בניית סוכה בחול המועד ופירוקה
- השאלה – ותשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א.
- בניית סוכה במועד – הסבר מחלוקת חכמים שהתירו ורבי אליעזר שאסר.
- פירוק סוכה במועד – דן בגדר קדושת הסוכה.
- מחלוקת רמב"ם ותוספות, אם צריך "חידוש דבר" בסוכה ישנה.
- פסיקת השולחן ערוך בשאלה זו.
- קדושת עצי הסוכה והאיסור ליהנות מהם.
- פירוק סוכה אחר בנייתה – דברי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
- הקושי בחידושו של הרב אוירבך.
- ראיה לדברי הגרש"ז אוירבך ודחייתה:
- הסיכום להלכה.
1.השאלה – ותשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
השאלה: מעשה במשפחה שתכננה יציאה אל חיק הטבע, בחול המועד סוכות. משפחה יקרה זו, כמובן לא ויתרה על מצוות סוכה. ניסו להעלות כמה אפשרויות לקיום מצות סוכה בשטח. האחת, יקימו סוכה, ובסיום השימוש יפרקוה. השניה, יקרבו רכבים זה לזה, שישמשו כדפנות. ועל גבם, יניחו סכך. השלישית, יקימו סוכה ניידת, טרם כניסת החג. ובבוא העת, יביאוה אל היער. כדי להכריע בנידון, פנו בשאלה אל הרב, מה יותר מובחר?
הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א השיב על כך כדלהלן:
"כתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן נד), שיש שתי הלכות. ישיבה בסוכה, וקדושת הסוכה. ושתי הלכות אלו, יכולות להתקיים זו בלא זו. ועל כן אדם יכול לקבוע שהוא בונה סוכה ויושב, ע"מ שלא תתקדש, וסוכה זו היא כסוכת רועים ונכרים, שהסוכה עצמה אינה מתקדשת. וא"כ אין בעיה של פירוק בחול המועד. אלא שהוא צריך להתנות על כך, קודם הבניה. וכן בעלי רכבים יכולים לצרף את מכוניותיהם לדפנות סוכה כאשר הם מתנים שהסוכה לא תתקדש. לשבת בסוכה ולפרקה ולהמשיך בטיול".
מבואר בדברי הרב אריאל שליט"א, שהפתרון הנכון הוא, להקים סוכה ולפרקה, אם על ידי בניית סוכה כמקובל, או על ידי קירוב רכבים זה לזה.
2. בניית סוכה במועד – הסבר מחלוקת חכמים שהתירו ורבי אליעזר שאסר
אלא שלענ"ד, ואחר בקשת המחילה מכבוד הרב, אין דבריו נראים. כדי להבהיר מדוע, אציג את הסוגיות הנוגעות לנידון, ומתוך כך נראה כי לא נכון הדבר. נפתח בדברי הגמרא (סוכה כז, ב) הדנה אם מותר לבנות סוכה בחולו של מועד.
"תניא, רבי אליעזר אומר: אין יוצאין מסוכה לסוכה, ואין עושין סוכה בחולו של מועד. וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד. ושוין, שאם נפלה – שחוזר ובונה בחולו של מועד. מאי טעמא דרבי אליעזר? אמר קרא (דברים טז) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים – עשֵה סוכה הראויה לשבעה. ורבנן: הכי קאמר רחמנא: עשֵה סוכה בחג. ושוין, שאם נפלה, שחוזר ובונה אותה, בחולו של מועד".
מפרש רש"י:
אין יוצאין מסוכה לסוכה – לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ומחר בזו. ואין עושין סוכה בחולו של מועד – מי שלא ישב בסוכה יום טוב הראשון. עשֵה סוכה לשם חג של שבעת הימים – שמעת מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד, דאינה לשבעה, ושמעינן מינה, דאין יוצאין מסוכה לסוכה, דאם כן – לאו סוכה לשבעה היא.
הרי כי נחלקו רבי אליעזר וחכמים, מה למדנו מהפסוק "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים". לרבי אליעזר, הוא מורה על ישיבה רציפה בסוכה, כל שבעת ימי החג. ולחכמים, הוא מלמד שבכל יום מהחג, ניתן לבנות סוכה, אף ביומו האחרון של החג.
