חיוב מזוזות בחנויות ובבתי ספר ובכיתות לימוד
סימן רפ"ו
1. מבוא
2. מקור מצוות מזוזה
3. מהי המצווה?
4. איזה בית חייב במזוזה?
5. חידושו של הט"ז
6. דחיית חידושו של הט"ז
7. המסקנה להלכה
8. הערות
1. מבוא
נושא מאמר זה הוא שאלת החיוב לקבוע מזוזה בחנויות, במשרדים, בבתי ספר ובכיתות לימוד, ובכלל במקומות שאין ישנים בהם בלילה. הפוסקים נחלקו בשאלה זו, נלמד את דבריהם ונדון בהכרעה הלכה למעשה. בהקדמה נבאר את מקור החיוב במזוזה ומהותו, ולאחר מכן נתמקד בביאור מקור הספק בשאלה הנדונה כאן.
2. מקור מצוות מזוזה
שני פסוקים בתורה מלמדים אותנו את החיוב לקבוע מזוזה בבתים ובשערי הערים. הפסוק הראשון מצוי בפרשה הראשונה של קריאת שמע:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ[1]:
הפסוק השני מקומו בפרשה השנייה של קריאת שמע:
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ[2]:
שני הפסוקים מגלים שני ממדים של המצווה. הממד הראשון הוא המצווה לשמה: בזכות המזוזה הבית שלנו יהיה בית שיש בו קדושה, משום שאנו נשתדל לחיות על פי הערכים הכתובים בה. זו מצווה מאהבה, כאמור בתחילת הפרשה: "ואהבת את ה' אלוקיך". הממד השני הוא שזכות המצווה מגינה עלינו גם מבחינת חיינו עלי אדמות, ככתוב בפסוק הסמוך: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". שני הפסוקים משלימים זה את זה: יש בביתנו קדושה, ובזכות קדושה זו זוכים אנו לשמירה מה'.
הרמב"ם הסביר לנו במילים מרגשות את פועלה של מצוות המזוזה:
חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם[3].
3. מהי המצווה ?
אמנם יש תמיהה על הרמב"ם, שבספר המצוות הביא את המצווה לקבוע מזוזה:
והמצוה הט"ו היא שצונו לעשות מזוזות והוא אמרו יתעלה (פ' שמע) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והנה נכפל הצווי בזה (פ' והיה אם שמוע).
ואילו בספרו ההלכתי היד החזקה לא כתב מאומה על החיוב, אלא רק הביא עשרה תנאים לכך שבית יתחייב במזוזה. וזו לשונו:
עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה. ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף , ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע[4].
דבר זה מביא אותנו לשאול מהו עיקרה של מצוות מזוזה. האם זו הכתיבה, ככתוב בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"? האם זו הקביעה, כפי שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על קביעת מזוזה"? אולם נראה ברמב"ם שאף אחת מהן אינה עיקר המצווה, שהרי אדם יכול לקנות מזוזה ואינו חייב לכותבה, וגם אינו חייב לקבעה אם יש כבר מזוזה על פתח ביתו. אלא נראה שהמצווה היא שתהיה מזוזה ואין בכך שום מעשה חיובי, ועל כן נמנע הרמב"ם מלכתוב שיש מצוות עשה לכתוב או לקבוע, כי המצווה היא שתהיה מזוזה בפתח, והוא דין סביל לחלוטין.
ועל כן כתב שהדר בבית חייב לעשות מזוזה כאשר מתמלאים התנאים לחיוב, ולא כתב שיש לו מצוות עשה. כי אכן, אם יש שם מזוזה אינו צריך לעשות כלום.
אמנם בתורה כתוב גם "ובשעריך", וכיצד מילה זו מתיישבת עם הכללים שהביא הרמב"ם? התשובה היא ששערי הערים ושערי החצרות חייבים במזוזה מפני שדרכם באים לבתים. ואכן, מקום המוקף מחיצות שאין בתוכו בית החייב במזוזה, גם שעריו פטורים ממזוזה. כך כתב הרמב"ם:
לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה[5].
4. איזה בית חייב במזוזה ?
בגמרא מובאת מחלוקת לגבי החיוב במזוזה ברפתות ובאוצרות. הרמב"ם פסק שהם פטורים ממזוזה, על פי הכלל הקובע שאין חיוב במזוזה אלא בדירת אדם. לכאורה עולה מדבריו שכיתה וחנות חייבות במזוזה, שהרי הן דירת קבע לבני האדם. לעומתו השולחן ערוך פסק להלכה שגם רפתות ואוצרות חייבים במזוזה, ולכאורה קל וחומר שלשיטתו כיתות וחנויות חייבות במזוזה.
