הלכות נידה

מקבץ הסימנים מסימן קפ"ג עד סימן ר', מפרט בהרחבה את איסור קיום היחסים בין איש לאשתו, בעת היותה נידה. מקור האיסור בתורה הוא בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, יט) "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ, לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ". העובר על האיסור ענשו כרת, ככתוב בפרשת קדושים (ויקרא כ, יח) "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ, אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה, וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ, וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם".

מלבד היחסים האסורים בתקופת נידתה, חל עליה גם דין טומאה. האוסרה בכניסה למקדש, באכילת בשר קורבנות, ומשליך על משך התקופה, שהיחסים אסורים. כל עוד היא "טמאה", היחסים אף הם אסורים. אף שבימינו אין דיני טומאה, הגדרות איסור הנידה פורשו בין דיני הטומאה, ככתוב (ויקרא טו, יט) "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב". טומאת הנידה, מן התורה, נמשכת שבעה ימים, גם אם ראתה דם לזמן קצר בלבד. בתום שבעת ימי הנידה, אחר שפסק הדם לצאת, עליה לטבול במקווה ולהיטהר. כל זמן שלא תטבול, היא נשארת נידה כפי שהייתה. והיחסים עם בעלה, נותרו אסורים.

כל דם שתראה באחד עשר הימים, אחר שבעה ימים אלה, אינו מוגדר דם נידה אלא דם "זִיבה", והיא קרויה "זָבָה", ומלבד שנאסרת על בעלה, חלה עליה גם טומאת זיבה. אם נמשכה זיבת הדם שלושה ימים רצופים, בתוך אחד עשר יום אלה, עליה להמתין שבעה ימים נקיים, בהם לא תראה אפילו טיפת דם, ורק אחריהם תוכל לטבול ולהיטהר. כפי שכתוב (ויקרא טו, כה) "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ, יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ, אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ, כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה, טְמֵאָה הִוא". יָמִים רַבִּים פירושם, שלושה ימים. "בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ" פירושם, שלא בשבעת ימי נידתה. ספירת שבעה ימים נקיים, אחר שפסק הדם לזוב, והיטהרותה בטבילה, נאמרו שם בהמשך (פסוק כח) "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ, וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר".

עד כאן התבארו האיסורים מן התורה. מלבדם נתקנו איסורים נוספים מדרבנן, כפי שנלמד להלן. תקנות אלו תיקנום חכמים, כדי להרחיק את האדם מן העבירה החמורה של נידה, אשר כפי שראינו, עונשה כרת. מלבד העובדה שקיימים דחפים חזקים מאד, בעניין זה. על כן ביקשו חכמים לסייע לירא השם, ולמנעו ממכשול.

הלכות נידה, מתחלקים לכמה חלקים. מסימן קפג עד סימן קצא – הרגשת הזיבה האוסרת את האשה, זיבת הדם, דיני ימים שעלולה לראות בהם (וְסָתוֹת), ודיני כתמים. מסימן קצא עד קצד, דינם של נשים במצב מיוחד, כגון כלה יולדת ומפלת. בסימן קצה, הדברים האסורים בזמן נידתה. מסימן קצו עד סימן ר, טהרת האישה מטומאתה.