בדין אחות המחויבת לבצע הפלות

9. מחלוקת הפוסקים

לאחר הצגת המקורות מן התורה ומן הגמרא והראשונים, נפנה לעיין בדברי הפוסקים, הן המחמירים, והן המקילים. קיימת אריכות רבה בדבריהם, לכן נביא בעיקר את תמציתם:

נפתח בדברי הרב משה פיינשטיין, שהוא המחמיר הגדול. כמו גם את דברי המקילים, נגדם יצא חוצץ. הרב משה פיינשטיין החמיר ואסר הפלה, מכל סיבה שהיא. אלא אם כן מדובר במקרה קיצוני, בו נתונים חיי האם בסכנה, ואלו דבריו (שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן סט):

הנה בדבר הריגת עובר במעי אמו בישראל מפורש בתוספות סנהדרין דף נ"ט עמוד א ד"ה ליכא, דאסור בפשיטות באיסור רציחה, משום דליכא מידעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור, וכל כך פשיטא להו דהוא אסור, ובאיסור רציחה…

כתבתי כל זה לענין הפרצה הגדולה בעולם שהמלכיות דהרבה מדינות התירו להרוג עוברים, ובתוכם גם ראשי המדינה במדינת ישראל. וכבר נהרגו עוברים לאין מספר, שבזמן הזה הא עוד יש צורך לעשות סיג לתורה, וכל שכן שלא לעשות קולות באיסור רציחה החמור ביותר. שלכן נשתוממתי בראותי תשובה מחכם אחד בארץ ישראל, הנכתב למנהל בית החולים שערי צדק, ונדפס בחוברת אסיא י"ג, המתיר הולדות שעל ידי בחינות הרופאים, כשהוא עובר יותר מג' חדשים, שהעובר הוא במחלת תיי – סקס להפילו, ומצד זה הקדים, שעצם הריגת העוברים הוא להרבה פוסקים רק מדרבנן. ואף אם הוא מדאורייתא, הוא רק משום גדר בנינו של עולם. אבל מחמת איבוד נפשות, אין נדנוד כלל. והביא ממהרי"ט התשובה דסימן צ"ט, המתיר. ולא הזכיר שבסימן צ"ז, אוסר. ואדרבה, הוא כתב שגם בתשובה סימן צ"ז מתיר. וגם כתב שהשאילת יעב"ץ מתיר, אף שאסר בפירוש, בשביל לשון וגם בעובר כשר יש צד להקל לצורך גדול, אף שברור ופשוט דלשון יש צד להקל הוא כאמר שיותר צדדים איכא לאסור, וכדמסיק היעב"ץ על זה וצריך עיון. ועל שו"ת רב פעלים שגם כן היה ירא לפסוק בזה, שלכן מסיק להתיר בתיי – סקס להפיל עד שבעה חדשים. ולא מובן זמן זה, שלא מצינו כלל. וברור ופשוט כדכתבתי, הלכה הברורה על פי רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש, שאסור בדין רציחה ממש, כל עובר. בין כשר, בין ממזר, בין סתם עוברים, ובין הידועים לחולי תיי – סקס, שכולן אסורין מדינא ממש. ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה, ושרי ליה מריה בזה, הכו"ח (הכותב וחותם) לכבוד התורה ודין האמת.

הנה ציטט הרב פיינשטיין את דבריו של חכם אחד בארץ ישראל, הלא הוא הגאון הרב אליעזר וולדנבדרג זצ"ל. שאכן האריך מאוד בספריו, ציץ אליעזר, וכתב שם לדחות את כל דברי הרב משה פיינשטיין. ונביא כאן חלק מהסיכום שלו שם (שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא – קונ' רפואה במשפחה שער ג):

הפסקת הריון מטעמי בריאות או פסול ממזרות וכבוד משפחה

ה' יש סוברים שאף על פי שישראל אינו נהרג על העוברין מכל מקום יש עליו איסור תורה מעשות זאת.

ו' ויש סוברים שגם איסור תורה ליכא ויש רק איסור מדרבנן.

ז' וישנם גם הסוברים שגם מדרבנן האיסור שיש בזה הוא קלוש.

ח' על פי תורת הנסתר האיסור בהפלת עובר חמור עד מאד.

ט' כשנשקפת סכנה לאשה בהמשכת ההריון יש להתיר הפלת העובר בשופי.

י' גם כשמצב בריאותה של האשה רופף מאד ולשם רפואתה או השקטת מכאוביה הגדולים דרוש לבצע הפלת העובר, אף על פי שאין סכנה ממשית, גם כן יש מקום להתיר לעשות זאת, וכפי ראות עיני המורה המצב שלפניו.

י"א כן יש להתיר כנזכר כשהאשה מינקת.

י"ב אשת איש שזנתה או נאנסה ונתעברה ואפילו מעכו"ם שאין הולד ממזר וחזרה בתשובה, מצדדים כמה מגדולי הפוסקים להתיר לסדר הפלה אי משום בזיונה ואי משום חלול השם ופגם ובזיון המשפחה [ואי משום נימוקים אחרים הנזכרים בפנים].

הרב ציץ אליעזר, הביא את דברי המהרי"ט, שאין ספק שמתיר בשופי. והוא מראשוני האחרונים, וכך כתב בתשובה (מהרי"ט סימן צט):

שאלה וששאלתם אם מותר להתעסק עם גויה אחת להתעבר או שתפיל אם יש בדבר איסור מחמת איבוד נפשות שהן גוים.

