הלכות חוקות עכו"ם

הלכות לא ילבש גבר שמלת אשה סימן קפ"ב

דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ובו ו' סעיפים.

כתבה התורה "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים כב, ה). סימן זה דן באיסור תורה שיש לגבר, לעטות על גופו מלבושים, כמו של אשה. ועל האשה, בלבישת מלבושי גברים. התורה רואה בזה תועבה, מפאת הקירבה הנוצרת, על ידי מנהג זה, בין גברים לנשים. מלבד זאת, אסרו חכמים על הגברים, טיפולי גוף שונים, לטפל אם זו התנהגות נשית. הסימן פותח באיסורים אלה, שהם מדרבנן. וממשיך לדון באיסור התורה, בסעיפים ה' – ו'.

סעיף א'

המעביר שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה (א), ^אאפילו בְּמִסְפָּרַיִם כעין תער (ב), היו מכין אותו מכת מרדות (ג). ^בבמה דברים אמורים, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו (ד). הגה: ואפילו לכתחלה שרי (ה) (ר"ן פ"ב דע"ז). רק החברים (ו) נמנעים בכל מקום (ז) (שם ובב"י בשם נ"י) (ועיין לעיל סימן קנ"ו (ח)). ומותר להעביר שיער (שאר) איברים בְּמִסְפָּרַיִם בכל מקום (ט) ^(*).

^אכגירסת בה"ג שכתבו התוס', בסוף פרק החולץ, והרא"ש בפרק מצות חליצה, דגרסינן בנזיר דף נח ע"ב, כי קאמר רב בשאר איברים וכו', וכן היא גירסת הרי"ף והרא"ש בסוף מכות, וכ"כ התוס' שם בנזיר, דף נט ע"ב. ^בטור בשם הרמב"ם בסוף הלכות עבודת כוכבים. ^(*) פירוש, ואפילו כעין תער, ב"י.

• שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה – אלו המקומות, שנשים נוהגות להסיר את שערן.
• אפילו בְּמִסְפָּרַיִם כעין תער – כלומר אינו משתמש ממש בסכין כמנהג הנשים, אלא במספריים.
• מכת מרדות – כיום המציאות היא, שלא מכים מכת מרדות. אמנם בכל מקום שנכתב דבר זה, הכוונה לומר שזה איסור דרבנן. העברת השיער, אף שהיא דרך הנשים, אינה דומה ממש ללבישת בגדי אשה, על כן היא אסורה מדרבנן בלבד. וראו לאסור זאת גם במספרים כעין תער, כי לא חשוב באיזו דרך הוסרו השערות, אלא התוצאה, שהעור חלק ונטול שער, היא שנאסרה.
• אין מכין אותו – כי אין כאן איסור דרבנן. אלא שעם כל זה, אין ראוי לעשות כן, בגלל ששינוי ההתנהגות לא נעשה ברצון חכמים. ואף שכבר אין איסור בגלל שהמציאות שונה, ואין להתעלם ממציאות משתנה, עדיין ראוי להימנע.
• ואפילו לכתחלה שרי – דעת הרמ"א שאפשר להקל, אפילו לכתחילה.
• החברים – בני תורה.
• נמנעים בכל מקום – אף שמותר לכתחילה, הם מחמירים על עצמם. מאחר ובעבר, היתה זו פעולה אסורה. וזה מלמד, שהדבר אינו ראוי.
• ועיין לעיל סימן קנ"ו – שם מבואר כי איסור הבטה במראה השתנה, בגלל שינוי המציאות. וגם כאן, מבקש הרמ"א לומר כי דברים שנאסרו בעבר, הותרו לאחר שינוי המציאות.
• בכל מקום – בשאר איברים מותר להתגלח, אפילו במספרים כעין תער.

סעיף ב'

מי שמגלח כל שיער שבו, מראשו ועד רגליו (י), ^גיש אומרים שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה (יא).

^גטור בשם הגאונים וכ"כ התוס' והרא"ש שם ביבמות בשמם, דאין זה יפוי אלא ניוול.

• מראשו ועד רגליו – אפילו בתער. מובן שעדיין אסור לגלח בתער את פאות הראש והזקן.
• ובית הערוה – כי ניכר שאינו עושה כמנהג הנשים, שאינן מסירות את כל שער גופן. כי אין בזה יופי, אלא ניוול וכיעור.

סעיף ג'

^דאסור (יב) לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו (יג), ^האבל מותר לחוך בבגדו להשירו (יד).

^דבעיא דרב מרבי חייא ופשטא לאיסורא שם בנזיר דף נ"ט ע"א. ^הג"ז שם.

• אסור – מדרבנן.
• כדי להשירו – כי דומה פעולה זו להסרה באמצעות "מספרים כעין תער", כלומר, התוצאה היא עיקר האיסור.
• מותר לחוך בבגדו להשירו – לא גזרו איסור כאשר נעשית הסרת שיער זה, בצורה משונה.

סעיף ד'

מי שיש לו חטטין (טו) בבית השחי ובבית הערוה, ומצטער מצד השיער, ^ומותר להעבירו (טז).

^ותשובת הרשב"א.

• חטטין – כעין פצעים.
• מותר להעבירו – אפילו בתער, כי אינו נוהג מנהג נשים, אלא עושה כן לצורך.

סעיף ה'

^זלא תַעֲדֶה אשה עֲדִי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע, או תלבש שריון וכיוצא בו (יז) (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא (יח)) (טור), או שתגלח ראשה כאיש (יט). ולא יַעֲדֶה איש עֲדִי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים, וַחֲלִי זהב (כ), במקום שאין לובשין אותם הכלים, ואין משימין אותו החַלִי אלא נשים (כא). הגה: ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה (כב) ^(*) (ב"י). טומטום ואנדרוגינוס אסורים להתעטף כאשה (כג).

