הלכות נידה

הלכות נדה סימן קפ"ט

דיני אשה שיש לה וסת קבוע ושאין לה וסת קבוע, ובו ל"ד סעיפים.

בסימן קפד למדנו על חובת הפרישה מאשה, סמוך לווסת. כלומר בעונה שהיא צפויה לראות את המחזור החודשי שלה. סימן זה דן, כיצד לקבוע את יום העונה. יש נשים שרואות בקביעות נשנית, כגון בתאריך קבוע בחודש העברי. או בהפלגה קבועה, כלומר, אחר פרק זמן מסוים. או בקשר לפעילות מסוימת, או לאחר אירוע קבוע בגופה. ויש נשים שיש להן קביעות, ופעמים רואות שלא לפי הקביעות, כיצד תיקבע עונת פרישתן.

מסעיף א עד סעיף טז, ידון השולחן ערוך בווסתות הקשורות לימים, הן בהפלגה שבין ראיה לראיה, והן על ראיה ביום ספציפי, של החודש העברי.

מסעיף יז עד סעיף כו, יידונו ווסתות המופיעות בקשר לאירוע חיצוני, המשפיע על גופה. או באירוע פיזי המתרחש בתוך גופה, ומבשר על הגעת הווסת.

מסעיף כז עד סעיף לד, ידון השולחן ערוך בווסת של נשים שאינן צפויות לראות. כגון ילדה, אשה זקנה, או מעוברת ומניקה.

קיים כלל אחד, הנחוץ מאד להבנת הסימן. על פי כלל זה, מאורע החוזר על עצמו שלוש פעמים, יוצר חזקה. ומכאן ואילך, חזקה שישוב על עצמו, שוב ושוב. על כן אשה הרואה שלוש פעמים רצופות, באותו יום בחודש, או באותה הפלגה, או בגלל מאורע המתרחש בגופה, קובעת ווסתה כעובדה ברורה, וברור מתי תגיע הראיה הבאה, על כן אינה חוששת שיבא המחזור בימים אחרים. להלן בסימן נלמד על מקרים שונים של מחזוריות, שחלקם אולי אינם מתרחשים באמת במציאות, ובכל זאת, הם ממחישים את מושג ה"חזקה".

סעיף א'

כל אשה שאין לה וסת קבוע (א), ^א חוששת ליום ל' לראייתה, שהוא עונה בינונית לסתם נשים (ב), ואם יש לה וסת קבוע לזמן ידוע מכ' לכ' או מכ"ה לכ"ה, חוששת לַזְּמַן הידוע (ג).

^א מימרא דר"ל וכו', והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה, ופירש רש"י בתוך שלשים יום לראייתה, נדה דף טו, א.

• שאין לה וסת קבוע – אין לה מחזוריות קבועה. לפעמים יבוא המחזור החודשי, בחלוף פרק זמן קצר בלבד, בין ווסת לווסת. ולפעמים, אחר פרק זמן ארוך.
• עונה בינונית לסתם נשים – פרק הזמן הממוצע של המחזור החודשי, אצל רוב הנשים, הוא אחת לחודש בערך, על כן צריכה לחשוש ליום השלושים[1]. בהמשך נלמד על ימים נוספים, מלבד היום השלושים, בהם צריכה לחשוש. ביום העונה, אסורים בני הזוג בעיקר ביחסי אישות, כמפורט בסימן קפד.
• חוששת לַזְּמַן הידוע – אם יש לה ווסת קבוע, שמידי חודש מופיע באותו יום, או באותה הפלגה מהחודש הקודם, אינה צריכה לחשוש ליום השלושים, אלא ליום הקבוע לראייתה.

סעיף ב'

(ד) ^ב כיצד קובעתו, כגון שתראה ד' פעמים, וביניהם ג' זמנים שווין, כגון שראתה היום, ולסוף כ' יום פעם אחרת, ועוד לסוף עשרים יום, ועוד לסוף כ' יום, וזה נקרא וסת ההפלגות. ולכך צריכה ד' ראיות, שראיה ראשונה אינה מן המנין (ה), לפי שאינה בהפלגה. ^ב ואפילו קודם שקבעתו שלש פעמים חוששת, שמיד אחר שראתה פעם אחת לסוף כ', חוששת מכאן ואילך כשיגיע כ' (ו), וכן בראיית הימים שהיא לימים ידועים לחדש, מיד אחר שראתה פעם אחת ליום ידוע לחדש, כגון כ"א או כ"ה בו, חוששת לפעם אחרת לזה היום (ז), ואסורה לשמש כל אותה העונה (ח). והוא הדין לשאר מיני וסת שצריכה לחוש להם כן (ט), חוץ מוסת הדילוג (י), וכמו שיתבאר בסימן זה (ד"ע ופשוט). ולא אמרו שצריך לקובעם שלוש פעמים (יא), אלא לענין עקירה (יב), שכיון שקובעתו בשלושה פעמים אינו נעקר בפחות מג' פעמים, שכל זמן שלא עקרתו שלוש פעמים צריכה לחוש לו (יג). אבל ליאסר, אפילו בפעם אחת חוששת לו פעם שנייה (יד). ומיהו אף על פי שחוששת לו, נעקר בפעם אחת, אפילו קבעתו שתי פעמים. שאם ראתה שתי פעמים ליום ידוע (טו), ובשלישית לא ראתה, אינה חוששת לה עוד.

^ב טור וכ"כ הרשב"א ממשנה דאין אשה קובעת לה וסת עד שקבעה לה ג"פ שם דף ס"ג, וכ"כ התוספות שם דף סד (וש"פ) בד"ה איתמר ראתה וכו'. ^ג שם במשנה היתה למודה לראות כו' ושינתה כו' זה וזה אסורים.

• הקדמה לסעיף – סעיף זה דן, כיצד יוגדר הווסת כקבוע, כדי שאחר קביעתו, לא תחשוש אלא לקביעותה, ולא ליום השלושים.
• שראיה ראשונה אינה מן המנין – כי יש צורך בשלושה מרווחי זמן קבועים, לכן נדרשות ארבע ראיות.
• חוששת מכאן ואילך כשיגיע כ' – כל זמן שלא קבעה ווסתה, חלים עליה שני דינים. הראשון, חוששת ליום השלושים, כמבואר בסעיף הקודם. השני, חוששת להפלגתה האחרונה, שמא זו תחילתה של מחזוריות קבועה.
• חוששת לפעם אחרת לזה היום – ווסת זו קרויה ווסת החודש.

עד כה נמצא, כי אשה ללא ווסת קבוע, חוששת לשלוש עונות: עונה בינונית, שהיא ביום השלושים. עונת החודש, שהיא ביום החודש העברי בו ראתה. ופעמים רבות, גם היא חלה ביום השלושים. וגם להפלגה האחרונה.

• ואסורה לשמש כל אותה העונה – מחשש שראייתה האחרונה היא תחילת קביעות, לפי ימי החודש. ואינה נקבעת אלא בשלוש חודשים רצופים, בהם תראה ביום קבוע בחודש.
• שצריכה לחוש להם כן – כגון ווסת הגוף, וכפי שיוסבר בעזרת השם, בסעיף כז.
• חוץ מוסת הדילוג – שיוסבר בסעיף ה. ואין חוששים לו, עד שייקבע. בשונה מווסת הפלגה או ווסת החודש, אשר מיד אחר פעם אחת, חוששים להם.
• שצריך לקובעם שלוש פעמים – אחר שקבעה ווסתה, שלוש פעמים, אינה חוששת אלא לעונתה הקבועה. אף שמשמעות לשונו, שהקביעה נוגעת רק לעניין העקירה, אין כוונתו שעדיין חוששת לשאר ווסתות. אלא שכל זמן שלא נקבע ווסתה, חוששת אחר פעם אחת (או פעמיים), לווסת החודש, ולהפלגה האחרונה. אבל ברור הדבר שאחר קביעתה, אינה חוששת לווסתות אחרות.
• אלא לענין עקירה – כלומר, משנקבע ווסתה, אי אפשר לבטל חשש זה. אלא אם כן, לא שבה לראות בעונה שקבעה, שלש פעמים נוספות.
• צריכה לחוש לו – כגון אם קבעה ווסתה להפלגות (פרקי זמן) של 26 ימים. ובפעם הרביעית, ראתה בהפלגה בת 27 ימים. עליה לחשוש גם ליום 26 הבא, משום הווסת הקבוע. וגם ליום 27, על פי ההפלגה האחרונה.
• חוששת לו פעם שנייה – מלבד הווסת הקבוע שטרם נעקר, עליה לחשוש גם ליום החודש האחרון, ולהפלגה האחרונה.
• שתי פעמים ליום ידוע – כגון ראתה שני חודשים ברצף, ביום ה' לחודש העברי. ובחודש השלישי, ראתה ביום ח' לחודש. בחודש השלישי הבא, חוששת רק ליום ח' בחודש, ולא ליום ה' בחודש.

סעיף ג'

^ד אם קבעה וסת לשעות ולא לימים (טז), אינה חוששת אלא שְׁעָתָהּ בלבד (יז), והוסת הזה הוא נעקר בשעה אחת, ואפילו בלא בדיקה (יח).

^ד הראב"ד בספר בעלי הנפש, מעובדא דההוא איתתא דכל טבילת מצוה וכו', דף סו, א.

• קבעה וסת לשעות ולא לימים – כגון שהמחזור החודשי בא שלוש פעמים רצופות, כל פעם, בשעה 10.00 בבוקר.
• אלא שְׁעָתָהּ בלבד – ביום בו צפויה לראות, תיאסר לבעלה רק בשעה 10.00 בבוקר. אלא שאם ראתה פעם אחת, אחרי 28 ימים בשעה 10.00, ופעם אחרת כעבור 16 יום, שוב בשעה 10.00. ובפעם השלישית בחלוף 19 יום, בשעה 10:00, מתברר שווסתה אינו צפוי להופיע לפני היום ה-16. אבל מהיום ה-16, היא אסורה בכל הימים, בשעה 10:00[2].
• ואפילו בלא בדיקה – מחזוריות של שעה היא מאורע נדיר, ויתכן שמקרה קרה. על כן, אם לא ראתה בשעה המיועדת, אינה צריכה לעשות בדיקה, ומותרת בחלוף השעה.

סעיף ד'

עוד יש חילוק בין קבעתו שלש פעמים ללא קבעתו שלש פעמים, שהקבוע ^ה אף על פי שעברה עונתה ולא הרגישה, אסורה לשמש עד שתבדוק וְתִמָּצֵא טהורה (יט). ושלא קבעתו שלוש פעמים, אם הגיע זמן הוסת ולא בדקה ולא ראתה, כיון שעברה עונתה, מותרת (כ). ועונה בינונית, שהיא לשלושים יום, דינה כוסת קבוע (כא) (הרשב"א).

^ה ציינתיו לעיל בסימן קפד סעיף ט.

• עד שתבדוק וְתִמָּצֵא טהורה – כי חזקה עליה שתראה ביום ספציפי, ואין להתירה לבעלה ללא בדיקה. אם לא בדקה בסוף העונה, תבדוק ביום אחר. וכל זמן שלא בדקה, היא עדיין אסורה[3].
• מותרת – כי אינה מוחזקת לראות ביום החודש של הראייה הקודמת, או לאחר ההפלגה האחרונה. ולכתחילה צריכה לבדוק עצמה, אלא שאם לא בדקה, ולא הרגישה, ולא ראתה דם, הרי היא מותרת.
• דינה כוסת קבוע – ואם לא בדקה, אסורה עד שתבדוק.

סעיף ה'

(כב) פעמים שתהיה ההפלגה שקובעת בהם הוסת, בדילוג. ^ו כגון שראתה היום, וראתה שנית לסוף ל', ושלישית לל"א, ורביעית לל"ב, קבעה וסת לדילוג של הפלגות (כג). ^ז בין שהרחיקה דילוגה הרבה (כד), בין שלא הרחיקה אלא יום אחד, קבעה וסת לדילוג השוה (כה). שבכל ענין שתהא מַשְׁוָה ראייתה, קבעה לה וסת (כו).

^ו מפלוגתא דרב ושמואל שם דף סד, א וכשמואל, הרמב"ם שם בפ"ח. וכן מסתבר לרמב"ן, וכ"כ הטור בשמם, ושכן מסקנת אביו הרא"ש ז"ל, וכ"נ דעת הרשב"א. ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי, סברי דהכא הלכה כשמואל, משום דאמרינן בגמרא דברייתא כוותיה דייקא. ^ז טור וכ"כ ה"ה שם בשם המפרשים.

