האם מותר להעמיד סוכה בדבר המקבל טומאה ?
סימן תר"ל
1. דין העמדה בדבר שאינו מקבל טומאה
2. פסק הראשונים
3. פסק שולחן ערוך
4. דיון בתירוצים על השולחן ערוך
5. שיטת הרמ"א
6. סיבות נוספות להקל
7. רעיון בשיטת ר' יהודה
8. סיכום להלכה
9. הערות
לכבוד
הרב אדם וועקנין שליט״א, השלום והברכה.
שאלת לחוות דעתי על כשרות הסוכה הציבורית שאתה בונה, כי יצאו עוררין על כשרותה.
והסברת שכך הוא בנין אותה סוכה: יסוד בנין הסוכה עשוי מעמודי ברזל, שלהם מחברים דפנות. על עמודי הברזל הנחת קורה דקה של עץ שעליה מונחים קורות של עץ רחבות ועבות יותר, עליהן מונח הסכך. בנוסף לעמודי ברזל שעליהם מחברים את הדפנות ישנם גם עמודי ברזל המחברים את הסוכה מדופן אחת לחברתה, כדי שהסוכה תחזיק מעמד גם ברוחות סוערות. גם על עמודים אלה מונחים קורות דקות שעליהן מונחות הקורות העבות יותר שעליהן מונח הסכך.
וקמו עוררין ואמרו שמקובל בהלכה שאסור להעמיד הסכך על דבר שמקבל טומאה, ובסוכה זו בלי עמודי הברזל יפלו הקורות הדקות שמחזיקות את הקורות העבות עליהן מונח הסכך.
כידוע לך אין אני פוסק הלכה, אלא שאני אוהב להשתעשע בדבר הלכה, ואכתוב לך מה שנראה לי לפלפל בעניין זה ולברר השיטות שהובאו להלכה ב״מעמיד בדבר המקבל טומאה".
1. דין העמדה בדבר שאינו מקבל טומאה
מקור דין העמדה בדבר המקבל טומאה נמצא בגמרא סוכה כא,א. שם נחלקו תנאים במשנה בדבר כשרותה של סוכה הנסמכת בכרעי המיטה ואינה יכולה לעמוד בפני עצמה:
הסומך סוכתו בכרעי המטה – כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – פסולה.
ונחלקו אמוראים בטעמו של ר׳ יהודה הפוסל:
מאי טעמא דרבי יהודה? פליני בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה.
הטעם הראשון, "מפני שאין לה קבע", קשה להבנה. רש״י פירש שסוכה זו מיטלטלת על ידי המיטה, ואילו לשיטת ר׳ יהודה הסוכה צריכה להיות דירת קבע (ועיין בריטב״א שהביא כמה פירושים נוספים).
הפירוש השני, "מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה", קל להבנה, אך זוקק סברה — מדוע אסור להעמיד בדבר המקבל טומאה? ונחלקו בכך המפרשים:
לרש״י דין המעמיד כדין הסכך, ולשונו: "הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין — הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה".
ואילו לריטב״א ולראשונים נוספים זו גזרה שמא יבוא לסכך בדבר המקבל טומאה.
נמצא ש״מעמיד דמעמיד" הרי הוא נפקא מינא בין התירוצים. שלרש״י האיסור הוא על כל דבר שמחזיק את הסוכה, כולל מעמיד דמעמיד. ואילו לטעם השני גזרו חכמים במעמיד, שבו יש חשש שמא יבוא לסכך בשכמותו, ולא במעמיד דמעמיד.
מכאן עולה להלכה:
אם נפסוק במחלוקת זו כחכמים, נמצא שמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה.
גם אם נפסוק כרבי יהודה מהטעם הראשון, שסוכה שעל כרעי המיטה אין לה קבע, מותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה.
אם נפסוק כרבי יהודה על פי הטעם השני, שאין להעמיד בדבר המקבל טומאה, הרי לפי טעם רוב הראשונים אין להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, אך "מעמיד דמעמיד" מותר.
ואילו אם נפסוק כר׳ יהודה על פי הטעם השני לפי פירושו של רש״י, כאן גם "מעמיד דמעמיד" אסור שיקבל טומאה.
