סימן כ"ו

מי שאין לו אלא תפילה אחת, ובו ב' סעיפים

בסימן הקודם התבאר כי תפילין של יד ותפילין של ראש נמנות כשתי מצוות שונות, אולם מקוימות כאחת. לעניין הברכה במציאות מורכבת זו, פסק המחבר שיברך ברכה אחת ("להניח תפילין") על שתיהן, ואילו הרמ"א פסק שיברך בנפרד על כל תפילה ("להניח" על של יד, ו"על מצוַת תפילין" על של ראש)[1]. וזאת אם לבשן ברצף, אולם אם הפסיק בין הנחת התפילין של יד לשל ראש – למחבר מברך על של ראש "להניח", ולרמ"א מברך על של ראש את שתי הברכות[2]. על פי עקרונות אלו מתבאר בסימן זה כיצד ינהג המניח תפילה אחת בלבד.

סעיף א

^אאם אין לו אלא תפלה אחת, מניח אותה שיש לו ומברך עליה, שכל אחת מצוה בפני עצמה. ^בוהוא הדין אם יש לו שתיהן, ^גויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת, מניח אותה שיכול (א).

^אמנחות ל״ח.  ^בשם מ״ד, סברא בתרא דרב חסדא.  ^גהרא״ש.

(א) אותה שיכול – כפי שהתבאר, מצווה לחבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש כאשר הדבר אפשרי. אולם אם לאו, כגון שאין לו אלא תפילה אחת – אין התפילין מעכבות זו את זו, כי מכל מקום הן שתי מצוות.

סעיף ב

^דאם אינו מניח אלא של ראש לבד, מברך עליה 'על מצוַת תפילין' לבד (ב). הגה: ולדידן דנוהגים לברך בכל יום שתי ברכות, מברך על של ראש לבד שתי ברכות, ואם מניח של יד לבד – מברך 'להניח' לבד (ג) (טור).

^דרש״י והרי״ף והרמב״ם בפרק ד׳ מהלכות תפילין.

(ב) לבד – ואף שאינו מברך אלא ברכה אחת, אינו מברך 'להניח תפילין' כבדרך כלל. ויברך "על מצוַת תפילין", משום שברכה זו נתקנה לתפילין של ראש כאשר אינה נכללת בברכת תפילין של יד. וכך גם ראינו לעיל שיעשה אם הפסיק ביניהן.

(ג) להניח לבד – כפי שראינו בסימן הקודם[3], ברכת 'להניח תפילין' מוסבת גם על התפילין של ראש, ולכן אם אינו מניח אלא תפילין של ראש יש לשיטת הרמ"א לברך את שתי הברכות.

[1] סעיף ה', וראה בדברינו ס"ק יא-יב.

[2] סעיף ט', וראה גם בדברינו שם ס"ק כ-כא.

[3] ס"ק כא, ראה שם טעם הדבר.