5. חידושו של הט"ז
אולם לדעת הט"ז כיתות וחנויות פטורות ממזוזה, כי לדעתו אין חיוב במזוזה אלא במקום שגרים בו הן ביום והן בלילה, הואיל ובית הוא מקום שמשתמשים בו כל הזמן.
מקורו של דברי הט"ז בגמרא במסכת סוכה:
אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה. ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית, ותתחייב במזוזה! – משום דלא קביע[6].
וכך פירש רש"י את הגמרא:
שתי סוכות של יוצרים – כך היה דרך של יוצרי כלי חרס בימיהן: עושין להם שתי סוכות זו לפנים מזו, בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו, ובחיצונה הוא עושה מלאכתו, ומוציא קדרותיו למכור… וחייבת במזוזה – לעולם, משום דכל דירתו בה… ופטורה מן המזוזה – לעולם, דלאו דירה היא, שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם, ולהכניס שם תגרים. ותיהוי כבית שער הפנימית – דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (לג, ב) דחייב במזוזה מדרבנן, בית שער – (בית קטן בפתח הבית), שלפני הבית. משום דלא קביע – לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער.
דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך, בסימן רפו:
סעיף יא: סוכת החג בחג, והבית שבספינה והחנויות שבשוקים, פטורים.
סעיף יב: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית חייבת והחיצונה פטורה.
מדברי רש"י משמע שהסוכה הפנימית שבה גר המוכר חייבת במזוזה דווקא מפני שהוא גר בה יומם ולילה: "בפנימית הוא דר ומוציא קדרותיו". לעומתה החיצונה דומה לחנויות של ימינו שאין דרים בהן, "שאינה עשויה אלא לצאת ולבוא דרך שם ולהכניס שם תגרים", ועל כן פטורה ממזוזה. אבל לכאורה קשה, שהלא השולחן ערוך עצמו (סימן רפו, סעיף א) פסק שרפתות ואוצרות חייבים במזוזה:
סעיף א: אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות, רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים.
ותירץ הט"ז:
והחנויות שבשוקים פטורים. דלאו דירות נינהו. ונ"ל אפי' אם יושבין בהם בכל יום פטורים דכיון דאינם שם בלילה מיקרי עראי כדמצינו בח"מ סי' ק"מ סעיף ח' לענין חזקה ובפרישה הניח זה בצריך עיון, ולע"ד נראה כמו שכתבתי. ולא דמי לבית התבן או אוצר דשם תשמיש השייך לו אין חילוק בין יום ללילה, כן נראה לי. אבל חנות שהוא בביתו פתוח לרשות הרבים פשיטא שצריך מזוזה לפתחיו:
כלומר, ברפתות ובאוצרות משתמשים בין ביום ובין בלילה, ולכן הם נקראים בית; מה שאין כן חנויות, שסוגרים אותן בסוף היום, ולכן אינן נקראות בית.
6. דחיית חידושו של הט"ז
ונראה שקשה לקבל את חידושו של הט"ז שאין חיוב מזוזה אלא במקום שמשמש הן ביום והן בלילה, ומכמה סיבות:
א. אין לכך רמז בפוסקים הראשונים. למשל הרמב"ם הביא עשרה תנאים לחיוב מזוזה, ולא הביא את הכלל הזה.
ב. מקובל שכל חדרי הבית חייבים במזוזה, גם חדרים שאינם משמשים אלא ביום, ואינם עשויים לשינה כלל.
ג. כל הלשכות שבמקדש פטורות משום שאינן בית חול, ולא מפני שאינן מיועדות לשינה.
אמנם גם העיון בדברי רש"י מראה שלא ניתן ללמוד פטור בדירת עראי מן הגמרא בסוכה. שהנה הגמרא שאלה מדוע הסוכה החיצונית פטורה, הלא לכל הפחות היא צריכה להיות כבית שער (בית שער הוא מקום קטן המצוי בכניסה לבית שיושב בו השומר, אך אין זו דירתו). הגמרא מסבירה שאותה סוכה אינה מקום קבוע ולכן אין דינה כבית שער; ולכאורה קשה, כי הלא כל בית שער הוא דירת ארעי ולא דירת קבע! על כן מסביר רש"י שגם החנות הפנימית אינה קבועה:
לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער.