2. פסק הראשונים
הרמב״ם לא הביא את איסור העמדת הסכך על דבר המקבל טומאה, ומכאן אפשר לדייק שפסק כחכמים, ואין בכך איסור כלל[1].
וכן פסק כחכמים בעל המאור, ועוד[2].
הרי״ף פסק כרבי יהודה[3].
הרא״ש מסביר שפסק הרי״ף כר׳ יהודה ע״פ הטעם הראשון, שאין לה קבע[4]. ולכן גם לשיטה זו מותר לסמוך את הסכך על דבר המקבל טומאה.
וכר׳ יהודה בטעמו הראשון פסק גם הרא״ש עצמו.
ואילו הר״ן מסביר את הרי״ף שהבין את ר׳ יהודה כטעם השני, משום שמעמיד על דבר המקבל טומאה. ואת איסור זה הבין כרוב הראשונים, שאיסור זה הינו גזירה. ולפי זה אסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, אך "מעמיד דמעמיד" מותר.
וכך פסק הר״ן עצמו, וכך היא גם דעת הרמב״ן והריטב״א[5].
הראת לדעת שנחלקו הראשונים, מחנה מול מחנה: יש שמתירים לסמוך הסכך על דבר המקבל טומאה; והם הרמב״ם, הראב״ד הרז״ה, הרא״ש, והרי״ף לפי הבנת הרא״ש.
ואילו הרי״ף להבנת הר״ן, הר״ן עצמו, הרמב״ן והריטב״א אוסרים.
אולם אין אחד שהביא להלכה את הסברו של רש״י, לפיו אם נפסוק כרבי יהודה גם מעמיד דמעמיד יהיה אסור.
3. פסק שולחן ערוך
בסוגיית סמיכת הסוכה לכרעי המיטה מתיר המחבר לסמוך אף אם כרעי המיטה מקבלים טומאה, ווו לשונו (תרל, יג):
הסומך סוכתו קל ברקי המטה והברקים הם מחיצות, אם יש בה גובה יי טפחים מן המטה לסכך – כשרה, ואם לאו – פסולה.
והסביר המשנה ברורה (ס״ק נט):
דאף דמקמיד קל גבי מטה שהיא מקבלת טומאה – לא איכפת לן בזה, דקבלת טומאה קל הסכך נאמר ולא קל הדפנות[6].
וכך משמע מדברי המחבר בסוגיית המסכך בשיפודין (תרלא, ח):
אבל אם הקדיף סכך הכשר מקט קל הפסול, או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר קרב או איפכא, כשר.
גם כאן הסכך הכשר היה נופל ללא הסכך הפסול, ובכל ואת מותר.
אולם כשדן המחבר בדברים הכשרים לסיכוך מתייחס גם להעמדת הסכך על־ידי סולם, ושם אין ההיתר ברור (תרכט, ו):
יש להסתפק אם מותר להניח סולם קל הגג כדי לסכך קל גביו.
משמע שמקור האיסור הוא בגלל שמסכך על דבר המקבל טומאה.
מצאנו תירוצים רבים בפוסקים בכדי לתרץ סתירה וו, ונביא שני תירוצים מרכויים:
הט״ו (ס״ק י) והמגן אברהם (ס״ק ט, בתירוצו הראשון) כתבו שלדעת המחבר מותר להעמיד סכך על דבר המקבל טומאה. וכאן עוסק המחבר בסולם רחב די טפחים, וסכך פסול פוסל באמצע בד׳ טפחים (תרלב, א). הספק בהנחת הסולם הוא האם סולם מקבל טומאה או לא.
הב״ח (תרכט, אות ח) מפרש שהעיקר להלכה שאסור להעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה. ולדעתו צריך לומר שבסימן תר״ל התיר המחבר משום שיש להבדיל בין סכך שסמוך לדפנות לבין סכך שבאמצע הסוכה: מותר להעמיד את הסכך על הדפנות עצמן, אף שהן מקבלות טומאה, אבל באמצע הסוכה אסור. ובסימן תרל״א לא אסרו משום שייתכן שאינו ממש העמדה, אלא סעיף זה בא ללמדנו שסכך פסול בטל ברוב בסכך כשר[7].
