האם מותר להתמחות בעשיית ויטראז' על חלונות של כנסיה ?
סימן קמ"ג
1. השאלה
2. שני איסורי הנאה בעבודה זרה
3. בניית תשמיש דתשמיש מותרת לחלק מהפוסקים
4. האם יש חילוק בין קודם שנגמר הבניין לבין אחר שנגמר הבניין
5. ראיה להיתר מדין נפל כותלו הסמוך לבית עבודה זרה
6. מחלוקת הב"ח והש"ך האם כותלי בית עבודה זרה נחשבים תשמיש או תשמיש דתשמיש
7. שתי סברות להתיר תיקון חלונות כנסיה גם לדעת הש"ך
8. פסיקת הרב משאש שאין איסור לתרום לבניין כנסיה שנשפרה
9. הנצרות היא עבודה זרה בשיתוף שלא נאסרה על גויים
10. מצוות "שבר תשברון" לא נאמרה כלפי הגויים בדבר המותר להם
11. דעת כמה ראשונים שאין בנצרות עבודה זרה כלל
12. הנצרות בזמן הזה אינה עבודה זרה ממש
13. סיכום התשובה להיתר
14. הערות
1. השאלה
השאלה – האם מותר לצייר לנוי על גבי חלונות של כנסיה למטרת התמחות
הנה אישה שגרה בצרפת למדה את מקצוע עשיית ויטראז' (ציור על גבי זכוכית). צרפת היא מרכז המיומנות בעבודה זו, והיא רוצה להתמחות במקצועה ולמטרה זו עליה לעשות סטאז' (התמחות מעשית) בבית ספר לויטראז'. אולם בעבודה מעשית קורה וצריך לתקן חלונות של כנסיות (שהוסרו ממקומם והובאו לבית האומן), והשאלה היא האם מותר לה לתקן אותם או שהדבר אסור בגלל שהנצרות היא עבודה זרה. ויתור על הסטאז' יימנע ממנה להגיע למומחיות אמתית בתחום הזה ולכן שאלה זו חשובה לה מאד.
תשובה
2. שני איסורי הנאה בעבודה זרה
ישנם בתורה שני איסורי הנאה הקשורים לעבודה זרה:
א. האיסור ליהנות מעבודה זרה שנלמד מהפסוק "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג, יח ), (עיין במסכת עבודה זרה פרק ג משניות ג וְ ד).
ב. האיסור לגרום הנאה לעבודה זרה ואפילו רק לרצות בקיומה של עבודה זרה אשר נלמד מן הפסוק "ואת מצבותם תשברון" (שמות לד, יג), שאם מצווה לאבד עבודה זרה כל שכן שלא ירצה בקיומה ועל אחת כמה וכמה שלא יְהַנה אותה.
והנה בנידון דידן אפשר לומר לכאורה שאין כאן איסור הנאה מעבודה זרה (דין א), כי כתלמידה היא איננה מרוויחה כסף מעבודה זו, ועצם לימוד המיומנות היא הנאה מהמורים שמלמדים איך לתקן ואין זו הנאה מעבודה זרה. אך מכל מקום יש כאן איסור לגרום הנאה לעבודה זרה (דין ב) כי סוף סוף בזכות עבודתה יתוקן הויטראז'. ואף שדבר זה מוטל על אחריות בית הספר ואם היא לא תעבוד מישהו אחר יעבוד על זה, אבל סוף סוף הויטראז' נתקן על ידה וייתכן שיש כאן איסור מְהַנה, ובלי ספק רוצה בקיומו, כי ודאי אינה רוצה שהחלון יישבר בידה.
עם כל זה נראה לי שאפשר להתיר בצירוף שלשה צדדים:
א. יש להבחין בין תשמיש לבין תשמיש דתשמיש או נויי תשמיש.
ב. מקובל שהנצרות היא עבודה זרה בשיתוף והגויים לא הוזהרו על השיתוף.
ג. השיטה שאין הנצרות בימינו עבודה זרה כלל.
