין ברוחבה למעלה טפח, או שאינה גבוהה עשרה טפחים [ב].
4. אין היתר לישון תחת כיסוי קבוע מעל המיטה, אלא אם כן גבהו נמוך מעשרה, וגם אין ברוחב גגו טפח [ג].
5. סדין הפרוס לנוי תחת הסכך, אינו פוסל סוכה, אם בינו לסכך פחות מארבעה טפחים [ד].

דין סוכה ניידת (סימן תרכח)

1. הבונה סוכה על גבי אוניה או על גבי עגלה, אם יכולה לעמוד ברוח נורמלית, כשרה.

ממה צריך להיות הסכך (סימן תרכט)

1. סכך כשר צריך להיות מצמח תלוש, שלא הפך לכלי, ושאינו מקבל טומאה [א].
2. על כן אין לסכך בעורות בעלי חיים, או עם מתכות, או בפירות וירקות [א].
3. כמו כן, אין לסכך בכלים, אפילו אחר שבירתם, כגון כיסאות שבורות [ב].
4. אין משתמשים בכלים גם לצורך העמדת הסכך, שמא ישתמשו בהם כסכך עצמו, אבל להעמידו על גבי מתכות מותר, כי אין חשש שישתמשו בהם כסכך [ז].
5. אין לסכך בדבר הנראה כתקרה רגילה. על כן אין מסככים בנסרים שרחבם לפחות שלשה טפחים [יח].
6. אין מסככים בצמחים העלולים להתייבש, כי לבסוף לא תהא הסוכה מכוסה ברובה [יב].
7. סדין שנפרס למניעת הנשירת עלים אל תוך הסוכה פוסל אותה. ואפילו אם המרחק בין הסדין לסכך פחות מארבעה טפחים [יט].

דיני דפנות הסוכה (סימן תרל)

1. את מחיצות הסוכה ניתן להקים מכל חומר שהוא [א].
2. יש להעמיד שלש דפנות לסוכה. אלא שרק שתים צריכות להיות באורך מלא, של שבעה טפחים. בעוד שהשלישית יכולה להיות קורה ברוחב ארבעה טפחים, אותה יש להציב במרחק פחות משלושה טפחים לדופן השניה, ובכך תיווצר כאן מחיצה מליאה, כי כל פחות משלושה טפחים נחשב כסתום [ב].
3. ניתן ליצור את המחיצה השלישית באמצעות הצבת קורה ברוחב טפח, שתמוקם במרחק פחות משלושה טפחים מן הדופן השנייה. ולהשלים את המשך הדופן, מן הצד השני, על ידי צורת הפתח[1] [ב].
4. אם שתי הדפנות ניצבות זו מול זו, יוכל להעמיד דופן שלישית על ידי נסר עץ ברוחב ארבעה טפחים, אותו ימקם במרחק פחות משלושה טפחים, מאחת הדפנות. את המשך הדופן, ישלים בצד השני, על ידי צורת הפתח [ג].
5. גובה הדפנות מוכרח להיות לא פחות מעשרה טפחים. אמנם אין צורך שיגיעו עד הסכך.
6. העיקרון של לבוד (שמהותו – מרחב פחות משלושה טפחים מוגדר כסתום) מאפשר יצירת דפנות על ידי קרשים או קנים עומדים, שהמרחק בינם פחות משלושה טפחים.
7. בדומה לכך ניתן למקם אותם במאונח, כשאין שלושה טפחים בין אחד לשני, כגון שמניחים קורה בגובה שנים וחצי טפח, ומעליו בגובה חמשה טפחים קרש נוסף, ואת השלישי בגובה שבעה וחצי טפח, והרביעי מוצב בגובה עשרה טפחים, ובכך נוצרה דופן מושלמת מבחינה הלכתית, שגובהה עשרה טפחים.
8. מחיצה העשויה מענפי אילן פסולה, כי היא מתנדנדת וזזה ברוח.
9. אין להשתמש ביריעות שאינן הדוקות. אבל אם הודקו לבל ינותקו בשוגג, כשרות [י].
10. גם מה שאינו כשר לסכך כשר לדפנות, כגון מיטה. לכן יכול להעמיד לדפנות הסוכה מיטה וכל כיוצא בזה, ולהניח על גבן את הסכך [יג].