אם נרצה לפרש את שיטתם מבחינה רעיונית, ניתן לומר, כי גישתו של רבי אליעזר לסוגיא זו היא כגישת צדיק גמור, שהשאיפה להדבק ברבונו ממלאת את כולו, ולכן הוא מבקש לשהות בצל הסוכה בכל רגע נתון, בהיותה סמל לביתו ה', ללא כל רצון לצאת ממנה. חכמים לעומתו, פירשו פסוק זה, כמו מנקודת מבטו של בעל תשובה, הבוחן תדיר כיצד יוכל להבנות לבנות ולתקן. לכן לדעתם, ניתן לחדש ולבנות סוכה גם בחג.
מה שיפה בכך הוא, שגם רבי אליעזר מודה, שאחר נפילת הסוכה, מותר לשוב ולבנותה. כי גם רבי אליעזר מודע לכך שאין אדם צדיק בארץ, וכל אחד עלול ליפול. לכן, במקרה נפילה, גם הוא מתיר לבנותה מחדש.
להלכה, פסק השולחן ערוך (אורח חיים תרל"ז ס"א) כחכמים, ומותר לבנות סוכה, אפילו ביום השביעי של סוכות[1]. ולכן השאלה אם מותר לבנות בחול המועד סוכה אם לאו, ירדה מהפרק, כי ברור שמותר.
3. פירוק סוכה במועד – דן בגדר קדושת הסוכה
אחר שנתברר כי הותר לבנות סוכה בחג, נשאלת השאלה, אם פירוקה בחול המועד מותר. לצורך כך, עלינו לברר אם חלה קדושה על הסוכה. וכדי להבהיר ענין זה, נעיין בסוגיית סוכה ישנה.
"משנה: סוכה ישנה, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחילת השנה – כשרה (סוכה ט, א).
גמרא: מאי טעמא דבית שמאי? אמר קרא (ויקרא כג) חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה' – סוכה העשויה לשם חג בעינן. ובית הלל: ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת. דאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה – תלמוד לומר חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה', מה חג לה' – אף סוכה לה'. ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי! – אין הכי נמי. אלא מאי טעמייהו דבית שמאי – כתיב קרא אחרינא (דברים טז): חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים – סוכה העשויה לשם חג בעינן. ובית הלל: ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה בחולו של מועד. ובית שמאי סבירא להו כרבי אליעזר, דאמר: אין עושין סוכה בחולו של מועד".
מפרש רש"י:
משנה: סוכה ישנה – כדמפרש, שעשאה קודם לחג שלשים יום; ולא פירש שהיא לשם חג. בית שמאי פוסלין – דבעו סוכה לשמה, וזו סתם נעשית. ואילו תוך שלשים לחג הוה, כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום – סתם העושה, לשם חג הוא עושה. אבל קודם שלשים – סתמא לאו לחג. ובית הלל מכשירין – דלא בעינן סוכה לשם חג. כשרה – לבית שמאי איצטריך.
גמרא: סוכה לשם חג – דכתיב סֻּכּוֹת לה' – לשם מצות המלך. על החגיגה – שלמי חגיגה, שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין, דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה, כעבד הנוטל פרס. חג – חגיגה. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה – סוכות תעשה לחג, סרס המקרא ודרשהו. בחולו של מועד – אם לא עשאה מתחילה, פלוגתא דר' אליעזר בפרק הישן (סוכה כז, ב).
מבואר כי נחלקו בית שמאי ובית הלל לגבי סוכה שעשאוה רק עבור צל ולא לשם מצוה. לבית שמאי היא פסולה, כי הפסוק חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה' מלמד, שעל בונה הסוכה לעשותה עבור המצווה. בית הלל לעומתם, לא למדו כך את הפסוק, אלא הבינו ממנו, כי חלה קדושה על עצי הסוכה, והיא אוסרת את הנאתן. והוסיף רבי יהודה בן בתירא, שעצי הסוכה דומים לקרבן, וקדושים כמותו.
