סימן קנ"ב – שלא לסתור שום בית כנסת, ובו סעיף אחד

סעיף א

^אאין סותרים בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר, שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר (א); אלא בונים האחר תחלה, ואחר כך סותרים הישן (ב). הגה: ואפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת להרחיבו, נמי  דינא הכי (ג) (רבי' ירוחם נ"ג ח"ח, וב"י בשם הרמב"ם). ^בוהני מילי (ד) שהיה הראשון חזק, אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול – סותרים אותו מיד, ^גומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה, שמא תדחק השעה וישאר חרב (ה). הגה: ואסור ליקח אבנים מבית הכנסת הישנה כדי לבנות חדשה (ו) (הגהות אשר"י פ' בני העיר). ואסור לסתור דבר מבית הכנסת (ז), אלא אם כן עושה על מנת לבנות (מרדכי פרק בני העיר).

^אמגילה כ״ו ע"ב ובריש בבא בתרא [ג' ע"ב].  ^בשם בבבא בתרא.  ^גהרמב״ם בפרק י״א מהלכות תפילה.

• שלא יבנו האחר – ראינו (בתחילת סימן ק"נ) שהציבור חייב לבנות בית כנסת, וכל שכן שיש איסור לסתור את בית הכנסת שכבר קיים.
• סותרים הישן – ואפילו אם יש בית כנסת נוסף בעיר שיש בו מקום לכולם, אסור לשיטת המחבר לסתור בית כנסת עד שלא יבנו אחר במקומו[1].
• נמי דינא הכי – תרגום: גם הדין כך. כלומר: יש קודם לבנות את החלק החדש, ורק אז לסתור את הקיר הקיים. וכתבו על כך הפוסקים שהאיסור הוא רק היכן שאפשר, אבל אם אין מקום בבית הכנסת ומוכרחים להרחיבו, מותר לסתור את הקיר הקיים, אלא שצריך לדאוג למקום תפילה חלופי לזמן ההרחבה[2].
• והני מילי – תרגום: ודברים אלו. והכוונה לאיסור הסתירה.
• וישאר חרב –הפוסקים[3] דימו דין זה לאוכלוסיה שעברה מקום מגורים, ועליהם לסתור את בית הכנסת הישן כדי לבנות חדש במקום מגוריהם החדש. מסקנתם היא שבית הכנסת שאין בו שימוש נחשב כבית כנסת העומד ליפול, ומותר לסתור את בית הכנסת הישן כדי לבנות את בית הכנסת החדש. כי עיקר המצווה הוא שיהיה בית כנסת לציבור; ואם הציבור עבר, צריך לעשות כל מאמץ שיהיה לו בית כנסת במקומו החדש. ובסימן קנ"ד נלמד כיצד מפקיעים את קדושת בית הכנסת על מנת לסותרו.
• לבנות חדשה – כי כשם שאסור לסתור את כל בית הכנסת לפני שנבנה החדש, כך אסור גם לסתור חלק ממנו בעבור החדש.
• מבית הכנסת – כי בית הכנסת הוא "מקדש מעט", ויש איסור תורה לסתור אבן מבית המקדש[4]. ישנם פוסקים הסוברים כי איסור זה חל מהתורה גם על בית הכנסת, שהוא מקום המיועד לעבודת השם; ויש הסוברים שהאיסור מן התורה חל רק על בית המקדש, ובבית הכנסת האיסור מדרבנן. ולכל הדעות מותר לשבור כדי לתקן; לכן מי שרוצה למשל לחבר ארונית לקיר בית הכנסת יכול לקדוח בקיר, וצריך להיזהר שלא לגרום נזק לקיר, ושלא להשאיר פגמים אחרי החיבור, אלא לתקן הכול יפה יפה.

[1] לדעת פוסקים רבים, במקרה כזה מותר קודם לסתור. ראה ביאור הלכה ד"ה "שלא יבנו". ולמעשה הדבר תלוי בנסיבות, והכול לפי עיני מורה ההוראה של המקום.

[2] על פי ביאור הלכה ד"ה "דינא הכי", וכן דעת הכף החיים אות י'.

[3] ראה ט"ז ס"ק ב; מובא במשנ"ב ס"ק ט.

[4] איסור זה נלמד מהפסוק שנאמר על מזבחות עבודה זרה (דברים י"ב, ג-ד): "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם … לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם".