הפרדה בחתונה
אבן העזר סימן כ"ב
הרב שאול דוד בוצ'קו
1. השאלה
אבקש מן הרב לחוות את דעתו ההלכתית, בנוגע לחיוב הפרדה בין גברים לנשים בחתונה. כי לשמחתי הגדולה, בעוד זמן מה אשא את כלתי האהובה לאשה, ותודה לקל על חסדיו. אלא שכעת נתעורר ויכוח בין המשפחות, כיצד לנהוג, וגופו של נידון כך הוא: אבי ואמי בצעירותם לא שמרו מצוות, וכשבגרו, עברו הליך של חזרה בתשובה. כעת דורשים המה להעמיד מחיצה שתפריד בין גברים לנשים, כי לדעתם תערובת כזו מנוגדת להלכה. אבל משפחת הכלה מצד שני, שהם משפחה דתית שורשית, מסרבים לכך, ולטענתם אין צידוק הלכתי להפריד בשמחה בין בעל לאשתו, ובין אחים ואחיות. לכן אבקש מכבוד הרב שליט"א להביע דעתו הרמה והנכבדה בנושא, ולהורות לנו הלכה למעשה, כיצד לנהוג.
תשובה:
לשתי גישות אלה מקורות הלכתיים חשובים, ואין להכריח צד אחד לנהוג כצד השני. לכן אציע לחלק את האולם לשלושה חלקים, האחד לגברים השני לנשים והשלישי למשפחות.
דיון הלכתי זה, וההוראה המעשית הנגזרת ממנו, רלוונטי גם לתנועות הנוער ובתי הספר.
2. המקור לחיוב ההפרדה
הגמרא במסכת סוכה (נא, א) מספרת על תיקון גדול שנעשה בבית המקדש, בו הפרידו בין גברים לנשים. מקור זה שימש פוסקים רבים כבסיס לחיוב הפרדה בכינוסים, וכך אמרו שם (נא, ב):
תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי? והכתיב (דברי הימים א כח) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל! אמר רב: קרא אשכחו ודרוש (זכריה יב) וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. אמרו: והלא דברים קל וחומר, ומה לעתיד לבא – שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה, אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה.
יתר על כן, כתב ספר חסידים (סימן שצג – צוטט להלכה בפוסקים רבים), שיש לאסור את תערובת הגברים והנשים בחתונה. ואם בכל זאת ערכו חתונה מעורבת, אין לברך שהשמחה במעונו, כלשונו:
כתיב (דה"י א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, לכך אומר שהשמחה במעונו. לכך פסוק שיש בו רמז השם אומר, בשמים ובארץ. כגון ישמחו השמים ותגל הארץ (שם שם לא) ר"ת השם של ארבע אותיות, כשיש גילה בארץ ברעדה, אז שמחה בשמים לפניו. כל המברך שהשמחה במעונו צריך לחקור אם קיימו וגילו ברעדה, אם רעדה במקום גילה. אבל אם לוקח אדם אשה שאינה הגונה או היא לוקחת איש שאינו הגון או שניהם אינם הגונים או אין תרבות שם ונבול פה ביניהם או נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם לא יתכן לברך שהשמחה במעונו. ועל אלה וכיוצא בהם נאמר (ירמיה טו, יז) לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז וכתיב (ישעיה כח, ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום (שם שם, י"ב) וכו' כל מצוה הבאה עבירה על ידה מוטב שלא יעשה המצוה, כמו מצוה לשמח החתן. ואם יש פריצים ויודע שבלא פריצות לא יהיה, או אינו יכול להיות בלא הרהור, או אינו יכול להיות מלראות בנשים, אל יהיה שם.
גם הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת ח"ד סימן מו) נקט שיש חובת הפרדה בין בנים ובנות בבתי ספר, כמו שכתב:
שאלה: ממנהל בית ספר תיכון דתי: האם ההפרדה בין הבנים לבנות בבית הספר היא חובה מן הדין, או אינה אלא ממדת חסידות?