כיון שהלכה כבית הלל, אין צורך להקים סוכה דוקא לצורך החג, אלא בכל סוכה שהוקמה, אף עבור צל, ניתן לקיים מצוה. ואם נכנסו אל תוכה לקיום מצוה, חלה עליה קדושה. מובן איפה, כי סוכה שנתקדשה מחמת המצוה, אסורה בפירוק (עד אחר החג)[2].
4.מחלוקת רמב"ם ותוספות אם צריך "חידוש דבר" בסוכה ישנה
הנה בכל סוכה, אם עשאוה למצוה, הרי ראויה היא ממילא לסוכה. אולם ישנן סוכות שלא נעשו מלכתחילה, בעת בנייתן, לשם סוכת מצוה, כסוכת רועים או גויים וכדומה. בגמרא מבואר, כי סוכות מעין אלו כשירות, על פי בית הלל, מאחר ולדעתם די שנבנתה עבור צל.
למרות זאת, קיימת מחלוקת גדולה בראשונים, שעיקרה בדברי ירושלמי, כמובא בתוספות:
"בירושלמי תני, צריך לחדש בה דבר. חבריא אמרין, טפח. רבי יוסי אמר, כל שהוא. ומאן דאמר כל שהוא, ובלבד שתהא על פני כולה. ובתר הכי איתא התם, מצה ישנה פלוגתא דבית שמאי וב"ה, א"ר דברי הכל הוא, מכיון שלא עשאה לשם פסח, דבר ברי הוא, שלא דקדק בה" (תוספות ד"ה סוכה ישנה – סוכה ט, א).
הרי כי לפי הירושלמי, אין חלה קדושה על סוכה אלא אם חידש בה דבר, כהנפת קורות למעלה, וכדומה. ולדעת התוס', גם הבבלי סבור כך, הגם שאין כל איזכור בגמרא לדין זה.
הרמב"ם לעומת זאת, לא פירש את הגמרא כשיטת תוס', מהסיבה הפשוטה שאין לכך כל אזכור. ולדעתו, באמת אין צורך לחדש דבר, אף לא בסוכה ישנה, אלא הסוכה כשירה, כמות שהיא, וכפי שכתב:
"סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה, אף על פי שלא נעשית לשם מצוה. והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת גוים וסוכת בהמה, וכל כיוצא בהן. אבל סוכה שנעשית מאיליה, פסולה, לפי שלא נעשית לצל" (רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה, הלכה ט).
ברור הדבר, כי לשיטת הרמב"ם, חל שם שמיים על הסוכה. אלא שזה קורה באופן אוטומטי, כשמשתמשים בסוכה למצוה. כי המצוה המתקיימת באמצעותה, היא שיוצרת את הקדושה.
אמנם לדעת התוספות (בשם הירושלמי), אין הקדושה חלה ללא מעשה. אדרבה, נדרש מעשה מיוחד לשם מצוות סוכה, ורק על ידי פעולה פיסית בגוף המבנה, תחול הקדושה.
ישנה השלכה הלכתית למחלוקת זו, עבור הנופשים במקומות שונים. כגון בצימר כלשהו, או כל מתחם אירוח שהוא, ובתחומו קיימת סוכה, שמן הסתם הוקמה רק לצל. האם ניתן לצאת בה ידי חובת מצות סוכה? לשיטת הרמב"ם, סוכה זו ראויה וכשרה לקיום המצוה, וברגע שתקוים בה המצוה, חלה עליה קדושה. אמנם לשיטת התוספות, אין היא כשרה, מאחר ולא חידשו בה דבר, לשם מצוה.
5. פסיקת השולחן ערוך בשאלה זו
כיצד הכריע השולחן ערוך להלכה?
הטור נקט, כי יש חובה לחדש דבר בסוכה כזו, אבל לא גילה מה דין סוכה, שלא חידשו בה דבר.
וכך כתב:
"סוכה ישנה שנעשית מקודם לחג שלושים יום, כשירה. ובלבד, שיחדש בה דבר עתה, בגופה, לשם חג. אפילו בטפח על טפחיים סגי, אם הוא במקום אחד. ואם החידוש על פני כולה, סגי אפילו בכל דהוא. ואם עשאה לשם חג, אפילו מתחלת השנה, כשירה בלא חידוש" (טור הלכות סוכה, סימן תרל"ו).
