סימן ז

דין ברכת "אשר יצר" אחר עשיית צרכיו (ובו ד' סעיפים)

אגב הלכות הנהגת הבוקר, מלמדנו סימן זה מתי אומרים ברכת אשר יצר במהלך היום.

 סעיף א

כל היום כשעושה צרכיו, ^אבין קטנים בין גדולים, מברך אשר יצר (א) ולא על נטילת ידים, ^באף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד (ב). הגה: היו ידיו מלוכלכות, ששפשף בהן, אפילו הכי אינו מברך על נטילת ידים (ג) (סמ"ג סימן כ"ז מ"ע).

^אסמ"ג בשם ר״י בסימן כ״ז, וסמ"ק (קע״ט) [קפ"א] בשם רבנו פרץ.  ^בהרמב"ן בתשובה קצ"ג, ומהר"י אבוהב בשם הרשב"א ורבנו תם.

(א) מברך אשר יצר – זוהי ברכת הודאה על בריאות גופו, כפי שהתבאר בתחילת הסימן הקודם.

(ב) להתפלל מיד – לפי הטעם הראשון שראינו בסימן ב' הנטילה בבוקר היא נטילה מדין נקיות לקראת התפילה. לפי זה גם עשיית צרכים מחייבת נטילה לפני התפילה, ובכל זאת לא תיקנו חכמים ברכה על נטילה זו. תקנת הברכה היא רק פעם ביום, ואף שחייב לרחוץ ידיים לפני התפילה לאחר עשיית הצרכים, חיוב נטילה זה הוא ללא ברכה (כשם שראינו שאסור לאדם לילך ללא כיסוי ראש, אך לא תיקנו ברכה על לבישת כיפה). ואולי הברכה היא פעם אחת בבוקר משום צירוף הטעם השני, שהאדם נעשה בריה חדשה.

(ג) על נטילת ידיים – דברים אלה של הרמ"א הם הסבר דברי המחבר. כדי שלא נבין שדבריו של המחבר שאין לברך הם דווקא בתנאי שלא נתלכלכו הידיים, מבאר לנו הרמ"א שאפילו אם נתלכלכו ידיו ודאי שחייב לרחצם, אך עם כל זה אינו מברך, כפי שהסברנו.

סעיף ב

הטיל מים ולא שפשף (ד), אף על פי שצריך לברך אשר יצר (ה) – אין צריך ליטול ידיו, ^דאלא משום נקיות (ו) או משום 'הכון' (ז).

^גשם בסמ"ג ובסמ״ק.  ^דהגהות מימוני פרק [ג] מהלכות שביתת עשור, וספר ארחות חיים.

(ד) ולא שפשף – כלומר שלא עשה צרכים גדולים, וגם לא נתלכלכו ידיו.

(ה) אשר יצר – כיוון שמברכים "אשר יצר" גם על הטלת מים וגם אם ידיו נקיות.

(ו) משום נקיות – תחושת נקיות, שהלא סוף סוף לא נתלכלך.

(ז) משום 'הכון' – הפסוק המלא הוא "הִכון לקראת א-להיך ישראל" (עמוס ד', יב), וממנו למדו שיש להראות כבוד לתפילה. בהלכות תפילה (סימן צ"א) נראה בע"ה ש'הכון' אינו חיוב, אלא מידה טובה וראויה. ובא המחבר כאן לומר לנו שיש לרחוץ ידיו לאחר שהטיל מימיו אם רצונו להתפלל, אף אם לא נתלכלכו,  משום 'הכון' – שלא לעבור משירותים לתפילה בלא הכנה.

סעיף ג

^ההטיל מים, והסיח דעתו מלהטיל מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת – צריך לברך ב' פעמים 'אשר יצר' (ח).

^השם [בארחות חיים] בשם גאון.

(ח) שתי פעמים אשר יצר – הואיל ואחרי כל הטלת מים התחייב בברכה. ואף שפסק כך המחבר על פי דברים מפורשים בראשונים, הסכמת האחרונים היא שלא לברך שנית, משום שברכה אחת יכולה לחול על שתי הפעמים. ואף שאין לזוז מהסכמת האחרונים, ודאי שלכתחילה יש להשתדל מאוד לברך מיד, כדי שלא יפסיד ברכה שעל פי שיטת המחבר חייב לאמרה.

דע עוד שנחלקו האחרונים עד מתי אפשר לברך אשר יצר לאחר שעשה צרכיו: יש אומרים שזמנה עד חצי שעה[1], יש אומרים 72 דקות[2], ויש שמאריכים את זמנה עד שיצטרך שוב לעשות צרכיו[3]. ונראה שאפשר לסמוך על השיטה האחרונה, אלא שלכתחילה כמובן שטוב לחוש לכל השיטות ולברך מיד לאחר שעשה צרכיו.

עוד כתבו האחרונים[4] שאם שכח לברך ונזכר כששוב נצרך לשירותים (והלא לא ראוי לברך בשעה שצריך לנקביו) – ילך לשירותים, ואחר יברך פעם אחת ויכוון על שתי הפעמים.

סעיף ד

^ואין שיעור להשתין מים, כי אפילו לטפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטפה ההיא היה קשה לו, וחייב להודות (ט).

^וארחות חיים בשם גאון, ותשובת הרא״ש כלל ד׳.

(ט) וחייב להודות – בשולי סימן זה נוסיף עוד שתי הלכות הנצרכות למעשה:

המשלשל – יברך בכל פעם שמסיים ונוטל ידיו. אך אם מיד שגמר נצרך שוב לנקביו – לא יברך[5].

קטטר – מי שאינו יכול לעשות צרכיו כדרך כל הארץ מפאת מחלה, ונעזר בקטטר – אינו מברך אלא פעם ביום[6].

[1] כף החיים (כאן אות ז') ובן איש חי (ויצא אות י"ב).

[2] יחווה דעת חלק ד סימן ה. דייק זאת מהנימוקי יוסף (פסחים מ"ו ע"א) האומר שיש לחזר אחר מים לברכה זו עד פרסה. ואמנם משמע ממקור זה שלא כסוברים שזמנה חצי שעה, אולם אין בדבריו לסתור את הפוסקים שזמנה עד שיצטרך לנקביו שוב, שהלא אפשר שלמרות שזמנה ארוך, לא הטריחו אותו ללכת בעבור המים יותר מ-72 דקות.

[3] אחרונים רבים, וביניהם משנה ברורה כאן בס"ק א.

[4] עיין שערי תשובה ס"ק א.

[5] עיין מ"ב ס"ק ב'.

[6] הנה בקטטר נחלקו  הרב פסח צבי פרנק ב"הר צבי" (אורח חיים חלק א' סימן ו), והציץ אליעזר (חלק י"ב סימן ב). הרב פרנק כתב שתקנת חכמים היא למי שעושה צרכיו בדרך כל הארץ, ולכן לא יברך. ואילו הרב אליעזר ולדנברג טוען שיש לברך, כי הברכה נתקנה על הוצאת הפסולת, ומה לי איך היא יוצאת. ולהלכה נראה שיברך פעם ביום בבוקר, כי ראינו שיש פוסקים שכתבו לברך בבוקר גם כשלא עשה צרכיו; ואף שלא נפסק כמותם, יש לסמוך עליהם כדי לברך פעם ביום על כלל פעילות הוצאת הפסולת, אך לא לכל טיפה שיוצאת מגופו כאשר אין לו על כך שליטה.