• הקדמה לסעיף – סעיף זה דן במציאות תיאורטית, ופחות מעשית, כפי שסימן זה מרבה להביא.
• קבעה וסת לדילוג של הפלגות – וצריכה לחשוש בחודש הבא, להפלגה בת 33 ימים.
• שהרחיקה דילוגה הרבה – כגון ראתה אחרי 20 ימים, ובחודש אחר כך 23, ואחר כך 26, ואחר כך 29. בחודש הבא, צריכה לחשוש שתראה אחרי 32 ימים.
• קבעה וסת לדילוג השוה – דילוג השווה פירושו, שהימים הנוספים בין ראייתה האחרונה לראייתה הקודמת, הם תמיד מספר ימים שווה.
• קבעה לה וסת – כי כן קובע הכלל, שכל דבר החוזר על עצמו שלוש פעמים ברצף, יוצר חזקה, וצריך לחשוש לה בהמשך.

סעיף ו'

כשם שקובעת וסת בהפלגה מימים שוים ושאינם שוים (כז), כך קובעת ^ח בימי החדש (כח) ^ט ובימי השבוע שוים ושאינם שוים (כט). כיצד, ראתה שלוש פעמים באחד בשבת (ל) או בחמישי בשבת, או באחד בניסן ובאחד באייר ובאחד בסיון, או בה' בניסן ובה' באייר ובה' בסיון, קבעה לה וסת באחד בשבת או בחמישי בו (לא), ובאחד בחודש או בה' בו, ^י אף על פי שאחד מלא ואחד חסר (לב), אין מדקדקין בכך (לג).

^ח שם בגמרא דף לט, ב. וכן משמע בפלוגתא דלעיל. ^ט טור שם וכן כתב הרשב"א בשם רבותיו ומוכח לה מאוקימתא דרב אשי שם דף יא, א. כגון דקפצה בחד בשבתא וכו' והכא לד"ה קובעת בג"פ כיון שהן בשוה. ^י תוספות שם ריש דף סד דקביעות החודש גורם, וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ בת"ה שהראב"ד הכריח כן מפלוגתא דרב ושמואל וש"פ.

• ושאינם שוים – כגון בדילוג, וכפי שראינו בסעיף הקודם.
• כך קובעת בימי החדש – ראתה שלוש פעמים, באותו יום בחודש העברי, בהפלגות (פרקי הזמן) שאינן שוות. כי יש חודש חסר בן 29 ימים, ויש חודש מלא בן 30 ימים.
• שוים ושאינם שוים – שווים הכוונה, שההפלגה בינם שווה. ושאינם שווים הכוונה, שההפלגות אינן שוות. כעת יביא המחבר דוגמאות.
• ראתה שלוש פעמים באחד בשבת – בהפלגות שוות, כגון ראתה כל יום ראשון, כל שלוש שבועות, במשך תשעה שבועות. במקרה זה, צריכה לחשוש ליום ראשון של השבוע השנים עשר[4]. ואינן שוות כגון שראתה ביום ראשון, וארבע שבועות אחר כך שבה לראות ביום ראשון, ולאחר שבועיים, ראתה שוב ביום ראשון. ולאחר שלוש שבועות, ראתה שוב ביום ראשון.
• באחד בשבת או בחמישי בו – נוצרה חזקה לראייה ביום ראשון, וצריכה לפרוש בימי ראשון אחרי שבועיים. ואם לא ראתה, חוששת גם ביום הראשון הבא. ואם לא תראה בו, צריכה לפרוש גם ביום ראשון הבא אחריו[5].
• שאחד מלא ואחד חסר – ואין ההפלגות שוות.
• אין מדקדקין בכך – כי הוחזקה אישה זו לראות לפי ימי החודש העברי, אף שפרקי הזמן בינם אינם תמיד שווים.

סעיף ז'

(לד) ^יא כיצד קובעת בימי החדש בדילוג (לה), כגון שראתה בט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ז בסיון, לא קבעה וסת עד שתראה בי"ח בתמוז (לו), שאין ראיה ראשונה מצטרפת, כיון שאין ההפלגות שוות (לז). ^יב ומיהו אם היה לה וסת קודם שהתחילה (לח), ואחר כך שינתה וראתה בדילוג שלוש פעמים, קבעה וסת בדילוג. לפי שאף הראשונה בדילוג ראתה אותה (לט), שדילגה מוסת הקבוע לה (רמב"ם ורמב"ן כשמואל וטור לדעת רא"ש אבל בפרק שור שנגח ד' וה' פסק רא"ש כרב וכן הוא ברמזים שם) ^יג ויש אומרים שאף על פי שלא ראתה אלא בט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ז בסיון, קבעה וסת וחוששת לי"ח בתמוז וי"ט באב, וכן לעולם (מ). ויש לחוש לדבריהם ולהחמיר (מא).

^יא כלישנא דרב ושמואל כמו שציינתי לעיל סעיף ה. ^יב ברייתא שם וכדמשני לה אליבא דשמואל. ^יג טור בשם ר"ח והראב"ד וכ"כ הרשב"א בשמם ושיש לחוש ולהחמיר כדבריהם.

• הקדמה לסעיף – כבר למדנו, שווסת החודש היא ראייה קבועה מידי חודש, ביום ספציפי. בסעיף זה דנים על אישה הרואה בכל חודש, למחרת היום בו ראתה בחודש הקודם. וכיון שיש חודשים מלאים וחסרים, אין ההפלגות שוות, ולמרות זאת, נוצרה קביעות.
• קובעת בימי החדש בדילוג – נוצרה קביעות חודשית, שאינה קשורה ליום ספציפי בחודש.
• עד שתראה בי"ח בתמוז – כשם שלצורך קביעת וסת הפלגות נדרשות ארבע רְאִיוֹת, כך גם לצורך קביעת וסת הדילוג, הראיה הראשונה תצטרף רק לשנייה, החלה בחודש הבא יום למחרת ראייתה בחודש הקודם.
• כיון שאין ההפלגות שוות – הכוונה שהראייה אינה באה באותו יום של החודש. לו הייתה הראייה ביום זהה בחודש, די בשלוש ראיות, לקביעת ווסת.
• היה לה וסת קודם שהתחילה – כגון הפלגות שוות, או יום מסוים בחודש.
• שאף הראשונה, בדילוג ראתה אותה – כגון שהיה ווסתה קבוע לי"ד לחודש, ואחר כך דילגה לראשונה, וראתה בט"ו לחודש.
• וכן לעולם – כלומר לא נדרשות 4 ראיות, כמו בווסת ההפלגה, אלא די בשלוש ראיות, כמו בקביעת ווסת החודש.
• ולהחמיר – כלומר, להחמיר ולחשוש לי"ח אב. אך לא להקל, וצריכה לחשוש גם לי"ז אב.

סעיף ח'

^יד ראתה שלוש פעמים בשלושה חדשים, בדילוג, וחזרה וראתה באותם דילוגים עצמן, אם נהגה כן שלוש פעמים, הרי זה וסת קבוע לדילוג חלילה. כיצד, ראתה ט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ז בסיון, וחזרה חלילה וראתה ט"ו בתמוז וט"ז באב וי"ז באלול, ועוד חזרה וראתה ט"ו בתשרי וט"ז בחשוון וי"ז בכסליו, קבעה לה וסת לדילוג חלילה, וחוששת לעולם ט"ו לחודש זה וט"ז לחודש זה וי"ז לחודש זה (מב).

^יד תוספות שם והרא"ש והרשב"א בשם פירוש ר"ת לפלוגתא דרב ושמואל ואע"ג דדחו פירושו כשבו שהדין כן.

• וי"ז לחודש זה – מחזוריותה של אישה זו, שבה על עצמה בדילוג שלוש פעמים. ועל פי זה נקבע הווסת שלה, ואינה חוששת לתאריכים אחרים.

סעיף ט'

^טו ראתה באחד בניסן ובאחד בסיון ובא' באב, קבעה לה וסת לראש חודש לדילוגים (מג), אבל ראתה באחד בניסן ובאחד באייר ובאחד בתמוז, ובאחד בסיון לא ראתה, לא קבעה לה וסת (מד).

^טו טור והוא פשוט.

• לראש חודש לדילוגים – כלומר, רואה כל חודשיים, באותו יום בחודש. קבעה ווסתה לאותו יום, מידי חודשיים, ואינה חוששת לימים נוספים.
• לא קבעה לה וסת – כי ראתה פעמיים חודש אחר חודש, ופעם אחת בדילוג, ולא נוצרה חזקה.

סעיף י'

^טז ראתה ט"ו בניסן וט"ז באייר וי"ח בסיון, לא קבעה לה וסת, כיון שסירגה בחודש השלישי ולא ראתה עד י"ח בו (מה).

^טז ברייתא שם דף ס"ד ע"א.

• ולא ראתה עד י"ח בו – אם הייתה רואה בי"ז סיון, היה הווסת נקבע כווסת דילוג. אבל כיון שאיחרה את ראייתה בחודש השלישי, יום אחד נוסף, לא נוצרה חזקה.

סעיף י"א

^יז דילגה פעם אחת או שתים, אינה חוששת לדילוג, אף על פי שחוששת לשאר וסתות בפעם אחת, אינה חוששת לוסת הדילוג, עד שתקבענו (מו).

^יז טור וכ"כ הרשב"א בת"ה ודייק לה מברייתא דהיתה למודה להיות רואה וכו' שם.

• עד שתקבענו – כל אשה שאין לה ווסת קבוע, צריכה לחשוש להפלגה האחרונה, וליום החודש האחרון. אמנם אם דילגה פעם אחת או פעמיים, כגון שראתה ביום ה' בחודש, ובחודש הבא ביום ו' בחודש, אינה צריכה לחשוש ליום ז' בחודש, בחודש השלישי, אלא ליום ו' בחודש. כי ווסת הדילוג הוא דבר נדיר, וכל זמן שלא נקבע שלוש פעמים, אין לחשוש לו.

סעיף י"ב

^יח וסת הסירוג (מז), ראיה ראשונה מן המנין, לדברי הכל, ואף על פי שהרחיקה ראיותיה (מח). אלא שלענין חשש וסתה בתחלה הוא שוה לדילוג, שאינה חוששת אלא מר"ח לר"ח הסמוך לו (מט). כגון שראתה בר"ח ניסן, חוששת לר"ח אייר (נ), ואם לא ראתה עד ר"ח סיון (נא), חוששת לר"ח תמוז, הסמוך לו (נב), ואם לא ראתה בר"ח תמוז, אינה חוששת לר"ח אב (נג), אף על פי שהם הפלגת ב' חדשים כעין ההפלגה הראשונה, מפני שהפסקת החדש השני ביטלה ראיית הראשון (נד), וראיית החודש השלישי היא התחלת וסת, וחוששת לר"ח הסמוך, ולא יותר (נה).

^יח הראב"ד בספר בעלי נפש.

• וסת הסירוג – כגון שרואה ביום קבוע בחודש, אבל לסירוגין, פעם בחודשיים.
• שהרחיקה ראיותיה – אף על פי שרואה כל חודשיים. כגון אם ראתה ביום ג' תשרי, וביום ג' כסלו, וביום ג' שבט, קבעה ווסתה לכל חודשיים. אף שמבחינת ההפלגות, יש רק שתי הפלגות.
• מר"ח לר"ח הסמוך לו – כל זמן שלא ראתה שלוש פעמים, עליה לחשוש בחודש הבא, ליום החודש הקודם בו ראתה.
• חוששת לר"ח אייר – ככל אשה שאין לה ווסת קבוע, שחוששת ליום החודש.
• לא ראתה עד ר"ח סיון – כלומר, חלפו חודשיים עד שראתה באותו יום, ובכל זאת, עדיין לא קבעה לראות כל חודשיים.
• חוששת לר"ח תמוז, הסמוך לו – ככל אשה שאין לה ווסת קבוע.
• אינה חוששת לר"ח אב – כי עדיין לא ראתה שלוש פעמים בסירוג.
• ביטלה ראיית הראשון – בגלל שלא ראתה בחודש האמצעי, לא קבעה ווסתה, לא לכל חודש, ולא לכל חודשיים. וצריכה לחשוש ליום החודש הבא, ככל אשה שאין לה ווסת קבוע.
• וחוששת לר"ח הסמוך, ולא יותר – אבל אם שב סירוג זה על עצמו שלוש פעמים, נקבע לה וסת הסירוג, ובהמשך אינה חוששת אלא לפעם בחודשיים.

