ברכה על אכילת עוגה בסוכה

2. סברת המשנה ברורה, ודעת השולחן ערוך והרמ"א

רוב הראשונים סוברים שכל הנכנס לסוכה צריך לברך, משום שמקיים מצוה בכניסה עצמה. אולם, רבנו תם כתב, שהמנהג הוא לברך בשעת אכילה. השולחן ערוך פסק כרבנו תם, ולא כרוב הראשונים, אף שהם רבים, ועמודי ההוראה.

המשנה ברורה ואחרונים נוספים ביקשו לצמצם את דברי המחבר, ולכן כתבו שאם אדם לא מתכוון לאכול כלל, או אוכל עוגה ולומד מעט בסוכה – גם אז אפשר לברך. כל הנוהג כך, יבורך, כי יש לו על מי לסמוך.

ב"בעקבות המחבר" הסברתי את סברת רבנו תם וטעם המנהג: אין לומר "וציוונו" אלא על עשייה בסוכה שאסור לעשותה מחוץ לסוכה. לכן, המחבר כתב שמי שאוכל ארוחה הכוללת תבשיל מחמשת מיני דגן – יברך, ואם לא – לא יברך.

כמו כן, לפי המחבר, אישה, אף שמקיימת מצוה כשעושה מצוה שנשים פטורות ממנה, אינה מברכת, כי אינה יכולה לומר "אשר ציוונו". הרמ"א, שפסק כרבנו תם שאישה יכולה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, עשה זאת משום שהיא חלק מישראל, ולגבר זו חובה, ולכן היא יכולה לברך כאשר היא שייכת למצוה. אך לגבי סוכה, שאינה חובה על על אף אחד, מודה הרמ"א שאין לברך.

לפיכך, על פי ההלכה שאין חובה לאכול חתיכת עוגה בסוכה (כמבואר בסימן תרלט סעיף ב), לדעת המחבר והרמ"א, אין לברך עליה כאשר אוכלים אותה בסוכה.