מוקצה מחמת חסרון כיס בכלי שמלאכתו להיתר
סימן ש"ח
1. שעון קיר
2. כלים יקרים וכלים העומדים לסחורה
3. חידוש החזון איש בשעון קיר
4. הערות
1. שעון קיר
הגאון הרב עובדיה יוסף פסק ששעון קיר ותמונה בעלת ערך הקבועה על קיר אין בהם דין מוקצה[51]. ואילו בעל השלמי יהודה כתב שהם מוקצים מחמת חסרון כיס, וכתב שכן פסק הרב נויבירט בשמירת שבת כהלכתה[52]. הדיון כאן הוא האם מוקצה מחמת חסרון כיס הוא דווקא בכלי שמלאכתו לאיסור, שאין להשתמש בו למלאכתו בשבת, ובנוסף מקפיד שלא להשתמש בו לשום שימוש אחר, שמא יתקלקל. אר שגם בכלי המותר לשימוש בשבת אנו אומרים שהאדם מקצה דעתו מחפץ זה כשהוא רב ערך, ואף קובע לו מקרם, והרי זה מוקצה[53].
בילקוט יוסף כתב שבכל הדוגמאות שבמשנה ובגמרא, ברמב״ם, בטור ובשו״ע, כולם הם כלים שמלאכתם לאיסור, ואין כלל כלי שמלאכתו להיתר המוגדר כמוקצה מחמת חסרון כיס[54]. ואין לנו לחדש איסור מדעתנו.
והסברא לדבריו פשוטה. ראינו שרבי שמעון מצריך שני תנאים כדי להגדיר את הכלי כמוקצה:
א. שלא יהיה ראוי לשימוש מצד עצמו.
ב. שהבעלים דחו אותו בידים.
ואמנם שעון קיר ותמונה בעל ערך נדחו בידים, ומקיימים את התנאי השני, אך הם ראויים מצד עצמם, ואין בשימושם שום מלאכה אסורה.
2. כלים יקרים וכלים העומדים לסחורה
אולם ראינו למעלה בהגדרת הרמב״ם[55] שכלים העומדים לסחורה הם מוקצים מחמת חסרון כיס, אף שמלאכתם להיתר. ולכאורה מה בין התמונה לכלי היתר שעומד לסחורה. אמנם המגיד משנה צמצם את האיסור, והסביר שכלים אלה מוקצים מחמת חסרון כיס דווקא כשהבעלים מקפידים עליהם שלא יתקלקלו ולא יתלכלכו, אבל גם כאן ודאי שהבעלים מקפידים על התמונה שלא תתקלקל.
כבר ראינו את סוגיית השלחין (עורות)[56]. מובא במשנה ש״טומנין בשלחין ומטלטלין אותן". הגמרא דנה האם ההיתר הוא דווקא בשלחין של בעל הבית אבל של אומן לא[57], או אפילו בשלחין של אומן. ומסיקה הגמרא שמותר לטלטל אפילו שלחין של אומן. וזאת מפני עדותו של ר׳ ישמעאל ב״ר יוסי:
אמר להו רבי חנינא בר חמא, כך אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אבא שלחא (אומן לעבד עורות) הוה, ואמר: הביאו שלחין ונשב עליהן.
ומסביר רש״י שהיה אומר זאת בחול, ומכאן למד ר׳ ישמעאל שאביו לא היה מקפיד על העורות, ולכן אינם מוקצים[58].
מגמרא זאת אפשר ללמוד את ההבדל בין מוקצה מחמת חסרון כיס רגיל לבין כלים העומדים לסחורה. מוקצה מחמת חסרון כיס רגיל, אף שמקפיד עליו, הרי הוא בר שימוש בחול לצורך המלאכה לה הוא נועד, ואילו כלים העומדים לסחורה אינם ראויים לשימושו הפרטי כלל. לכן מקצה אותם האדם מדעתו לגמרי, והם מוקצים אף שהם כלים שמלאכתם להיתר.
