תגובת הרב אריה כץ לרב שאול דוד בוצ'קו
סימן א'
1. מבוא
2. יסודות ההיתר שבמאמר הרב בוצ'קו
3. סוגיית "שולש נשים משמשות במוך"
4. היתר ביאה שלא כדרכה
5. סיכום
6. הערות
1. מבוא
הרב שאול בוצ'קו, שידיו רב לו הן בלימוד התורה והן בפסיקת ההלכה, האריך במאמרו 'מניעת הריון בהלכה' לטעון שיש מקום להתיר שימוש בקונדום במקום צורך, אף כשאין מדובר בחשש סכנה, ולא נחה ידו עד שטען בסיכום מאמרו, שכל העדיפות ההלכתית להשתמש באמצעי מניעה אחרים אינה אלא "משום כבודם של חבל גדול מהפוסקים שאוסרים אותו (דהיינו קונדום)".
והנה, לפני שנסקור את טענותיו אחת לאחת, חשוב לפתוח בכלל גדול וחשוב, והוא, שבמקום שהדיון ההלכתי אינו חדש, אלא היה קיים כבר בעבר, יש לבדוק קודם מה דנו הפוסקים בעבר, שהרי מן הסתם אותם מקורות הלכתיים שידועים לרב בוצ'קו, כבר היו ידועים לאותם פוסקים.
ואכן, הרב בוצ'קו עצמו, בתחילת דיונו, מודה שהדיון ההלכתי בין הפוסקים שדנו בעבר בשימוש בקונדום, נסוב בין הפוסקים שאסרו שימוש בקונדום בכל מצב, לבין פוסקים שהסכימו להתיר שימוש בקונדום במקום שיש חשש ממשי של סכנה. למרות זאת, ומתוך ידיעה שאף על פי ששום עניין לא נתחדש בבית המדרש מאז דנו בכך הפוסקים לפני כמאה שנה, העדיף הרב בוצ'קו לחלוק על כל אותם פוסקים וללכת בנתיב חדש.
רק לדוגמא נביא את בעל האגרות משה, הרב משה פיינשטיין זצ"ל, שאף על פי שהיה ידוע בכוחא דהיתרא שלו, ואף על פי שבתשובתו הארוכה שבאבן העזר חלק א סימן סג, הוכיח איך לשיטתו יש מקום להתיר שימוש בקונדום במקום פיקוח נפש, למעשה לא הסכים לתת היתר מפורש בתשובתו, ויתירה מכך, בתשובות מאוחרות יותר (אבן העזר, חלק ג, סימן כא, וחלק ד, סימן סז) אסר בפירוש שימוש בקונדום אפילו במקום פיקוח נפש, זאת עקב חומרת העניין.
לעניות דעתי חוששני, שכאן נעוצה נקודת הכישלון העיקרית שבמאמר, שכן בניגוד לכל האחרונים שדנו בנושא זה בכובד ראש, מתוך הבנת חומרתו של העניין, הדיון כאן נראה מראשיתו לצערי, כאילו הוא עסוק בעניין קל, כשהרב בוצ'קו מנסה לתרץ את הדבר באמירות בסגנון שפעם הילודה הייתה חשובה עקב הקושי הגדול בריבוי טבעי, ואילו היום כשהריבוי הטבעי הוא קל ופשוט, ותמותת התינוקות קטנה, כביכול התגמד האיסור על הוצאת זרע לבטלה.
2. יסודות ההיתר שבמאמר הרב בוצ'קו
לאחר הקדמה זו, ננסה לבחון היטב את טענותיו של הרב בוצ'קו:
דומה שיסודו להתיר בנוי על שתי אפשרויות:
האחת, בסוגיית "שלוש נשים משמשות במוך", יש להכריע כדעת הראשונים הסוברים שהמחלוקת היא אם אותן נשים חייבות לתת מוך בשעת תשמיש, אך אין בכך איסור. בנוסף לכך, יש להשוות שימוש בקונדום לשימוש במוך, שכן בשניהם "גוף נהנה מן הגוף", בוודאי בסוגי הקונדום של היום שהם דקים.