ואבארם אחד לאחד:
3. בניית תשמיש דתשמיש מותרת לחלק מהפוסקים
ביורה דעה סימן קמג (סעיף ב), מובא שמותר לבנות את החצר של עבודה זרה בגלל שהוא תשמיש דתשמיש[2]. מקור הדין בפירוש רש"י במשנה (עבודה זרה, טז, א) שהתירה לבנות בימוסיות והסביר רש"י שהכוונה לאבן אחת גדולה שעליה בונים את המזבח שעליו מקטרים והוא תשמיש דתשמיש של עבודה זרה ולא נאסר. גם הרמב"ם, לפי הבנת הבית יוסף, הבין כרש"י.
ומה טעם ההיתר? לכאורה בגלל שתשמיש דתשמיש לא נקרא מהנה לעבודה זרה עצמה. התורה אסרה את "המקומות" אשר עבדו שם הגויים ומבארים חז"ל שהמקומות עצמם לא נאסרים אלא הכוונה לדברים שמשמשים את העבודה זרה והתורה אסרה תשמיש ולא תשמיש דתשמיש.
אמנם נכון שהרבה ראשונים חולקים על רש"י ויש גם אחרונים שחולקים על מה שהבין הבית יוסף ברמב"ם ששיטתו כרש"י. אולם המחבר פסק כרש"י וודאי שאין זו דעה דחויה.
4. האם יש חילוק בין קודם שנגמר הבניין לבין אחר שנגמר הבניין?
והנה חתני הרב הגאון אריאל אלקובי שליט"א דחה טענה זו באומרו כי כל ההיתר נאמר דווקא בבניה שהיא לפני שנגמר הבניין, שאז עדיין אין לבניין דין תשמיש לעבודה זרה, כי אצל הגויים העבודה זרה עצמה נאסרת רק אחרי שגמרו לבנות אותה. אבל בנידון דידן שתיקון החלון של הכנסייה מתבצע לאחר שכבר יש דין עבודה זרה על הכנסייה, יש לומר שנאסר גם תשמיש דתשמיש.
ואכן סברא זו נאמרה מפורשות בגמרא (יט, ב) לעניין שיש היתר שכרו של מי שבונה את הכיפה שעליה מונחת העבודה זרה בהנאה[3]. אך יש לחלק בין הדבקים, והדברים מוכחים מתוך הסוגיה עצמה. הרי בגמרא שם התירו לפועל לקבל אפילו את השכר של בניית תשמיש של עבודה זרה (ולא רק תשמיש דתשמיש) ויש שמתירים אפילו את השכר של עשיית עבודה זרה עצמה, (אף שלכתחילה ודאי איסור גמור מן התורה להשתתף בעשייה זו). ועל כרחך היינו משום שאין דין עבודה זרה כל זמן שלא נגמרה העבודה, ולכן אין עדיין איסור הנאה מעבודה זרה. אבל הבניה של העבודה זרה אינה אסורה בגלל שהוא נהנה ממנה אלא בגלל שהוא מהנה לה. וממילא, אף שאין איסור הנאה כל זמן שאין לו דין עבודה זרה, אבל איסור מהנה לה יש כי הוא מסייע להיווצרות עבודה זרה בעולם. ואם אף על פי כן אומרת המשנה שמותר לבנות את הבימוסיות של העבודה זרה, על כרחך שרק המשמשים אסורים אבל לא המשמשים דמשמשים. ונמצא אם כן שלא שייך דין איסור הנאה על המשמשים דמשמשים וגם לא איסור מהנה, כי אין להם דין עבודה זרה.
5. ראיה להיתר מדין נפל כותלו הסמוך לבית עבודה זרה
ונראה לי להביא ראיה ברורה לזה דהנה במסכת עבודה זרה בדף מז, א הובא:
מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה ונפל, אסור לבנותו (רש"י: שבונה כותל לעבודת כוכבים).
ורש"י פירש שהבית עצמו נעבד. ונראה פירוש רש"י כך, שכותלו הוא תשמיש לבית שהיא עבודה זרה ולכן אסור בגלל שזה תשמיש דעבודה זרה, אבל אם הבית אינו נעבד, הבית עצמו הוא תשמיש וכותלו תשמיש דתשמיש ולכן מותר (וכן פירש הב"ח, ראה להלן). אתה הראית לדעת שאף שיש כבר למקום דין עבודה זרה, תשמיש דתשמיש מותר.