תשובה: במסכת סוכה (נב, א) אמרו חז"ל על הפסוק: וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד. (ופירש רש"י, פסוק זה נאמר בנבואת זכריה על העתיד שיספידו על משיח בן יוסף שעתיד ליהרג במלחמת גוג ומגוג, ונאמר משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וכו', ללמדנו שאפילו בשעת הצער וההספד צריך להבדיל בין אנשים לנשים). והלא דברים קל וחומר, ומה לעתיד לבוא כשעוסקים בהספד ואין יצר הרע שולט בהם, אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, כשיצר הרע שולט על אחת כמה וכמה. מכאן אנו למדים על חיוב ההפרדה בין אנשים לנשים. ורבינו המאירי בקידושין (דף פ"א ע"א) כתב, ומה ששנינו לא ילמד אדם לבנו אומנות בין הנשים, פירוש, שלא יושיב תינוק ותינוקת כאחת לאומנות אחת, כדי שלא ירגילם זה עם זה ויבואו לידי עבירה. ע"כ. מכאן אנו למדים שצריכה להיות הפרדה לא רק בין אנשים לנשים שיצרם תוקפם, אלא גם בין ילדים לילדות. וכן כתב רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן קס"ח) בזו הלשון: אל תערב בנים ובנות יחדיו פן יחטאו ויבואו לידי עבירה. וכן נאמר בירמיה (פרק ל"א פסוק י"ב), אז תשמח בתולה במחול, כלומר לבדה, ובחורים וזקנים יחדיו ע"כ וכו'.לאור כל האמור, הדבר ברור שחובה קדושה מן הדין הגמור, להפריד בין הבנים לבנות בבתי הספר. וכל ההורים והמורים החרדים לדבר ה', מפחד גאונו, לעמוד על המשמר ולנהוג הפרדה מלאה בין הבנים לבנות. ובפרט בדור יתום זה שהפריצות גדולה, והמתירנות אוכלת כל חלקה טובה, שבודאי שחובה מוסרית היא מעיקר ההלכה לקיים הפרדה בין התלמידים לתלמידות שלא יבואו לידי עבירה.
אלו המקורות ההלכתיים, הברורים מאד, כמנהג משפחתך החשובה, ותבוא עליכם ברכה.
3. איסור יחוד
מצד שני יש מקורות הפוכים מהם מוכח, כי אין איסור לרכז גברים ונשים במקום אחד, כמו שניתן להבין מדברי השולחן ערוך המפורשים, בדיני יחוד (אבן העזר כב, ו):
נשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין ליחוד.
כלומר יש אסרה התורה על גבר לשהות במקום אחד, עם אשה. אמנם גברים רבים לא נאסרו לשהות עם נשים רבות, במקום אחד.
אלא שעתה מוטל עלינו להבין, מה ההבדל בין דברי הגמרא, שם נתבאר כי עשו תקנה גדולה והפרידו בין גברים לנשים, לדברי השולחן ערוך, שלא כתב כי אכן קיימת חובת הפרדה בין גברים לנשים, מדוע לא ציטט השולחן ערוך מן הגמרא שיש חובה כזו.
ונראה להסביר, שיש כאן שני איסורים שונים, ואיסור יחוד שונה מאיסור התקהלות. היחוד הוא איסור מוגדר, מחשש שיעשו עבירה. ואיסורו מן התורה, על כן לא נותר בו כל מקום לשיקול דעת, כי הוא איסור החלטי. אמנם התכנסות של אנשים ונשים, לא אסרה התורה.
לעומת זאת איסור התקהלות גברים ונשים יחד (המובא במסכת סוכה) מקורו בתקנת חכמים, שבקשו למנוע התנהגויות שאינן ראויות, ואשר מטבע הדברים יתכן ויארעו. אלא שבניגוד ליחוד, שנאסר אף לזמן קט, ההתקהלות שנאסרה היא דוקא זו הממושכת.
הסכנות הרוחניות שבמפגשים המוניים אלה, הם הסיבה להטלת איסור זה, וכעין שמצאנו בשולחן ערוך (הלכות יום טוב תקכט, ד):
חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה; וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה; אלא יהיו כולם קדושים.
הרי שכאשר חששו בית דין של זמנם שהשכרות השכיחה בחגים תגרום קלות דעת בין אנשים לנשים, עשו חכמים תיקון גדול, והפרידו באירועים המוניים. אבל דוקא בהם, ולא בכל כינוס.
