זינתה בהסכמת בעלה

4. שיטת רבנו תם – ביאת גוי אינה אוסרת

רבנו תם סבור – כפי שעולה מדברי הריב"ם (כתובות ג, ב ד"ה ולדרוש), החולק עליו וכותב "ואין נראה לריב"ם דהא על ידי ביאת עובד כוכבים נאסרה לבעלה" – שאישה לא נאסרה על בעלה כאשר בגדה עם גוי.

אך רבים מהראשונים חלקו על רבנו תם, הראשון הוא הריב"ם בתוספות, שהביא את דברי רבנו תם. והרא"ש מוסיף קושיה נוספת, וכן הראשונים כמו הריטב"א והמאירי דחו את דבריו.

את שיטתו השתית רבנו תם על דברי הגמרא (כתובות שם), השואלת מדוע בוטלה התקנה להינשא ביום רביעי, ומבהירה, שכאשר יש תאריך קבוע לנישואין, ההגמון בועל תחילה את הכלות. ושאלה הגמרא, הרי אפשר להותיר את התקנה, ולדרוש לנשים, שבעילה באונס מותרת? ותמה רבנו תם, כיצד ניתן להתיר בעילה זו, הרי צריך למסור נפש על גילוי עריות? ותירץ, שאין נהרגים על זנות עם גוי "משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים". קצת משמע כשיטת רבנו תם, ממה שנפסק להלכה ש"אפקריה רחמנא לזרעיה דגוי" ולכן למסקנת הגמרא (יבמות מה, ב) וולד הנולד מביאת גוי אינו ממזר[1], אלא יהודי כשר (ראה אבן העזר סימן ד סעיף יט). כפי שהביא הר"ן שכך הוא דעת בעל המאור והרמב"ן^[2], שאינה חייבת מיתה כשזנתה עם גוי. והוא היסוד עליו השתית רבנו תם את שיטתו, לפיה הואיל ו"אפקריה רחמנא לזרעיה דגוי", לכן אינה נאסרת לבעלה.

אלא שהקשו עליו הראשונים מהסוגייה עצמה, הלא בגמרא מבואר, שחששו שיבעלו ברצון, והטעם לחשש זה, כפי שביאר רש"י, הוא: "דאי מקילינן להו עבדי ברצון, ונאסרות על בעליהן". ואם אנו הולכים בשיטת רבנו תם, מה בכך שנבעלות ברצון, הלוא אינן נאסרות לבעליהן?

ונראה שרבנו תם יתרץ, שלמרות שאינן נאסרות על הבעל, אבל וודאי שמעשה הביאה עצמו אסור, ואנו לא רוצים שהכלות יעברו על האיסור, ולכן שינו את יום הנישואין. ומה שכתב רש"י שעל ידי ביאה ברצון נאסרות על בעליהן, אין זו לשון הגמרא, אלא תוספת שלו. וכך כתב השיטה מקובצת, בשם המאירי (שיטה מקובצת על מסכת כתובות, ג עמוד ב ד"ה ואיברא שרבינו תם):

ומשני דאיכא פרוצות, דכיון דדרשינן בפירקא דאונס שרי, יהיו מקילות ויעשו ברצון. וברצון, אף על גב דאין נאסרות על בעליהן, מכל מקום איסורא מיהא איכא. כך יש לדחות וכו'.

עוד הקשו הראשונים (תוספות כתובות ג עמוד ב ד"ה לדרוש ועוד הרבה ראשונים) על שיטת רבנו תם, מדברי הגמרא (מגילה טו, א) שם אסתר אומרת "כאשר אבדתי אבדתי", והגמרא מפרשת, עד עכשיו נבעלתי באונס ולא נאסרתי על מרדכי, ומכאן ואילך אבעל ברצון, ואיאסר על מרדכי, ראה לשון הגמרא:

לך כנוס את כל היהודים וגו', עד אשר לא כדת, אמר רבי אבא: שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו – באונס, ועכשיו – ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי – כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך.

מכאן מוכח לכאורה נגד רבנו תם, כלשון השיטה מקובצת שם: "הלשון בפשטו משמע, דלגבי בעלה אסורה, ולא חשיבא בעילת עובד כוכבים כבעילת בהמה", והרי זו גמרא מפורשת לא כרבנו תם.

ונראה שרבנו תם יתרץ, שיש מחלוקת האם אסתר הייתה נשואה למרדכי, כפי שמביא הנימוקי יוסף (נימוקי יוסף על סנהדרין דף יז, ב מדפי הרי"ף):

יש לומר דלא ברירא ליה דרשה (מגילה יג, א) דאל תקרי לבת אלא לבית.