סוכה שחמתה מרובה מצִּלָּתָהּ, ויתר דיני הסכך (סימן תרלא)

1. הסכך צריך לכסות את רוב שטח הגג, ובכך הסוכה נקראת צילתה מרובה מחמתה [א].
2. גם במקרה שיש בתקרת הסוכה הרבה אויר, הסוכה כשרה, אם צילתה מרובה מחמתה, ובלבד שלא תהא רצועת אויר ברוחב שלושה טפחים (ה).
3. טוב וכדאי שיוכלו לראות מבעד לסכך את הכוכבים, אמנם הסוכה כשרה, גם אם הסכך עבה כעין בית [ג].
4. סוכה בעלת שלש דפנות, ושתי דפנותיה הניצבות זו מול זו, אחת ארוכה ואחותה קצרה, באורך שבעה טפחים, אלא שהסכך ממשיך ומכסה ממעל עד המקום בו מסתיימת הדופן הארוכה, הסוכה כולה כשרה [ז].
5. סוכה שנתערבו בה סכך כשר וסכך פסול, ניתן להכשירה כשרוב הסכך כשר, ובתנאי שאין רצועת סכך פסול, ברוחב ארבעה טפחים [ח].
6. סוכה ללא גג, שדפנותיה מונחות אלכסונית זו על זו, כעין צריף, פסולה [י].
7. דפנות המונחות אלכסונית זו על זו, ובגג רוחב טפח, הסוכה כשרה. ובלבד שחומר הדופן, מעל עשרה טפחים, יהא סכך כשר. ואם רוחב הסוכה שתחת הדופן, הוא שבעה טפחים על שבעה טפחים, הרי היא כשרה [י].

דברים הפוסלים בסכך (סימן תרלב)

1. סכך פסול המונח סמוך לדופן, ואינו רחב מארבע אמות, לא יפסול את הסוכה. אבל ייחשב כחלק מן הדופן, והיושב תחתיו לא יקיים מצות סוכה [א].
2. סכך פסול באמצע הסוכה, פוסל. אם רוחב רצועת הפסול הוא, ארבעה טפחים [א].
3. במקרה זה יוגדרו שני צידי הרצועה, כסוכות נפרדות, שהכשרם או פסולם תלוי בגודלם. כי שיעורם צריך להיות לפחות שבעה על שבעה טפחים, בהיקף שלש דפנות (א).
4. רצועת אויר סמוכה לדופן, ברוחב שלושה טפחים, תפסול את הסוכה. כאשר ללא דופן זה, יחסר שיעור סוכה [ב].
5. רצועת אויר באמצע הסוכה, ברוחב שלושה טפחים, פוסלת את הסוכה [ב].
6. במקרה זה, יוגדרו שני צידי הרצועה כשתי סוכות נפרדות, שהכשרם או פסולם תלוי בגודלם. וכאמור לעיל, כאן בסמוך ([ב].
7. אויר שגדלו פחות משלושה טפחים, ובסמוך לו מונח סכך פסול, בגודל פחות מארבעה טפחים, אינם מצטרפים לפסול את הסוכה [ג].
8. אם יש שתי רצועות של סכך פסול, שרוחבם פחות מארבעה טפחים, וביניהם פחות משלושה טפחים אויר, מצטרפים שתי הרצועות לפסול את הסוכה [ד].

דין גובה הסוכה (סימן תרלג)

1. סוכה שהסכך שלה הונח גבוה מעשרים אמה (מעל כעשרה מטרים), פסולה.
2. סוכה שהסכך שלה נמוך מעשרה טפחים (כשמונים ס”מ), פסולה.

שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה (סימן תרלד)

1. השטח המינימאלי של סוכה הוא שבעה טפחים על שבעה טפחים (56 על 56 ס”מ) [א].
2. אין לאכול בסוכה כשהשולחן בתוך הבית, שמא ימשך אחר שולחנו [ד].

אם יש לבנותה לשם מצוה, ואם סיכך קודם הדפנות (סימן תרלה)

1. אין צורך שהסוכה תיבנה לשם מצוה, אבל כן צריך שתיעשה לשם צל [הק].
2. למחבר מותר להניח את הסכך טרם בניית הדפנות (יט).
3. לרמ”א, לכתחילה צריך להקים לכל הפחות טפח מן הדפנות, טרם הנחת הסכך. ואם לא עשה כן, בדיעבד, הסוכה כשרה [א].

