קיצורי הלכות ראש השנה

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

הלכות ראש השנה (סימנים תקפ”א-תרג)

דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה (סימן תקפא)

1. החל מראש חודש אלול, נוהגים הספרדים לומר סליחות, לפני תפילת שחרית [א].
2. אפשר לומר אותם גם בלילה, אחר חצות, או במשך היום (א).
3. אשכנזים נוהגים לתקוע בשופר מידי יום, החל מראש חדש אלול, אחר סיום שחרית, מלבד ערב ראש השנה. והספרדים תוקעים בזמן הסליחות [א].
4. אמירת סליחות למנהג אשכנז מתחילה ביום ראשון שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה בימי שני או שלישי, מתחילים ביום ראשון של השבוע הקודם [א].
5. צריך להשתדל בבחירת שליח הציבור שיהא ירא שמים. ואם אפשר שיהיה לכל הפחות בן שלושים, ונשוי [א].
6. אולם כל ישראל כשרים, אם מתפללים בהסכמת הקהל [א].
7. אין אומרים תחנון בערב ראש השנה, בתפילה, אבל בסיום הסליחות, אומרים כנסדר בתוך הסליחות [ג].
8. מכבסים ומסתפרים לכבוד ראש השנה. ויש נוהגים לטבול במקוה לכבוד יום הדין [ד].
9. כמו כן ראוי לתת צדקה לעניים [ד].

סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה (סימן תקפב)

1. בעשרת ימי תשובה יש לשנות את תחימת הברכה השלישית של העמידה, ולומר המלך הקדוש במקום הא־ל הקדוש [א].
2. טעה ואמר הא־ל הקדוש, חוזר לראש העמידה [א].
3. אבל אם נזכר מיד לפני תחילת הברכה הבאה, יתקן מיד [ב].
4. בברכת “השיבה שופטינו” חותם כל השנה “מלך אוהב צדקה ומשפט”. ובעשרת ימי תשובה, יאמר המלך המשפט [א].
5. אם טעה ואמר כהרגלו, למנהג ספרד, אם לא סיים העמידה חוזר לברכת “השיבה שופטינו”. ואם סיים, וכבר עקר רגליו, חוזר לראש העמידה. ולמנהג אשכנז אינו חוזר (ו). ואם נזכר מיד, טרם החל בברכה הבאה, יתקן מיד, לכל המנהגים, ולא צריך לחזור [ב].
6. בברכת מעין שבע הנאמרת בליל שבת, אומר “המלך הקדוש” במקום “הא־ל הקדוש” [ג].
7. כשאומר ברכת מעין שבע בראש השנה שחל בשבת, או ביום כיפור שחל בשבת, חותם רק בשל שבת כבכל השנה, ואומר “מקדש השבת” [ג].
8. בימים אלו מוסיפים בקשות בשתי הברכות הראשונות ושתי האחרונות של העמידה , כמובא בסידורים (י).
9. ואם טעה ולא אמר בקשות אלה, אינו חוזר [ה].

דברים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה (סימן תקפג)

1. בסעודת ליל ראש השנה נוהגים לאכול דברים לסימן טוב, ומוסיפים בקשה, כל אחד לפי מנהגו [א].
2. ביום ראש השנה נוהגים ללכת סמוך לנהר ולומר שם תפילה בתוכה אומרים “ותשליך במצולות ים כל חטאותם” [ב].
3. אם אין נהר, אומרים זאת סמוך לכד או כלי אחר שמילאו בו מים (יג).
4. נוהגים שלא לישון במהלך היום, לכל הפחות עד חצות (טו).

סדר קריאת התורה בראש השנה (סימן תקפד)

1. קוראים בתורה כפי שמובא במחזורים.
2. אין להוציא ספר תורה מבית הכנסת לצורך יחידים שאינם יכולים לבוא לבית הכנסת [ג].
3. אם יש ספר תורה שמוכן לכך, מותר להביאו. אבל כמובן צריך לוודא שקיים מניין בעת הקריאה (יג).
4. אם ספר התורה מובא למשך כמה ימים, והוא מונח בארון, מותר להביאו (יג).