ובעיון במחלוקת הב"ח והש"ך בעניין זה ניווכח ששניהם מודים שתשמיש דתשמיש מותר אף שכבר היה דין עבודה זרה על המקום, כי מדובר על תיקון כותל שנפל ולא על בניית מבנה חדש.
דהנה הב"ח (ריש סימן קמג) פירש שהטעם שכתב רש"י שהבית עצמו נעבד כי רש"י לשיטתו שלולא כן היה מותר לבנות כי הרי זה תשמיש דתשמיש. והקשה עליו הש"ך (קמג, א) כי גם אם אין הבית עצמו נעבד אין הוא מוגדר כתשמיש דתשמיש אלא הוא עצמו תשמיש עבודה זרה, ואם כן אף אם אין הבית עצמו נעבד מכל מקום אסור לבנותו[4].
אם כן שניהם הבינו שהכותל שהוא בונה הוא ממש הכותל של בית עבודה זרה, אלא שהב"ח נקט שכותל הבית הוא תשמיש דתשמיש ולכן מותר לבנותו והש"ך נקט שהוא תשמיש ולכן אסור, הא אם היה זה תשמיש דתשמיש גם הש"ך היה מודה שזה מותר. הא למדת שלדברי שניהם תשמיש דתשמיש מותר אפילו כשהמקום הוא כבר מקום של עבודה זרה.
6. מחלוקת הב"ח והש"ך האם כותלי בית עבודה זרה נחשבים תשמיש או תשמיש דתשמיש
ונוסיף לבאר את הב"ח, כי הש"ך תמה עליו ואמר לו איך יתכן שהאיסור הוא דווקא כשהבית עצמו נעבד ואם לאו אין איסור לבנות את הכותל, הלוא כותל הבית הוא תשמיש דעבודה זרה וזה אסור (וכמו שמבואר במשנה הנ"ל (טז, א) שאסור לבנות את הכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים). ועל זה יש לתרץ על פי מה שכתב הב"ח עצמו שהבית הוא תשמיש דתשמיש וכמו שהכיפה הוא תשמיש והבנין שמתחת לכיפה הוא תשמיש דתשמיש כך הבית הוא תשמיש דתשמיש. וזה לשונו בסימן קמג אות ג בד"ה אסור לבנות "נראה לי דלפירוש ר"י (שחולק על רש"י ורמב"ם) אסור למכור ביתו לעבודה זרה… ואף על פי דהבית לא הוי אלא תשמיש דתשמיש"[5].
נמצינו למדים שלפי הב"ח הבית הוא תשמיש דתשמיש ומותר לבנות את הכותל שלו שנפל אף שהוא משרת לבית שעושים שם עבודה זרה. לכן לשיטתו כל שכן שמותר להתאמן על הויטראז'.
7. שתי סברות להתיר תיקון חלונות כנסיה גם לדעת הש"ך
וייתכן שגם לש"ך מותר כי ייתכן שבנצרות יודה הש"ך שהבית הוא תשמיש דתשמיש. הנה העבודה זרה בנצרות היא גם באמונה וגם במעשה. באמונה – אמונתם על השילוש ושאותו האיש הוא בן אלוהים. ובעבודה – יש להם עבודה עם לחם ויין ומאמינים שזה נהפך לאלוהים וזה נקרא אוקריסטי בצרפתית. והנה מעשה עבודה זרה זו נעשית בכלי שהוא התשמיש של עבודה זרה והבית הוא תשמיש דתשמיש, מה שאין כן בעבודה זרה הקדומה שהעבודה זרה הייתה בנויה ישירות על הבית.
ואפילו אם נאמר שהבית עצמו הוא תשמיש, החלונות היפים הם נוי של תשמיש שזה לכאורה דומה לתשמיש דתשמיש.
יוצא לפי דברינו שלב"ח יש היתר ברור ולש"ך זה תלוי איך מחשיבים את הויטראז'[6].