4. דיון בתירוצים על השולחן ערוך
ראינו שהט״ז והמג״א תירצו שהמחבר עוסק בכשרות הסולם, ולא בכשרות המעמיד. אך נראה שתרוצם לא מתאים ללשון השולחן ערוך שכתב: "יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג ולסכך על גביו". משמע מלשונו שהספק הוא לא רק בכשרות הסולם, אלא גם בענין ההעמדה, שהרי כתב "לסכך על גביו" ולא כתב "לסכך בו".
ואף מעיון בב״י נראה שהדיון הוא לא רק על כשרות הסולם, אלא גם על השאלה אם מותר לסכך על דבר המקבל טומאה. שמקור הדברים הוא בשאלה שנשאל תרומת הדשן (סימן צ) בדבר "סוכה שרצו לשים למעלה סולם כדי להניח הסכך על גביו"[8].
אולם לכאורה גם תירוץ הב״ח קשה, שהרי ראינו כי מקור הדין הוא בסוגית המסכך על כרעי המיטה, ושם העמדת הסכך היא על כרעי המיטה שהם גם דפנות הסוכה.
ונראה לי שיש להוסיף כדי להבין את דברי הב״ח על בורים, שהנה הר״ן וראשונים נוספים הקשו על המנהג הרווח להניח את הסכך על הדפנות, אף שאינן כשרות לסיכוך, ותירצו באופנים שונים[9]. הראית לדעת כי המנהג היה שלא להקפיד בעניין העמדה על הדפנות. לכן שתקו המחבר והרמ״א, כי אין אחרי המנהג כלום, מאחר שהמנהג מבוסס על שיטות המקובלות בהלכה.
אבל בענין הסולם המונח באמצע הסוכה, אין בכך שום מנהג, לכן מסתפק המחבר.
5. שיטת הרמ״א
הדרכי משה (הקצר תרכט, אות ב) פוסק בשם המהרי״ל בצורה חד משמעית, וזו לשונו:
ובתשובות הרשב״א (ח״א) סימן קצ״ו מסתפק בדבר, ובסימן קצ״ה שם כתב בהדיא דאסור לסכך בסולמות שלנו דמקבלים טומאה מדאורייתא, ועיין שם. וכן כתב מהרי״ל (הלי סוכה סי׳ ז) דאסור להניח סולם על הסכך להחזיקו, וכל שכן לסכך בו דאסור. וכתב עוד מהרי״ל דאסור להניח שום כלי המקבל טומאה על הסכך להחזיקו, אפילו קתדראות, משום דמקבלים טומאת מדרס.
וכן הוסיף בהגהותיו על ספקו של המחבר בעניין הסולם (תרכט, ז):
יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו. הנה: לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו, אסור; וה״ה בכל כלי המקבל טומאה …
לכן למסקנה ודאי שצריך להקפיד שלא לסכך על דבר המקבל טומאה. וסוכה כזו אינה כשרה לשיטת הרמ״א[10], ויש להסתפק בשיטת המחבר. אך כל זה לא נאמר בדבר העמדה על הדפנות, שנפסק להלכה שמותר לסמוך בהן את הסכך אף אם אינן כשרות לסיכוך.
6. סיבות נוספות להקל
כאמור, הר״ן הוא מהראשונים הפוסקים שאין להעמיד את הסכך על דבר הפסול לסיכוך. אך הקשה הר״ן על עצמו מהמנהג הפשוט לסמוך את הסכך על הכתלים, והביא שני תירוצים. וזו לשונו (י,א מדפי הרי״ף ד״ה "ולענין הלכה"):
ואף על פי שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גב כתלים שאין מסככים בהן לפי שאין גידולו מן הארץ, היינו טעמא דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן. ועוד, דכולי עלמא ידעי דכל כהאי גוונא בית דירה מקרי ולא סוכה, הלכך ליכא למיגזר.