דין ברכת השופר (סימן תקפה)

1. מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה [הק].
2. התוקע חייב לעמוד [א].
3. אם תקע מיושב, יצאו ידי חובה (א).
4. בתקיעות שלפני מוסף מותר לשבת, וכל אחד ינהג כמנהג קהילתו (1).
5. בתקיעות של תפילת מוסף, גם השומעים צריכים לעמוד (1).
6. לפני התקיעה מברך “לשמוע קול שופר” [ב].
7. ומברך גם ברכת שהחיינו (ב).
8. הספרדים מברכים שהחיינו רק ביום ראשון, והאשכנזים בשני הימים (ב).
9. תוקעים שלשה פעמים תקיעה שברים תרועה תקיעה. שלשה פעמים תקיעה שברים תקיעה. ושלשה פעמים תקיעה תרועה תקיעה. ואלו הן התקיעות שלפני מוסף. ושאדם שלא נכח בבית הכנסת בעת התקיעות, חייב לשמוע (ב).
10. טוב לתקוע בצד ימין [ב].
11. טוב שהצד החיצון של השופר יופנה כלפי מעלה [ב].
12. אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים, ישלים אחר את התקיעות, ולא יברך שוב [ג].
13. עדיף לתקוע בחינם [ה].
14. אדם הזקוק לכסף, יכול לקבל שכר עבור התקיעות (כב).

דיני שופר של ראש השנה (סימן תקפו)

1. כל סוגי הקולות היוצאים מן השופר כשרים [ו].
2. אם ניקב השופר ולא סתמו, התקיעה כשרה, אף אם נשתנה קול השופר [ז].
3. אין להוסיף שום חומר או ציפוי על השופר [יא].
4. אין מחללין שבת אפילו באיסור דרבנן, לצורך הבאת שופר [כא].
5. מותר לבקש מאינו יהודי עשיית מלאכה מדרבנן, לצורך השגת שופר [כא].
6. נקיון השופר על ידי שטיפתו במים מותרת, אם הדבר יכול לסייע לתקיעה [כג].

דין התוקע לתוך הבור (סימן תקפז)

1. צריך לשמוע את קול השופר עצמו, ולא הד של קולו [א].
2. יכול אדם לצאת ידי חובת המצוה אף אם שומע את השופר באמצעות מכשיר שמיעה (ג).

זמן תקיעת שופר (סימן תקפח)

1. זמן מצות תקיעת שופר היא רק ביום ולא בלילה. מהנץ החמה עד השקיעה [א].
2. אם לא תקע עד השקיעה, מותר לתקוע עד צאת הכוכבים, אבל ללא ברכה [א].
3. לכתחילה, צריך לשמוע את התקיעות ברצף. כלומר, תקיעה תרועה תקיעה, ללא כל הפסקה משמעותית (ו).
4. בדיעבד, גם אם הפסיק זמן ממושך, יצא ידי חובה [ב].
5. ואולם במקרה והפסיק באמצע סידרה בקול פסול, צריך לחזור לראש הסידרה. סידרה היא שם כולל ליחידת תקיעה, שמקדימה את הקול האמצעי, הקול האמצעי, ותקיעה לסיום [ב].
6. אם חל ראש השנה בשבת, נמנעים ולא תוקעים בשופר, לכן השופר מוקצה ואסור אף בנגיעה [ה].

מי הם החייבים בתקיעת שופר (סימן תקפט)

1. גברים מגיל בר מצוה חייבים בתקיעת שופר [א].
2. האב חייב לחנך את בנו במצוות ולהביאו לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר.
3. נשים פטורות מתקיעת שופר [ג].
4. אמנם רבות מחמירות על עצמן לשמוע תקיעות שופר, והדבר נחשב להן מצוה [ו].
5. למנהג ספרד, נשים לא יברכו [ו].
6. למנהג אשכנז, תברכנה על המצוה, אבל לא יברך עבורן אדם שכבר קיים את המצוה [ו].
7. חרש, שוטה וקטן פטורים מתקיעת שופר [ב].
8. מי שאינו מחויב בתקיעה, לא יכול לתקוע עבור אחרים, ולהוציאם ידי חובה [א].
9. מי שכבר קיים את המצוה, יכול לתקוע עבור גברים אחרים, ולברך עבורם (יז).
10. גם התוקע וגם השומע, צריכים לכוון לצאת ידי חובה, ולהוציא ידי חובה [ח].
11. כל הנמצא בבית הכנסת, וכן התוקע, מסתמא מכוונים לצאת ולהוציא (כו).