הבית יוסף כתב, כי חובה גמורה לחדש דבר. עד כדי כך, שאם לא חידש בה דבר, הסוכה פסולה.
וכך כתב:
"ומ"ש ובלבד שיחדש בה דבר וכו'. ומדברי כולם משמע דהא דמצריך בירושלמי לחדש בה דבר לעיכובא הוא אבל הר"ן (שם) כתב דלא לעכב אמרו כן אלא למצוה מן המובחר" (בית יוסף אורח חיים סימן תרל"ו).
ואכן, בשולחן ערוך פסק להלכה, כי אם לא חידש בה דבר, לא יצא ידי חובה, וכלשונו:
"סוכה ישנה, דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלשים יום שלפני החג, כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג, ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד; ואם החידוש על פני כולה, סגי אפילו כל דהו; ואם עשאה לשם החג, אפילו מתחלת השנה, כשרה בלא חדוש" (תרל"ו ס"א).
אמנם המשנה ברורה (תרל"ו סק"ד) חלק על המחבר והכשיר בדיעבד, כלשונו:
"ובלבד שיחדש וכו' – היינו לכתחלה ולמצוה בעלמא, כדי שלא יבואו להתיר אפילו עשאה מתחלה לשם דירה, דאז פסול מדאורייתא, וכדלעיל בסי' תרל"ה. וכל שכן בסוכות גנב"ך ורקב"ש האמורים בסי' תרל"ה, בודאי מצוה לחדש בה דבר, לשם החג".
וכך נקט גם ערוך השולחן:
"ובוודאי הך דצריך לחדש בה דבר, אינו מדין תורה. ואפילו מדרבנן, אין זה הכרח, אלא הידור בעלמא. וראיה, מדלא הזכירו בגמ' זה. וגם בסוכות גנב"ך ורקב"ש שבסי' הקודם, לא הזכירו זה. ומיהו, למצוה מן המובחר פשיטא דגם בשם יש לחדש דבר, או טפח על טפח, במקום אחד. או משהו על פני כולו. והחידוש הוא פשוט, שיגביה מעט סכך, כשיעור זה, ויחזור ויניחנו לשם מצות סוכה".
הרי כי המשנה ברורה מיקל בדין זה, ולא כשיטת השולחן ערוך, שחייב לחדש בה דבר. אמנם הכף חיים (אות ו') חושש לשיטת השולחן ערוך ואם לא חידש בו דבר ישב בסוכה ולא יברך. ובביאור הצד הרעיוני ניתן להסביר כאמור לעיל. שלדעת השולחן ערוך, החלת קדושה על הסוכה נעשית רק בפעולה פיסית במבנה הסוכה. כי האדם צריך לפעול במציאות, כדי שהקדושה תחול. ולדעת הרמב"ם עצם התנהגות האדם לשם מצוה, היא עצמה גורמת את חלות קדושה.
הרב עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה סוכות עמ' סב, יחוה דעת ח"ו סימן מא עמ' רכט) פסק, כי לכתחילה ינהג כשולחן ערוך, ובדיעבד יוכל לסמוך על המשנה ברורה.
אמנם החיד"א בברכי יוסף חלק על כך, ולדעתו אין לזוז מפסק השולחן ערוך, כפי שכתב:
"דעת מר"ן מבואר בב"י דהוי לעיכובא, שכן כתב ב"י דכן נראה דעת רוב הפוסקים. אבל הרב מגן אברהם (ס"ק א) הביא דעת הר"ן (סוכה א א) ורבינו ירוחם, דהיינו דוקא למצוה מן המובחר, וכתב דכן דעת כל הפוסקים, דלא כמרן ב"י, עכ"ד. ותמה עליו הרב אליה רבה (אות ב) דהרב שבלי הלקט הביא משם הרב יהודאי גאון דפסולה, וכן הביא בספר תניא מרב נטרונאי, וכן משמע ממ"ש התוספות דף ט', דפירשו הא דתנן אם עשאה לשם חג כשרה, שא"צ לחדש. ואי חידוש אינו אלא למצוה, לשון כשרה לא שייך, עכ"ד (ברכי יוסף אורח חיים סימן תרל"ו).