כלומר: ראשית לא מצוי שמסככים בחומר ממנו עשויים הכתלים, ושנית — לא גזרו על סיכוך בכותל, משום שהכל יודעים שאין זו סוכה אלא בית קבע[11].
ודבריו נכונים גם בעמודי ברזל בהם אנו דנים: בניגוד לכרעי המיטה או סולם של עץ, אין חשש שמא יסכך בהם, וגם כולם יודעים שגג ברזל הרי הוא כבית. ולכן ייתכן שאסור להעמיד את הסכך דוקא על כלי של עץ המוכשר לקבל טומאה, הואיל והוא דומה לסכך כשר, מה שאין כן בשפודים של ברזל ובדברים שפסולים משום שאין גידולם מן הארץ[12].
ונראה לי טעם נוסף להתיר להעמיד על הדפנות עצמן אפילו אינן כשרות לסיכוך. והוא משום שהדפנות אינן עשויות להעמיד את הסכך, אלא עיקרן להיות דפנות, ולכן אין לגזור שמא יסכך בהם. ואמנם עיקר הגזרה היא בהעמדה על כרעי המיטה, אך זה משום שמיטה אינה בית דירה, ולמתבונן נראה שכרעי המיטה משמשים רק בכדי להעמיד את הסכך. ואסרו חכמים שהקורות עליהן מניחים את הסכך יהיו מדבר המקבל טומאה, הואיל ומטרת קורות אלו היא להעמיד את הסכך, אם כן הרי הן כחלק מן הסכך, ויש לגזור שמא יסכך בהן[13]. אך עמודי הברזל שמחברים את הסוכה מדופן לדופן, הרי ברור שהם עומדים לחזק הסוכה, ואין לגזור שמא יסכך בהם. אולם בסוכה שלך, שהחמרת להניח קורות דקים של עץ על השפודים, הרי היא כשרה לכל הראשונים שראינו.
7. רעיון בשיטת ר' יהודה
ולסיום מכתבי אוסיף איזו שהיא הערה על האיסור לסכך בדבר המקבל טומאה. הנה מהות חג הסוכות היא מפגש בין האדם לא-לקיו. הסוכה דומה למשכן, בו נפגש האדם, הנותן אש מן ההדיוט, עם הא-ל, השולח אש מן השמים.
והדבר רמוז במידות הסוכה: סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה[14], הואיל ועד עשרה טפחים הרי זה שייך לארץ[15]. וכפי שרואים בהלכות רשויות בשבת שרשות הרבים הינה רק עד עשרה טפחים[16]. והסוכה צריכה להיות פחותה מ 20 אמה כגבהו של אולם[17], ומעבר לכך הרי זה עולמו של א-לקים.
וכך גם בהלכות הסכך: מחד אסור שיהיה ישירות מהטבע, לכן אין לסכך בדבר המחובר לקרקע. ומאידך אין לסכך בכלים, שעוצבו בידי האדם. אלא צריך הסכך להיות דבר שהאדם הכשירו לסיכוך, אך עדיין לא נעשה כלי. שרשות אדם נגעה בו, אך עדיין אינו מקבל טומאה. שרשות שמים עדיין נמצאת בו.
ואף שדברי רבי יהודה על פי פירושו של רש״י אינם להלכה, נעסוק בסברתו: המעמיד באמת הוא העיקר בהלכה. כך אנו רואים למשל בהלכות כשרות, שגבינה שנעשתה בקיבה של נבילה אסורה אף שהכמות מהנבילה היא זעירה מאוד, הואיל ובזכותה החלב נהפך לגבינה[18]. וכך גם בסוכה: הדבר המחזיק את הסכך הוא העיקר.[19] ולכן אומר רבי יהודה שהדבר המחזיק את הסוכה, אפילו המעמיד דמעמיד דמעמיד, כולם צריכים להיות כשרים לסכך, כי המחזיק הוא העיקר.
אולם כל זה לדרשה ולא להלכה.
8. סיכום להלכה
להלכה: נראה שלכתחילה יש להשתדל שלא להעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה, הן למחבר והן לרמ״א.