תשובה … ולהתעסק עמה שתפיל פרי בטנה, איבוד נפשות אין כאן, דאפילו בישראל, נפלים, לאו נפש הוא, וממון הוא דחייב רחמנא, דמי וולדות לבעל, דכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה. ובריש הנחנקין אמרינן ואצטריך למכתב מכה איש ומת, ואצטריך למכתב כל מכה נפש, דאי כתיב כל מכה נפש, הוה אמינא אפילו נפלים, קמשמע לן. ובפרק יוצא דופן דרשינן כל נפש, לרבות קטן בן יום אחד, דמשמע, כל נפש, אפילו נפש כל דהו. אלמא נפלים, אפילו נפש כל דהוא לא מקרי. ובסוף פרק קמא דערכין תנן, האשה שהיא יוצאה ליהרג, אין ממתינין לה עד שתלד. ופרכינן פשיטא, גופה היא. סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב אשר ישית עליו בעל האשה, ממונא דבעל הוא, ולא לפסדיה מיניה, קמשמע לן. ומדפריך פשיטא משמע, דמחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל. ולא אתא לאשמועינן אלא, משום פסידא דבעל. ואמרינן התם האשה שהיא יוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה, כדי שימות הולד תחילה, שלא תבא לידי ניוול. אלמא בשביל ניוול האם, הורגים הולד בידים, ולא חשו משום איבוד נפשות. הילכך בישראלית, מפני צורך אמו, נראה שמותר להתעסק עמהם שתפילנה, כיון דרפואת אמו היא, נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

עוד ציטט שם מדברי שו"ת "רב פעלים", חיברו הבן איש חי, מגדולי הפוסקים, וזה לשונו (שו"ת רב פעלים חלק א – אבן העזר סימן ד):

שאלה. אשת איש שזינתה ונתעברה בזנות, אם מותרת לשתות דבר שתפיל העובר אחר שכבר הוכר ונגמר בבטנה שיש לו חמשה חדשים בבטנה, ואם מותר לאחרים לסייעה בדבר זה להוליכה אצל הרופא שיתן לה הסמים, ויביאו לה הסמים ממנו, או לאו. יורנו מורינו, ושכמ"ה (ושכרו כפול מן השמים).

וראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל, בשאלת יעב"ץ חלק א סימן מ"ג, שנשאל אם יש איסור לקלקל עובר בבטן אמו שזינתה בין פנויה בין אשת איש, והביא תשובת חוות יאיר הנז', והוא דעתו להתיר בממזר מאשת איש להשחיתו כשהוא עודנו עובר לכתחילה, ואפשר דיש מצוה נמי בזה, ורק בפנויה שזינתה ונתעברה איכא איסורא להשחית העובר שלה, כיון שהיא אינה חייבת מיתה בזנות שלה, וכל שכן בעובר דאסור להשחיתו, ורק על השחתתו אין ישראל חייב מיתה, כי אם בני נח הוא דחייבין מיתה גם על העוברין עיין שם.

ועוד שא נא עיניך וראה מה שכתב מהרימ"ט ז"ל חלק א סימן צ"ט, באשה ישראלית מותר להתעסק עמה ברפואות כדי שתפיל, אם יש בזה לצורך האם, ועיין מה שכתב עוד בסימן צ"ז, נמצא בסימן צ"ט מתיר להדיא לצורך האם, ונראה דיש פתחון פה לבעל דין לומר היכא דאיכא פגם משפחה ובזיון וחלול השם, אם ישאר העובר ולא תפיל אותו חשיב זה צורך גדול. וכבר אמרתי שאין אני מוסיף משלי בדבר הזה, ואיני מגלה דעתי, ורק הצעתי לפני השואל הדברים הנז"ל, ויראה דברי אלו לאיזה חכם, והוא יורה לו מה לעשות. והשם יתברך ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר.

מתוך דברי "רב פעלים" אתה למד להשיב על הביקורת שמתח הרב משה פיינשטיין על הרב ציץ אליעזר, שהסתמך בתשובתו על תשובת המהרי"ט בסימן צט, בלי להתייחס לסימן צז. כי מבואר כאן בתשובתו שלמד את דברי המהרי"ט, וראה וגם ראה שכתב שתי תשובות, גם צז וגם צט, ועדיין הסיק משתי התשובות, שאין בהפלה הנעשית מרצון האשה, איסור רצח, אלא יש להתיר בשעת הצורך.

מכל הפוסקים האלה, ומעוד רבים הדומים להם בשיטה זו, נראה ברור, שיש שיטות שמקילות מאוד באיסור הפלה, כשיש צורך גדול, כגון בפגיעה בבריאותה הפיזית או הנפשית של האם, או בפגיעה ביכולתה להתחתן, או כשמדובר בעובר, שאם ייוולד, ודאי יחיה חיי סבל.

אין לדחות את המקילים בטענה, שאינם מגדולי פוסקי ההלכה, כי הם באמת פוסקים גדולים. שנימקו את טענותיהם באריכות רבה מאד, וכבר נדפסו בספרים, והמה בכתובים, ואין עניין להאריך כאן^[1].

[1].    יש לציין כאן את דעתו של הרב ישראלי (עמוד הימיני סימן לב), שאם יש פגם רציני בעובר, שיגרום לו סבל, מצוה להפיל אותו, כדי למנוע את הסבל, וזה לשונו "ומכאן שגם לגבי העובר, כיון שיולד בעל מום גדול רחמנא ליצלן, יש מצוה להצילו מזה… ויש להוסיף על זה, שראוי להתחשב גם עם צער ההורים, שיראו פרי בטנם מתייסר ביסורים, וחייו אינם חיים…". עוד יש לציין, שגם הרב יחיאל יעקב וינברג סבור, כי אין העובר נחשב נפש, ראה שרידי אש סימן קסב.