השנייה, על פי היתרו של הרמ"א כדעת ראשונים רבים לבוא על אשתו שלא כדרכה באקראי, וכהסברו של האגרות משה שכאשר אי אפשר לקיים מצוות עונה ללא השחתת זרע, הרי שמותר גם להשחית זרע לצורך מצוות עונה, שכן אין המדובר בהוצאת זרע לבטלה אלא לצורך.
כפי שנראה בהמשך הדברים, שתי גישות אלו הן בעייתיות ביותר, וניתן להסתמך עליהן לכל היותר במקום שבו יש סכנת נפשות בתשמיש ללא קונדום, סכנה שאי אפשר לפתור אותה באופנים אחרים.
3. סוגיית "שלוש נשים משמשות במוך"
בסוגיה זו ישנן שלוש פרשנויות עיקריות בראשונים:
א. שיטת רש"י, שלדעת רבי מאיר מותר לשמש במוך במקום חשש סכנה, ולדעת חכמים, שהלכה כמותם, אסור לשמש במוך אפילו במקום חשש סכנה (אלא שאולי במקום סכנה גמורה גם הם יודו להתיר[1]).
ב. שיטת רבנו תם, שמחלוקת התנאים היא אם צריך לשמש במוך, אלא שכל הדיון הוא במוך לאחר תשמיש, אבל מוך בשעת תשמיש בוודאי אסור לכל הדעות, שכן מדובר בהשחתת זרע.
ג. שיטת הרשב"א והר"ן ועוד ראשונים, שאין איסור על מוך בשעת תשמיש, ונחלקו חכמים ור' מאיר אם נשים בחשש סכנה חייבות לשמש במוך.
הרב בוצ'קו כתב ובצדק ששיטת הים של שלמה (יבמות פרק א סימן ח) להתיר לשמש במוך, אולם הוא מתעלם מכך שלדעת אחרונים אחרים (שו"ת רבי עקיבא איגר סימן עא, שו"ת חתם סופר, יורה דעה, סימן רעב ועוד) יש לאסור שלא לשמש במוך אפילו במקום סכנה, ושלמעשה הכריעו רוב הפוסקים האחרונים (שו"ת חמדת שלמה אבן העזר סימן מו, שו"ת צמח צדק אבן העזר סימן פט, שו"ת דברי מלכיאל חלק א סימן ע, שו"ת דברי יששכר סימן קלח, שו"ת שי למורא סימן לד, שו"ת תורת חסד אבן העזר סימן מד, ערוך השולחן אבן העזר סימן כג סעיף ו, שו"ת אור גדול סימן לא, שו"ת יד אליהו סימן ע, שו"ת מהרש"ם חלק א סימן נח, שו"ת מלמד להועיל חלק ג סימן יח, שו"ת אחיעזר חלק א סימן כג, בכורי יהודה חלק ב דף קכא, שו"ת פרחי כהונה סימן יב, חזון איש הלכות אישות סימן לז, שו"ת דובב מישרים חלק א סימן כ, שו"ת חלקת יעקב אבן העזר סימן נח-ס, שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימנים סג-סד-סה, שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא שער ב, ועוד) שאפשר להקל לשמש במוך רק במקום סכנה.
אמנם הרב בוצ'קו טוען שיש ללכת בעניין זה אחרי דעת רוב הראשונים ולהתעלם מחבל האחרונים שהובאו כאן, וגייס לשם כך את הרמב"ם והשולחן ערוך שכלל לא הביאו להלכה את סוגיית תשמיש במוך, אך אם באמת רצונו לדלג על דברי הפוסקים המקובלים בני הדורות האחרונים ולבדוק מחדש את ההלכה במקורה, הרי שומה עליו לבדוק את מקורות ההלכה הראשוניים ביותר. אם נעשה כן, נראה שבדברי חז"ל עצמם מוכח, שמחלוקת חכמים ורבי מאיר בעניין שלוש נשים משמשות במוך היא האם הן מותרות לשמש במוך, וכשיטת רש"י, ולא אם הן צריכות לעשות כן.
