סתימת חלון או דלת

ב. הראייה מבלעם

בדברי רבי יהודה החסיד מבואר, שכיון שהשדים רגילים לעבור במקום מסוים, הם יכעסו ויזיקו, אם המעבר ייסתם בפניהם. ולמד זאת מהמלאך שמנע את המעבר מבלעם, ואם היתה האתון מתעקשת לעבור – היו חייה וחיי בלעם בסכנה.

טרם אתייחס ואסביר את דברי רבי יהודה החסיד, ומדוע הסיק את מסקנתו הנ"ל, אציג בפניך את דעת התורה בנושאים אלה.

בסיפור של בלעם ואתונו, לימדה אותנו תורתנו הקדושה, על חובתנו הגדולה להאמין רק בה' יתברך, ולא בשום כוח אחר. קם בלעם ויצא לדרך כדי לקלל את עם ישראל, והקב"ה שלח מלאך כדי להפריע לו, ככתוב (במדבר כב, כב) וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ. המלאך עצמו גם אמר לבלעם (במדבר כב, לב) "הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן, כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּֽי". כלומר, לא מרצונו החופשי עשה המלאך את עצמו לשטן, בעיכוב בלעם, אלא הקב"ה שלחו, כפי שאמר ה' "לא תלך עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא" (שם פסוק יב). ובכלל, הפרשיה כולה מלמדת, שיש להאמין רק בה' יתברך, ולא בבלעם ובקסמיו. ומשום שאין כח להשפיע על מהלכים, בדרך של כישוף.

אברהם אבינו ראה מטרה עליונה בביטולם של אמונות אלה, כמו שהאריך הרמב"ם להסביר בהלכות עבודת כוכבים (פרק א הלכות א-ג), ונצטט מספר משפטים "בִימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גָּדוֹל וכו' הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת וּלְהַקְרִיב לָהֶן קָרְבָּנוֹת וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָם וכו' וְהִתְחִילוּ כּוֹזְבִים אֲחֵרִים לַעֲמֹד וְלוֹמַר שֶׁהַכּוֹכָב עַצְמוֹ אוֹ הַגַּלְגַּל אוֹ הַמַּלְאָךְ דִּבֵּר עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם עִבְדוּנִי בְּכָךְ וְכָךְ וכו' וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הָיָה הָעוֹלָם הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁנּוֹלַד… אַבְרָהָם אָבִינוּ וכו' שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וכו' הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת וכו' וְלוֹמַר שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ וְשִׁבֵּר הַצְּלָמִים וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ הָעוֹלָם".

הרמב"ן בפירושו על התורה (סוף פרשת בא) אף הוא התבטא ואמר כעין דברי הרמב"ם הנ"ל, ותמצת את דעתו במשפט "אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו".

ניתן למצוא בתורתנו הקדושה הוראות רבות, שכולם מתמקדים בכך, שרק קיום מצוות הא-ל יביא לנו ברכה והצלחה. ואם נפר את רצונו, ישיגונו עונשים והפסדים.

אין אף אחד בעולם שיכול להועיל לנו מלבדו יתברך, לכן רק אליו נתפלל, ורק ממנו נחשוש ונירא מאוד, שלא לסטות ימין ושמאל, מהוראות תורתנו הקדושה.

היכן פקדה עלינו התורה לחשוש מפני שדים?! להיפך, היא מזהירה לבל נחשוש מפניהם, ככתוב (ויקרא יז, ז) "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". השעירים הנזכרים הם השדים. ונצטווינו שלא לפחד משום גורם בעולם מלבד השי"ת, כמו שכתב רמב"ן שם וז"ל, כי כל מבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת א-להיו, שיחשוב כי יש מי שמטיב או ירע, חוץ מהשם הנכבד והנורא, ע"כ.

ארון הברית אף הוא נשבה כדי להבהיר זאת (שמואל א פרק ד). היה זה במשכן שילה, עת שימש עֵלִי ככהן גדול, ובאו פלשתים להילחם בישראל שוב ושוב ולאחר מלחמה בה נהרגו ארבעת אלפים איש מישראל, לא היטיבו ישראל את מעשיהם, ולא ביקשו ישועה מאת ה', אלא החליטו זקני ישראל, להוציא את ארון הברית מקדש הקדשים, ולהביאו למחנה ישראל, כסגולה שתסייע לנצח את הפלשתים. אלא שתקוותם נכזבה, ובמקום ניצחון מרשים, נחלו תבוסה גדולה. שלושים אלף חללים נפלו מקרב היהודים, בינם, בני עלי. וכאילו לא די בכך, שבו הפלשתים גם את ארון הקודש.