סעיף י"ג

^יט אין האשה קובעת לה וסת, אפילו ראתה שלשה ראש חודש זה אחר זה, אלא אם כן יהיו כולם בעונה אחת, ביום או בלילה (נו). ^כ ואם ראתה שלש פעמים ביום (נז), והרביעית בלילה (נח), או שלש פעמים בלילה והרביעית ביום, חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני חשש השני, שהוא האחרון (נט), ואם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה, שלא על הסדר (ולא קבעה אחד מהן שלוש פעמים) (ס), או שתראה הראשונה ביום, וג' האחרונות בלילה (סא), או הראשונה בלילה והג' אחרונות ביום (סב), או שלש בזה (סג) ושלש בזה (סד), חוששת לאחרונה בלבד (סה). הגה: האשה שראתה (סו), חוששת לוסת החדש ולהפלגה (סז), עד שתקבע וסת החדש בשלוש פעמים (סח), או וסת הפלגה בארבע פעמים (סט), או שֶׁתֵּעָקֵר אחת מהן (ע). כיצד (עא), ראתה בא' בניסן (עב) וכ' בו (עג), חוששת לאחד באייר, מפני ראש חודש ניסן (עד). ראתה באחד באייר, או לא ראתה בו, חוששת לט' באייר (עה), שהוא יום כ' מראיית יום כ' שראתה. ראתה בט' באייר או לא ראתה, חוששת לעשרים באייר (עו), שמא קבעה לה וסת כ' לחדש, שהרי ראתה עשרים לחדש ניסן. וכן היא חוששת לעולם (עז) עד שתקבע וסת אחד כדינו, דאז אינה חוששת לשני שלא נקבע (עח), או עד שאחד מהן נעקר (עט), אז אינה חוששת לו, אף על פי שלא נקבע השני (פ) (הכל בטור בשם רמב"ן). ואינה חוששת לוסת הדילוגין (פא), עד שתקבענו. כיצד, ראתה ט"ו בניסן, חוששת לט"ו באייר (פב). לא ראתה בט"ו באייר, אינה חוששת לט"ז בו (פג). ראתה ט"ז בו, חוששת לט"ז בסיון ואינה חוששת לשבעה עשר בו (פד). ראתה י"ז בו, חוששת לי"ז בתמוז ואינה חוששת לי"ח בו (פה). ראתה י"ח בתמוז (פו), קבעה לה וסת דילוגין לימי החודש וחוששת לי"ט באב (פז) (ג"ז ממשמעות הטור). וכן בדרך זה בהפלגה ודילוגין, כי אין חלוק ביניהן (פח). רק יש אומרים כי בדילוג חדש, הראייה הראשונה מן המנין, כמו שנתבאר (פט). ראתה ט"ו בניסן והמשיכה ראייתה ארבעה ימים (צ), וביום ט"ז באייר ראתה והמשיכה ראייתה שלשה ימים (צא), ובסיון התחילה לראות בי"ז בו (צב), יש אומרים שחוששת לדילוג ולוסת שוה, שהרי שילשה לראות שלוש פעמים בי"ז לחדש (צג) (הטור והרמב"ן) ויש אומרים שאין כאן וסת שוה כלל, דהולכין תמיד אחר תחלת הראייה, וכן עיקר (צד) (בית יוסף בשם הרז"ה והרשב"א והרא"ש והראב"ד בס' בה"נ מביאו ב"ח סוף סעיף כ').

^יט טור וכ"כ הראב"ד בספר בעלי נפש. ^כ הראב"ד שם.

• כולם בעונה אחת, ביום או בלילה – ואם ראתה פעם ביום, ופעמיים בלילה, לא קבעה ווסת. וחוששת להפלגה האחרונה, וליום החודש האחרון. ראתה את האחרון ביום, חוששת ביום. בלילה, חוששת בלילה. ואם רואה תמיד אחר שלושים יום, או בפחות משלושים יום, אינה חוששת לעונה הבינונית של שלושים יום, כי קבעה לראות לפני או לאחר 30 יום.
• ראתה שלש פעמים ביום – קבעה ווסתה ביום.
• והרביעית בלילה – שינתה ווסתה פעם אחת.
• שהוא האחרון – שינוי בודד אינו עוקר את ווסת היום, וצריכה לחשוש לו בחודש הבא. מלבד זאת, צריכה לחשוש גם לווסת האחרון, שהיה בלילה.
• ולא קבעה אחד מהן שלוש פעמים – צריכה לחשוש רק לעונה האחרונה, כי אין לה שום קביעות.
• וג' האחרונות בלילה – נקבע ווסתה ללילה, ואינה חוששת ליום בו ראתה לפני שקבעה.
• והג' אחרונות ביום – נקבע ווסתה ליום, ואינה חוששת ללילה בו ראתה לפני שקבעה.
• או שלש בזה – ונקבע ליום או ללילה.
• ושלש בזה – ונעקרה הקביעות הקודמת.
• חוששת לאחרונה בלבד – כי נקבע ווסתה כפעם האחרונה, כל מקרה, כפי שהסברנו.
• האשה שראתה – ולא קבעה לעונת החודש, או לעונת ההפלגות.
• לוסת החדש ולהפלגה – כי היות ולא קבעה שום ווסת, צריכה לחשוש לראיה הקודמת, לפי יום החודש, ולפי ההפלגה הקודמת.
• שתקבע וסת החדש בשלוש פעמים – שתראה שלוש פעמים ברצף, באותו יום של החודש.
• וסת הפלגה בארבע פעמים – ומספר הימים בכל ההפלגות, היה זהה. אחר שקבעה ווסת החודש, אינה חוששת להפלגה האחרונה. ואם קבעה ווסת הפלגה, אינה חוששת ליום החודש האחרון בו ראתה.
• שֶׁתֵּעָקֵר אחת מהן – על ידי שלא תראה בעת קביעותה, שלוש פעמים. אחר עקירת הווסת, אינה חוששת לקביעותה הישנה.
• כיצד – להבנת המשך דברי המחבר, צריך להרחיב קצת אודות ההבדל, בין ווסת הפלגה, ובין ווסת החודש. בווסת הפלגה, אם הוא קבוע, ופעם אחת שינתה מקביעותה, צריכה לחשוש בפעם הבאה, ליום האחרון שראתה. כגון, אם קבעה לראות כל 24 ימים, ופעם אחת שינתה וראתה בהפלגת 26 ימים, בפעם הבאה חוששת להפלגת 24 ימים מהיום האחרון שראתה. כי זו קביעותה, וגם להפלגת 26 ימים מהיום האחרון שראתה, כי יתכן ששינתה כעת את קביעותה. אבל בווסת החודש, חוששים שיום החודש הוא הגורם להגעת הווסת. כגון שראתה בה' לחודש שלושה חודשים רצופים, ובחודש הרביעי ראתה ביום ז' לחודש. בחודש הבא תחשוש הן ליום ה' לחודש, והן ליום ז' לחודש.
• ראתה בא' בניסן – וצריכה לחשוש לאחד באייר.
• וכ' בו – כלומר, בהפלגת 20 יום.
• מפני ראש חודש ניסן – ואף על פי שראתה בכ' ניסן, לא נעקר החשש שתראה באחד באייר. ועליה לחשוש שראייתה ביום כ' ניסן, היא כעין תוספת, שאינה קשורה למחזור ווסתה.
• חוששת לט' באייר – אף שראתה בראש חודש, חוששים שראייה זו היא כעין תוספת. וחוששת לט' אייר, שהיא הפלגה של 20 יום, מכ' ניסן. אמנם להלכה התקבל שדווקא אם לא ראתה בראש חודש, חוששת לט' אייר (ואם ראתה בראש חודש, לפי כללי הרמ"א היא עדיין אסורה בט' אייר, כי נדרשים 12 יום מתחילת הווסת, עד ליום בו היא יכולה להיטהר, כפי שנלמד בעזרת השם, להלן בסימן קצט).
• חוששת לעשרים באייר – כי יתכן שהראייה ביום כ' לחודש, היא ראייתה העיקרית. ואולי זו תחילת קביעות ווסת, לפי יום החודש. לכן אף שראתה בינתיים ראייה אחרת, חוששים לווסת החודש. ויש מקילים דווקא אם לא ראתה, כי אם ראתה בט' באייר, נעקר החשש שתראה גם בכ'.
• חוששת לעולם – כל זמן שלא נקבע ווסת, עליה לחשוש תמיד, שראייתה האחרונה היא אולי התחלה של ווסת החודש, או ווסת הפלגה. ופעם זו, היא ראשונה משלש. ולמרות שבפעם השנייה חרגה ממחזוריות (עתידית) זו, אין כאן אלא מקריות חד פעמית, שאין להחשיבה.
• לשני שלא נקבע – כגון שקבעה שלושה פעמים רצופים בראש חודש, אף שראתה גם ב-20 לחודש, אינה צריכה לחשוש להפלגה של 20 יום, כיון שקבעה לראות בראש חודש.
• עד שאחד מהן נעקר – כגון אם לא תראה באחד באייר, אינה חוששת לאחד בסיון, כי בוטל החשש שתראה ביום א' לחודש.
• אף על פי שלא נקבע השני – וצריכה לחשוש להפלגה האחרונה, ולאותו תאריך בחודש הבא. אבל לא צריכה לחשוש ליום החודש הקודם, כי בגלל שלא נקבע, הוא נעקר בפעם אחת.
• ואינה חוששת לוסת הדילוגין – למרות שראתה פעם אחת בדילוג, אין לה ווסת קבוע. וחוששת רק לתאריך החודש האחרון, ולהפלגה האחרונה.
• חוששת לט"ו באייר – שזה אותו יום בחודש הבא.
• אינה חוששת לט"ז בו – אינה חוששת לווסת החודש ועוד יום.
• ואינה חוששת לשבעה עשר בו – שהיא ראיה בדילוגין.
• ואינה חוששת לי"ח בו – כי חוששת רק לתאריך האחרון, ולא לדילוג, שהוא יום נוסף אחרי יום החודש.
• ראתה י"ח בתמוז – ובסך הכל ראתה ארבע ראיות בדילוגין.
• וחוששת לי"ט באב – ולא לי"ח באב, שהוא ווסת החודש, כי קבעה ווסת דילוגין.
• כי אין חלוק ביניהן – כגון אם היתה ההפלגה הראשונה 25 ימים, השנייה 26, והשלישית 27, אינה חוששת אלא להפלגה של 28 ימים. אמנם כאמור, הניסיון מוכיח, שבמציאות זה כמעט לא קורה.
• כמו שנתבאר – בסעיף ז, עיין שם.
• והמשיכה ראייתה ארבעה ימים – הגיע ווסתה וראתה דם ארבעה ימים ברצף, בתאריכים ט"ו, ט"ז, י"ז וי"ח ניסן.
• והמשיכה ראייתה שלשה ימים – החלה ראייתה בט"ז, ונמשכה ביום י"ז וי"ח.
• התחילה לראות בי"ז בו – נמצא שבשלושה חודשים רצופים, ובלי קשר עם משך הראייה, ראתה ביום י"ז.
• שילשה לראות שלוש פעמים בי"ז לחדש – אף שלא החל הווסת, שלוש פעמים ביום זה.
• וכן עיקר – הכריע רמ"א כדעת הראשונים, שיומו הראשון של הווסת, הוא הנחשב. ובמקרה זה, היום הראשון ארע בחודש הראשון בט"ו, בחודש השני בט"ז, בחודש השלישי בי"ז, וברביעי בי"ח. נמצא שקבעה ווסת דילוגין, ובחודש הבא צריכה לחשוש רק לי"ט. והלכה כדעה זו, שאין מתחשבים אלא בתחילת הווסת.

סעיף י"ד

^כא היתה רגילה לראות יום עשרים (צה), (ויש לה בזה וסת קבוע) (צו), ושינתה ליום שלשים (צז), זה וזה אסורים, וכשיגיע יום כ' לראיית שלשים (צח), אסורה משום וסת הראשון, ואם לא תראה בו חוששת ליום ל' (צט). שינתה פעמיים ליום ל' זה וזה אסורים (ק). שינתה שלוש פעמים ליום ל', הותר יום כ' ונאסר יום ל' (קא). ואם לאחר ששינתה פעם או פעמיים ליום ל', ראתה לסוף כ', ^כב חזר וסת של כ' למקומו (קב) והותר ^(*) שלשים (קג).

^כא משנה שם דף סג, ב וברייתא שם דף סד ע"א וע"ב. ^כב שם מפני שאורח בזמנו בא. ^(*) ופירש רש"י מפני שאורח זה שחזר לשוב ליום עשרים בזמן הראשון בא. ^(*) העתיד לבא דהא איעקר מינה אף על גב דקבעתיה תרי זימני מעקר בחדא זימנא וכדמוקים רב פפא למתניתין ותניא כוותיה שם.