ההוכחה לכך היא מדברי הגמרא ביבמות (לד, ב) המביאה את מחלוקתם של חכמים ורבי אליעזר האם מותר לשמש עם אישה מינקת באופן של "דש מבפנים וזורה מבחוץ". בגמרא מוכח שמחלוקת זו היא בשאלת ההיתר (שכן חכמים האוסרים אומרים: הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן). והנה, בתוספתא (נדה פ, ב) הובאה המחלוקת על תשמיש במוך ביחד עם המחלוקת על דש מבפנים וזורה מבחוץ, ומוכח שמדובר במחלוקת על מותר ואסור ולא על חובה ורשות[2].
בכל אופן, גם אם נקבל בשעת הדחק את דעת המיעוט המתירה לשמש במוך, בוודאי שאין שום מקום להשוות בין תשמיש במוך לבין תשמיש עם קונדום, שהרי בתשמיש במוך הזרע אמנם אינו נכנס לרחם האישה, אולם מכל מקום הוא נשפך בתוך גוף האישה, זאת לעומת תשמיש עם קונדום בו אולי התשמיש הוא כדרך כל הארץ, אך הזרע נשפך בתוך הקונדום ואינו נמצא כלל בגוף האישה, והרי זה דומה (גם אם לא זהה) לתשמיש באופן של דש מבפנים וזורה מבחוץ, שנאסר במפורש על ידי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה יח) והשולחן ערוך (אבן העזר סימן כג סעיף א), וכפי שכתב בפירוש בשו"ת מהרש"ם (מפתחות לחלק ג דף שיז א):
בנידון דידן שהוא גרוע ממוך, דהתם שופך זרעו בתוך גוף הרחם[3] אלא שנופל על המוך, מה שאין כן בנידון דידן שמוציא זרעו לתוך כיס המכסה כל האיבר והכיס חוצץ מסביב ואינו נוגע בגוף הרחם כלל, הווי הוצאת זרע לבטלה ממש…
ומה שרצה הרב בוצ'קו להוציא מדברי הים של שלמה שעיקר ההיתר הוא כשיש הנאת תשמיש, הרי שמלבד שרוב הפוסקים חלקו על דבריו, כפי שראינו לעיל, הוא התייחס למוך בלבד ולא לקונדום, ואין להוציא מדבריו מה שלא כתב בפירוש.
זאת מלבד העובדה המציאותית שגם היום תשמיש עם קונדום נחשב כפחות נוח בצורה משמעותית מתשמיש ללא קונדום, וזוהי גם הסיבה לכך שאף בעולם הכללי הקונדום אינו נחשב לאמצעי המניעה המועדף.
4. היתר ביאה שלא כדרכה
לגבי היתרו של הרמ"א בעקבות ר"י בעל התוספות לבוא על אשתו באקראי שלא כדרכה, ראשית יש לציין שמרן הבית יוסף עצמו (אבן העזר סימן כה) יצא בצורה ברורה ומפורשת כנגד היתר זה, ולכן אין מקום לדון בו לבני עדות המזרח שקבלו עליהם את פסיקתו של הבית יוסף. אולם גם לשיטת הרמ"א, לא ברורים דבריו של הרב בוצ'קו, שהרי ר"י בעל התוספות (ושאר הראשונים ההולכים בעקבותיו) התנה את היתרו זה בכך שאין מטרת אותה ביאה למנוע הריון, זאת מכיוון שבגמרא הנ"ל ביבמות מוכח שאסור לבוא על אשתו באופן של השחתת זרע על מנת למנוע הריון[4].
