אכילת ארעי חוץ לסוכה בתוך סעודת קבע

ז. הסבר המחלוקת

נמצא לפי האמור, שיש כאן מחלוקת בין דעת המשנה ברורה, המצריך סוכה לכל ארוחה קבועה, אפילו בלא לחם. וגם שתיית יין בחבורה צריכה סוכה. ובין מה שהסביר שער הציון בשיטת הגר"א, המיקל מאד, ואינו מצריך סוכה אפילו בקביעת שתייה על יין.

דעות אלו יוצרות מחלוקת מהותית מאוד, בהנהגת אורחות חיינו על פי ההלכה. כי מצד אחד ניתן להקל, כמבואר בגר"א, ובודאי תגידו לי, שלא יתכן לחייב את האוכל אכילה דשנה – ללא לחם – לאכול בסוכה, כאשר ההלכה לא חייבה זאת. ועל זה אשיב לכם, שאכן, הצדק עמכם. ברם הנהגה כזו ראויה רק למי שמתקשה לשבת בסוכה, מאיזו שהיא סיבה, כי בתוך מרחב ההלכה וגדרי חובת סוכה, קיים היתר כזה הפוטרו מן הסוכה. אבל לאדם שהישיבה בסוכה אינה קשה לו, פשוט שנכון יותר לאכול דווקא בסוכה, אפילו בלא לחם.

סוגיא זו מהוה דוגמא אחת מני רבות למצבים דומים בהם נתקל פוסק ההלכה, כאשר שני דרכים נצבים לפניו, האחת מקילה מאד, והאחרת מחמירה יותר, אבל ראויה יותר. ועליו להכריע כיצד לנהוג. והדרך הנכונה היא, לנהוג בדרך הראויה יותר, ולא לנקוט בגבולות המינימליות המוגדרות בהלכה אלא בשעת הדחק.

לכן גם בסוגיא זו נראה לי, כאמור, שאם באמת קשה לאכול בסוכה, רשאי זה לקבוע ארוחה בלא לחם ופטור מן הסוכה. אבל מי שלא מתקשה, ויכול לאכול בסוכה, ובכל זאת מיקל לאכול חוצה לה, הרי הוא נבל ברשות התורה, ואמנם זה מותר הלכתית, אבל הוא נבל, ואסור להיות נבל^[1].

אפשר לדמות לזה את המובא בהלכה^[2] שניתן לקיים חובת תלמוד תורה באמירת פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. כל בר דעת יבין, שאם כי המצווה מקוימת באופן מינימלי כזה, אבל פשוט וברור שלא יעלה על הדעת לקיים מצוה זו של לימוד תורה, השקולה כנגד כולם, באופן מינימלי כזה. אלא נדרש מן האדם להקדיש זמן נכבד וראוי בכל יום עבור התורה. ולא הענק היתר זה אלא לאדם שרבו טרדותיו ושעתו דחוקה, ועבורו ניתן היתר לקיים חיוב תלמוד תורה בצורה מינימלית כזו.

אחר כל הנתבאר, אשתף אתכם באשר ארע עמי. בערב שבת חול המועד, התקשר אלי אחד מבעלי הבית בישוב ושאלתו בפיו. החום הגדול באמצע היום מעיק עליו מאד וגורם לו סבל בל ישוער, ולפיכך מבקש הוא לאכול בביתו. ברם, אינו יודע כיצד ינהג עם משפחתו ואורחיו, המעדיפים, מחמת ההלכה, לשבת בסוכה. ועל פי האמור, יעצתי לו כדלהלן, ושמח מאוד. תחילה יקדש ויטעום לחם בסוכה יחד עם כולם, ואחר כך יכנסו כולם אל הבית, ימשיכו את הסעודה שם, ובסיום הסעודה ישובו לאכול את המנה האחרונה בסוכה, ויברכו ברכת המזון.

הנה דוגמא של אדם המצטער מאד בחום השמש המעיק, ומחמת זה יתכן שישב בדד, במקום נפרד מבני ביתו ואורחיו. לאדם כמותו, אכן יש להורות את העקרון המינימלי של ההלכה, שדווקא לחם מחויב בסוכה. אבל כאשר אין השעה דחוקה, ואין קושי לשבת בסוכה, הדבר הנכון ביותר הוא לאכול בסוכה, אפילו בלי לחם.

שיקול זה והכרעה בין שתי הקצוות ההלכתיות היא העומדת בבסיס כל פסקי הלכה שלי בין לקולא ובין לחומרה.