6. קדושת עצי הסוכה והאיסור ליהנות מהם
ראינו לעיל כי הפסוק "חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה'" מלמד, לשיטת בית הלל, כי חלה קדושה על הסוכה. והיא שאוסרת הנאה ממנה, כשם שקרבן אסור בהנאה. ונראה, כי הלכה זו היא דאורייתא, כפי שניתן להסיק מדברי הרמב"ם (פרק ו הלכה טו-טז):
"מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד, אפילו בסוף יום שביעי עושה סוכה שמצותה כל שבעה. עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך אין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים, מפני שיום השביעי כולו הסוכה מוקצת עד בין השמשות והואיל והוקצת לבין השמשות של שמיני הוקצת לכל היום.
וכן אוכלין ומשקין שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור להסתפק מהן כל שמונה, ואם התנה עליהן בשעה שתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הרי זה מסתפק מהן בכל עת שירצה, שהרי לא הקצה אותן ולא חלה עליהן קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה".
מבואר כי בעוד שעל נויי סוכה, ניתן להתנות, ומשום שאינם עיקר המצוה רק תוספת. הרי שעל עצי הסוכה, בהם מתקיים גוף המצוה, לא ניתן להתנות. כי גזירת הכתוב היא, שייאסרו בהנאה, וכלשון רבנו מנוח (על הרמב"ם שם) "ואין מועיל בהם שום תנאי, דהא אתקצו לשבעה מן התורה, וחלה קדושה עלייהו"[3].
כך גם פסק השולחן ערוך בסימן תרל"ח, שהקדושה אוסרת את הסוכה בכל אופן, כלשונו:
"עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך (ואפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור) (מהרי"ל), ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים, מפני שיום הז' כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות, והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה לכל היום. הגה: ואפילו נפלה הסוכה, אסורים ולא מהני בה תנאי (טור).
נמצינו למדים מכל האמור, שעצם הישיבה בסוכה היא שגורמת לקדושה לחול עליה. ואחר שנתקדשו עצי הסוכה, אסור מן התורה לסתרה או להשתמש בה, במהלך ימי החג, שימוש אחר.
7. פירוק סוכה אחר בנייתה – דברי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל
על אף הנתבאר עד כה, שעל ידי ישיבה בסוכה, חלה בה קדושה. חידש הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, בעל מנחת שלמה, שיתכן למנוע מן הקדושה הזו לחול, כמבואר בלשונו:
"כתב המשנ"ב סימן תרל"ח סק"ג, דהיושב בסוכת רועין ובורגנין ולא ייחדה לסוכה דמצוה, לא חל עליה שם מוקצה למצוה [עיין שם בשער הציון, ופלא שלא הביא מהר"ן בביצה]. והוא מבואר גם לדברינו הנ"ל, דמכיון שהוא יושב בה רק לשעה, וגם לא הוזמן בבין השמשות, לפיכך אינה נאסרת לכל החג.
אך נראה, שאפילו אם גם ישב בה בבין השמשות, גם כן לא נאסר. ואף בשעה שיושב בה, גם כן מותר, כי "מצות" סוכה ו"קדושת" סוכה אינן תלויין כלל זה בזה. ואמרינן דכל סוכה שנעשתה לשם צל כשרה לסוכה, אבל להתקדש בקדושת סוכה, כעין חגיגה, זה דוקא אם הזמין אותה להיות סוכה דמצוה. ולפי זה משכחת ליה שיעשה אדם סוכה ויהא רשאי ליהנות ממנה, וכגון שיתנה שאינו רוצה שהסוכה תהיה לשם מצוה אלא עושה אותה סתם לצל. ובכל פעם שיושב בה מתנה שמקיים בה את המצוה באופן ארעי, אבל אינו מייחד אותה להיות סוכה דמצוה. וכמו כן באתרוג, אם לא ייחדו ונטל אותו למצוה, הרי לפי דברינו מותר ליהנות ממנו לאחר שעשה בו המצוה, כיון דבבין השמשות לא היה מוזמן לכך, ומה שנטלו למצוה הרי זה חשיב כמקיים מצות אתרוג באתרוג שאינו של מצוה, כמו שיכול לישב בסוכה אף על גב דלא הוי כלל סוכה דמצוה".
