הלכות חוקות עכו"ם

הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קע"ח

שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים, ובו ג' סעיפים.

בפרשת אחרי מות, כתבה התורה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ, וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ; אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'" (ויקרא יח, ג-ה)". פשט הפסוק מורה על חובת הציות לחוקי ה', ועל ריחוק מוחלט מכל גינוניהם הקלוקלים והמתועבים, של המצרים והכנענים.

בפרשת שופטים, שבה התורה ופירטה רשימה ספציפית של מנהגיהם הנפסדים, כלשון הפסוקים "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם; לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן, וּמְנַחֵשׁ, וּמְכַשֵּׁף; וְחֹבֵר חָבֶר, וְשֹׁאֵל אוֹב, וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" (דברים יח, ט-יג). על כל אלה ועוד, נלמד כאן ובסימנים הבאים. אבל כיון שבלתי אפשרי לכלול את שלל ההתנהגויות הנלוזות, יצרה התורה איסור נרחב "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ", כדי לכלול את כל ההתנהגויות הנוספות, שלא נאסרו באיסור ספציפי. סימן זה פורט אורחות החיים ומעשים קלוקלים, שאיסור זה חל עליהם.

סעיף א'

^אאין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (א) (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב"ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם (ב). ולא יגדל צִיצִת ראשו כמו צִיצִת ראשם (ג). ^בולא יגלח מהצדדין ויניח הַשֵּׂעָר באמצע (ד). ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הַפֶּרַע (ה). ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים (ו), כמו שהם עושים (ז) ^(*). הגה: אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (ח) (שם). וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות (ט), או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר (י) דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (יא) (מהרי"ק שורש פ"ח). לכן אמרו: שורפין על המלכים (יב) ואין בו משום דרכי האמורי (יג) (ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים).

^אטור בשם הרמב"ם בפ"א מהלכות עכו"ם פרק יא הלכה א, מספרא פ' אחרי מות. ^במברייתא דעבודה זרה, עובד כוכבים שהיה מסתפר וכו' דף כט ע"א, וכתב הרמב"ם שזהו נקרא בלורית. ^גברמב"ם בפי"א הלכות מדע הלכה א כתב, הַפֶּרַע מִלְּאַחֲרָיו, מברייתא בבא קמא דף פג ע"א, וסוטה דף מט ע"ב, המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי. ^(*)וכתב עוד שכל העושה אחד מאלו וכיוצא בו לוקה, והביאו הטור. ולא הוי לאו שבכללות, דכולהו משם אחד מיתסרי. וכתב הב"י, אף על פי שבפירוש המשנה לא כתב כן, על דבריו בחבור יש יותר לסמוך, מעל דבריו בפירוש המשנה.

• בחוקות העובדי כוכבים – "חוקי גויים" הנזכרים בתורה ובהלכה, כוונתם למעשים ייחודיים, הנעשים על פי הנחיות הדת שלהם. אסור לעשותם גם אם מעשה ספציפי, לא נאסר בפירוש בתורה. כגון הבאת עץ אשוח בחג שלהם, לבית יהודי.
• מלבוש המיוחד להם – כגון, גלימת כומר.
• כמו צִיצִת ראשם – עובדי אלילים מגלחים את צדו הקדמי של ראשם, ומגדלים שערות ארוכות באחוריו, ועושים מהם צמה. לכן נאסר הדבר, עבור יהודי.
• ויניח הַשֵּׂעָר באמצע – אין לעצב את שיער מרכז הראש, בצורת עיגול, אפילו ללא תער. כי גילוח כל צידי הראש בתער, נאסר משום "הקפת הראש".
• ויניח הַפֶּרַע – תספורת זו מותירה את החלק הקדמי גלוח לחלוטין, ומאמצע הראש ומטה, השערות מגודלות ומפוזרות.
• שיכנסו בהם רבים – לפעילות נלוזה (כגון עבודת אלילים). אמנם מבנים גדולים הנועדים לכינוסי תורה ומצוות, מותר לבנות.
• כמו שהם עושים – אסור לבנות את בתינו או בתי כנסת, בסגנון כנסיות עובדי אלילים.
• במלבושיו ובשאר מעשיו – כפי שמסביר מיד, בלבושים או מעשים לא ראויים.
• ממלבושי הפריצות – כלומר אופנה מושכת. כגון מלבוש אדום בוהק, המושך תשומת לב.
• ואין טעם בדבר – לבישת בגדים מסורתיים של הגויים אסורה, גם אם לא ידועה להם עצמם, על מה הושתתה מסורת זו. קיומה מעיד על נוהג אלילי מסוים, כפי שמיד יסביר.
• מותר – לדעה זו, אין צורך להתלבש בסגנון שונה מן הגויים. אלא אם כן, מבטא לבושם פריצות, או קשור איכשהו לדתם.
• שורפין על המלכים – אחר מות המלך, נהגו לשרוף את חפציו האישיים, כביטוי של צער על לכתו, או משום כבוד המלך, שלא ישתמשו בחפציו. אין זה מעשה דתי, כי יש לו הסבר הגיוני. על כן מותר לנהוג כן, גם במיתת מלכי ישראל.
• ואין בו משום דרכי האמורי – "דרכי האמורי" מתאר מקבץ הליכות חיים, שכולן מבוססות על אמונות דת טפלות, חסרות כל פשר. כל סגנון מנהג כזה, אסור עבורנו. אבל דבר שנהגו בו בגלל סיבה מובנת, שאין בו סרך של דת, לא נאסר ליהודים.

