מתי לא אומרים "ספק דרבנן לקולא"

ב. ספק מוכן

במצבים בהם יש ספק אם נעשתה פעולת הכנה לפני יום טוב, אין להקל. ראה בגמרא (ביצה כד, א).

משנה. מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב – לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב. ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.

גמרא. מעשה לסתור? – חסורי מחסרא והכי קתני: ספק מוכן – אסור, ורבן גמליאל מתיר. ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו. אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל.

איסור מוכן הוא איסור דרבנן, ועם כל זה אסור, כפי שנפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקטו סעיף ג):

אפילו אם הוא ספק אם נלקטו או ניצודו היום, אסורים.

מבואר כי אדם שרואה דגים בשוק ביום טוב, ואינו יודע אם ניצודו לפני יום טוב או במהלכו, אסור לו לקנותם.

רש"י (ביצה ג, ב ד"ה אפילו) מסביר שאין להקל, משום שניתן להמתין קצת, עד מוצאי יום טוב ולאכול ללא חשש.

מכאן ראיה לדברי המסילת ישרים (פרק יח) להשתדל ממידת חסידות, שלא לסמוך על ספקות.

אמנם כאמור, כל זה רק במקרה שאין בעיה גדולה להחמיר, אך אין להרחיב חומרה זו. כי הנה יש הפרש בין איסורים שהם גזירת המלך וסכנות, שאפילו בחשש קל, צריך להחמיר. כי הסכנה היא מציאות מוחשית, אבל איסור הוא רק מה שה' אסר, ואם לא אסר, הרי זה מותר. ואם מחמירים שלא כדין, הופכים את האיסור לסכנה חומרית, ואינה כן, אלא עלינו לציית למלך.

אפשר עוד להסביר, שחכמים דאגו לכבודו של יום טוב, על כן קבעו שכל ההכנות שאינן הכנות הקשורות לעבודת מטבח, אלא טרום עבודת מטבח, אסורים ביום טוב. וכפי שאסרו קצירה וטחינה, אף שגם הם לצורך אוכל נפש. ולכן כשגזרו דין "מוכן", תיקנו להתיר רק כשהוא וודאי מוכן.