הסדר הראוי לתקיעת שופר (סימן תקצ)

1. כדי לצאת ידי חובה, צריך לתקוע שלשה פעמים תשר”ת, שלשה פעמים תש”ת, ושלשה פעמים תר”ת (ת’ פירושו תקיעה. ש’ פירושו שברים. ור’ פירושו תרועה) [א].
2. משך אורכה של התרועה צריך להיות כאורך תשעה צלילים. אורך השברים צריך להימשך כשלשה קולות, שאורכם מתמשך קצת יותר מצליל. אורך התקיעה יהא לפחות כמשך הקול האמצעי שבין שני התקיעות [ב].
3. מותר להאריך בתרועה יותר מתשעה צלילים, ומותר לעשות יותר משלושה שברים, וגם בתקיעה ניתן להאריך כמה שרוצים [ג].
4. צריך להפסק בין הקולות השונים לכל הפחות כדי נשימה, כלומר אין לתקוע תקיעה ותרועה ברצף, אלא יש לנשום מעט ואז להמשיך [ד].
5. שלושת השברים ותשעת צלילי התרועה צריכים להעשות בנשימה אחת [ד].
6. את ה’שברים תרועה’ שבתקיעות דמיושב (התקיעות שלפני מוסף) יש לתקוע בנשימה אחת. ואת התקיעות במוסף ואחריה, יש לתקוע בשתי נשימות. ומנהג אשכנז לעשות הכל בשתי נשימות, ואם שינה, אין התקיעות נפסלות, בדיעבד [ד].
7. אם טעה בתש”ת והשמיע קצת צלילי תרועה, צריך לחזור לתקיעה ראשונה. כמו כן אם טעה בתר”ת ותקע שבר, צריך לחזור לתקיעה ראשונה [ח].

תפילת מוסף (סימן תקצא)

1. תפילת מוסף של ראש השנה נתייחדה בכך שיש בה תשע ברכות, וכינויין של שלש הברכות האמצעיות הוא, מלכויות זכרונות ושופרות [א].
2. בנוסח התפילה, הן בלחש והן בחזרה מצויות מספר נוסחאות. ואין זה מעכב, אלא כל אחד יתפלל כמנהג מקומו (יג).
3. לא יתפלל יחיד תפילת מוסף טרם חלפו כשלש שעות מעלות השחר, כדי שלא תקדם תפילתו לתפילת הציבור [ח].
4. יחיד שלא יוכל להתפלל מוסף בהמשך היום, רשאי להתפלל קודם חלפו שלש שעות (כד).

תפילת מוסף בקול רם (סימן תקצב)

1. שליח הציבור חוזר על העמידה, ותוקעים על סדר הברכות, מלכויות זכרונות ושופרות [א].
2. המנהג הנפוץ הוא לתקוע תשר”ת תש”ת תר”ת, בסוף כל אחד משלושת הברכות (ב).
3. יש נוהגים לתקוע גם בתפילה בלחש [הק].
4. המתפלל ביחידות לא יתקע בעצמו, ולא יתקעו לו אחרים, בזמן העמידה. אלא או לפני כן או אחרי כן [ב].
5. אסור לשוחח החל מברכת השופר, עד סוף כל התקיעות. מותר לעיין בספר בזמן ההמתנה בין תקיעות דמיושב למוסף, או לומר פירקי תהילים [ג] (ט).

אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו (סימן תקצג)

1. מתפללים מוסף גם אם אין שופר [ב].
2. תוקעים בשופר גם אם לא ניתן להתפלל מוסף [ב].
3. אם התוקע יודע להשמיע רק תקיעה או רק תרועה, אין לתקוע כלל (ב).
4. אם יכול התוקע להשמיע סידרה שלימה, כגון תקיעה תרועה תקיעה, ולא יודע לתקוע שברים, יעשה את מה שהוא כן יודע (ג).

