אכילת ארעי בסוכה

3. על מה מברכים

אנו רגילים לברך על הישיבה בסוכה רק כאשר אנו אוכלים סעודת קבע בסוכה. כך הביא השולחן ערוך (תרלט, ח):

נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה

אולם באמת פסיקה זאת של השולחן ערוך היא שיטה יוצאת דופן – שיטתו של רבנו תם. רוב הראשונים (רי"ף, רמב"ם, רא"ש, ועוד) חולקים על רבנו תם ולדעתם יש לברך על עצם הישיבה בסוכה ולא על האכילה.

שיטת רבנו תם תמוהה לכאורה, שהרי מצוות הסוכה אינה נוגעת דווקא לאכילה אלא לכל העניינים שאדם עושה בביתו, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (תרלט, א):

כיצד מצוות ישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל – טור) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. כיצד? כלים הנאים ומצעות הנאות, בסוכה; וכלי שתיה, כגון אשישות וכוסות, בסוכה…

מדוע פסק רבנו תם כי הברכה קשורה דווקא לאכילה ולא לכל הפעולות שעושה האדם בסוכה?!

הרא"ש מסביר שלדעת רבנו תם כל פעולות האדם הנעשות בסוכה טפלות לאכילה, ולפיכך האדם יברך על העיקר ולא על הטפל:

ורבינו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה – טפלים לגבי האכילה והיא פטרתן (הרא"ש סוכה פרק רביעי אות ג).

הסבר זה צריך בירור משום שרבנו תם אמר את דינו גם במי שלא יאכל בסוכה.

אמנם רוב הראשונים חולקים, כאמור, על רבנו תם. כל שלושת עמודי ההוראה – הרי"ף (פרק רביעי כב, א) הרא"ש (שם) והרמב"ם (הלכות סוכה ו, יב) – תמימי דעים כי יש לברך כל פעם שאדם נכנס לסוכה, ואפילו אם אינו אוכל בה, שהרי סוף סוף כך מקיים את המצווה.

מכאן תמיהה גדולה על המחבר שפסק כאן כרבנו תם, שלא כדרכו בקודש לפסוק על פי שלושת עמודי ההוראה.

התשובה לדבר רמוזה כבר בלשונו של השולחן ערוך (תרלט, ח):

נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה.  

מנהג ישראל הוא כרבנו תם, וההלכה כאן נקבעה בגלל כוחו הגדול של המנהג, אף על פי שהדבר מנוגד לדעת רוב הראשונים^[3].

כלומר, המחבר לא פסק כנגד עמודי ההוראה, אלא סבר כי אין לבטל מנהג ישראל המבוסס על אחד מגדולי הראשונים.

[1] בעריכת הרב שמואל ישמח. גם רוב ההערות מפרי עטו.

[2] כגון דין תפילין דרבנו תם שירא שמים מניחם (שו"ע או"ח לד, ב).

[3] ניתן לתת דוגמא לכוחו של המנהג מדין כניסת השבת: עד לפני כמאה שנים נהגו ישראל במקומות רבים להדליק את נרות השבת ולעשות מלאכות גם אחרי השקיעה. הסיבה לכך היא שיטת ר"ת, לפיה השקיעה האמיתית היא כשעה לאחר השקיעה הנראית לעינינו. אף על פי שכך גם נפסק בשו"ע (או"ח רסא, ב), הרי שהיום שום פוסק לא יתחשב בשיטת ר"ת ואפילו לא בשעת הדחק. אשה ששכחה להדליק נרות לא תוכל לקבל מהרב היתר מיוחד להדליק אותם מעט אחרי השקיעה. מדוע? מכיוון שהמנהג הברור כיום הוא כשיטת הגאונים, ולא כדעת רבנו תם, הרי שכבר לא יעלה על הדעת לפסוק כשיטת ר"ת.

[4] 'טיול' בסוכה פירושו ישיבה בצל הסוכה, מלשון 'מטללתא' שהוא תרגום של 'צל'. הטיול בסוכה פירושו מנוחה והנאה על ידי השהות בסוכה. כך גם בגמרא כתובות (סב, א): "הטיילין – בכל יום. מאי טיילין?" (עיין שם בגמרא ובתוספות), ושם הכוונה לאנשים היושבים בצל, כלומר – אנשים שזמנם פנוי להנאה.

[5] ומעניין שרבנו תם עצמו סובר שאשה יכולה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (תוספות ראש השנה לג, א), כי סוף סוף יש חיוב כזה לעם ישראל, מה שאין כן בישיבה בסוכה בלי אכילה שבזה אין ציווי לאף אחד.

[6] הרא"ש פרק ד, אות ג מסביר מדוע לדעת רבנו תם לא יברכו על השינה: "מה שאין מברכין על הסוכה בשעת השינה, ואף על פי שמצינו בה חומר יותר מבאכילה דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה? היינו טעמא דשמא לא יוכל לישן והוי ברכה לבטלה".

[7] שו"ת הרשב"א חלק א סימן רנד.

[8] שרידי אש חלק א סימן סא.

[9] זוהי גם הסיבה לפטור של 'מצטער' (שו"ע תרמ, ד, ומשנ"ב יג), כגון מי שמתקשה לישון בסוכה בגלל זבובים ויתושים וכדומה (משנ"ב טז).

[10] בדין זה נחלקו גדולי דורנו: יש שהתירו (הגרי"ש אלישיב, הגר"ד ליאור, הגר"ש אבינר), אך רבים נחלקו עליהם ואסרו (הגר"מ פינשטיין, הגר"ע יוסף, הגרש"ז אוירבאך, הגר"י אריאל).