הילקוט יוסף הסביר שכלי העומד לסחורה שהוא חס עליו נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור, שהרי אסור לסחור בשבת, ולכן הוא כלי שמלאכתו לאיסור שקפיד עליו, ככל מוקצה מחמת חסרון כיס. וקשה לי על שיטתו שלא מצאנו בשום מקום שסתם כלים העומדים לסחורה הם כלי שמלאכתו לאיסור, להיפך, מפורש שבכלים שאינו מקפיד עליהם, אף שעומדים לסחורה, אינם מוקצים כלל. ודומה שבעל הילקוט יוסף הרגיש בשאלה זו, ולכן הדגיש שהאיסור הוא על "כלי העומד לסחורה שהוא חס עליו". אלא שנראה לי דוחק לומר שכלי שמלאכתו לאיסור יהיה תלוי בהקפדתו, ואם אינו חס עליו לא ייחשב שמלאכתו לאיסור. אבל לפי הסברנו למעלה מובן, שהרי כלי העומד לסחורה שאינו חס עליו האדם משתמש בו לצורכו בימי חול, ולכן אינו מוקצה, ואילו כלי סחורה שחס עליו אינו משתמש בו לצורכו בימי חול, ולכן הוא מוקצה.
3. חידוש החזון איש בשעון קיר
בעל השלמי יהודה כתב ששעון קיר הרי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, וזאת מדברי החזו״א שהבאנו למעלה, שפסק שכל דבר שקובעים לו מקום הרי הוא מוקצה. הסברנו שם שכוונתו של החזו״א הייתה לאסור משום שהשימוש בחפץ הוא בלי להזיז אותו. והבאנו את דברי הרב שיינברג שדוחה את יסודו של החזו"א.
הנה כאן החזו״א הביא ראיה לדבריו מפסק האחרונים, וז״ל (מועד, קונטרס המוקצה, סי׳ מא אות יז):
וכ״כ האחרונים ז״ל דאסור לטלטל מורה שעות שעל הכותל, עיין שע״ת סימן ש״ח סק״ה, ואין לו מקור נכון בנמי אלא זכר לדבר בסוניין.
ולא זכיתי להבין דבריו, כי השערי תשובה שם לא אסר שעון קיר משום מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא ככלי שמלאכתו לאיסור. וז״ל המ״ב (סימן שח, ס״ק קסח) שמביא דבריו:
ובזיי״גער (שעון) שלנו יש להתיר. ודוקא הקטנים … אבל הגדולים שקורין וואנ״ד אוה״ר (שעון קיר) אסור לטלטל. ואפילו אותן כלי שעות העומדין בתיבה על הקרקע יש להחמיר בטלטול אם לא לצורך מקומו [שע״ת].
משמע שהוא ככלי שמלאכתו לאיסור, המותר בטלטול לצורך מקומו וכל שכן לצורך גופו.
[51] לפי עדות בנו בילקוט יוסף סימן שח סעיף א'. וראה מקוררתיו בהערה ב׳ (עמי של ואילך).
[52] פרק כ סעיף כב.
[53] בין המגדירים מוקצה מחמת חסרון כיס דווקא אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור: הרא״ה (ביצה יא), שו״ע הרב (שח, סד), קצוה״ש (קח, יג). ובשמירת שבת כהלכתה בהגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס כתב במפורש "דבר יקר ערך שעומד לשימוש אסור בשבת" (כ, יט). אך בהמשך אוסר כל דבר שהאדם קובע לו מקום, ומביא דוגמאות גם של כלים שמלאכתם להיתר, כתמונה יקרה (סעיף כב).
[54] מלבד כלים העומדים לסחורה, בהם נדון בהמשך.
[55] הל׳ שבת כה, ט. הבאנו דבריו בח״ג סעיף 8.
[56] הסוגיה בדף מט,א, הובאה למעלה בח״ג סעיף 4 דוגמא ה.
[57] "שעומדות למוכרן קפיד עלייהו, הלכך לא למזגא קיימי". לשון רש״י.
[58] בתוספות (ד״ה "אבא שלחא") מסבירים שאמר זאת בשבת, ויש כאן מעשה רב.