יחיד יכול להוציא חברו ידי חובת שופר (סימן תקצד)

1. אדם שאינו יודע לתקוע, ואינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכול חברו לתקוע עבורו, ולהוציאו ידי חובה. אפילו אם הוא עצמו כבר שמע תקיעות, ויצא ידי חובה [א].

תקיעות אחר התפילה (סימן תקצו)

1. בסוף התפילה מוסיפים הספרדים תרועה גדולה [א], והאשכנזים מאריכים בתקיעה האחרונה, וקוראים לה תקיעה גדולה (א).
2. כבר פשט המנהג בכל קהילות ישראל לתקוע מאה קולות. שלושים בתקיעות דמיושב, שלושים בלחש של מוסף, שלושים נוספים בחזרה, ועשרה באמצע הקדיש. ויש נוהגים שלא לתקוע בלחש, והם תוקעים שלושים קולות בחזרה, ועוד שלושים לפני הקדיש, ומשלימים עשרה קולות באמצע הקדיש [א].
3. אין להוסיף תקיעות יותר מהנהוג [א].
4. מותר לקטנים לתקוע גם אחר שיצאו כולם ידי חובה [א].
5. השופר אינו מוקצה גם אחר שסיימו לתקוע בו (ד).

אם מותר להתענות בראש השנה (סימן תקצז)

1. אין להתענות בראש השנה [א].
2. הגם שאוכלים ושותים בראש השנה, יש למעט קצת [א].

דין צדקתך בשבת שחל בה ראש השנה (סימן תקצח)

1. ראש השנה שחל בשבת, מנהג הספרדים לומר צדקתך, ובני אשכנז אינם אומרים [א].

וַתּוֹדִיעֵנוּ במוצאי שבת ליל ראש השנה (סימן תקצט)

1. אם חל יום שני של ראש השנה ביום ראשון, מבדילים בתפילה ואומרים וַתּוֹדִיעֵנוּ [א].

ביצה שנולדה בראש השנה ודיני קידוש (סימן תר)

1. ביצה שנולדה ביום ראשון של ראש השנה, וכן מה שניצוד או נתלש בו, אסור בשני הימים [א].
2. בקידוש ליל היום שני של ראש השנה נוהגים ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש כדי לברך שהחיינו [ב].
3. גם מי שאין לו בגד או פרי חדש אומר שהחיינו [ב].
4. למנהג ספרד מברכים שהחיינו על מצות השופר רק ביום הראשון, מלבד בשנה בה חל יום ראשון של ראש השנה בשבת, אז יברכו שהחיינו על התקיעה של היום השני [ג].
5. אשכנזים נוהגים לברך שהחיינו בשני הימים [ג].

סדר יום שני של ראש השנה (סימן תרא)

1. במוצאי יום שני של ראש השנה מבדילים כמו בשבת, אלא שאין מברכים לא על הבשמים ולא על האש [א].
2. ראש השנה הוא חג של שני ימים, גם בארץ ישראל [ב].

סדרי ימי תשובה (סימן תרב)

1. עשרת הימים שמראש השנה עד יום הכיפור, קרויים עשרה ימי תשובה, והם מיועדים לתשובה. [הק]
2. מרבים בימים אלה בתפילות ותחנונים [א].
3. אומרים אבינו מלכנו. והאשכנזים נמנעים מלאומרו בשבת [א].
4. גם אם יש ברית מילה בבית הכנסת אומרים תפילת “אבינו מלכנו” [א].
5. המנהג הנפוץ הוא להמתין עד מוצאי יום כיפור באמירת ברכת הלבנה [א].
6. אומרים “צדקתך” במנחה של שבת שובה [א].
7. מקומות רבים נוהגים שהרב דורש בענייני תשובה, והקהילה כולה מתכנסת לדרשתו, בשבת זו שזכתה לכינוי שבת שובה (יג).

להזהר מפת נכרי וכו’ בעשרת ימי תשובה (סימן תרג)

1. גם הנוהגים לאכול לחם המיוצר במאפייה של אינם יהודים, ישתדלו בעשרת ימי תשובה לאכול דוקא “פת ישראל” [א].
2. יש לכל אדם לפשפש במעשיו בימים אלו, ולחזור בתשובה מעבירות שבידו. וגם אם מסתפק אם כשל בעבירה, יחזור בתשובה [א].