דין סוכה ישנה (סימן תרלו)

1. סוכה שלא נבנתה לשם סוכה, צריך לחדש בה דבר (אף שהמבנה עונה על כלל הדרישות ההלכתיות בסוכה), כגון הרמת הסכך והנחתו מחדש. ודי בהרמת סכך בגודל טפח על טפח, או ברצועת סכך הנמשכת לאורך הסוכה כולה, אף אם רוחבה דק מאוד [א].
2. פסול זה הוא מדרבנן [הערה 1], אבל פוסל את הסוכה אף בדיעבד [א].
3. אם עשאה בתוך שלושים יום לפני החג, אינו צריך לחדש בה דבר [א].

דין סוכה שאולה וגזולה (סימן תרלז)

1. מותר לבנות סוכה בחול המועד [א].
2. אסור לגזול סוכה או להיכנס אל סוכת חברו בכח, אף לצורך קיום מצות סוכה [הק].
3. יוצא אדם חובת המצוה גם בסוכה שאינה שלו, כגון שהוזמן אליה, או ששאל סוכה [ב].
4. אין לבנות סוכה בשטח ציבורי [ג].
5. אם עשה כן, יצא ידי חובה בדיעבד [ג].

סוכה ונוֹיָה אסורין כל שבעה (סימן תרלח)

1. הסוכה, הן הדפנות והן הסכך, מוקדשת למצוה, כל שבעת ימי החג. ואין לעשות בה שימוש אחר, עד מוצאי שמיני עצרת [א].
2. האיסור מתחיל מאז ישבו בסוכה לראשונה [א].
3. אוכלים ומשקים שנתלו בסוכה לנוי, אסורים כל שמונה ימים [ב].
4. אבל בהם מועיל תנאי. כי אם התנה לפני סוכות, שלא יחול עליהם איסור, האיסור אכן לא יחול [ב].
5. אמנם הרמ”א כותב שלא נהוג להתנות [ב].

דיני ישיבת סוכה (סימן תרלט)

1. מצות עשה להתגורר בסוכה, כל שבעת ימי חג הסוכות [הק].
2. כל פעולה הנעשית בסוכה, וכל שהות בסוכה, נחשבת מצוה [א].
3. עם זאת, לא כל הפעולות חייבות להתבצע בסוכה [הק].
4. פעולות שחובה לעשותן בסוכה, הן סעודות ושינה [א].
5. מצוה להכניס אל הסוכה כלי אוכל יפים ונאים. אין להכניס סירים וקדירות ששימושם העיקרי במטבח [א].
6. גם שינה קצרה וארעית, חובה לעשותה בסוכה, כל עוד אינו מצטער מכך [ב].
7. מנהג אשכנז להקל עבור איש נשוי, שלא לישון בסוכה [ב].
8. מחוץ לסוכה מותר לאכול אכילת ארעי, ובלבד שלא יאכל לחם יותר מגודל כביצה. עוד מותר לאכול, חוץ לסוכה, פירות וירקות, בשר ודגים [ב].
9. תבשיל מדגנים מחייב אכילה בסוכה, אם אוכלו בתור סעודה [ב].
10. ראוי לאכול כל סעודה בסוכה, גם אם לא נאכל בה לחם (טו).
11. המחמיר על עצמו לאכול ולשתות כל מאכל ושתיה בסוכה, מקיים מצוה, ואין בכך גאוה (טז).
12. יש לברך בכל פעם שמקיים מצות סוכה. אמנם למעשה, כבר נפוץ המנהג שלא לברך אלא על סעודה שיש בה לחם, האסורה מחוץ לסוכה [ח].
13. עוד נהגו להימנע מברכה על שינה, אף שאסורה מחוץ לסוכה [ח].
14. חובה לאכול בסוכה, בליל ראשון של חג הסוכות, כזית לחם [ג].
15. ימתין בקיום המצוה, עד צאת הכוכבים [ג].
16. מנהג אשכנז להימנע מאכילת סעודה, מחצות היום של ערב החג [ג].
17. המצטער, פטור מן הסוכה [ה].
18. על כן, אם יורדים גשמים, או שמזג האויר חם מאוד, הרי הוא פטור מסוכה [ה].
19. למנהג אשכנז, קיימת חובת אכילת כזית לחם בסוכה, בליל הראשון, אף כשיורד גשם. וכשעושה כן, יקדש בסוכה, ויברך גם ברכת שהחיינו בסוכה [ה].
20. מנהג ספרד שלא להחמיר בזה, כי לדעתם אין כאן מצוה [ה].
21. אם יצא מחמת ירידת גשמים, ופסק המטר, אינו חייב לחזור לסוכה, כל עוד הוא סועד [ו].
22. גם הנכנס לישון בביתו עקב ירידת גשמים, אינו חייב לחזור אל הסוכה, אף שהללו פסקו [ז].