הרי כי סמך עצמו הרב אוירבך על פסק המשנה ברורה, שדין חידוש דבר בסוכה, אינו מעכב. ועל בסיס זה הוסיף וחידש, כי ניתן להתנות שסוכה תהא לצל ולא למצוה. ובכח התנייה זו, לא תחול קדושה על הסוכה, וכדבריו "ולפי זה משכחת ליה שיעשה אדם סוכה ויהא רשאי ליהנות ממנה, וכגון שיתנה שאינו רוצה שהסוכה תהיה לשם מצוה אלא עושה אותה סתם לצל, ובכל פעם שיושב בה מתנה שמקיים בה את המצוה באופן ארעי, אבל אינו מייחד אותה להיות סוכה דמצוה".
8. הקושי בחידושו של הרב אוירבך
אמנם למרבה התמיהה, ניתוק זה בין מצוות הסוכה לקדושת סוכה, אינו מוסכם, כפי שמיד נסביר, על השלחן ערוך והרמב"ם. כפי הנראה, הצורך להקל על המטיילים בחג, ולאפשר להם מבחינה הלכתית, בניית סוכה ופירוקה, הוא שהניעו למצוא חילוק זה. שכן הפרדה זו בין המצוה לקדושה, מאפשרת הקמת סוכה שאין הקדושה חלה עליה, וממילא, יש היתר, לפרקה.
להבנת הקושי נקדים ונעיין במקור פסיקת המנחת שלמה:
אבל כאמור, קשה להסכים לכך. הנה בסיס החידוש, עליו ביסס המנחת שלמה את דבריו, הם דברי משנה ברורה, שכתב וז"ל "ואין נפקא מינה בין סוכה חדשה ובין ישנה, כל שסיככוה לשם חג. אבל היושב בסוכת רועים ובורגנין וקייצין, הרי היא כסוכה דעלמא, שבשביל שנכנס זה, ואוכל שם פתו, לא נתקדשה" (תרל"ח ס"ק ג).
שני חידושים בדברי המשנה ברורה:
- דברי המ"ב לשיטתו (תרל"ו סק"ד), שהחידוש בסוכה אינו מעכב, כי זו חומרה, ולא עיקר הדין. על כן בסוכות רועים ובורגנין, הסוכה כשרה, אף אם לא חידשו בה דבר.
- הקדושה תלויה בחידוש, וכל עוד לא חידשו בה דבר, לא תחול קדושה על הסוכה.
אולם הדברים, כאמור, קשים להבנה. שכן החידוש הראשון נוגד את דעת המחבר לפיו, תמיד צריך לחדש דבר, ואם לא עשה כן, הדי זה מעכב בכשרות הסוכה. וכיון שעל פיו ישק דבר, גם בסוכת רועים ובורגנין, בהכרח צריך לחדש משהו. וממילא תחול קדושה, גם בסוכת רועים ובורגנין.
אף אם נתפוס כשיטת המשנה ברורה, עדיין תחול קדושה בסוכת מצוה. כי השיטה שאין צורך לחדש דבר, היא שיטת הרמב"ם. ולפיו, הרי קדושת הסוכה תלויה בעצם המצוה, היוצרת את קדושת הסוכה. ואפילו ישב בסוכת גוים, שלצורך החג השאילוה עבורו, גם כן נתקדשה הסוכה. ומה בכך שיקיים את המצוה רק באופן עראי.