הסוכה שלך כשרה גם למהדרין, וזאת מכמה סיבות:
א. הרבה הבינו בדעת המחבר שמתיר להניח את הסכך על דבר המקבל טומאה, ויש המפרשים כך אף את הרמ״א.
ב. בנידון שלנו הרי זה מעמיד דמעמיד, ולכל הפוסקים מעמיד דמעמיד מותר ואין מי שחושש לשיטת רש״י[20].
ג. גם אם נאסור מעמיד, אפשר שהאיסור הוא דווקא בדבר שעיקרו להעמיד את הסכך, אך לא בדפנות עצמן או בדבר שעיקרו להחזיק את הדפנות, שהרי אז יש להם דין דפנות.
ד. גם אם נאסור מעמיד, אולי האיסור הוא דווקא בגידולי קרקע המקבלים טומאה, אך לא בדברים שאינם גידולי קרקע.
[1] וכן דייק בערוך לנר.
[2] הרי״ץ גיאת, הראבי״ה, פסקי הרי״ד, ועוד. וראה ב״בירור הלכה" על סוכה דף כא,ב.
[3] והסביר הר״ן שהלכה כר׳ יהודה הואיל והגמרא דנה בדבריו.
[4] ונראה מכאן שלא הבין הרא״ש טעם זה כרש״י. שהרי ודאי שאין הלכה כר׳ יהודה בסוגיית הקבע (שהרי הרי״ף פוסל סוכה למעלה מכי אמה, ועוד).
[5] והריטב״א הביא בפירוש את ההיתר ב״מעמיד דמעמיד".
[6] ומסיים מ״ב: "ומ״מ לכתחילה נכון להיזהר בזה, כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה".
[7] המשנה ברורה הביא את שני ההסברים בס״ק כב, ומסקנתו: "לכתחלה יש ליזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים קי״ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה".
וכך פסקו גם החיי אדם (קמו, ל) וכף החיים (תרכט, נ).
[8] [הט״ז והמג״א יתרצו שהביא הב״י שתה״ד כתב בתשובתו שמותר אפילו לסכך בסולם, שאינו מקבל טומאה. ומביא ב״י שבתשובות המיוחסות לרמב״ן הסתפק בעצם כשרותו של הסולם, ולמחלוקת זו התכוון בלשון "יש להסתפק" שנקט בשו״ע. ונקט לשון "לסכך על גביו" אגב לשון שאלת תה״ד. והשווה לדבריו של הרב יהודה פריס בתחומין ט״ז עמי 65].
[9] ראה למשל דברי הר״ן שיובאו בהמשך.
[10] אולי בדיעבד יש מקום לסמוך על המקילים בשיטת הרמ״א (כמו הט״ז בסי׳ תרכט, ס״ק י).
[11] וסיים הר״ן שם: "ויש שנוהגין לעשות בכותלים דפנות של קנים, משום היכרא, כדי שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי, ומדת חסידות בעלמא היא". והובאו דבריו במג״א בסימן תרכ״ט, ס״ק ט.
[12] שהרי לשון האוסר מעמיד בגמרא: "מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה". וגם הר״ן כאן בחילוקו בין כתלים לכרעי המיטה נקט: "שאין מסככים בהן לפי שאין גידולו מן הארץ".
[13] בדומה ללשונו של רש״י שראינו למעלה, שכתב: "הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין — הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה".
[14] כלשון המשנה בתחילת מסכת סוכה.
[15] וכפי שמביאה הגמרא על הלכה זו (סוכה ה,א): "ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה [מעשרה]".
[16] ראה למשל רמב״ם הל׳ שבת יד, יג.
[17] משנה מידות תחילת פ״ד.
[18] עבודה זרה דף כט,ב; רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ג, יג.
[19] ובדומה גם כל המחזק את חברו לדבר מצווה, זכותו גדולה כזכות חברו. עד שאמרו חכמים (סנהדרין יט,ב) "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", ו״כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". והקדימה התורה זבולון ליששכר כי בזכות זבולון יששכר יכול ללמוד תורה וללמדה (בראשית רבה צט, ט).
[20] מלבד החזון איש (קמג, ב) החושש לזה, והוא דעת יחידאה.