• היתה רגילה לראות יום עשרים – ווסת קבוע, בהפלגות של 20 יום.
• ויש לה בזה וסת קבוע – זה הסבר דברי המחבר.
• ושינתה ליום שלשים – לא ראתה אחרי 20 ימים, אלא אחרי 30 ימים.
• וכשיגיע יום כ' לראיית שלשים – אינה צריכה לחשוש ל-20 יום מהראיה שקדמה לאחרונה, אלא רק להפלגה בת 20 ימים, מהראייה האחרונה.
• חוששת ליום ל' – כהפלגתה האחרונה.
• זה וזה אסורים – צריכה לחשוש גם להפלגת 20 ימים, כי זה הווסת הקבוע שלה (שעוד לא נעקר). וגם ליום 30, כהפלגתה האחרונה.
• הותר יום כ' ונאסר יום ל' – אחר ששינתה שלוש פעמים, אינה חוששת להפלגה של 20 ימים, כיון שכבר נעקר.
• חזר וסת של כ' למקומו – קביעת הווסת הישנה, אינה זקוקה לשלש ראיות ביום כ', אלא אחר ראיה אחת ביום עשרים, חזרה קביעותה למקומה.
• והותר שלשים – כי מעולם לא נקבע ווסת הפלגה של 30 יום, שראתה בו פעמיים בלבד.

סעיף ט"ו

(קד) ^כג שינתה ראיותיה ולא השוה אותם (קה), כגון ששינתה פעם אחת ליום ל' והשני לל"ב, והג' לל"ד, נעקר וסת הראשון ואין לה וסת כלל (קו). ואם חזרה לראות ביום הוסת הראשון, חוזר לקביעותו הראשון, וחוששת לו תמיד, עד שיעקר ממנה שלש פעמים (קז). והוא הדין להפסיקה מלראות שלש עונות (קח), ואחר כך חזרה לראות ביום הוסת הראשון (קט).

^כג טור ממשנה דלעיל ומברייתא דראתה יום כ"א בחודש וכו', שם דף סד, ב.

• הקדמה לסעיף – סעיף זה דן בעקירת ווסת הפלגה.
• ולא השוה אותם – קבעה ווסתה לתאריך מסוים, ועתה חל בו שינוי.
• ואין לה וסת כלל – אינה חוששת לווסת הקבוע, אלא להפלגה האחרונה, וליום החודש האחרון, ולעונה בינונית של 30 יום[6].
• עד שיעקר ממנה שלש פעמים – ואף שבשלוש הפעמים האחרונות בהם הייתה צפויה לראות, לא ראתה כקביעותה. בכל אופן, הואיל ולא קבעה קביעות אחרת, אם תחזור ותראה פעם אחת כקביעותה הקודמת, שב ווסתה ונקבע ליום זה.
• להפסיקה מלראות שלש עונות – במשך שלושה חודשים, לא ראתה כלל.
• חזרה לראות ביום הוסת הראשון – הכוונה, שחזרה לראות כפי קביעותה. כגון, שלפני ההפסקה קבעה לראות כל 20 יום. וכעת אחרי שלושה חודשים, ראתה שתי ראיות בהפרש של 20 יום. אחרי הראיה הראשונה, היא צריכה לחשוש ליום החודש הבא, וליום שלושים. ואם אחרי 20 יום ראתה שוב, חזרה לקביעותה הראשונה, וחוששת רק ליום 20.

סעיף ט"ז

(קי) ^כד כיוצא בזה דין עקירת וסת ראש חודש. כיצד, היתה רגילה לראות בראש חודש, ועבר עליה ראש חודש ולא ראתה, חוששת לראש חודש (קיא) עד שיעברו עליה שלשה ראשי חודשים. עברו עליה שלשה ר"ח ולא ראתה, אינה חוששת להם (קיב). חזרה וראתה בראש חודש, חזר הוסת למקומו (קיג).

^כד גם זה שם מהא דציינתי לעיל.

• הקדמה לסעיף – סעיף זה דן בעקירת ווסת החודש.
• חוששת לראש חודש – אף אם ארעה ראייתה ביום אחר של החודש. כי ווסת החודש שונה מווסת ההפלגות, מאחר ויתכן שהיום המסוים בחודש, הוא הגורם לביאת המחזור החודשי. ואין ראייתה ביום אחר בחודש, אלא בעראי ובמקרה. היא אמנם נאסרת, אך הווסת שכבר נקבע לראש חודש, לא נעקר.
• אינה חוששת להם – כי נעקרה ראיית ראש חודש.
• חזר הוסת למקומו – גם לפני שראתה שלוש פעמים, מלבד אם קבעה בינתיים ווסת אחר. אבל אם לא קבעה, או לא ראתה כלל, די בראיה אחת, שארעה בדיוק כקביעותה הקודמת, להחזירה לווסת הקבוע שלה.

סעיף י"ז

(קיד) ^כה כל וסת שנקבע מחמת אונס (קטו), (כגון שקפצה וראתה (קטז)), אפילו ראתה בו כמה פעמים (קיז), (אם לא קבעה אותן לימים) (קיח) (תוספות ורשב"א ור"ח), אינו וסת, שמפני האונס ראתה (קיט). (ומכל מקום חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע (קכ)) (הג"מ פ"ח). ^כו קפצה וראתה, קפצה וראתה, קבעה לה וסת לימים, בלא קפיצות (קכא). כיצד, קפצה באחד בשבת וראתה דם, ולאחר עשרים יום קפצה באחד בשבת וראתה דם (קכב), ולאחר י"ט יום קפצה ביום השבת ולא ראתה דם (קכג), ולאחר השבת ראתה בלא קפיצה, הרי נקבע אחד בשבת אחר כ', שהרי נודע שהיום גרם לה, ולא הקפיצה (קכד), וכבר נקבע יום זה שלוש פעמים. וכן כל כיוצא בזה.

^כה לשון הרמב"ם שם בפ"ח מהל' א"ב דין ה, מברייתא שם דף יא, א. ^כו כדמפרש רב אשי שם בלישנא קמא דרב הונא.

• הקדמה לסעיף – מכאן עד סעיף כו, ידון המחבר בווסתות הקשורות למעשה שעשתה האישה, או לאירוע שחוותה בגופה, ומבשר על ביאת הווסת.
• וסת שנקבע מחמת אונס – הכוונה למעשה שהאישה עושה, ומיד אחריו היא רואה דם.
• כגון שקפצה וראתה – מעשה זה הובא כדוגמא, לשאר מעשים, הגורמים לראיית המחזור.
• אפילו ראתה בו כמה פעמים – היה מקום לחשוב, שקבעה לכאורה ווסת לקפיצות, ואינה צריכה לחשוש עוד לווסת החודש, או לווסת הפלגה. מלמדנו המחבר, שלא נקבע ווסתה.
• אם לא קבעה אותן לימים – קפיצות לחוד, אינן קובעות ווסת. אבל במקרה שהפעולה משולבת עם ימים ספציפיים, היא קובעת ווסת, כמוסבר בסעיף הבא.
• שמפני האונס ראתה – לכן לא ניתן להגדיר זאת כמחזוריות מסוימת. ולדעת המחבר, אינה חוששת לפעם הבאה שתקפוץ[7].
• חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע – זה הסבר דברי המחבר, שאם קפצה שלוש פעמים, וראתה ווסת, חוששת מכאן ולהבא, שתראה דם בקפיצה. ואף שאינה קובעת ווסת להקל, חייבת לחשוש לקפיצה. כי אף שהדם היוצא בא מחמת אונס, אין טבע המחזור החודשי להתבטל מפאת כן. נמצא שעליה לחשוש הן לקפיצה, הן ליום החודש, והן להפלגה. אבל אם אחר שלש פעמים אלה קפצה פעם אחת ולא ראתה, אינה צריכה לחשוש יותר, גם אם תקפוץ[8].
• קבעה לה וסת לימים, בלא קפיצות – להבנת ההמשך נציין, את הדין שנלמד בסעיף הבא. שם מבואר, שיש קביעות המורכבת ממעשה ומיום. כגון שרואה כל שלוש שבועות, אחר קפיצה. וכיון שארע כן שלוש פעמים, קבעה ווסת לכל שלוש שבועות, אם תקפוץ. ואם אינה קופצת, לא צריכה לחשוש. ווסת קבוע זה קרוי "מורכב", כי הוא מורכב מיום וממעשה. אבל אם לא ראתה שלוש פעמים בשילוב יום וקפיצה, לא חוששים לקפיצה, כפי שיוסבר בהמשך.
• קפצה באחד בשבת וראתה דם – נמצא שראתה פעמיים, בשילוב יום וקפיצה.
• קפצה ביום השבת ולא ראתה דם – וקפיצה שאינה מורכבת יחד עם יום, אפילו אם ארעה שלוש פעמים, אינה קובעת ווסת מורכב.
• נודע שהיום גרם לה, ולא הקפיצה – כלומר ראייתה באה בגלל היום, ואינה קשורה לקפיצה. אף שראתה פעמיים ביום ספציפי, בשילוב עם הקפיצה, הרי בחודש השלישי ראתה ללא קפיצה. מכאן מוכח שהראיה נגרמה בגלל היום, ולא בגלל הקפיצה[9].

סעיף י"ח

^כז קפצה ביום ידוע, כגון בראש חודש או באחד בשבת, וראתה בו, ואירע כן בשלושה ראשי חודשים או בשלושה אחד בשבת, קבעה לה וסת וחוששת לכל פעם שתקפוץ באותו זמן (קכה). ^כח ואם אחר כך הגיע אחד בשבת ולא קפצה, או שקפצה בשני בשבת, אינה חוששת, שהרי לא קבעה אלא לקפיצות של אחד בשבת (קכו).

^כז מימרא דרב הונא שם וכדמפרש שם בגמרא. ^כח כלישנא אחרינא במימרא דרב הונא וכדמפרש רב אשי שם.

• וחוששת לכל פעם שתקפוץ באותו זמן – זו ווסת קבועה, המורכבת ממעשה ומיום מסוים.
• לקפיצות של אחד בשבת – הווסת מורכבת מקפיצה ומיום, וכשבא היום בלי הקפיצה, אינה אסורה, כמו שאינה אסורה בקפיצה ללא היום.

סעיף י"ט

(קכז) יש קובעת וסת על ידי מקרים שיארעו בגופה ^כט כגון שמפהקת, דהיינו ^ל כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד, או ^לא כאדם שפותח פיו מחמת כובד, או ^לב כאדם שמוציא קול דרך הגרון, וכן אם מתעטשת דרך מטה, או חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה, או שאחזוה צירי הקדחת, ^לג או שראשה ואיבריה כבדים עליה (קכח), בכל אחד מאלו אם יארע לה שלשה פעמים, וראתה, קבעה לה וסת, שבכל פעם שהיא חוששת מהם, אסורה לשמש (קכט). ^לד ומיהו בפיהוק או עיטוש של פעם אחד אין הוסת נקבע, אלא כשעושה כן הרבה פעמים זה אחר זה (קל). ואם אירע לה שלשה פעמים, שבכל פעם עשתה כן הרבה פעמים, הרי זה וסת (קלא). ^לה וכל אלו הוסתות שבגופה אין להם זמן ידוע, אלא בכל פעם שיקרה לה זה המקרה, הוא וסת (קלב). ואם בא וסת הגוף לזמן ידוע, כגון מראש חודש לראש חודש או מכ' יום לכ' יום, קבעה לה וסת לזמן ולמיחוש הוסת, ואינה חוששת אלא לשניהם ביחד, ואם הגיע העת ולא בא המיחוש (קלג), או שבא המיחוש בלא עתו אינה חוששת (קלד). הגה: ודוקא שקבעה לה וסת לשניהם ביחד, אבל מתחלה חוששת לכל אחד בפני עצמו (קלה), כי אינה יודעת איזהו מהן תקבע, וכמו שנתבאר לעיל גבי וסת הדילוג וימים, או מהפלגה וימים (קלו), וכן יתבאר בסמוך.

^כט משנה שם דף סג, א. ^ל כפירוש רש"י שם. ^לא כפי' התוספות שם. ^לב שם בשם הערוך כאדם כו' מתוך מאכל כבד, וכ"כ הטור בשם ר"ח. ^לג שם במשנה וכיוצא בהן ומפרש רבה בר עולא לאתויי שראשה וכו', שם ע"ב. ^לד שם בתוספות סע"ב וש"פ. ^לה טור וכ"כ ה"ה בפ"ח בשם כל המפרשים זולת הרמב"ם.