מי הם הפטורים מישיבת סוכה (סימן תרמ)

1. נשים וקטנים, פטורים מן הסוכה [א].
2. אשה היושבת בסוכה, מקיימת מצוה, אף שאינה חייבת (ב).
3. אמנם לא תברך, כי אינה חייבת (ב).
4. למנהג אשכנז, אשה היושבת בסוכה מברכת, ויש ספרדים שגם נוהגים כך (ב).
5. ילדים שהגיעו לגיל בו הם נעשו מעט עצמאיים, חובה לחנכם לקיום מצוות סוכה [ב].
6. מי שאינו חש בטוב, פטור מן הסוכה [ג].
7. אדם המצטער, כגון שסובל מן הריח, או מיתושים ודבורים, פטור מן הסוכה [ד].
8. אין לבנות סוכה במקום שסביר שיצטער [ד].
9. לפי הרמ”א, סוכה שמפחד לישון בה, מחמת גנבים או פורצים או מחבלים, אינו מקיים בה את המצוה [ד].
10. המחבר אינו מסכים לדבריו (יז).
11. למעשה, גם האשכנזים סומכים, בשעת הצורך, על דברי המחבר, ומברכים בה (יז).
12. אָבֵל, הגם שמצטער, חייב בסוכה, כי אין צערו נובע מהסוכה [ה].
13. עוסק במצוה פטור מן הסוכה [ו].
14. אם יכול לקיים את שני המצוות בנקל, יעשה כן (לא).
15. חתן פטור מסוכה [ו].
16. מעיקר הדין גם חברי החתן פטורים [ו], אבל למעשה, נהגו כיום שהם חייבים (כו).
17. סעודות ברית יצחק או שלום זכור, וסעודת ברית מילה, חובה לעשותם בסוכה [ו].
18. ההולך לבקר חולה, או להצלת יהודי מן השבי, או ללמוד תורה, פטור מן הסוכה, בין ביום ובין בלילה (ל).
19. מגורי הסוכה, צריכים להשתוות למגורי הבית. כפי שדרשו חכמים, תֵּשְׁבוּ כעין תדורו. וכשם שיוצאים מן הבית, כך מותר לצאת מן הסוכה [הק].
20. רשאי אדם לצאת מסוכתו לצורך עסקיו, ובעת יציאתו אינו חייב בסוכה. אם זה ביום, פטור במהלך היום. ואם זה בלילה, פטור כל הלילה [ח].
21. היוצאים לטיול פטורים מן הסוכה, אבל ישתדלו לחזור לבתיהם, ולקיים מצוות סוכה בחזרתם או במקום חנייתם (לח).

שאין מברכין שהחיינו על עשיית הסוכה (סימן תרמא)

1. נהגו שלא לברך שהחיינו בעת עשיית הסוכה [א].
2. מברכים שהחיינו כשאומרים קידוש בסעודה הראשונה בסוכה [א].

ברכת מעין שבע אם חל סוכות בשבת (סימן תרמב)

1. חל יומו הראשון של חג הסוכות בשבת, מברכים בבית הכנסת ברכת מעין שבע, אחר תפילת העמידה. ובסיום הברכה אין להזכיר את חג הסוכות [א].

סדר הקידוש (סימן תרמג)

1. בסוף הקידוש מוסיפים שתי ברכות: א. לישב בסוכה. ב. שהחיינו [א].
2. ביום טוב שני של גלויות, מקדימים את ברכת שהחיינו לפני ברכת לישב בסוכה [א].
3. עומדים בקידוש, עד שמסיים ברכת לישב בסוכה, ואז יושבים [ב]. אם יש מנהג שונה, ינהג כמנהגו [ב].
4. בחול המועד, נהגו לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא, ומברכים את שתי הברכות בישיבה [ג].

סדר הלל כל ימי החג (סימן תרמד)

1. אחרי העמידה נוטלים את הלולב ומברכים על נטילת לולב ושהחיינו [א].
2. ואומרים את כל ההלל [א].
3. ספרדים מברכים לגמור את ההלל [א].
4. ואשכנזים לקרוא את ההלל [ג].

[1]. שני קנים עומדים וקנה על גביהם.