אמנם דברי הרב בוצ'קו מסתמכים על פרשנותו של האגרות משה לשיטת ר"י, ולפיה כאשר מדובר בצורך קיום מצוות עונה, והאפשרות היחידה לקיים מצוות עונה היא להשחית זרע, הרי שאין כאן איסור הוצאת זרע לבטלה, אבל המעיין באגרות משה יראה שהיתר זה מותנה בכך שלולא הוצאת הזרע אין שום אפשרות לקיים מצוות עונה באותו אופן (לכן אסר דש מבפנים וזורה מבחוץ אפילו במקום פיקוח נפש), ולענייננו מדובר בשני תנאים – אין דרך אחרת למנוע הריון (כגון שדרכים אחרות אסורות לאישה או מביאות לתופעות לוואי חמורות) ואין אפשרות לשמש מבלי למנוע הריון (כגון שההריון מסכן את חיי האישה). אלו, ורק אלו, התנאים לפיהם יש מקום לדון בשימוש בקונדום כאמצעי למניעת הריון. בכל מצב אחר, הרי שיש אפשרות לקיום מצוות עונה גם ללא שימוש בקונדום[5], וממילא התנאי הבסיסי להיתר – שלולא הוא אין אפשרות לקיום מצוות עונה, אינו קיים כאן.
5. סיכום
א. ישנם סוגים שונים של אמצעי מניעה, ברבים מהם (כגון גלולות והתקן) אין חשש של השחתת זרע, וכל הדיון בשימוש בהם הוא עצם מניעת ההיריון. באחרים, המהווים חסימה מכנית של הזרע (כגון דיאפרגמה וקונדום) יש דיון הלכתי בשאלת השחתת הזרע.
ב. נחלקו ראשונים האם יש מקום להתיר לאישה לשמש במוך כדי לא להיכנס להריון. למעשה, לדעת אחרונים מעטים אסור לשמש במוך בשום מצב, ולדעת אחרונים מעטים יש מקום להתיר באופן כללי לשמש במוך, אבל לדעת רובם המכריע של האחרונים ההיתר לשמש במוך מוגבל למקום של חשש פיקוח נפש.
ג. שימוש בקונדום גרוע מאשר שימוש במוך, כאשר גם לדעת הסוברים שיש מקום להתיר לשמש במוך כיוון שאין בדבר השחתת זרע, אין מקום להתיר לשמש בקונדום כדי להימנע מכניסה להריון.
ד. במקום שבו אי אפשר להסתמך על אמצעי מניעה אחרת והאפשרות היא או פרישות לזמן ממושך או שימוש בקונדום (כגון במקום בו הבעל נשא למחלה זיהומית ואמצעי מניעה אחרים אינם מגנים על האישה מחשש חשיפה לנגיף או במקום בו האישה בהריון וזרע הבעל עלול לגרום להפלה ועליהם להימנע מחשיפה לזרע למשך תקופה ממושכת) יש מקום, לאחר שאלת רב, לסמוך על הפוסקים המתירים לשמש עם קונדום במקום עיגון וחשש סכנה.
[1] ראה למשל שו"ת כתב סופר (אבן העזר סימן כו).
[2] אמנם נוסח התוספתא כפי שהוא לפנינו, בוודאי משובש הוא וכנראה שחסר, אבל מכל מקום מוכח מדברי התוספתא שיש להשוות בין שתי המחלוקות.
[3] הכוונה למה שהיום מכונה נרתיק.
[4] כך גם מפורש בדברי הרמב"ם, אמנם ברמב"ם עצמו יש גירסה ולפיה ייתכן ומותר להוציא זרע שלא כדרך כל הארץ במהלך חיי אישות, אך מלבד העובדה שגם הרמב"ם עצמו בהמשך דבריו (שהובאו לעיל בגוף המאמר) כתב בפירוש שאסור להוציא זרע לבטלה כדי למנוע הריון, ראה מאמרי – "דעת הרמב"ם בביאה שלא כדרכה", אסיא כה, תשע"ה, 141-149,בו הוכחתי שבגירסה המסתברת יותר מופיע בפירוש האיסור על הוצאת זרע.
[5] חוסר רצונה של האישה להיכנס להריון ואי הסכמתה למנוע הריון בדרך אחרת אינו נחשב למקום של "אי יכולת לקיים מצוות עונה", שכן היכולת קיימת ורק הרצון לא קיים.