• הקדמה לסעיף – מסעיף זה עד סעיף כו, ידון השולחן ערוך בתופעות גופניות שחווה האשה, ומבשרות על הופעת הווסת. אין תופעות אלה קשורות להרגשה, הנידונה בסימן קפג, כי שם מדובר על תחושת הרגשה ביציאת הדם מהמקור. וכאן מדובר על תופעות שונות בגוף, שאינן קשורות ליציאת הדם, אלא מתרחשות לפני המחזור, ומבשרות על ביאת הווסת. אמנם אם אירעו תופעות אלה, ולבסוף לא בא הווסת, אינה נאסרת.

בשני הסעיפים הקודמים למדנו על פעילויות מסוימות, הגורמות להופעת הווסת. אלא שפעילויות לחוד, שאינן מורכבות עם ימים, אינן יוצרות ווסת קבוע. ווסת הגוף שונה מווסת הקפיצות, כי די בתחושות הגוף לבדן, כדי ליצור קביעות, גם אם אינן משולבות עם ווסת הימים. סיבת ההבדל נעוצה בעובדה, שתופעות הגוף אכן מסמנות את השינוי המתחולל בגוף, לפני הווסת. בניגוד לפעילות סתמית, שאינה מעידה על שינוי כלשהו בגוף, ולא די בה לקביעת ווסת.

• שראשה ואיבריה כבדים עליה – אלה דוגמאות על תחושות שונות שנשים חשות, לפני הופעת הווסת. אמנם אלו דוגמאות, וכל תופעה פנימית, הקשורה לווסת, מוגדרת ווסת הגוף.
• אסורה לשמש – עד שתבדוק. ואם בדקה ולא מצאה, הרי היא טהורה.
• הרבה פעמים זה אחר זה – פיהוק או עיטוש, הם מקרים שכיחים אצל כל אדם, ואין בהם ראיה לדבר, אלא מקרה קרה שבדיוק אחריו ראתה. אבל אם פיהקה או התעטשה פעמים רבות, אין זה דבר רגיל, ויש כאן סימן על ביאת ווסתה.
• הרי זה וסת – ונאסרת בכל פעם שזה יקרה, עד שתבדוק עצמה.
• הוא וסת – בניגוד לווסת התלוי במעשה, שאינו יוצר קביעות, אלא אם כן הוא מורכב עם ווסת הימים.
• הגיע העת ולא בא המיחוש – כי אינה יודעת אם המיחוש יבא. על כן אסורה, עד סוף העונה. ואם בסוף לא בא המיחוש, מותרת ללא בדיקה.
• שבא המיחוש בלא עתו, אינה חוששת – כי לא נקבע הווסת שלה אלא לשילוב בין הרגשה בגוף, ליום מסוים. ואם בא היום ולא הרגישה, או הרגישה ביום אחר, היא מותרת.
• חוששת לכל אחד בפני עצמו – כלומר ארע פעם אחת, שראתה אחרי פיהוק, בעשרים לחודש, לא נקבע לה ווסת. וצריכה לחשוש לכ' לחודש, וגם להפלגה. ובגלל שפיהקה, חוששת גם להרגשה דומה, בפעם אחרת שתרגיש בה, גם אם לא הרגישה בכ' לחודש. ואם ארע שפיהקה ולא ראתה, אינה חוששת עוד לפיהוק.
• או מהפלגה וימים – וחוששים גם אחר ראייה בודדת, כי יתכן שהיא מסמנת תחילת קביעות כלשהי. לכן מלבד החששות האחרים, חוששים גם לזה. וכל זמן שלא נקבע ווסת מסוים, צריך לחשוש לכל סוג של מחזוריות אפשרית. יום החודש, ההפלגה האחרונה, התופעה בגוף, ויום השלושים.

סעיף כ'

^לו פיהקה שתי פעמים בראש חודש, וראתה ואחר כך פיהקה שלא בראש חודש וראתה, הוברר הדבר שאין ראש חודש גורם אלא הפיהוק (קלז). וכן אם בפעם השלישית ראתה בראש חודש בלא פיהוק, הוברר הדבר שאין הפיהוק גורם אלא הראש חודש (קלח). אבל אם פיהקה שתי פעמים בר"ח, ובפעם השלישית פיהקה בכ"ט לחדש (קלט), ולא ראתה, ובראש חודש ראתה בלא פיהוק, קבעה לה וסת לפיהוק של ר"ח, שפיהוק של אתמול גרם לראייה של ראש חודש (קמ).

^לו שם וכ"כ הרא"ש והרשב"א בת"ה והוא נלמד מדין הקפיצות וציינתיו לעיל בסעיף יז.

• שאין ראש חודש גורם אלא הפיהוק – על כן חוששת רק לפיהוק, ולא צריכה לחשוש ליום החודש, ולהפלגה האחרונה.
• שאין הפיהוק גורם אלא הראש חודש – ונקבע הווסת שלה, לראשי חודשים.
• פיהקה בכ"ט לחדש – כלומר, בערב ראש חודש.
• גרם לראייה של ראש חודש – הפיהוק מבשר על הווסת העומד לבא. גם אם הווסת לא הופיע מיד אחריו, ובא רק למחרת, הראיה עדיין משויכת לפיהוק. ובחודש הבא, אם לא תפהק בערב ראש חודש, ולא בראש חודש, אינה צריכה לחשוש.

סעיף כ"א

^לז פיהקה בראש חודש וראתה (קמא), וחזרה ופיהקה בתוך ימי החדש, חוששת לאותו הפיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק (קמב). שכל וסת בין של ימים בין של הגוף חוששת לו בפעם אחת (קמג), ויש לחוש שמא תקבע וסת לפיהוק בלא זמן ידוע (קמד). ואם בדקה ונמצאת שלא ראתה, אינה חוששת עוד לפיהוק גרידא (קמה) אבל חוששת לראש חדש, שמא תקבע לראש חדש (קמו).

^לז שם ושם, ונלמד ממה שנתבאר בוסת הקפיצות כי היכא דאמרינן לעיל ימים גרמי ולא קפיצות או קפיצות גרמי וכו', וציינתיו לעיל סעיף יז, ה"נ צריכה לחוש לפעם ראשון אח"כ וכמ"ש רמ"א שם בהג"ה וכן הדין בפיהוקים.

• פיהקה בראש חודש וראתה – יש כאן שני אירועים, שכל אחד בפני עצמו, הוא אולי הגורם לווסת. יום הראייה, והפיהוק שפיהקה. כל זמן שלא ידוע איזה מהם גורם לראייתה, צריכה לחשוש הן ליום, והן לפיהוק.
• ואסורה לשמש עד שתבדוק – כי יתכן שהראייה ארעה בראש חודש בגלל הפיהוק, ולא בגלל ראש חודש. באותו אופן, יתכן שהוא ארע בגלל החיבור של השניים.
• חוששת לו בפעם אחת – אשה שאין לה ווסת קבוע, והרגישה אחד מסימני הגוף, חוששת הן ליום החודש, הן להפלגה האחרונה, והן לתחושת הגוף, והן לעונה הבינונית, שהיא שלושים אחר יום ראייתה האחרון.
• וסת לפיהוק בלא זמן ידוע – כי יתכן שהפיהוק לחוד גרם לראייתה.
• אינה חוששת עוד לפיהוק גרידא – כי אחר פעם אחת, נשלל החשש הזה.
• שמא תקבע לראש חדש – וחוששת גם להפלגה האחרונה שלה.

סעיף כ"ב

^לח וכן הדין בימים (קמז). אם פיהקה היום, ופיהקה לסוף ל' (קמח), אם תפהק אפילו שלא ביום שלשים חוששת לאותו פיהוק שמא תקבע לפיהוק גרידא (קמט). פיהקה בתוך שלשים ולא ראתה, אין צריכה לחוש עוד לפיהוק גרידא אבל צריכה לחוש לסוף שלשים (קנ), וכן צריכה לחוש ליום הקבוע בחדש שפיהקה בו, שמא תקבע וסת לימים (קנא).

^לח כן פי' הב"י שמי שפיהקה וראתה צריכה לחוש לג' מיני וסתות לפיהוק וליום הקבוע בחדש ולהפלגת הפיהוקים כמו שביאר בסעיף זה.

• וכן הדין בימים – כאן דן המחבר בפיהוק, הנעשה בהפלגה מסוימת.
• ופיהקה לסוף ל' – ויש כאן גם הפלגה בת שלושים יום, וגם פיהוק.
• שמא תקבע לפיהוק גרידא – כי יתכן שראתה בגלל הפיהוק.
• אבל צריכה לחוש לסוף שלשים – כי יתכן שראתה בגלל ההפלגה של שלושים יום.
• שמא תקבע וסת לימים – של החודש, ככל אישה שאין לה ווסת קבוע, החוששת להפלגה, וליום החודש. ואם ארע מאורע בגופה, תחוש גם לאותו מאורע, וכן לעונה בינונית של שלושים יום.

סעיף כ"ג

^לט כל אלו הוסתות שנקבעים על ידי מקרה אין אחד קובע עם חבירו, אלא כל שפיהקה שלש פעמים וראתה, קבעה וסת (קנב). אבל אם פיהקה פעם אחד ונתעטשה שתי פעמים, אין מצטרפים (קנג). הגה: (קנד) אכלה שום וראתה, אכלה בצל וראתה, אכלה פלפלין וראתה, יש אומרים שקבעה לה וסת לראיה על ידי כל אכילת דברים חמים (קנה) (הרא"ש פרק האשה ומרדכי ריש שבועות). ויש אומרים שכל זה שתראה על ידי מאכל דינו כמו שתראה על ידי קפיצה ושאר מעשה שהיא עושה, שמקרי ראיה על ידי אונס (קנו) ואינה קובעת וסת אלא עם הימים (קנז) (ב"י לדעת הרשב"א). ויש אומרים שדינו כוסת שתראה על ידי מקרה שבגופה, וקובעת אותו אפילו בלא ימים שוים (קנח) (ב"י בשם תוספות).

^לט טור וכ"כ הרשב"א בת"ה וה"ה בריש פ"ח בשם המפרשים.

• קבעה וסת – כי מקרה ספציפי זה, גרם את ווסתה. ואינה חוששת לא להפלגה, ולא ליום החודש, ולא לעונה בינונית.
• אין מצטרפים – וחוששת רק פעם אחת לאירוע האחרון. כי אירועים שונים, אינם מצטרפים ליצירת חזקה, ואין כאן כל קביעות.
• הגה – עד כה ראינו שני סוגי ווסתות, שאינם תלויים בימים. פעולה של האישה, ואירוע שהתרחש בגופה. שונים הם דיני ווסתות אלו, זה מזה. ראייה בגלל פעילות אינה קובעת ווסת, אם לא הורכבה עם יום החודש או עם הפלגה. אבל ראייה בגלל אירוע שהתרחש בגופה, די בה לבדה, אם ארעה שלש פעמים, ליצירת ווסת קבוע. ואינה זקוקה לשילוב עם יום החודש, או עם הפלגה.

כעת ידון הרמ"א באשה האוכלת מאכלים מסוימים, וראתה דם. האם דינה של ראייה זו כווסת התלוי בפעילות, או כווסת התלוי באירוע שהתרחש בגופה.

• כל אכילת דברים חמים – מאכלים אלה כולם חריפים. הגיוני הדבר, שחריפותם עלולה להשפיע ולחולל שינויים בגוף. בדין זה יש חומרא וקולא. החומרא היא, שבפעם הבאה שתאכל דברים כאלה, תהא אסורה. והקולא היא, שאין צריך לחשוש לשאר החששות. המחבר לא קיבל דין זה, ולדעתו אין כאן קביעות ווסת, לא לחומרא ולא לקולא.
• שמקרי ראיה על ידי אונס – לדעה זו, האכילה אינה קשורה עם התהליכים המתרחשים בגופה. ויש לדונה כאונס, כלומר כאירוע חיצוני, כגון קפיצה חזקה, שגרמה לווסת.
• אלא עם הימים – כמו ווסת הקפיצות.
• וקובעת אותו אפילו בלא ימים שוים – כי הגיוני שמאכלים כאלה משפיעים על הליכים פנימיים בגוף, בשונה מפעילות חיצונית, כמו קפיצה, שאינם גומרים לתהליכים פנימיים. ונראה שאפשר לפסוק כדעה אחרונה זו, בין לחומרא בין לקולא[10].