מכאן שהחנות המדוברת כאן אינה בית קבע. וזה שכתב המחבר שחנויות שבשווקים פטורות, הרי זה משום שאינן בית של קבע, כי ביום אחד נמצאים בשוק זה, ולאחר זמן סוגרים את החנות והולכים לפתוח בשוק אחר. ובסוכה של יוצרים מדובר במצב דומה, שאין הסוכה הפנימית בית קבע, ולכן הגמרא אינה מדברת על בית אלא על סוכה, אלא שהפנימית יש בה קצת דיור ועל כן חייבת במזוזה.
בשו"ת רב פעלים (חלק ב, יורה דעה סימן לו) העיר על הסתירה לכאורה בדברי השולחן ערוך, שמצד אחד חייב מזוזה ברפתות ובבית האוצרות, ומאידך גיסא פטר בחנויות שבשווקים ובסוכה החיצונית. בתשובתו העלה שלושה תירוצים:
תשובה א: הדבר תלוי אם המקום ראוי לדירה או לא. לתירוץ זה הרפתות והאוצרות הם מקומות הראויים לדירת אדם, וכן הסוכה הפנימית. לעומתם הסוכה החיצונית אינה ראויה לדירת אדם, ועל כן היא פטורה ממזוזה.
אם נקבל תירוץ זה, הרי שכיתות וחנויות של ימינו חייבות במזוזה, כי הן ראויות לדירה.
תשובה ב: הדבר תלוי אם הבית הוא צורך אדם או צורך סחורה. רפת היא צורך אדם, שיש בה פרות וחולבים אותן לצורך בני אדם, וכן אוצר יש בו חפצים הנצרכים לבית. מה שאין כן הסוכה החיצונית, שכל מהותה למסחר.
לתירוץ זה אכן החנות תהיה פטורה ממזוזה, כיוון שכל מהותה לשמש למסחר. הקושי בתירוץ זה הוא שמהיכן ראיה שמדובר ברפת לחלב לשימוש ביתי, אולי מדובר ברפת שחולבים בה את הפרות למכירה, והסיבה שחייבת במזוזה היא שבני אדם נכנסים ברפת לטפל בבעלי החיים.
תשובה ג: הדבר תלוי אם מדובר בשימוש לפרקים או בשימוש תדיר. החנויות שבשווקים והסוכה המדוברת כאן אינן קבועות, ועל כן יש מקום לפטרן. אולם הסוכה הפנימית משמשת גם למגורים, ולכן חייבת במזוזה אף שאינה קבועה. מה שאין כן הסוכה החיצונית, שגם אינה קבועה וגם אינה משמשת לדיור.
התירוץ השלישי מתאים לדברי רש"י, שכתב על הסוכות ששתיהן אינן קבע. וגם לתירוץ זה חנויות וכיתות חייבות במזוזה בברכה.
7. המסקנה להלכה
נראה להלכה שחנויות, משרדים וכיתות חייבים במזוזה, כיוון שהם בית דירה, בוודאי יותר מבית האוצר ומרפת. וכך היא מסקנתו של שו"ת רב פעלים בתשובתו (אף שבספרו 'בן איש חי' הורה לקבוע מזוזה בלא ברכה, מחשש ברכה לבטלה):
העולה מכל הנז"ל, לענין השאלה, כל החדרים הנזכרים בשאלה הנז"ל חייבין במזוזה, דמה שפסק מרן בחניות שבשווקים דפטורים זה איירי בחניות דיומא דשוקא, דלא קביעי לכל השנה כולה.
וכך פסק גם הרב עובדיה יוסף, וזו לשונו:
ולכאורה נראה שכיון שהמחלוקת במצוה ולא בברכה, ודעת מרן לחייב במזוזה כמ"ש האחרונים הנ"ל, יש לקבוע מזוזה בהן בברכה. וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ט (חיו"ד סי' כ אות ג). וכן המשרדים והבנקים, אף על פי שהם סגורים בלילה, יש לקבוע בהן מזוזות בברכה. והבא לקבוע מזוזה בחנות או במשרד בלי ברכה, וכמ"ש הרהמ"ח בבן איש חי ש"ב (פרשת כי תבא אות כב) לחוש לד' הט"ז, יש לו ע"מ שיסמוך. ואכמ"ל[7].
למסקנה חייבים אפוא לקבוע מזוזה בכיתות בבתי ספר, בחנויות ובמשרדים; ויש לקבוע בברכה. וחשוב מאוד שבכל במקומות הללו נהיה מודעים לכך שה' הוא ששומר עלינו, ושעלינו לדאוג בכל מעשינו לקיים את חיינו על פי רצונו של ה'.