יש מי שכתב להימנע מדקת דומיה וצפירה, לזכר הנופלים, כי זהו מנהג הגויים. אמנם אין כאן בית מיחוש, כי מה שהגויים הנהיגו לעשות כן, הוא משום כבודם של הנופלים. זה דבר הגיוני ולא דתי, ואין מניעה לעשות כך. עלי לציין כי אמו"ר זצ"ל, ליווה את אביו במסעו לאחת הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל, ונכח שם בשעת מעשה. אחר כך סיפר לי, שאחד מן הגדולים נפטר באותה תקופה, ועשו לזכרו דקת דומיה.

סעיף ב'

^דמי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם, מותר בכל (יד).

^דשם בברייתא.

• מותר בכל – הוא מתלבש בסגנון דומה להם, לא משום רצון להיות דומה, אלא כדי שיוכל להשפיע ולפעול לטובת ישראל. זה הוא צורך אלמנטרי לכלל היהדות, בכל עת וזמן. יצירת קירבה בין כלל ישראל למלכות מייצרת סביבת פעולה, המאפשרת פעילות סיוע ועזרה לאחיהם. זה חיוני כל כך, עד שיש בו אפילו מעין פיקוח נפש.

סעיף ג'

^המי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו, לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן (טו). הגה: יש מקומות שנהגו לערוך שולחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק, ויש בזה איסור משום הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן (טז) (ישעיהו סה, יא) (תא"ו ני"ז), אבל לערוך מִטָּה לְמַזַּל הַתִּינוֹק, יש מתירין (יז) ^(*) (כן כתבו האחרונים).

^המסקנת הגמ' סנהדרין דף צב ע"א, וכפי' רש"י שם. ^(*) כתבו הרב ב"י גם כן בסי' שאחר זה, סעיף יז, ועייין במה שציינתי שם.

• ויניח על השלחן – היה זה מנהגם של עובדי האלילים, כי ראו בלחם סוג של "אלוהים".
• משום הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן – פסוק זה מתאר את מעשי עובדי האלילים, שערכו את שולחנם, במאכל ומשקה, עבור איזה שד או אליל, הנקרא בפיהם "גַד".
• יש מתירין – את הכנת המיטה לצורך התינוק, כי אין בזה חשש אלילות. אף שמקדימים את הבאת המיטה, כסימן טוב, שה' יזכה אותם בתינוק, העתיד לישון בה. מה שכתב זאת בשם יש מתירין, הוא משום שיש אוסרים. לדעתם אין לעשות דברים, שמסמלים מזל טוב.

שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים (קע"ח)

• אסור מן התורה לאמץ התנהגויות לא ראויות של הגויים, גם אם אין איסור מפורש לכך, כפי שנאמר בתורה "ובחוקותיהם לא תלכו" [הק] (א).
• הכוונה היא למעשים ייחודיים, המבוצעים בהתאם להנחיות הדתיות שלהם. כגון הבאת עץ אשוח לבית יהודי, במהלך החג שלהם [א].
• אין ללבוש בגדים כמו בגדי כמרים או בגדים אחרים המיוחסים להם [א] (ב).
• אין לעצב את שיער מרכז הראש בצורת עיגול, מכיוון שכך נהגו עובדי עבודה זרה [ב].
• כמו כן, אין להתלבש בבגדי פריצות [א].