אשה שנגרם לה דימום בגלל נטילת הורמונים, או שמיד אחר הפסקת נטילת ההורמונים רואה דימום בקביעות, הרי זה כווסת הגוף. כי ההורמונים פועלים על הגוף, והדימום הבא אחר כך שלוש פעמים, ייחשב קביעת ווסת, בין לחומרא בין לקולא. לכן אשה שהגלולות מפסיקים את ראייתה, וכשמפסיקה את נטילתם היא תמיד רואה ביום המחרת, וארע כן שלוש פעמים, אינה אסורה אלא ביום למחרת הפסקת לקיחת ההורמונים.

סעיף כ"ד

(קנט) ^מ וכולם, אין חוששין להם אלא לשעתה (קס), כיצד, היתה רגילה לראות עם התחלת הוסת מיד (קסא), אסורה כל זמן המשכת הוסת. היתה רגילה לראות בסופו (קסב), אינה אסורה אלא בסופו (קסג). ^מא במה דברים אמורים, בזמן שכל הראיה מובלעת בתוך הוסת (קסד), אבל אם אין כל הראייה מובלעת בתוך הוסת, אלא נמשכת גם אחר הוסת (קסה), אסורה מתחלת הוסת עד סוף עונה אחת (קסו).

^מ הרא"ש שם בפסקיו בפ"ט דנדה בשם הראב"ד וה"ה בפ"ח מהא"ב בשם המפרשים והרשב"א ממשנה שם דף סג, ב. דאפילו רבי יוסי ורבי יהודה לא פליגי אלא בוסת הימים ושעות, אבל בוסתות פשוטים דגופה, כ"ע מודו דאינה חוששת אלא בשעת הוסת. ^מא טור בשם הרשב"א.

• הקדמה לסעיף – ווסת הגוף נמשך זמן מה, כגון שמפהקת פעמים רבות, במשך כמה שעות. חלק מן הנשים רואות מיד בתחילת התופעות, וחלקן רואות מיד בסיומן. ולפעמים שעה או שעתיים, אחריהן. מלבד זאת, יש נשים שראייתן נמשכת זמן מועט, ויש שראייתן נמשכת זמן רב. סעיף זה מסביר מתי אסורה לבעלה, עד שתבדוק ותימצא טהורה.
• אין חוששין להם אלא לשעתה – כשהראייה נמשכת זמן קצר, חוששים רק לזמן שרגילה לראות, והמחבר מביא שתי דוגמאות.
• עם התחלת הוסת מיד – תחילת הווסת פירושה תחילת התופעות בגופה, ואם נמשכו שלוש שעות, אסורה בכולן.
• רגילה לראות בסופו – כגון בתום שלוש השעות.
• אינה אסורה אלא בסופו – בסוף שלוש השעות. ואם ראייתה באה 10 שעות אחרי התופעה, אסורה בכל 10 השעות שאחרי התופעה.
• שכל הראיה מובלעת בתוך הוסת – כלומר, ראיית הדם אינה נמשכת יותר מתופעות הגוף.
• נמשכת גם אחר הוסת – כגון שראיית הדם נמשכת שנים או שלושה ימים.
• עד סוף עונה אחת – כמו בווסת החודש, וווסת ההפלגה, בהם אסורה בכל העונה, אבל לא לאחריה. ובסוף הזמן, אם לא ראתה, עליה לבדוק את עצמה. ואם לא תראה דם, היא טהורה.

סעיף כ"ה

^מב אם אחד מאלו בא לזמן ידוע (קסז), אז ודאי אסורה כל עונת הוסת, כמו וסת ימים גרידא (קסח).

^מב הרא"ש בפסקיו פ"ט דנדה בשם הראב"ד והרשב"א.

• בא לזמן ידוע – כלומר, הווסת שלה מורכב מיום מסוים, ומפיהוק או תופעה אחרת.
• כמו וסת ימים גרידא – היא אמנם אינה נאסרת מלבד בזמן הפיהוק. אכן היות והווסת מורכב עם יום מסוים, אסורה בכל העונה בה מתרחשת תופעה זו. כדין ווסת הימים, שנאסרת כל העונה. ובווסת המורכב, נאסרת מזמן הופעת התופעה עד סוף העונה[11].

סעיף כ"ו

^מג כשם שחוששת לוסת הימים בפעם אחת, כך חוששת לוסת הגוף בפעם אחת. כיצד, היתה מפהקת פעם אחת, וראתה, כשתפהק פעם אחרת, חוששת לו, וכשם שוסת הימים שאינו קבוע נעקר בפעם אחת, שאפילו ראתה שני פעמים ליום ידוע אם הגיע זמן שלישי ולא ראתה, נעקר לגמרי, כן הוא וסת הגוף (קסט). וכשם שוסת הימים הקבוע בשלוש פעמים צריך עקירה שלוש פעמים ובדיקה, כן הוא וסת הקבוע בגוף. ומאימתי עקירתו, משיקרה מקרה (קע), ולא תראה. היה המקרה לזמן ידוע (קעא), אינו נעקר אלא אם כן בא המקרה שלש פעמים בזמנו (קעב), ולא ראתה, אבל במקרה לבדו, או זמן לבדו שלא ראתה בהם, אינו נעקר (קעג).

^מג לשון הטור והכל מבואר בדברי הרמב"ן בהלכותיו ובדברי הרשב"א בת"ה וה"ה בריש פ"ח בשם המפרשים.

• כן הוא וסת הגוף – שאם ראתה פעמיים אחרי פיהוק, ובפעם השלישית שפיהקה, לא ראתה. לא צריכה לחשוש בפעם הרביעית, שאולי תראה אחרי פיהוק.
• משיקרה מקרה – שלוש פעמים.
• היה המקרה לזמן ידוע – כגון שפיהקה כל ראש חודש, בשלושה ראשי חודשים רצופים.
• בא המקרה שלש פעמים בזמנו – כלומר פיהקה בשלושה ראשי חודשים, ולא ראתה.
• אינו נעקר – כגון אם בשלושה ראשי חודשים לא פיהקה, אינו נעקר. ואם יבוא ראש חודש רביעי ותפהק, הרי היא אסורה עד שתבדוק עצמה.

סעיף כ"ז

(קעד) ^מד תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ^מה והיא קטנה שלא הגיעה לימי הנעורים ^מו אפילו הביאה שתי שערות, וכן אפילו הגיעה לימי הנעורים אם בְּדָקוּהָ ולא הביאה שתי שערות (קעה), היא קובעת וסת כשאר נשים בשלש ראיות בשאר הוסתות (קעו), ובארבעה בוסת ההפלגות (קעז), אלא שיש הפרש בינה לגדולה שאף על פי שהוחזקה רואה וקבעה לה וסת, ^מז אם פסקה שלוש עונות בינוניות ^מח שהם תשעים יום ולא ראתה, אינה חוששת לוסת הראשון כלל (קעח), וחזרה לקדמותה (קעט). ^מט ואפילו חזרה לראות באותן עונות שהיתה למודה (פי' נהוגה) לראות בהן (קפ), אינה חוששת עד שתחזור ותקבענו ג' פעמים, לפי שאינה בת דמים ונתגלה שדמים הראשונים מקרה היה (קפא). ^נ ראתה ג' ראיות בג' עונות מכוונות (קפב) שלא פיחתה ולא הותירה (קפג), ^נא נתגלה שדילוג הראשון אינו סילוק דמים, אלא שינוי וסת (קפד). ^נב לפיכך, ראייה ראשונה שממנה התחילה (לדלג) מצטרפת לג' ראיות אחרונות, ונמצאו ד' ראיות וג' הפלגות ביניהם מתשעים לתשעים (קפה). אבל אם פיחתה או הותירה (קפו), שלא היו הראיות מכוונות, אז אי אפשר לראשונות להצטרף, ועד שתראה ד' ראיות מכוונות אינה קובעת וסת להפלגות (קפז).

^מד טור בשם הרשב"א מברייתא שם דף ט, ב. ^מה ברייתא שם דף ה, א. ^מו בית יוסף דהא שומא נינהו כדאיתא שם בברייתא דף מו, א וכת"ק. ^מז שם בברייתא בדף ט, ב. ^מח כדמפרש ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה שם. ^מט כדמפרש רב גידל אמר רב שם דף י, א. ^נ שם מברייתא. ^נא שם בפי' רש"י. ^נב שם וכדין שאר נשים דצריכות בוסת ההפלגה ד' ראיות כדלעיל סעיף ז' וכמו שציינתי שם.

• הקדמה לסעיף – להבנת הסעיף נקדים, שילדות אינן רואות ווסת, בדרך כלל, עד גיל הנעורים, שהוא גיל 12, ועד שיגדלו שתי שערות באותו מקום, כי זה סימן לבשלות גופה. רק אחר שגופה בשל, היא עלולה לראות ווסת. לפני זה, היא נחשבת קטנה ומוגדרת "מסולקת דמים". אלא שאם בכל אופן ראתה דם מהרחם, דינה ככל אישה, הנאסרת בקיום חיי אישות. דין זה כמובן אינו רלוונטי כלל בזמננו, כי קטנות אינן נישאות. סעיף זה דן בשינויים ההלכתיים בין אישה בוגרת שראתה, ובין קטנה שראתה.
• ולא הביאה שתי שערות – כלומר, הילדה מוגדרת גדולה רק משהגיעה לגיל 12, ומשצמחו שתי שערות באותו מקום.
• בשלש ראיות בשאר הוסתות – כלומר ראתה שלוש פעמים רצופות, ביום זהה בחודש העברי, או חוותה בגופה אחת מן התופעות.
• ובארבעה בוסת ההפלגות – אחר ארבע ראיות יש שלוש הפלגות. ובזה שונה דין הקטנה, מדין הבוגרת. שלאחר ראיה אחת, חוששת הבוגרת ליום החודש, או לתופעה שחוותה בגופה. לא כן הקטנה, הנחשבת מסולקת דמים, שאינה חוששת לימים אלה, מלבד אם קבעה.
• אינה חוששת לוסת הראשון כלל – אף שגם אישה בוגרת, אחר שלוש פעמים שלא ראתה, אינה חוששת עוד לקביעותה. עדיין יש הבדל, כמו שממשיך המחבר ומסביר.
• וחזרה לקדמותה – ומוגדרת מסולקת דמים, שאינה חוששת שמא תראה.
• נהוגה לראות בהן – כגון ראתה באותו יום בחודש, או לאחר אותה תופעה בגופה.
• שדמים הראשונים מקרה היה – וכל זמן שלא קבעה שלוש פעמים, אינה חוששת כלל. אבל אצל אישה בוגרת, אין זה כן. אלא אם היה לה ווסת קבוע, ובמשך שלושה חודשים לא ראתה, שבה וראתה באותו יום בחודש, או בשתי ראיות, כהפלגות שקבעה מקודם, חוזרת מיד לקביעותה הקודמת, ואינה צריכה שלוש פעמים.
• בג' עונות מכוונות – מדובר בקטנה שהיתה לה קביעות ווסת, ודילגה שלוש חודשים. ולפי מה שראינו, אינה צריכה לחשוש יותר לקביעותה הראשונה. אלא שאז, בתום החודש השלישי, ראתה פעם אחת. ושבה לראות פעמיים נוספות, בהפרשים של שלושה חודשים.
• שלא פיחתה ולא הותירה – ראתה בדיוק אחר תשעים יום. אפילו אם הווסת שקבעה עד כה הייתה בהפלגה של 35 ימים, אינה צריכה לחשוש לו, אחרי 90 יום. כי דינה כקטנה מסולקת דמים, שלא ראתה מעולם.
• שינוי וסת – אחר שלש פעמים התברר שלא חזרה להיות "מסולקת דמים", אלא ששינתה את ווסתה. ובמקום לראות כל חודש, קבעה לראות כל שלושה חודשים.
• מתשעים לתשעים – זאת אומרת, אחרי שדילגה שלושה חודשים, וראתה בחודש השלישי, אם ראתה פעמיים נוספות בהפרשים בני 90 יום, קבעה ווסת הפלגה מתשעים יום לתשעים יום. ומחשבים את הראייה האחרונה, של ווסתה הקודם.
• אם פיחתה או הותירה – אפילו יום אחד.
• אינה קובעת וסת להפלגות – ווסת הפלגה נקבעת רק בתנאי, שפרק הזמן בין שתי הראיות, זהה לחלוטין. דין זה נכון גם אצל בוגרת, אלא שבוגרת חוששת בינתיים לשאר ווסתות, כדין אשה שאין לה ווסת קבוע. אבל קטנה, אינה חוששת כלל לשאר ווסתות[12].