8. פסיקת הרב משאש שאין איסור לתרום לבניין כנסייה שנשרפה
הנה ראיתי שהרב שלום משאש זצ"ל (שו"ת שמש ומגן חלק ג, סימן ל) נשאל אם מותר לתת תרומות לבניית כנסיות שנשרפו, והוא מתיר בלי הטעם של איבה. ולכאורה הדברים הם כל שכן, אם בתרומה שבאמת מהנה ומסייע לבניית הכנסייה מותר, אף שיש בזה פרהסיה, המתלמדת שלא תורמת כלום ועושה את כל זה בשביל עצמה ואין בזה שום כבוד לדת הזו כל שכן שצריך להתיר. אולם נבחן את הדברים לעומק.
9. הנצרות היא עבודה זרה בשיתוף שלא נאסרה לגויים
היתרו של הרב משאש בנוי על שתי נקודות; הנקודה העיקרית היא שהנצרות נחשבת עבודה זרה בשיתוף שנאסרה לישראל ולא נאסרה לאומות העולם. וכך פסק הרמ"א מפורשות (באורח חיים קנו)[7]. והנה בעלון תורה שבו הופיע מאמרו של הרב משאש הופיע תגובה כנגד פסקו[8] בה מועלית ההשגה מה לי שאין זה נאסר לגוים, מכל מקום ליהודים זה נאסר, ואם כן בשביל היהודי חלים על הנצרות כל הדינים של
עבודה זרה. וצריך לתרץ הרב מהשגה זו.
10. מצוות "שבר תשברון" לא נאמרה כלפי הגויים בדבר המותר להם
ונראה לי ברור שאם הדבר לא נאסר לגוים, אם כן בחוץ לארץ, מקומם של הגויים אנו לא מצווים ב"שבר תשברון"; יש לנו רק איסור אחד של הנאה מהעבודה זרה ולא של רוצה בקיומו ואף לא של מהנה לה, כי מה איכפת לי שהם מאמינים בשטות זה, הרי להם זה מותר. ולפי זה גם כאן אפשר להתיר לאותה מתלמדת להתאמן על ידי תיקון של הויטראז'.
11. דעת כמה ראשונים שאין בנצרות עבודה זרה כלל
הנה יש ראשונים שחושבים שאין בנצרות עבודה זרה. כך כותב בפירוש המאירי בריש עבודה זרה (ב, א) וזה לשונו: "נראה לי שדברים אלו כולם לא נאמרו על עובדי אלילים וצורותיהם וצלמיהם אבל בזמנים הללו מותר לגמרי". להבנת הדברים נביא מה שכותב הרמב"ם בהלכות עבודה זרה שעבודה זרה היא האמונה שיש יכולת בפסלים שלהם ולכן משתחווים אליהם ומתפללים אליהם, מה שאין כן בנצרות שלא מאמינים שיש יכולת לפסלים.
12. הנצרות בזמן הזה אינה עבודה זרה ממש
הרב משאש בתשובתו שהובאה לעיל מוסיף נקודה דומה ואומר שגם מי שפסק בזמן הקדום שהנצרות היא עבודה זרה, מודה שהיום אינו כן וכך פסק השולחן ערוך בשם יש אומרים:
שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים (שולחן ערוך יורה דעה קמח, יב).
ולכאורה יש לתמוה: הרי המעיין בבית יוסף רואה שהוא כותב שהיש אומרים מקילים דווקא בעניינים שבאותו סימן (שם) הדנים בדיני יום אידם שקלים יותר כי הם רק איסור של גרמא, וכך כתבו הרבה מאד מחברים. כמובן שלא נעלם מעיניו דברי בית יוסף אלה, אלא היות שהבית יוסף לא חזר על משפט זה בשולחן ערוך משמע שלהלכה אינו מצמצם את הדין, או שהצמצום היה שייך בזמן הבית יוסף אבל בזמננו נחלשה עוד יותר גם אצל הגויים האמונה האמתית בשטותה של הנצרות ולכן היום אפשר להחיל את סברת היש אומרים הנזכרים לעיל על כל הדינים.
גם הרב יוסף משאש חקר שאלה זו ובשו"ת שלו 'מים חיים' (חלק ג, סימן סו) הגיע למסקנה שנצרות של היום אף שהיא אמונה זרה ולא נכונה, אבל אין לה דין של עבודה זרה בגלל שהיום אף אחד אינו מאמין שיש יכולת לחפצים ולפסילים להיטיב ולהרע. במילים אחרות דעות כוזבות צריך להתרחק מהם אבל אין להם דין עבודה זרה.