עוד רואים אנו שלא כל כינוס גברים ונשים נאסר, כמבואר בדברי הגאון רבי משה פיינשטיין, שכתב באגרות משה (אורח חיים חלק א סימן מא), כי יש להבחין בין כינוס של מצוה, החייב בהפרדה, לבין כינוס של רשות, בו אין חובה להפריד, וכלשונו:
ובמקום קיבוץ לדברי הרשות ואף בחתונות מסופקני אם יש האיסור זה, באופן שליכא חשש יחוד. ויותר נוטה שליכא לאיסור זה, דהא אשכחן באכילת הפסח, שהיו אוכלין האנשים והנשים בבית אחד. והיו שם כמה משפחות, שאין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה כדאיתא בפסחים (סד, ב), ובמדרש רבה (איכה א, ב) איתא תני רבי חייא אפילו ארבעים ואפילו חמישים, בר קפרא אמר אפילו מאה, דלרבי שמעון אין הפסח נאכל בשתי חבורות, ואם יעשו מחיצה ביניהם, הרי יחשבו כשתי חבורות, כדאיתא בפסחים (פו, א), ומדרבי שמעון נשמע שגם לרבי יהודה, אף שנאכל בשתי חבורות, לא חייבו שהנשים יאכלו בחבורה אחרת. וגם תנן (פסחים צא, א), ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים אף למאי שמפרש רבא, שאין עושין נשים ועבדים בחבורה אחת משום תפלות, משמע שנשים עם אנשים ישראלים מותר. ולמה דהיה סבור ר' עוקבא בר חנינא לא עבדינן לנשים לבדן, אלא דוקא עם אנשים עיין שם. חזינן שגם לר' יהודה דאיירי אליביה, רשאין לאכול בחבורה אחת, שהוא בלא מחיצה וכו'.
אבל בבית הכנסת ובשעת התפילה הוא איסור ברור, ומדאורייתא. וצריך שתהיה מחיצה של שמונה עשרה טפחים ביניהם, או שיהיו הנשים למעלה, והאנשים למטה כדבארתי.
הרי כי מוכח במסכת פסחים שלא כל כינוס נאסר. ועל פי הסבריו, ניתן להסביר עוד, שההנהגה המובאת במסכת סוכה, להפריד בין גברים לנשים, הותאמה דווקא למקומות בהם נאסרה קלות ראש. וכשם שמתבקש האדם לשמור על רצינות וכובד ראש בשהותו בבית המקדש או בהספדים, כך גם בבתי כנסת, חייבים לנהוג בהם כובד ראש ורצינות, ולא מתאים שישרור ערבוב בין גברים לנשים.
עתה ניתן להבין מדוע לא הובאה חובת ההפרדה בשולחן ערוך, כי לא נתחייבנו בכובד ראש זה, ששייך לבית המקדש, בכל מקום. ובבתי כנסת בזמן התפילה, התקבלה הנהגה זו, בכל ישראל.
4. ברכת שהשמחה במעונו
יש להוסיף על האמור, כי למרות דברי ספר חסידים שצוטטו לעיל, בהם התקומם נגד החתונות שנערכו בימיו, ללא הפרדה בין גברים ונשים, ואפילו אסר לברך "שהשמחה במעונו", הרי מצינו בדברי הלבוש, כי גם בחלוף חמש מאות שנה, לא השתנה מנהג זה. המשיכו לשבת בחתונות, ללא הפרדה בין גברים ונשים. והלבוש אף מלמד זכות על הנהגה זו, והובאו דבריו בפתחי תשובה (אבן העזר סימן סב סוף ס"ק יח) וכך כתב הלבוש:
אמרו בספר חסידים [סי' שצג] כל מקום שאנשים ונשים רואין זה את זה כגון בסעודת נישואין אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כשיש בו הרהורי עבירה ע"כ, ואין נזהרין עכשיו בזה, ואפשר משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כל כך, דדמיין עלן כקאקי חיוורא, מתוך רוב הרגלן בינינו, וכיון דדשו דשו. ובכן יזכנו הש"י לראות בשמחת ביאת גואלינו ובבניין בית מקדשינו ולשכון שכינתו בתוכינו אמן כן יהי רצון, ואשרי כל חוכי ל"ו (לבוש אורח חיים מנהגים לו).