סעיף כ"ח

^נג וכן זקנה שעברו עליה שלש עונות משהזקינה, ולא ראתה, הרי זו מסולקת דמים ואינה חוששת לוסתה הראשון (קפח). (וקטנה וזקנה אינן חוששות לוסת שאינו קבוע) (קפט) (ב"י בשם הרשב"א).

^נג משנה שם דף ז ע"ב.

• ואינה חוששת לוסתה הראשון – ואם תשוב לראות אחר שהוגדרה "מסולקת דמים", אינה חוששת בחודש הבא ליום החודש. וגם לא לעונה בינונית, של 30 יום.
• אינן חוששות לוסת שאינו קבוע – אם ראו מספר פעמים, ללא מחזוריות מסוימת, אינן חוששות. בשונה מכל אשה, הצריכה לחשוש בכל ראייה. כך היא גם דעת המחבר, כמפורש בסימן קפד סעיף ג.

סעיף כ"ט

^נד איזו היא זקנה, כל ^נה (שזקנה כל כך שראויה) (טור) שקורין לה אימא בפניה מחמת זקנותה ואינה חוששת (קצ).

^נד שם דף ט ע"ב וכמימרא דר' שמעון. ^נה בית יוסף בשם התוספות.

• ואינה חוששת – כלומר הגיעה כבר לגיל, שאינה מתביישת כאשר קוראים לה אימא. ואין זה תלוי אם היא מקפידה או לא, אלא הגיל המסוים הוא הקובע. אלא שזו הגדרה מאוד לא ברורה, ולמעשה, אחר שפסקה לראות בגיל המעבר (גיל הפסקת הווסת נע בדרך כלל, בין 45-54), דינה כזקנה.

סעיף ל'

^נו חזרה וראתה (קצא), דינה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות (קצב).

^נו בברייתא שם.

• חזרה וראתה – מבוגרת שחדלה לראות, והוגדרה מסולקת דמים. שבה וראתה, אך בניגוד לתקופה בה היה לה ווסת הקבוע, ראתה שלא כפי ווסתה.
• כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות – שאינה חוששת, כל זמן שלא קבעה ווסת. אך אם חזרה לראות בקביעות, כפי שנהגה לראות בטרם הוגדרה זקנה, דינה יוסבר בסעיף הבא.

סעיף ל"א

^נז חזרה לראות בעונות קטנות (קצג) שהיתה למודה להיות רואה בהן, חזרה לקביעותה הראשון (קצד). אם וסת ההפלגות חזרה לקדמותה, אם תהיה ההפלגה כמו שהיתה למודה תחלה (קצה), אם בשאר הוסתות (קצו), ^נח אפי' בפעם אחת חוזרת לקדמותה, שהרי נתגלה שדילוג הראשון לא סילוק דמיה היה אלא מקרה (קצז). ובזה חמור דין הזקנה מדין הקטנה שלא הגיע זמנה לראות (קצח).

^נז שם בברייתא. ^נח טור וכן כתב הרשב"א בת"ה הארוך ולמד זה מדבעי גבי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, הדר קחזיא בעונות, ולא בעי גבי זקינה. אלמא בזקינה, דאי הדרא וחזיא בעונות, חזרה לחזקתה. ובוסת ההפלגה, קובעת וסת ההפלגה בב' ראיות.

• חזרה לראות בעונות קטנות – חזרה לראות כפי שראתה קודם שהזקינה, מידי חודש בחודשו. ומה שכתב "עונות קטנות", כוונתו למה שראינו בסעיף כט, שם דן המחבר בדין הפלגה בת תשעים יום. וביחס להפלגה גדולה זו, מוגדרות ההפלגות שבסעיף זה "עונות קטנות".
• חזרה לקביעותה הראשון – אם שבה וראתה באותו יום בחודש, כקביעותה הקודמת, הסתבר שלא היה כאן סילוק דמים, וחוזרת לחשוש לכל מה שחששה, לפני שהזקינה.
• ההפלגה כמו שהיתה למודה תחלה – ואם ראתה בהפלגה אחת (בין שתי ראיות), כפי שנהגה לראות לפני שהזקינה, חזרה לקביעות הפלגותיה. ובכל הפעמים הבאות, צריכה לחשוש להפלגה זו.
• בשאר הוסתות – כגון ווסת הגוף.
• לא סילוק דמיה היה אלא מקרה – ולא נדרשות שלוש פעמים, כדי לקבוע ווסת.
• מדין הקטנה שלא הגיע זמנה לראות – שהקטנה אינה חוששת כלל, מלבד אם קבעה ווסת.

סעיף ל"ב

(קצט) ^נט פעמים שהאשה קובעת לה וסת בתוך וסת. כיצד, ראתה שלש פעמים בראש חודש, ורביעית בב' לחודש ובראש חודש וכן בחמישית ובששית, הרי קבעה שתי וסתות (ר).

^נט טור וכ"כ הרמב"ן בהל' נדה.

• הקדמה לסעיף – לא זכיתי להבין מדוע כתב המחבר דין זה כאן, הלא דין זה מתייחס לנשים בוגרות שרואות כטבען. בעוד שבחלק זה של הסימן, מסעיף כז עד סוף הסימן, דן במסולקות דמים, וצריך עיון[13].
• קבעה שתי וסתות – לפני שנפרש את הסעיף צריך להבהיר, שקיימת הסכמה בין המפרשים (ט"ז וש"ך), שיש כאן טעות. ובמקום לגרוס בב' לחודש, שפירושו בשני לחודש. צריך לגרוס בכ' לחודש, כלומר בעשרים לחודש. על פי גרסה זו, נבאר את הסעיף.

ימי ראיית הדם, מלבד היום הראשון, אינם חשובים לעניין קביעת הווסת. עם זאת, יש יוצא מן הכלל והוא מה שכתב המחבר. שראתה פעמיים בראש חודש, ובחודש השלישי ראתה גם ב-20 לחודש, ושבה לראות גם בראש חודש הבא אחריו. אשה זו קובעת ווסת לראש חודש, ואף שראתה ב-20 לחודש, תולים ראייה זו במקריות, ולא בטבע מחזור הגוף. אמנם אם גם בחודשים הבאים תראה ב-20 לחודש, מלבד ראש חודש הבא אחריו, איננו יודעים איזו ראייה מן השתים היא ראייתה העיקרית, ואיזו היא מקרית, שאינה חלק מן המחזור שלה. על כן צריכה לחשוש גם לראש חודש, וגם ליום 20 בחודש.

סעיף ל"ג

(רא) ^ס מעוברת, ^סא לאחר שלשה חדשים לעיבורה (רב) ומניקה ^סב כל כ"ד חודש אחר לידת הולד, אינה קובעת וסת (רג). אפילו מת הולד או גמלתו (רד), דמים מסולקים מהן כל זמן עיבורה וכל כ"ד חודש (רה). ^סג ומכל מקום חוששת לראיה שתראה כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע (רו).

^ס משנה שם דף ז (וטור בשם הרשב"א). ^סא כסומכוס משום ר"מ שם דף ח, ב. ^סב כר' יהודה ור' יוסי ור"ש בברייתא שם דף ט, א. ^סג טור בשם הרשב"א בשם גדולי המורים.

• הקדמה לסעיף – טבע הנשים בתקופת ההיריון, שהמחזור החודשי חדֵל לבא. והוא הדין לנשים המניקות את ילדיהן, שהמחזור החודשי אינו בא, ודינן "מסולקות דמים". אמנם לפעמים קורה, שגם בתקופת ההיריון רואות דם. ובתקופתנו מצוי אצל נשים מיניקות, שמחזור הדם שב ומופיע אצלן, בתקופת הנקתן. ויש לשאול מה דינן כשרואות דם, ואם עליהן לחשוש בחודש הבא, לאחד מן החששות, ואולי אפילו לכמה.
• לאחר שלשה חדשים לעיבורה – בתקופות קדומות נודע ההיריון רק אחר שלושה חודשים, כי אז הוכר העובר.
• אינה קובעת וסת – ואפילו ראתה שלוש פעמים בקביעות, אין זו קביעות.
• אפילו מת הולד או גמלתו – כלומר, אפילו אם במציאות חדלה להניק את התינוק. ועליה להחמיר ולחשוש לכל הימים, כאישה שאין לה ווסת קבוע.
• כל זמן עיבורה וכל כ"ד חודש – אף שהוראה זו יכולה להתפרש כקולא, לאמיתו של דבר, זו חומרה. כי אשה שיש לה ווסת קבוע, אינה חוששת לדבר מלבד ווסתה. ואילו אשה שאין לה ווסת קבוע, חוששת לימים שונים בכל פעם שרואה, כפי שיבואר.
• כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע – כלומר, אחר שרואה, צריכה לחשוש לאותו יום בחודש העוקב, ואם תראה פעמיים, חוששת להפלגה הבאה.

סעיף ל"ד

^סד מעוברת, משהוכר עוברה, ומניקה, כל כ"ד חדש, אינה חוששת לוסת הראשון. אפילו היה לה וסת קבוע והגיע תוך הזמן הזה (רז), אינה צריכה בדיקה ומותרת לבעלה. ^סה ואפילו שופעות ורואות דם באותן עונות שהן למודות לראות בהן, אינו אלא במקרה (רח). ^סו עברו ימי העיבור וההנקה, חוזרות לחוש לוסתן הראשון (רט). כיצד, היה לה וסת לימים, אם למודה לראשי חדשים, חוששת לראש חודש ראשון שהיא פוגעת בו (רי). וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין אם היה לה וסת הגוף (ריא) או לזמן ידוע (ריב), אבל אם היה וסתה וסת ההפלגות (ריג), אי אפשר לחוש עד שתחזור לראות (ריד). חזרה לראות אפילו פעם אחת, חוששת יום ההפלגה שהיתה למודה להפליג (רטו).

^סד טור והרשב"א בת"ה מדתנן המעוברת והמניקה דיין שעתן וכת"ק שם דף ז, א. וכדפרש רבי יוחנן לההוא סבא, שם דף ט, א. ^סה מברייתא שם דף יא, א וכרבי מאיר. ^סו שם מהך ברייתא דלעיל דמשמע אם עברו ימי העיבור וההנקה אפילו בראיה ראשונה מטמא מעת לעת לכ"ע ועוד מסברא כשנסתלק הגורם חזר האורח למקומו.

• והגיע תוך הזמן הזה – הווסת הראשון הוא הווסת שקבעה, לפני שהרתה. אחר שהוגדרה "מסולקת דמים", אינה חוששת לו. כעת נפרט, סוגי ווסת שונים, בהם מתקיים דין זה[14]. בווסת הגוף קבוע, כגון פיהוק, אם פיהקה בימי הריונה או בימי הנקתה, אינה צריכה לפרוש מבעלה. אם היה לה ווסת החודש, וגם אחר שהרתה, ובטרם חלפו שלושה חודשים, ראתה (אף שזה נדיר מאוד) ביום החודש בו רגילה לראות, אינה חוששת ליום זה בחודש הבא, משחלפו שלשה חודשים להריונה. בווסת הפלגה, אם ראתה בהפלגה זהה, בשלושה החודשים הראשונים של הריונה, אינה צריכה לחשוש להפלגה זו משחלפו שלושה חודשים, ומותרת לבעלה ללא בדיקה. ובימי הנקתה, שאלה זו לא שייכת. כי עברו חודשים רבים ללא ראיה, וגם אם היה לה ווסת קבוע, הוא נעקר מזמן.
• אינו אלא במקרה – ואין להן דין של ווסת קבוע, אלא חוששות ככל אשה שאין לה ווסת קבוע[15].
• חוזרות לחוש לוסתן הראשון – אחרי שהסתיימו ימי ההיריון וההנקה, יש להניח שתשוב לטבע ראייתה, כפי שהיה לפני ההיריון.
• חוששת לראש חודש ראשון שהיא פוגעת בו – אף אם בחלוף 24 חודשי הנקתה, לא ראתה.
• אם היה לה וסת הגוף – כגון שקבעה לראות כל זמן שמפהקת. אחר שהסתיימו ימיה כמסולקת הדמים, עליה לחשוש, שהמחזור החודשי שתמיד בא אחר פיהוק, ישוב להופיע, ונאסרת כדינה לפני ההיריון.
• לזמן ידוע – כלומר אם היה לה ווסת מורכב מפיהוק, שארע בקביעות באחד מימי בחודש. אם יגיע אותו יום ופיהקה, אסורה בו.
• היה וסתה וסת ההפלגות – כגון שקבעה לראות אחר כל 25 ימים.
• עד שתחזור לראות – כי כל זמן שלא ראתה, לא תדע מאיזה יום מתחילה לספור 25 ימים.
• ההפלגה שהיתה למודה להפליג – כגון בדוגמא לעיל, תחשוש שתראה בעוד 25 ימים.

