קיצורי הלכות הנהגת אדם בבוקר

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו"ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א', א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ"א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס"ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

דין השכמת הבוקר (סימן א)

1. 1. צריך האדם לכוון שתכלית כל מעשיו תהיה לשם עבודת בוראו [א].
   2. טוב לקום בהשכמת הבוקר, אולם אין בכך חובה גמורה, והעיקר לקום בשעה שבה הציבור קמים ומתפללים [א].
   3. כמה הנהגות מוסריות בעבודת ה' נזכרו בסימן זה, כגון לא להירתע מהמלעיגים עליו בעבודת ה' [א]; להתפלל לאט ובכוונה [ד]; להצטער על גלות השכינה, ומתוך כך להשתוקק לגאולה [ב-ג]; ועוד.

הנהגות לבוש (סימן ב)

1. 1. בסימן זה ישנן כמה הנהגות שאינן נוגעות לבגדים הנהוגים בימינו, אולם אפשר ללמוד מהן שעל האדם להתנהג בצניעות [הק], וכן שלא ילך בדרך של גאווה [ו].
   2. יש להתלבש בצורה מכובדת, בהתאם למקום שבו נמצא [ (4) (ח)].
   3. לא יסתובב ערום ללא צורך גם כשהוא לבדו, ובפני שם ה' אסור גם לצורך [ (5) (ב)].
   4. טוב לנעול נעל ימין תחילה, ולקשור תחילה של שמאל. וההפך בחליצתן [ד-ה].
   5. יש לכסות את הראש בכיפה או בכובע. דין זה הוא ממידת חסידות; אולם כיום נהגו בו ישראל בכל מקום, ואין להקל בכך אלא במקום צורך  [ (ז)].

הנהגות צניעות (סימן ג)

1. 1. אין לדבר בבית הכיסא אלא במקום צורך גדול [ב].
   2. אין להשהות נקביו [כד], אולם מותר לעשות כן כשאינו מוצא מקום צנוע להתפנות בו או משום צורך חשוב אחר, וזאת מפני כבוד הבריות [(יז)]

הלכות נטילת ידיים (סימן ד)

1. 1. הקם בבוקר צריך ליטול ידיו ולברך "על נטילת ידיים" [א; ו', ב]. וטוב שגם ירחץ פיו [יז].
   2. על פי הזוהר, טוב ליטול ידיו מיד כאשר קם בבוקר [הק]. אולם לפעמים אינו יכול לברך אז, כגון אם צריך לעשות צרכיו או אם אינו נקי. במקרה כזה ייטול בלי ברכה, וייטול שנית ויברך כשיהיה נקי [(ג)]. ואם הוא קם כשגופו נקי מותר לברך ברכות הנהנין או ברכות השחר לפני נטילת ידיים, שהנטילה נצרכת לקריאת שמע ולתפילה בלבד [כג].
   3. יכול לברך גם על מעט מים, אפילו פחות מרביעית [ו]. אם ברשותו רק מים שריחם רע או שנשתנה מראם – ייטול בלא ברכה [א]. ואם אין לו מים – ינקה ידיו בעפר או במגבת וכיו"ב, ויברך "על נקיות ידיים" [כב].
   4. נטילת הידיים מטרתה גם להעביר את הרוח הרעה שעליהם [הק]. לכן ייטול שלוש פעמים כל יד [ה], ולא יגע בפתחי הגוף [פה, אף, אזניים ועיניים] לפני הנטילה [ו].
   5. ייטול ידיו מכלי [ס"ק יא], ויתחיל ביד ימין [י].
   6. מי שהיה ער כל הלילה ייטול ידיו קודם תפילת שחרית. אם עשה צרכיו קודם הנטילה – ייטול בברכה [ס"ק כב], ואם לאו – ייטול בלי ברכה [יג].
   7. אם קם קודם עלות השחר ייטול ידיו בברכה, וכשיאיר היום ייטול שנית בלא ברכה [יד].
   8. הישן ביום, כשיקום ייטול ידיו בלי ברכה [טו].
   9. יש ליטול ידיים גם לאחר דברים נוספים: יציאה מהשירותים, נטילת ציפורניים, נגיעה בנעליים, נגיעה במת, ביקור בבית קברות ותשמיש המיטה [יח].

כוונה בתפילות ובברכות (סימן ה)

1. 1. כאשר מתפללים ומברכים יש לכוון לפירוש המילים, ובמיוחד בשמות ה' [א].
   2. יש להתפלל ולברך מתוך הזדהות עם הכתוב [(א)].

ברכות "אשר יצר" ו"א-לוהי נשמה (סימן ו)

1. 1. כשיוצא מבית הכסא יברך את ברכת "אשר יצר את האדם בחכמה" [א], הן בהשכמה והן במהלך היום [ז', א].
   2. יש לברך בהשכמה את ברכת "א-לוהי נשמה" [ג]. וכיוון שברכה זו אינה פותחת בברוך, כתבו הפוסקים שטוב לכתחילה להסמיכה לברכת "אשר יצר" [(ט)].

ברכת "אשר יצר" במהלך היום (סימן ז)

1. 1. העושה צרכיו, בין גדולים בין קטנים, כשיצא מבית הכיסא יברך "אשר יצר" [א]. ואפילו אם עשה כמות מועטה מאד [ד].
   2. העושה צרכיו הגדולים, או שעשה צרכיו הקטנים ונתלכלכו ידיו – צריך ליטול ידים כשיוצא מבית הכיסא. ולא יברך על נטילה זו. אולם אם עליו להתפלל – לא יתפלל לאחר צרכיו הקטנים בלי נטילה [ב].
   3. אם לא בירך מיד – יכול לברך עד 72 דקות לאחר צאתו מבית הכיסא. ואם לא ברך ועשה צרכיו פעם נוספת – הסכמת האחרונים שיברך פעם אחת בלבד [(ח)].
   4. אף המשלשל יברך בכל פעם שמסיים, אם גופו נקי [(ט)]