13. סיכום התשובה להיתר
לכן נראה שבצירוף שלושת הטעמים שהבאתי כאן:
א. החלון הוא נוי דתשמיש, ולפי השולחן ערוך אין איסור על תשמיש דתשמיש.
ב. יש לצרף שאין איסור מְהַנה לעבודה זרה ביחס לגויים שלא נצטוו על השיתוף .
ג. דעות ראשונים ואחרונים שאין כלל דין עבודה זרה לנצרות של היום.
יש מקום להתיר לאותה בחורה להתמחות בעבודה על הויטראז' של הגויים.
[1] בעריכת הרב יצחק קושיבלסקי. גם רוב ההערות מפרי עטו.
[2] זה לשון הסעיף: "אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים. ואם עבר ובנה, (אפילו עבודת כוכבים עצמה), (כל בו), שכרו מותר. אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה".
[3] ומבארת הגמרא שטעם ההיתר הוא משום שעד המכוש האחרון לא חל דין עבודה-זרה, ובמכוש אחרון אין שווה פרוטה.
[4] ולכן כתב הש"ך שהטעם שרש"י פירש שהבית עצמו נעבד הוא כדי להסביר את הסיפא של המשנה שכתלי הבית מטמאים בטומאת עבודה-זרה.
[5] ויוצא מן הדברים שלדעת הב"ח רק הכיפה שהיא ממש מעל העבודה-זרה ונעשית לכבוד העבודה-זרה נחשבת תשמיש עבודה זרה, אבל הבנין בו בנויה הכיפה מוגדר רק כתשתמיש-דתשמיש, ואילו הש"ך נוקט שכל הבנין בו בנויה הכיפה הוא תשמיש עבודה-זרה כי זהו בניין אחד ואי אפשר לחלקו, ורק המבואה שלפני הבניין היא תשמיש-דתשמיש.
[6] אולם עיין בט"ז (קמג, ב ס"ק ב) שכותב במפורש לאסור תיקון חלונות של של בית עבודת כוכבים, וזה לשונו: "כיפה שמעמידין בה. – מכאן אסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבים דהיינו להחדר שהעבודת כוכבים בתוכו ואין להתיר משום איבה דכבר כתבו התוספות פרק קמא דעבודת כוכבים (דף יט) לענין תכשיטין של אליל דאיכא לאשתמוטי למימר דאסור לנו למיעבד תכשיטין לאליל". ומבואר שהוא נקט שהחלונות הם חלק מתשמיש עבודה-זרה. ומכל מקום הצדדים הבאים להקל ייתכנו גם לפי שיטתו. ונוסיף שייתכן שאסר דווקא להתקין את החלון בבית ולא בניית החלון.
[7] הנקודה השנייה בדבריו היא שסיוע לגויים בדבר שמותר להם ואסור לנו אינו בגדר "מסייע לדבר עברה", ודבר זה מוכח ממה שהותר להחזיק ידי גויים העובדים בקרקע בשנת השמיטה, עיין שם.
ומכל מקום עדיין יש להעיר לכאורה שהנה כל מה שהתירו להחזיק ידי גויים בשביעית הוא רק בדיבור או בהשאלת כלים ואולי אפילו בסיוע כספי כדברי הרב משאש, אך לא הותר לעזור להם בידיים בעבודת הקרקע עצמה, וכן כתב הרב משאש שם, ואם כן בנידון דידן שאותה תלמידה בונה בידיים בית שלישראל הוא נחשב כבית עבודה זרה הרי זה אסור. ואולי כיוון שאין התלמידה מתקנת את החלון כשהוא בנוי בכנסייה אלא כשהוא תלוש ומובא לבית המלאכה, אין בזה איסור גמור של בניית בית עבודה זרה אלא מסייע בלבד, ולפי מה שכתבנו בהמשך שבחוץ לארץ אין על ישראל חיוב של 'שבר תשברון' בדבר שמותר לגויים מיושבת שאלה זו.
[8] אור-תורה אלול תשנז סימן קלד.