קיצורי הלכות מקוואות
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים ר”א עד ר”ב
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.
בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].
הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.
הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.
דיני המקוה ומימיו (סימן רא)
- אישה לא יוצאת מטומאתה ואיסורה אלא אם תטבול במקום הכשר לטבילה [א].
- אין אפשרות לטבול בכלי, אפילו אם הוא גדול מאוד [ו].
- אין לטבול אלא במים שנמצאים בקרקע [א].
- יש אפשרות לטבול הן במקווה והן במעיין [א].
דיני מקווה
- מקווה הוא חפירה באדמה או מבנה בנוי המחובר לקרקע, ומכיל מי גשמים [א].
- שיעור המקווה הוא 40 סאה [א].
- ולכל הפחות 360 ליטרים (ט). כיום, המקוואות הסטנדרטיים מכילים הרבה יותר מים, ואין בהם כל חשש.
- הבור של המקווה צריך להיות גדול מספיק, כך שבשעת טבילת האישה לא יזלו מים החוצה ויתמעטו מכמות המים הנדרשת [א].
מי גשמים
- מקווה כשר צריך שמימיו יהיו מי גשמים. בהמשך יוסבר מה עושים למעשה כדי להכשיר מקווה כשאין מי גשמים למילוי [הק].
מים עומדים ופסול זחילה
- מקווה מטהר רק אם המים עומדים במקווה, ולא זורמים כמו בנהר [ב].
- אם יש סדק במקווה ומשם המים דולפים החוצה, הדליפה פוסלת את המקווה, אם היא ניכרת ומורגשת, ואם אין 40 סאה של מים מתחת לסדק. פסול זה נקרא “פסול זחילה” [נ]
- למנהג אשכנז, גם אם הסדק הוא החלק העליון של המקווה, ואין חשש שהמקווה יתרוקן ויעמוד על פחות מ 40 סאה, אין לטבול בו לכתחילה, אלא רק בשעת הדחק [נ].
- אם המקווה ניקב ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע באיטיות, הוא עדיין כשר, כי אין זחילתן ניכרת [נא].
- סתימת הנקב ביד או על ידי דבר המקבל טומאה אינה מועילה [נ].
פסול מים שאובים
- מים שאובים הם מים שנשאבו בכלי, ואז נשפכו למקווה לפני שהיו בו 40 סאה של מי גשמים. מים אלה, פוסלים את המקווה [ג].
- גם אם יוסיפו לאחר מכן מי גשמים רבים למקווה, המקווה יישאר פסול [כא].
- דבר נחשב לכלי רק אם יש לו בית קיבול, כלומר שהוא יכול להכיל בתוכו נוזלים [לד].
- כלי שנקבע בקרקע עדיין נחשב כלי ופוסל את המים העוברים דרכו כשאובים [לו].
- לכן, אין למלא מקווה ישירות ממי ברז, כי בצינורות המים יש כלים שונים לקבלת לכלוכים ומשקעי עפר (רע).
- מים שאובים אינם פוסלים את המקווה בפחות משלושה לוגים, שהם קצת יותר מ-1050 מיליליטר [טו].
- מים שאובים פוסלים את המקווה רק אם נאספו מתוך רצון [לז].
- מקווה שיש בו כבר 40 סאה מי גשמים, לא ייפסל גם אם יישפכו לתוכו מים שאובים רבים [טו].
- כאשר רוצים למלא מקווה ממי ברז (הפסולים מדין מים שאובים), בונים בור נוסף ליד בור הטבילה. בבור זה נקווים מי גשמים, והוא נקרא “בור זריעה”. שני הבורות מחוברים בפתח הבנוי בקיר החוצץ בינם, ומי הברז מוזרמים אל בור הזריעה, שם הם “נזרעים” בתוך מי הגשמים. לאחר מכן, המים המעורבים זורמים דרך פתח הניקוז לבור הטבילה, וכך המקווה מתמלא במים כשרים (קיא).
- מקוה כשר רק עם מים, ולא עם מי פירות. מי הפירות אינם פוסלים את המקווה אם נפלו שלושה לוגים מהם, אך הם לא נחשבים כחלק מכמות המים הנדרשת להשלמת המקווה [כד].
- אין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל שלג וברד שהובאו בכלים, כשרים למילוי מקווה [ל].
- כלי שנקבע בקרקע עדייו נחשב לכלי, והמים העוברים דרכו נחשבים כמים שאובים [לד].
- כלי ללא בית קיבול, שנקבע בקרקע, ולאחר מכן חקקו בו בית קיבול, אינו פוסל את המקווה [לד].
המשכה
- ההמשכה היא הזרמת מים על הקרקע, למרחק שלושה טפחים. מים שאובים שלא נשפכו ישירות למקווה, אלא הוזרמו על הקרקע למשך שלושה טפחים או יותר, אינם נחשבים מים שאובים [מד].
- גם אם המים נגררו על צינור הקבוע בקרקע, הם אינם נחשבים שאובים [מו].
