נר חנוכה בחוץ או בבית

3. העדפת פרסום הנס על פני קיום המצוה בבית

הנה הראיות לשיטה זו:

שלוש גמרות מבהירות שעיקר המצוה היא להדליק בחוץ.

הגמרא (בדף כא, א) שהשולחן ערוך מביא אומרת:

תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה – מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה – מניחה על שלחנו, ודיו.

בהמשך הגמרא באותו עמוד מובא, כי מי שמניח נר חנוכה ברשות הרבים וגורם לדליקה, פטור מתשלום:

תנן התם: גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק – חייב. גמל שטעון פשתן, והוא עובר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הבירה – בעל הגמל חייב. הניח חנוני את נרו מבחוץ – חנוני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור.

בגמרא בשבת (כג, א) מובא, שצריך להדליק בפתח החצר:

אמר רב הונא: חצר שיש לה שני פתחים – צריכה שתי נרות.

הגמרא (שבת כג, ב) מציינת שאם לאדם אין כסף אלא לנר חנוכה או לקידוש, צריך לקיים את מצוות נר חנוכה כי "פרסום הנס עדיף":

אמר רבא, פשיטא לי: נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום מהו? קידוש היום עדיף – דתדיר, או דילמא: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא? בתר דאבעיא הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.

מהותה של מצוות נר חנוכה היא להלל ולרומם את שם ה' על הניסים שעשה עמנו, ולנטוע בליבנו את ההכרה כי "לא בכוחנו ובעוצם ידינו" גברנו על אויבינו, אלא בחסדיו וברחמיו. עיקר מצוה זו, נועדה לפרסם ברבים את נס חנוכה, ולגלות לכל כי ה' הוא המלך המושל בכל, והמנהיג של העולם.

גישה זו עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ם, אשר פתח את הלכות חנוכה בקביעה, כי מצוות נר חנוכה היא להדליק את הנרות בחוץ, כפי שכתב בהלכות מגילה וחנוכה (פרק ג הלכה ג):

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

כך גם עולה משיטת התוספות, החולקת על רש"י, הסובר כי אם יש חצר לפני הבית, יש להדליק בפתח הבית. התוספות חולקים על רש"י וסוברים כי מצוה להדליק על פתח החצר, וזה לשונם:

מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ – ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרשות הרבים אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות.

מבואר כי הסבירו התוספות, שמדובר במקרה שאין חצר אלא רק בית סמוך לרשות הרבים. אם יש חצר לפני הבית, אזי מצוה להניח את הנר בפתח החצר. הם גם מציינים את הגמרא המבהירה שבחצר עם שני פתחים, יש להדליק שני נרות.

כך היא גם דעת הרשב"א. שמביא את שיטת רש"י, הסובר כי יש להדליק בפתח הבית, אך חולק עליו:

נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. פירש רש"י ז"ל לא ברשות הרבים אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר, ואם היה דר בעליה שאין לו מקום בחצר להניחה שם מניחה בפנים כנגד חלון הסמוכה לרשות הרבים, ואינו מחוור בעיני.

הרי שציטט מרש"י, שדבריו מתייחסים לחצרות שהיו פתוחות לבית (ובמקרה שאדם גר בעלייה שאין לו מקום בחצר, יניח את הנר בחלון הסמוך לרשות הרבים). ובכל זאת אינו מקבל את שיטת רש"י, אלא מביא כראיה את הגמרא שציטטנו למעלה, שם מבואר כי המשאיר נרו בחוץ בחנוכה פטור, אם זה גרם שריפה.

גם בפוסקים האחרונים אנו רואים מי שנקט בגישה זו, שעיקר המצוה נתקנה לצורך פרסום הנס:

ראה לדוגמה את דברי האגרות משה (אורח חיים חלק ד סימן קכה), אשר נשאל שאלה מעניינת: אם יש עדיפות להניח את החנוכייה סמוך לדלת הכניסה, כדי שהנכנס בפתח יעבור בין שתי מצוות, מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל, או שמא עדיף להניחה בחלון הפונה לרחוב, כדי שאנשים יוכלו לראותה ובכך לפרסם את הנס. ונקט כדבר ברור שהעיקר הוא להניח את הנרות בחלון, כדי שיתפרסם הנס.