עוד אפשר לומר שלפי רבנו תם, אף שאינה נאסרת לבעלה, הלא יש חיוב לגרש אותה, בגלל האיסור שעברה. וכפי שהבאנו למעלה, שיש חובה לגרש את הנבעלת באיסור, מפני שעברה על דת משה ויהודית.

עוד הקשו הראשונים על רבנו תם, הלא בגמרא (כתובות כו, ב) מבואר, שאשה שנחבשה על ידי עכו"ם משום נפשות, אסורה לבעלה, שמא נבעלה ברצון. על כך תירץ הפני יהושע (כתובות ג, ב), שהאיסור הוא מדרבנן. תירוץ זה נכון גם לפי התוספות^[3], שסבורים שהיא אסורה לבעלה ישראל. אפשר גם לתרץ, על פי דעת הראשונים, לדבריהם, משניות אלה דנות רק באשת כהן^[4].

כמו כן הקשו על שיטתו שהרי מצינו (סוטה כו, ב) ש"מקנין על ידי עכו"ם", ומכאן מוכח לכאורה, שביאת גוי אוסרת את האישה מדין סוטה. אכן כבר תירץ הדברות משה (חידושי כתובות פרק א סימן ג ענף ד):

והנה מהא דאמר רב הונא דמקנין על ידי עכו"ם ליכא קושיה כל כך, דאף אם אינה זנות של מיתה, כיון שהוא זנות על כל פנים לבטל איסורי האישות, אפשר יכול הבעל בהקפדתו לעשות איסור עליו.

נמצא כי רבנו תם יכול להסביר בפשטות, שכל דין זה אינו איסור בעצם, אלא אם הבעל רוצה, יכול להקפיד וליצור איסור על עצמו.

למרות שניתן לתרץ את הקושיות על רבנו תם, הלא ברור שכל התירוצים הללו דחוקים, ואין ספק שרוב הראשונים דחו את דבריו. גם המחבר לא קיבל את דעתו, כפי שכתב (אבן העזר סימן קעח סעיף יט):

יש אומרים שאשת איש שזינתה עם עובד כוכבים וגירשה בעלה, ונתגייר העובד כוכבים, שמותרת לגר הזה, דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת העובד כוכבים.

דעת ה"יש אומרים" היא שיטת רבנו תם, וכדעת המפרשים לפיה, רבנו תם התירה לבועל גוי לאחר שהאישה מתגרשת מבעלה והגוי מתגייר, אך לבעלה היא אסורה, גם לפי רבנו תם.

אמנם דעה זו הובאה גם במהרי"ט (כתובות ג, ב):

ואפשר לקיים פסקו של רבינו תם זכרונו לברכה כטעמיה וכהלכתיה דכיון דביאת עכו"ם כביאת בהמה דמי, דאפקריה רחמנא לזרעיה, לא נאסרה עליו, ואינו עושה ממזרות מדין בועל אשת איש, לפי שאינו בתורת אישות. וגם, דאם בא על אשת עכו"ם חייבתו, אף על גב דקמחייב מיתה על ידה, מכל מקום לא נאסרה עליו כדין סוטה. הילכך גם כשבא על אשת ישראל, לא נאסרה עליו מחמת ביאה זו. והא דאמרינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, היינו היכא דשייך בועל באיסור אשת איש, אבל עכו"ם ליתיה בתורת אישות.

נמצא אם כן, כי אין דעתו של רבנו תם נחשבת דחויה, וראוי הוא רבנו תם לסמוך עליו, כדי לייצר סניף להיתר.

[1].    ראה נימוקי יוסף (שם, דף טו. מדפי הרי"ף) שכתב וזה לשונו: "דרחמנא אפקריה לזרעא דעובד כוכבים וכביאת בהמה חשיב, והולד נגרר אחר האם וכאילו כולו ישראל".

[2].    חדושי הר"ן מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב שכתב: "ואיכא מאן דאמר דכי היכי דאשת כותי הנבעלת לישראל דהיא חייבת וישראל פטור הכי נמי אשת איש הנבעלת לכותי דהיא פטורה והכותי חייב. וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל לקמן בפרק בן סורר ומורה גבי אסתר שלא הית' משום אשת איש בבעילת אחשורוש וכן הסכים הרמב"ן ז"ל."

[3].    כתובות כו, ב ד"ה ועל והראש פרק ב אות כט.

[4].    רמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק יח הלכה כו), כמבואר במגיד משנה שם.