עוד קשה מה שכתב, שאפשר להתנות שלא תחול קדושה בדפנות. הרי בשולחן ערוך (סימן תרל"ח ס"א) פסק בפירוש, שהתנאי מועיל רק לחפצי הנוי שבסוכה, בעוד שעצי הסוכה עצמם אסורים כל שבעה, ולא חל עליהם תנאי כזה כלל, כמפורש בדבריו:
"עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך (ואפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור), ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים, מפני שיום הז' כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות, והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה לכל היום. הגה: ואפילו נפלה הסוכה, אסורים ולא מהני בה תנאי; אבל עצים הסמוכים לסוכה, מותרים ועיין לעיל סימן תקי"ח סעיף ח'; ואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן, לא מיתסרא; אבל אם עשה ארבעתן סתם, כולן אסורות ומוקצות. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחד, אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא היא.
הרי כי לא חילק השולחן ערוך בין הסוכות. ואילו לדברי מ"ב ומנחת שלמה, ניתן להפריד בין סוגי הסוכות. האחת, תחול עליה קדושה. והאחרת, לא. ולפיהם, היה על המחבר לכתוב בבירור, שיכול אדם להתנות, שבונה סוכה על תנאי שלא תחול בה קדושה.
נמצא לכאורה, כי דברי המ"ב ומנחת שלמה, אינם תואמים לדברי הרמב"ם והשולחן ערוך. למרות שלפי חידושם, ניתן לבנות סוכות מסוימות, שלא תחול עליהם קדושה. אבל כאמור, יש בכך חיסרון גדול, כי לדבריהם לא יחול שם שמים על הסוכה, בעוד שלדעת שולחן ערוך תמיד יחול שם שמים על הסוכה.
9. ראיה לדברי הגרש"ז אוירבך ודחייתה
לכאורה, אפשר להביא ראיה לשיטת הגרש"ז, מן האפשרות ההלכתית להעמיד בעלי חיים כדפנות סוכה, כמו שכתב שולחן ערוך (סימן תר"ל סי"א) "עושים מחיצה מבעלי חיים, שיקשור שם בהמה לדופן".
מוכח מזה לכאורה, שהקדושה אינה חלה על כל סוכה. שהרי קשה לומר שחלה קדושה על בעלי החיים, שכן אחר השלמת משימתם, הם נדים ממקומם. וזה מוכיח את דברי הרב אוירבך, שישנן סוכות שלא חלה עליהם קדושה כלל.
אמנם בהגהות טהרת השולחן (הובא באליבא דהלכתא – אהבת שלום) כתב וז"ל בבהמה משמע דאסורה כל שבעה. וסרה הראיה לדבריו
ברם גם אם יש מקום להקל, הרי שזה רק לגבי הדפנות. מאחר והסכך, ודאי נתקדש. וקדושתו אינה מוטלת בספק, כמוסכם בכל הראשונים. ורק לגבי הדפנות, לגבם נחלקו הראשונים[4] אם קדושתם מן התורה או מדרבנן, או שאין בהן שום איסור[5].
נוסיף שהבית יוסף (סימן תרלח) הביא את דברי הרב אליהו מזרחי, שהסביר בשיטת הרמב"ם, כי הסיבה שהקדושה חלה גם על הדפנות היא, שהדפנות מחזיקות את הסכך. על כן יתכן שמודה בדופן כמו בעל חי, שאינה תומכת בסכך, שלא תחול עליה קדושה. אבל על הסכך עצמו, לא ראינו מי שיאמר שלא חל עליו קדושה.
וכך מוכח מדברי ערוך השולחן (סימן תרל"ח סעיף ז):
"וכתב רבינו הרמ"א דאפילו נפלה הסוכה אסורים, ולא מהני בה תנאי, אבל עצים הסמוכים לסוכה מותרים וכו'". וראה שם בסעיף ח, שהמשיך וכתב "ומיהו, זהו הכל מה שלא נאסרה מן התורה, אבל במה שנאסרה מן התורה, לא מהני שום תנאי, אפילו כשנפלה".
הרי מבואר, כי על חלקי הסוכה שנאסרו מן התורה, לא יתכן להחיל שום תנאי, ואין הקדושה שחלה עליהם מסתלקת, אף אחר נפילתם.
