סימן קס"ו – דין הפסקה בין בציעה לנטילה, ובו סעיף אחד

סעיף א

^איש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה ל'המוציא' (א), ^בויש אומרים שצריך ליזהר (ב), וטוב ליזהר. הגה: ואם שהה כדי הלוך כ"ב אמה, מקרי הפסק (ג) (תוס' סוטה לט ע"א).

^אטור בשם הרי״ף והרמב״ם.  ^בטור מהירושלמי פרק א' דברכות (ולעניות דעתי הוא גם כן בבבלי [ברכות] דף נ״ב ע״ב[1]).

• בין נטילה ל'המוציא' – הגמרא (ברכות מב ע"א) אומרת: "תכף לנטילת ידים ברכה". יש ראשונים המפרשים דברים אלו על מים אחרונים, שאין להפסיק בינם לבין ברכת המזון. ולשיטה זו מותר להפסיק בין נטילת ידיים לברכת 'המוציא'. וגם לדעה זו אין להפליג ביניהם יותר מדי.
• שצריך ליזהר – שיטה זו מבארת את דברי הגמרא כמתייחסים לנטילת ידיים ולברכת "המוציא". גם לשיטה זו, אם ממתין בסבלנות ללא הפסק דיבור עד שבעל הבית יברך "המוציא", אין בכך הפסק. ולהפסיק לצורך הברכה או הסעודה ודאי מותר, והדבר מותר אפילו בין ברכת 'המוציא' לאכילה, כמפורש בסימן הבא סעיף ו.
• מקרי הפסק – גם לדעת הרמ"א אם שוהה לצורך הברכה, כגון אם מחכה לבעל הבית שיברך "המוציא", אין בכך הפסק. ועוד, שגם לדעת הרמ"א דין זה הוא לכתחילה, ואם הפסיק אינו צריך לחזור וליטול ידיו. ולא הוסיף אלא שהפסק אינו רק בדיבור, אלא גם בשהייה[2].

1. אין להפסיק בין נטילת ידיים לברכת "המוציא" בדברים שאינם לצורך הסעודה. עבר והפסיק – אינו צריך לחזור ולטול ידיו [קס"ו, א].

[1] [ראה דרכי משה הקצר כאן אות א'.]

[2] מקור דין כ"ב אמה: בגמרא ברכות (דף מב ע"א): "אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שלש תכיפות הן: תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפלה, תכף לנטילת ידים ברכה". ולמדו בתוספות (סוטה לט ע"א ד"ה "כל כהן") ששלושת השיעור הללו זהים. בין סמיכת הקורבן לבין שחיטתו יש ללכת מהאולם למזבח, והמרחק הוא: "בין האולם ולמזבח עשרים ושתים אמה" (מידות פרק ה' משנה א). מכאן למדו בתוספות הנ"ל שבין הסמיכה לשחיטה יש זמן הילוך כ"ב אמה, וזה גם הזמן המותר להפסיק בין נטילת ידיים לברכה (בכמה מקומות הביאו אחרונים זמן זה כזמן הפסק, בעיקר בין מים אחרונים לברכת המזון. והביאו גם משנ"ב בשעה"צ קע"ט ס"ק ג).

ולגבי משך זמן זה, בקצות השולחן סי' ל"ז חישב לפי השיטות השונות לזמן הליכת מיל, שאם זמן הליכת מיל הוא 24 דקות, הרי הילוך כ"ב אמה הוא כ-16 שניות (ואם הילוך מיל הוא 18 דקות, כ"ב אמה הם 12 שניות). אולם בצל"ח ברכות דף ט ע"א כתב ששיעור הליכת מיל הוא בפסיעות בינוניות, אך הכהנים במקדש בין הסמיכה לשחיטה הלכו עקב בצד אגודל, ועלה לו זמן הילוך כ"ב אמה 32 שניות.