בתשובתו, הבהיר האגרות משה כי העיקר הוא פרסום הנס. כלומר, לדעתו, פרסום הנס לעיני כל הוא בעל חשיבות עליונה:

אבל אין זה מנהג (הכוונה להניח המזוזה בימין והחנוכיה בשמאל הדחת) לחייב לכולי עלמא, ומפורש כן בדרכי משה אות ד' שאין נזהרין בזה רק המדקדקים והוא מטעם שכתב המגן אברהם ס"ק ח' (והביא זה מדרכי משה אך אני בעניותי לא מצאתי בדרכי משה) משום שיכנס בין שתי מצוות שהוא טעם קלוש דרק כשתיקנו להניח על פתח ביתו מבחוץ לפרסם ניסא שהוא טעם גדול ועיקר בנרות חנוכה ענין הפרסום כמפורש בגמרא לענין כמה דברים, והנידון היה אם יניחם בימין שהוא בצד המזוזה או משמאל דבזה פליגי אמוראי ר' אחא בריה דרבא ורב שמואל מדיפתי בשבת דף כ"ב איפסק הלכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה בימין כדי שיכנס בין שתי מצות. אבל לא היו מתקנין עיקר התקנה מטעם זה, שלכן בזמן הזה שאין מדליקין בחוץ, וכל הפרסום הוא לבני הבית, ליכא התקנה דידליקו אצל הפתח, בשביל זה שיכנס בין השתי מצות, שלכן אין זה חיוב לדינא, אלא המדקדקים נזהרין גם עתה, אף שהוא רק בשביל טעם זה הקלוש, שלא היו מתקנין בשביל זה.

הוא הוסיף והביא את דברי המגן אברהם שמסביר, כי כאשר אין אפשרות להדליק בחוץ, פרסום הנס לבני הבית הוא עיקר המצוה, ואין חשיבות לכך שהנר יהיה בצד המזוזה. לפיכך, אם יש חלון סמוך לרשות הרבים, יש להניח את הנר בחלון כדי לפרסם את הנס, וזהו העיקר.

ולכן שפיר כתב המגן אברהם דאם יש לו חלון הסמוך לרשות הרבים יניחנו בחלון ופרש בלב"ש טעמו דפרסומי ניסא עדיף מסברא שיכנס בין שתי מצות, ולפי מה שכתבנו הוא ברור מגמרא, דפרסומי ניסא הוא מעיקרי הדינים בהנרות, וטעם שיכנס בין שתי מצות אינו שייך להמצוה ולזכרון הנס, אלא כשהיה פרסום הנס שוה, באיזה צד יניחנו להנר, הכריע ההלכתא כר' שמואל מדיפתי, דכניסה בין שתי מצות ממעלת ימין. אבל לא שייך שיהא עדיף, ואף לא שוה למעלת פרסום ניסא, שלכן אף שעיקר בזמן הזה הוא ההיכר לבני הבית, מאחר שאי אפשר לנו להדליק מבחוץ, מכל מקום מה שאפשר לעשות ביותר פרסום, ודאי יש לעשות.

מבואר כי האגרות משה מדגיש כמה וכמה פעמים, כי עיקר מצוות נר חנוכה הוא פרסום הנס. על כן, כאשר ישנה אפשרות לפרסם את הנס בצורה מיטבית על ידי הנחת החנוכייה בחלון, יש להעדיף זאת על פני הנחתה ליד הדלת.

לכן אף על פי שבחוץ לארץ, במקום מגוריו, היה מסוכן להדליק את נרות החנוכה בחוץ, הוא מדגיש כי יש להדליקם על החלון, באופן שיהיה ניתן לראותם מרחוק, בעוד שהטעם המובא בגמרא להדליק בפתח, כדי שיהיה מסובב במצוות מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, אינו עדיף, ואף לא שווה למעלת פרסום הנס.