10. הסיכום להלכה
לסיכום נראה, כי מבחינה הלכתית קיימת בעיה, לכאורה, בבניית סוכה בחול המועד, אם המטרה היא לפרקה, בין אם זו סוכה ממש, ובין אם היא נעשתה בסכך שהונח על גבי רכבים. בעיקר משום שהקדושה החלה עליה, היא מן התורה. עם זאת, הרב אוירבך סבר שניתן להתיר זאת, אם יעשה תנאי שהקדושה לא תחול. אבל קשה לקבל חידוש כזה, שלא יחול שם שמיים על הסכך, כיון שלהרבה ראשונים הקדושה היא דאורייתא.
ברם עדיין מבקשים אנו פתרון, לסוכה שיחול עליה שם שמים, וגם יתקיים בה החילוק של רבותינו המ"ב ומנח"ש. לכן נראה, שפתרון זה יוכל להתקיים בסוכה ניידת. כי סוכה כזו, גם אחר הפירוק, הרי מיועדת לשמש רק לסוכה, ולא לשימוש אחר. וגם אם לא יקים אותה שוב בשנה זו, הרי ישתמש בה כסוכה לשנה אחרת. ובזה מרויח, שאף אחר הפירוק, אינו מחסר דבר מן הקדושה.
לולי כן, ראוי שיאכלו בטיול זה רק אכילת ארעי. אלא אם כן נגדיר את המטיילים, במציאות כזו, כהולכי דרכים, הפטורים מן הסוכה.
אך בניית סוכה במטרה לפרק ממנה את הסכך, היא, כאמור, פתרון לא ראוי. והגם שהמטרה היא קיום מצוות סוכה, אבל מאד יתכן שיצא שכרו בהפסדו.
עיסוק בשאלה כזו, אינו יכול להיות שלם, לולי נשתף את הקוראים ברגשות הלב המתמלא כבוד והערכה, לבני ישראל הקדושים והנעלים, החפצים לקיים מצוות בכל מחיר. אשריהם.
[1] על פניו היה מקום לאסור בניית סוכה בחול המועד, מאחר ובשולחן ערוך (סימן תקמ) אסר המחבר לבנות אפילו בנין כל שהוא. ואפילו של מצוה דרבים, כגון ביהכנ"ס, כמבואר שם בסימן תקמד. וכיצד הותרה בניית סוכה במועד?
אמנם כבר כתב כף החיים (סימן תרלז אות ד) שיש לכך היתר משני טעמים. או משום שהסוכה בחוה"מ היא כצורך המועד. או משום שלצורך מצוה השייכת בחוה"מ הותר לעשות אפילו מעשה אומן. כמבואר בסימן תקמה, סעיף ב, וכף החיים אות טו. ואם הסוכה נבנית במעשה הדיוט, פשוט שמותר.
[2] כך גם כתב כף החיים סימן תרלח אות ב, לגבי מי שהקים סוכה אחרת בחוה"מ, ועזב את הראשונה, אפילו הכי, העצים של הראשונה אסורים בהנאה כל שבעת ימי החג.
שוב הביא כן באות ג', מדברי ר"י מולכו, שאם החליף סוכה בסוכה, לא פקעה קדושת הראשונה. וכל סוכה שנשתמש בה לשם מצוה, נתקדשה.
[3] כך גם מבואר בחידושי רבנו חיים הלוי (הלכות סוכה פרק ו הלכה טו) בביאור שיטת הרמב"ם, החולק על הרא"ש בענין קדושת הדפנות.
[4] כמבואר בביאור הלכה סימן תרלח ד"ה בין עצי.
[5] נביא כאן את לשון הטור (סימן תרלח) שהביא את השיטות בקיצור: עצי הסכך כל זמן שהסוכה קיימת אסורין מן התורה. נפלה, אסורין מדרבנן. ורבינו תם פירש, דאפילו בעודה קיימת אין האיסור מן התורה, אלא במה שצריך להכשר סוכה. והשאר אינו אסור אלא מדרבנן, ובדפנות אין בהם שום איסור. אבל הרמב"ם ז"ל כתב שגם עצי דפנות אסורים ולא נהירא לאדוני אבי הראש ז"ל." והבית יוסף מסביר שיטת הרמב"ם שהיות ועצי הדפנות אף הם צריכים להכשר סוכה גם הם אסורים.