דיני אשה שיש לה וסת קבוע ושאין לה וסת קבוע (קפט)

• סימן זה הוא המשך לסימן קפד, שם למדנו כי אשה אסורה לבעלה ביום שהיא אמורה לראות. בסימן זה אנו לומדים כיצד לחשב את הימים בהם היא עלולה לראות. ההלכות שהבאנו כאן, הן רק אלו שלא הובאו שם.
• קיימים שלושה סוגי וסתות [הק]:
  1. ווסת החודש – הוא יום מסוים בחודש העברי, בו רגילה האשה לראות.
  2. ווסת הפלגות – מספר הימים (פרק הזמן) בין שתי הראיות האחרונות.
  3. ווסת הגוף – אירוע הקורה בגוף האשה, ומבשר לה על המחזור העומד לבא.

קביעות

• הכלל ההלכתי קובע, כי מאורע שחזר על עצמו שלוש פעמים, יצר חזקה. ומכאן ואילך, חזקה עליו שיחזור ויקרה שוב ושוב. על כן אשה הרואה שלוש פעמים רצופות, באותו יום בחודש, או באותה הפלגה, או בגלל מאורע המתרחש בגופה, קובעת ווסת, לפי מאורע קבוע זה, כעובדה ברורה [הק].
• אשה זאת אינה צריכה לחשוש אלא ליום שהיא אמורה לראות לפי חזקתה, ובכל שאר הימים, היא מותרת לבעלה בלי חשש, ואינה צריכה בדיקה [א].
• בסוף העונה הקבועה לה, בודקת עצמה. אם מצאה עצמה טהורה, ממשיכה בטהרה. ואם מצאה דם, היא נחשבת נידה. אם לא בדקה בסוף העונה, תבדוק ביום אחר. וכל זמן שלא בדקה, אסורה לבעלה.
• קביעת הווסת נעשית על פי עונת ראייתה. אם ראתה ביום, בפעם הבאה תחשוש ליום. ואם ראתה בלילה, בפעם הבאה, תחשוש ללילה. ואין הקביעות נקבעת אלא אם כל שלוש הפעמים, היו שלושתם ביום או שלושתם בלילה [יג].

ווסת שאינו קבוע, של החודש ושל ההפלגה

• כל אשה שאין לה ווסת קבוע, צריכה לחשוש ליום החודש, ולהפלגה האחרונה, ולעונה בינונית, ולפעמים גם לווסת הגוף. ווסת החודש: אם ראתה ביום ה' לחודש העברי, צריכה לחשוש ליום ה' של החודש הבא. וכן צריכה לחשוש להפלגה האחרונה, כגון אם ראייתה האחרונה הייתה אחר 25 ימים, תצטרך לחשוש בחודש הבא, מלבד יום החודש, גם להפלגה של 25 ימים. וצריכה גם לחשוש לעונה בינונית, שהוא היום השלושים, מהראיה האחרונה [א] [ב].
• בסוף עונת הפרישה, בודקת לכתחילה. לא בדקה ולא הרגישה ולא ראתה, הרי היא מותרת לבעלה. אמנם בעונה בינונית (שלושים יום אחר ראייתה הקודמת), אם לא בדקה עצמה, אסורה עד שתבדוק [ד].

שינוי ווסת

• אשה שיש לה ווסת קבוע ביום מסוים בחודש, ושינתה ליום אחר. כגון שהייתה רגילה לראות תמיד ב-5 לחודש, והנה בחודש הבא, שינתה מהרגלה וראתה ב-7 לחודש. בחודש אחריו, היא צריכה לחשוש הן ל-5 לחודש, והן ל-7 לחודש. ואם לא תראה שלוש פעמים רצופות ב-5 לחודש, אינה צריכה לחשוש לו עוד (קיא).
• אשה שיש לה ווסת קבוע להפלגות, כגון שרואה כל 25 ימים. וקרה המקרה ששינתה מהרגלה, וראתה אחרי הפלגה של 28 ימים. בחודש הבא, צריכה לחשוש הן ליום 25 מן הראיה האחרונה. והן ליום 28 מן הראיה האחרונה. ואם לא ראתה שלוש פעמים בהפלגה של 25 ימים, אינה צריכה לחשוש לו עוד [יד].

ווסת הגוף קבוע ואינו קבוע

• יש נשים שיש להן ווסת הגוף, והוא איזו תחושה או סימן ברור מאד בגוף, כגון פיהוק שהיא מפהקת כמה פעמים, בזה אחר זה. או כאב בבטן, או כאב בראש, והוא תמיד מבשר על ראיית הדם. אשה זו צריכה לחשוש בפעם הבא שתרגיש תחושה זו או יקרה אירוע זה, שמא יופיע המחזור. ואם הרגישה כן שלוש פעמים רצופות, לא צריכה לחשוש יותר לווסת ההפלגה ולווסת החודש וליום שלושים [יט].
• יש נשים שיש להן ווסת משולב, כלומר, שהוא מורכב גם מווסת הגוף וגם מווסת הימים. כגון שרואה כל 25 ימים, אחרי שחוותה איזה אירוע בגופה. אם הגיע היום ולא האירוע, או האירוע ולא היום, היא מותרת [יח].

נשים המוחזקות כ"אינן רואות דם"

• אשה מבוגרת, שכבר חדל מחזור הווסתות שלה, מוחזקת כאינה רואה דם. אבל ארע שראתה פעם אחת, אינה חוששת אחר כך כלל. אבל אם ארע הדבר שלוש פעמים ברצף בקביעות, חוששת על פי קביעותה.
• אשה מעוברת, ומניקה כל 24 חודשים אחרי הלידה, אפילו אם אינה מניקה בפועל, אם ראתה, חוששת כאישה שאין לה ווסת. ואפילו אם קבעה ווסת שלוש פעמים, חוששת כאישה שאין לה ווסת [לג].

[1] הש"ך הסביר אמנם, כי הכוונה לאותו יום בחודש. אכן למעשה, אשה שאין לה ווסת קבוע, צריכה לחשוש גם ליום שלושים, וגם ליום החודש, כפי שיוסבר בהמשך.

[2] מוסבר על פי הסדרי טהרה. אמנם ראה בט"ז, שהסביר אחרת.

[3] זוהי שיטת הרשב"א ועוד ראשונים, וכך סתם הטור. אמנם לשיטת הרמב"ם והרי"ף, אין חיוב הבדיקה אלא לכתחילה. ואם לא בדקה ולא הרגישה, מותרת לבעלה אחרי העונה. ולהלכה, לא קיבל המחבר את שיטתם.

[4] מוסבר על פי הש"ך. ואף שגם ההפלגה שווה, שונה דין ההפלגה שלקביעותה נדרשות ארבע ראיות, בניגוד לקביעת יום בשבוע, שלצורכה די בשלוש ראיות.

[5] יש שפירשו "אינן שוות" כגון, ראתה ביום ראשון, ושלוש שבועות אחר כך ביום שלישי, ושלוש שבועות אחר כך ביום חמישי, אלא שקשה על זה, כי דוגמא זו היא ממש הפלגה בדילוג.

[6] יש שואלים, מדוע לא קבעה ווסת לדילוגים. הלא בדוגמא שציין המחבר, יש לכאורה ווסת הדילוגין. ומתרצים, שלווסת הדילוגין צריך ארבע ראיות, או אפילו חמש, כפי שראינו בסעיף ה.

[7] יש לתהות על דברי המחבר, מה בכך שזה על כרחה ובאונס, הרי סוף סוף התברר, שהאונס גורם לדימום, ומדוע לא תקבע ווסת? היישוב לזה ראיתי בספר הוראה ברורה, ואעתיק לשונו – "וכל ווסת אינו נקבע אלא מפני שהוא דבר טבעי, שגופה הורגל לראות בענין זה. ואם כן, מסתמא יעשה כן תמיד. מה שאין כן באונס, שהוא מקרה שקרה, שהראיה באה מחמת טורח ומעשה חיצוני, אין כח במעשה זה להשפיע על הגוף, שינהג כן מכאן ולהבא. שאפשר שדווקא בפעמים אלו ראתה, מפני שהיה בכח גדול וגופו חלש, מה שאין כן פעמים אחרות, ולכן אינו ווסת קבוע".

[8] יש שהבינו כי המובא כאן בסוגריים, אלו דברי הרמ"א, שרצה לחלוק על דברי המחבר. כי המחבר סבור כביכול, שאפילו קפצה שלוש פעמים וראתה, אינה צריכה לחשוש לפעם הבא שתקפוץ (כך מוסבר בבדי השולחן (ס"ק קע) ובהוראה ברורה (ס"ק קעט), ראה שם). ולכאורה יש לשאול על פירוש זה, מה לנו שראתה על ידי אונס, הרי סוף סוף התברר, שהאונס גרם את הדימום, ומדוע לא תחשוש על כל פנים, לקפיצה הבאה.

לכן נראה לי בעוניי, שהמובא בסוגריים, תכליתו להסביר את דברי המחבר. הראיה, שהמחבר עצמו מביא דברים אלה בבית יוסף (ס"ק לו, שם ציטט את לשון הגהות מיימוניות, הסבור כן וז"ל, כתבו הגה"מ, נהי דלא קבעה, מיחש מיהא חיישא, כיון שאירע ג' פעמים ע"כ. ושב וכפל זאת בס"ק מד, בהתייחסו לקפיצות, וז"ל – שאינה חוששת לו כדין וסת קבוע, אלא כדין וסת שאינו קבוע). וכיון שמבואר בדעתו, שרק ווסת קבוע לא נקבע, אבל כן חוששים לקפיצה, כי אף שיציאת הדם נגרמת מחמת האונס, אין האונס מבטל את טבע המחזור של כל הנשים.

[9] הגר"א חולק וסובר שיש לתלות את ראייתה ביום ראשון השלישי, כתוצאה מן הקפיצה בשבת. והוסיף שהמחבר עצמו פסק כך, בסעיף כ (לגבי פיהוק). אמנם נראה כי שונה הנידון בסעיף כ, בו מדובר על ווסת הגוף. ולשיטת המחבר שייך לקבוע ווסת, בווסתות הגוף. מה שאין כן בווסת קפיצות, הקפיצה אינה יוצרת קביעות מלבד אם היא מצטרפת ליום ספציפי, כי אז נוצר ווסת מורכב. על כן אין לדמות את הנידון בסעיף שלנו, לנידון בסעיף כ. כך נראה לי להסביר את דברי המחבר, שדבריו שרירין וקיימין.

[10] ויש שהורו לחשוש לחומרא לשתי הדעות, ובפעם הבא שתאכל חריף, תהיה אסורה. אבל צריכה לחשוש גם לכל שאר החששות, הפלגה, יום החודש, ויום שלושים.

[11] על פי הט"ז ס"ק לט.

[12] יש חולקים על הבנה זו (ט"ז ס"ק מג), כי לדעתם, אחרי שראתה שלוש פעמים, אם תחזור ותראה, צריכה לחשוש כמו כל אשה בוגרת, שאין לה ווסת קבוע. אמנם כבר רבו המפרשים, שהסבירו דברי המחבר כפשוטם, שאינה חוששת כלל.

[13] הרב נסים פרידמן יישב, כי יש שיטה הסוברת שאין אשה קובעת ווסת בימי זיבה (אחד עשר יום). כי בתקופה זו, היא נחשבת מסולקת דמים. ואף שאין הלכה כדעה זו, הובאה כאן בין שאר הנשים, המסולקות דמים.

[14] כי לכאורה, אחרי שלושה חודשים שלא ראתה דם, גם אשה שאינה בהריון לא צריכה לחשוש לקביעותה הקודמת. על כן יש צורר להסביר את דברי המחבר.

[15] יש אומרים (אגרות משה חלק ג, יורה דעה סימן נב) שבזמננו כל אשה בהריון, מוגדרת כבר מתחילת הריונה, כמסולקת דמים. כי ידוע בבירור, על ידי בדיקה פשוטה, שאכן הרתה. ואינה צריכה לחשוש לווסת הקבוע, שקדם לתחילת ההיריון. מותר לסמוך על דעה זו, כי היא תואמת למציאות. אמנם במקרה ותראה, אינה יכולה לסמוך על ווסתה הקבוע, וצריכה לחשוש לכל הימים, כאישה שאין לה ווסת קבוע.