הלכות נידה

הלכות נדה סימן ר'

אימתי תעשה ברכת הטבילה, ובו סעיף אחד.

יש לנו כלל בהלכה, שאת כל הברכות צריך לברך לפני קיום המצווה. ורק במקרים שזה לא מתאפשר, מברכים אחרי המצווה. יש כלל נוסף ולפיו, אדם ערום לא יכול לברך, כי כתוב בתורה "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (כלומר, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בּוֹ, לֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוָה[1]). והנה הטבילה נעשית בעירום, אם כן מתי יש לברך. סימן זה דן בשאלה זו.

סעיף א'

^א כשפושטת מלבושיה, כשעומדת בחלוקה, תברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה (א), ותפשוט חלוקה ותטבול; ואם לא בֵּרְכָה אז (ב), ^ב תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים (ג); ^ג ואם הם צלולים (ד), עוכרתן ברגליה ומברכת (ה). הגה: ויש אומרים שלא תברך עד אחר הטבילה (ו) (טור בשם בעל הלכות גדולות והוא בה"ג דף פ"ה ע"ב ורש"י ורמב"ן סימן שכ"ח וש"ד), וכן נוהגים שלאחר הטבילה, בעודה עומדת תוך המים (ז), מכסית עצמה בבגדה או בחלוקה, ומברכת (ח).

^א טור בשם אביו הרא"ש והראב"ד וכדעת הרי"ף בשם הגאונים, אהא דתניא כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן, א"ר חסדא חוץ מן הטבילה, פסחים דף ז, ב. כתב הרי"ף בשמם, דלא אמר רב חסדא אלא בטבילת גר בלבד, דאכתי גברא לא חזי, וכ"כ הרמב"ם בפי"א מהלכות ברכות. ^ב שם בשם הראב"ד, ממשנה ברכות דף כב, ב. ^ג ברייתא שם דף כה, ב וכי"א.

• וצונו על הטבילה – צריכה לברך לפני הטבילה, כשעדיין לבושה בבגד, המכסה את ערוותה.
• לא בֵּרְכָה אז – כגון ששכחה, וכבר נמצאת במים, ולא רוצים להטריחה לצאת.
• לאחר שתכנס עד צוארה במים – והמים נחשבים ככיסוי לערווה, אם הם עכורים.
• ואם הם צלולים – ואסור לה לברך, כי אסור לברך ערום. והמים אינם נחשבים ככיסוי, אם הם צלולים.
• עוכרתן ברגליה ומברכת – בזמנם לא היה ריצוף ברצפת המקוואות, על כן יכלה לעכור את המים ברגליה, ולומר ברכה. אמנם בימינו, כל המים צלולים, ופתרון זה אינו אפשרי. לכן תצא מן המקווה, תכסה ערוותה ותברך, ותרד לטבול. זהו מנהג הספרדים.
• שלא תברך עד אחר הטבילה – מנהג זה מקורו בטבילת גרים, שאינם יכולים לברך לפני הטבילה, בעודם גוים. לכן הנהיגו לברך אחר הטבילה, ולא חילקו בין טבילה לטבילה.
• בעודה עומדת תוך המים – כדי שלא יחלוף זמן רב בין הטבילה לברכה, ואז ברור שהברכה מתייחסת למצווה, הנעשית עכשיו.
• ומברכת – כיום נהגו האשכנזים, שמיד אחרי הטבילה, בעודן במים, מברכת את הברכה, למרות שהמים צלולים. המים לדעתם, יכולים להיחשב ככיסוי לערווה, למרות שהם צלולים. ויש מדקדקות לחבק זרועותיהן, כמחיצה בין הערווה ללב[2].

אימתי תעשה ברכת הטבילה (ר)

• האישה צריכה לברך על הטבילה.
• לפי מנהג ספרד, האישה מברכת לפני כניסתה למים, בעודה מכוסה בחלוק.
• לפי מנהג אשכנז, האישה מברכת אחר טבילתה במי המקווה. יש מדקדקות לחבק את זרועותיהן, כמחיצה בין הערווה ללב.

[1] לשון הברטנורא תרומות א, ו.

[2] הש"ך והט"ז, שניהם סוברים כי די בהוצאת הראש מן המים, כדי לברך, ואין צורך לעכור את המים. ומותר לברך אף אם לא תחבק עצמה בזרועותיה. כי חיבוק הזרועות, הוא חומרא, שתכליתה יצירת מחיצה בין ערוותה לליבה.