^זלשון הרמב"ם סוף הלכות עבודת כוכבים. ^(*) באורח חיים סימן תרצו כתב רמ"א, שהמנהג להתיר בשמחת פורים, ואע"ג דיש אוסרין. וכתב הרב ט"ז בשם מו"ח ז"ל, שיש לאסור את זה, ממ"ש ר"א ממיץ, שאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה, והשומע לאסור תבא עליו ברכה, כי יש הרבה מכשולות ח"ו מזה, כשהולכים יחד בלי היכר איש או אשה עכ"ל, ואומר אני עוד, שהרבה גזירות וחורבנות נולדו ע"י זה, ואשרי המבטלם.

• שריון וכיוצא בו – ויש בזה איסור תורה, אם נוהגת כן בדרך קבע. אבל באופן מקרי, כגון בזמן ירידת גשמים, אם זקוקה למעיל, מותר לאשה להתכסות במעיל גשם גברי.
• לפי מנהג המקום ההוא – על כן בימינו, הואיל ונהגו גם נשים ללבוש מכנסיים, לא חל איסור "כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה", על אשה הלובשת מכנסיים. אמנם בכל אופן לא ראוי ללבשם, בגלל שמקורה של אופנה זו היא בחברה המתקדמת (פרוגרסיבית), המבקשת למחות את ההבדלים בין גברים לנשים.

אשה העוסקת בספורט, כגון באולם התעמלות שיש בו נשים בלבד, רשאית ללבוש מכנסיים. והוא הדין במקומות שיש צורך דווקא במכנסיים, כגון פעילות אקטיבית של סקי, שעליהן ללבוש דווקא מכנסים, המותאמות לפעילות זו.

• שתגלח ראשה כאיש – גם בזה יש איסור תורה, אלא אם כן ארע שינוי אופנתי, ונשים רבות, מעצבות את שערן בתספורת קצרה.
• וַחֲלִי זהב – תכשיט זהב.
• ואין משימין אותו החַלִי אלא נשים – איסור תורה זה, תלוי במנהג המקום.
• איש או אשה – גם בזה יש איסור תורה, וזה הסבר דברי המחבר.
• אסורים להתעטף כאשה – כלומר להתלבש במראה שכולו מתחילתו עד סופו, מראה של אשה. איסור זה אינו אלא מדרבנן.

סעיף ו'

^חאסור ^(*) (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות, משום לא ילבש גבר (כד) (דברים כב, ה) ^טוכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו (ב"י) שחורות, אפילו שערה אחת (כה). ^יוכן אסור לאיש להסתכל במראה (כו) (ועיין לעיל סימן קנ"ו (כז)).

^חברייתא שבת דף צד ע"ב, מכות דף כ ע"ב. ^(*) יש לתמוה על המחבר דנקט לשון איסורא גרידא, דהא בב"י פסק כהרמב"ם דחייב משום לא ילבש גבר ולוקה, והשיג על השגות הראב"ד ודחה סברתו, אלא שצ"ל שאסור ר"ל מן התורה ולוקה, ומכל מקום היה לו לפרש. ^טטור בשם הרמב"ם בסוף הל' עבודת כוכבים, וכגירסת הב"י שם. ^יציינתי לעיל סימן קנו סעיף ב.

• משום לא ילבש גבר – העושה כן לשם יופי, נוהג כמנהג הנשים ואסור מן התורה.
• אפילו שערה אחת – כי צביעת השערות, הוא מנהג נשים.
• אסור לאיש להסתכל במראה – כי גם זה מנהג נשים.
• ועיין לעיל סימן קנ"ו – שם כתב הרמ"א "אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ הָאֲנָשִׁים לִרְאוֹת גַּם כֵּן בְּמַרְאָה, מֻתָּר (ר"ן פא"מ). וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר, אִם עוֹשֶׂה לִרְפוּאָה שֶׁמֵּאִיר עֵינָיו, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לְהָסִיר הַכְּתָמִים מִפָּנָיו אוֹ נוֹצוֹת מֵרֹאשׁוֹ, שָׁרֵי (סמ"ג בשם הר"ר זֶעְלְקִיל), וְכֵן נָהֲגוּ". במילים פשוטות, אם השתנה המנהג, מותר להסתכל במראה, במיוחד כאשר מדובר בשימור הופעה נכבדת שאין בה משום ביזיון. שהרי ללא מראה, כיצד ידע האדם אם הוא מסודר ונקי? ומן הראוי להקפיד על מראה נקי ומסודר, כי "חביב אדם שנברא בצלם". וכך המנהג כיום, שגם גברים משתמשים במראה.

דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה (קפ"ב)

• בתורה כתוב: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" [הק].
• מכאן למדנו שאסור לגבר ללבוש פריט המיועד לאשה, וכן אסור לאשה ללבוש פריט המיועד לגבר [ה].
• במקרה של צורך, כמו בזמן גשמים, אם האשה זקוקה למעיל, מותר לה להתכסות במעיל גשם גברי (טז).
• מה נחשב בגד של גבר ובגד של אשה, תלוי במציאות ובסביבה [ה].
• אסור לגברים להשיר את שערות הערווה או בית השחי, כפי שנוהגות הנשים. אם מדובר בצורך רפואי, הדבר מותר [א].
• כל התנהלות חיצונית שמיועדת בעיקר לנשים, אסורה על גברים [ו].