- ולמנהג אשכנז לכתחילה אין לעשות המשכה על אבנים או דברים שאינם בולעים כלל [מו]
- אמנם אין להכשיר באמצעות המשכה אלא מיעוט מהמקווה [מד].
- אין להקדים מים שאובים בהמשכה לפני הבאת מי גשמים למקווה [מד].
שינוי מראה
- משקה שנפל למקווה ושינה את מראה המים, פוסל את המקווה [כה].
- אם חזרו המים להיראות כמים רגילים, כגון שנוספו מים, אפילו שאובים, אל מי המקווה. המקווה חוזר להכשרו, ובלבד שהיו מימיו מי גשמים, בטרם השתנה מראהו [כה].
- מקווה שנשתנה מראה מימיו בגלל הטובלים בו, לא נפסל (רא).
- מקווה שנשתנה מימיו מחמת עצמו (כגון התפתחות אצות, או שינויים מינרליים), ולא מחמת נוזל זר, כשר [כז].
הווייה
- הווייה היא פעולה הגורמת למים להגיע למקווה (רנט).
- אסור שהמים יגיעו ישירות למקווה על ידי אדם [לט]
- או על ידי כלי הראוי לקבל טומאה [מח].
- צינור ללא בית קיבול, המקובע בקרקע, כשר להבאת מים למקווה [לו].
- אם הצינור אינו קבוע בקרקע, הרי הוא מקבל טומאה, ופוסל את המקווה [מח].
- המשכה קטנה של מים, אפילו פחות משלושה טפחים מועילה שהמים לא ייפסלו מדין “הווייה על ידי טומאה” [מח].
- פסול הוויה בידי אדם או על ידי דבר שמקבל טומאה, אינו פוסל את המקווה אלא, כאשר אין בו 40 סאה (שסד).
- וגם אינו פוסל המקווה, אם אין בו שלושה לוגין (שסד).
הכשרת מקווה שיש בו מים שאובים
- אם יש בור של 40 סאה מי גשמים ועל ידו בור של 40 סאה מים שאובים וביניהם נקב אפילו קטן, המים שבבור מֵי השאובים, הוכשרו על ידי ההשקה [נג].
- אחרי שהתחברו המים, אפשר לסתום את הנקב [נב].
- ולפי מנהג אשכנז צריך שהנקב יהיה ברוחב כשפופרת הנאד, שהוא 4 ס”מ על 4 ס”מ [נג].
דיני מעיין
- מעיין הוא מים טבעיים הנובעים מאדמה וזורמים (ג).
- מעיין כשר לטבילה אפילו אם המים זורמים [א].
- כל הימים והאגמים יש להם דין מעיין ומטהרים גם במים זורמים [ה].
- מים שאובים אינם פוסלים מעיין [ח].
- מי גשמים שהתערבו עם מי מעיין, אם מי מעיין הם רוב, דין המקווה כמעיין [ב].
- אם מי גשמים הם הרוב, זה לא נחשב כמעיין, ואינו מטהר אלא כמי מקווה, כלומר, במים עומדים בלבד [ב].
- לכן אסור לטבול בנהר בחורף ובעת הפשרת השלגים, כי חוששים שמי גשמים רבים על המים הנובעים [ב].
- למנהג אשכנז לא חוששים, ומותר לטבול בנהר גם בחורף, ובעת הפשרת הגשמים [ב].
ספקות
- ספק מים שאובים, טהור. אם יש ספק לגבי המים שנכנסו, שמא מילאו והשלימו את המקווה, בשלושה לוגים מים שאובים, או שהיה כולו מים כשרים, המקווה כשר, אפילו לאישה שהיא נידה מן התורה [סז].
- ספק אם היו 40 סאה במקווה אם לא, לא עלתה טבילה לאשה שטבלה בו [עא].
- יש אומרים שאפילו אם טומאתה הייתה מדרבנן, גם אז, לא עלתה לה טבילה [הערה 59].
- מותר לחמם המים של המקווה [עה].
חציצה בטבילת כלים (סימן רב)
- דבר החוצץ על רוב שטח הכלי, והאדם גם מקפיד עליו, פוסל את הטבילה מן התורה (“רובו ומקפיד – חוצץ”). שני תנאים אלו (רוב שטח הכלי והקפדה של האדם), חייבים להתקיים יחד כדי שהחציצה תפסול מן התורה [הק].
- חכמים החמירו וגזרו שגם חציצה קטנה המפריעה לאדם (מקפיד עליה), או חציצה שאינה מפריעה לו (אינו מקפיד) אך מכסה את רוב שטח הכלי, חוצצת ופוסלת את הטבילה [ב].
- כמו כן, רק דבר הנדבק לכלי נחשב לחציצה. ואם אינו דבוק, אין זו חציצה [א].
- יש לוודא שבמהלך הטבילה, המים מגיעים לכל חלקי הכלי, הן החיצוניים והן הפנימיים. אם יש חלל סגור בתוך הכלי, שהמים לא מגיעים אליו, הטבילה לא תועיל [ו].
- כאשר טובלים כלי בתוך כלי, יש לוודא שהמים מגיעים לכל חלקי שני הכלים, הן החיצוניים והן הפנימיים [ו].