נפילת הארון בשבי באה ללמד שהשם יתברך הוא היחיד הקובע ומחליט מה יקרה לאדם. וגם אם יצא אדם לדרך ובידו החפץ היקר והקדוש ביותר לישראל, המונח במקום הקדוש ביותר, גם זה לא יסייע בעדו להצליח. רק קיום רצון הבורא, הוא שגורר בעקבותיו הצלחה או כשלון. לכן למרות שהיה ארון ברית ה' במלחמה, נחלו הפסד צורב כזה. כי לא הארון הוא שמיטיב, אלא קיום רצון הבורא, כמצווה עלינו בתורה המונחת בארון[7].

גם מצוות הידועות כסגולה, לא הן שמטיבות לאדם, אלא הנעתו לשיפור מעשיו, הוא המסייע לו. מצוות המזוזה לדוגמה, ידועה ככזו המעניקה לאדם שמירה, וכפי שכתב זוהר הקדוש (ואתחנן דף רסו, עמוד ב – נצטט את תרגומו), "הָאָדָם הַזֶּה הַמֵּשִׂים רוֹשֶׁם קָדוֹשׁ לְבֵיתוֹ בְּדִבְרֵי שֵׁם הָעֶלְיוֹן דְּהַיְנוּ הַמְּזוּזָה, הוּא מְשׁוּמָר מִכֹּל".

אין כוונתם של חכמינו לומר, שיש במזוזה כח סגולי כלשהו ששומר על האדם. אלא שמעשיו של האדם, משתפרים לטובה בעקבות המזוזה, כפי שהסביר הרמב"ם:

חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּמְזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבַת הַכּל תָּמִיד, וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא יִפְגַּע בְּיִחוּד הַשֵּׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ, וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְשִׁגְיוֹתָיו בְּהַבְלֵי הַזְּמַן. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶלָּא יְדִיעַת צוּר הָעוֹלָם, וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר לְדַעְתּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ, מֻחְזָק הוּא שֶׁלֹּא יֶחֱטָא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ מַזְכִּירִין רַבִּים, וְהֵן הֵם הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִלַּחֲטֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד, ח) 'חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם' (רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו הלכה יג).

הרי שהליכה בדרכי מישרים היא התולדה או התוצאה של מצוות המזוזה. ומפאת הטבת מעשיו, מעניק לו הקב"ה שמירה עילאית.

אחר כל האמור מובן ממילא, כי הבוחר להאמין בכוחם של השדים להזיק (אם יכעסו עליו על איטום מעברם), נוקט באמונה טפילה. ובינה לבין השגחה אלוקית, אין ולא דבר.

ו. למעשה

עלינו לקבל את דעת הפוסקים השוללים מנהג זה, כפי שציינת לעיל, בינם המחבר והרמ"א שלא הביאו מנהג זה, למרות היכרותם את רבי יהודה החסיד, ודבריו בספר חסידים. ואף שיש פוסקים הסבורים אחרת, עלינו להשתדל בהסברת הרעיון בכל מנהג. אך כאמור, איני יכול להאמין בשני צדדים הפוכים ומנוגדים כל כך. מצד אחד, קיימים כביכול שדים מזיקים, וניתן לשמור את עצמנו מן ההיזק. ומצד שני, אין שדים בעלי כוח עצמי. עלינו להחליט ולבחור, באיזה צד אנו מאמינים. וברור שאנו בוחרים בצו האלוקי תָּמִים תִּֽהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶֽיךָ, כי בכך אנו פוסעים בשביל אותו התוו בפנינו אברהם אבינו וכל הנביאים כולם, שדיברו והוכיחו אותנו, ללכת בדרכי השם הטובים, ולהתרחק כמה שאפשר, מאמונות שאינם בבסיס היהדות.  

למעשה – מותר לאטום דלת או חלון, שאין בהם עוד צורך.

אאחל מכל הלב, אשר ביתך, בית של תורה וחסד, ימשיך להיות פתוח לרווחה. ובכך תקיים גם את רצון התורה, וגם את האור הטמון בצוואת רבי יהודה החסיד. ולא תיכנס חלילה, לחשש איסור חמור, של אמונה בשתי רשויות.

בהוקרה רבה

שאול דוד.

על כך השיב לי הרב יעקב מלול שליט"א

לכבוד מו'רי ורבי, ראש הישיבה, הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א.

קראתי היום בבוקר את התשובה, ושימח אותי מאוד לראות את ההסתכלות של הרב בנושא, באופן מלא ומפורט.

תודה רבה על התשובה, וכמובן על ההכרעה בנושא, כי אין שמחה כהתרת הספיקות.

יזכה הרב להגדיל תורה ולהאדירה, ונזכה ללמוד מהרב לאורך ימים ושנים!