מכאן אנו רואים שיש הצדקה, למי שמתיר חתונות בלי הפרדה בין גברים ונשים.
עם זאת, פשוט וברור מאד, שיש לאסור ריקודים מעורבים בחתונה, אנשים ונשים יחד, כי נאמרו על כך איסורים מפורשים, כמו שכתב מרן הרב קוק, לפני כמעט מאה שנה:
ב"ה עה"ק ירושלים תובב"א טבת תרצ"ה. שלום להיקר הנכבד מר משה יורביץ נ"י, חבר פלוגת ההכשרה של תנועת תורה ועבודה בפרשבורג יצ"ו, ברכת ד' מציון ומקודש. בתשובה על מכתב כ'.
על דבר הריקודים, חס מלהזכיר פריצת גדרי תורתינו הקדושה ודרכי הצניעות והטהרה שהם מוחזקים בין שלמי אמוני ישראל מעולם. וחלילה לחקות את פורקי עול תורה ויראת שמים, ולהכשל אפילו בשמצא דשמצא דאביזרא האסורה ומגונה.
הרגש החברותי וכבוד הבנות בישראל מתחזק ומתפאר הוא דוקא עם יסוד חיי הקודש, ואפילו בנות עמים אחרים, היודעות פרק בתרבות, יכולות להעיד על היתרון של כבוד האשה, ויחס ערכה החברותי, שהוא מרומם ע"פ יסוד תרבותנו והליכות חיינו ע"פ היהדות בטהרתה, לעומת אחרים המתפארים בכאלה, ותוכם נחר.
יש להוסיף על כך, שאם לא קיימת הפרדה, נדרשת זהירות גדולה, ויש להדריך את הזקוק לכך, שלא להיגרר לשיחות של קלות ראש, וכדברי המשנה בפרקי אבות (א, ה) שלא להרבות שיחה עם נשים, כשכוונת המילה "שיחה" היא שיחה קלה.
בצעירותי, כאשר הייתי נופש בעתות חופשה, שהיתי משך שלשה שבועות במחנה קיץ בו שולבו לימודים וטיולים, והיו שם גם נערים וגם נערות, אבל הכל התנהל כשורה, כי הודרכנו כיאות.
הדרכה ראויה נחוצה ביותר, בפרט על איסור היחוד, שהוא אם כל הסכנות. וההדרכה שצריך להעביר אל המתבגר היא, שלא לראות באשה כלי או חפץ של הנאה. כי מי שלא זוכה להתחנך כך, יכול להגיע לשתי מסקנות. נטולי הערכים, נגררים להתנהגויות של גילויי עריות. הצדיקים לעומתם, נמנעים מכל קשר שהוא, מחשש שראיית אשה תעורר את יצריו המיניים. לאמיתו של דבר, יש לראות באשה בן אדם, עם עשייה, עם רצונות ותחושות, בדיוק כמו גברים. ואין איסור לתקשר עמם בדברים ראויים וענייניים, ובמסגרת ההגבלות שקבעה ההלכה[1].
[1] ראה דברי שו"ת שרידי אש (חלק ב סימן ח), שם התיר תנועה מעורבת, בעיקר בגלל "עת לעשות לה'". ועיין בדברי הציץ אליעזר (חלק יד סימן ז) שחלק עליו. ראה עוד מה שהאריך בספר בני בנים, להתיר ישיבה בלי הפרדה (ח"א סימן לה). וראה עוד מה שכתבתי בספרי "בעקבות המחבר" (עמוד ס), בדין שירה ביחד.
5. סוף דבר
למסקנה, יש מקורות לשתי האסכולות, וניתן לומר על כך "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". ובחתונה כזו בה שני המשפחות חפצות בדרך אחרת, יש לכבד את שניהם. ובודאי שלא לכפות ערבוב על מי שאינו חפץ בכך. ומי שאינו חפץ בהפרדה, יקיים את השמחה בצורה מכובדת, ויבקש מהאורחות שיבואו בלבוש צנוע, שיהלום את האירוע.