הלכות נידה

הלכות נדה סימן קפ"ו

דיני בדיקת אשה בין לפני תשמיש בין לאחר תשמיש, ובו ה' סעיפים.

בסימן קפד ראינו, כי יחסי אישות נאסרו מדרבנן, בעונה שהאשה צפויה לקבל בה את וֶסתה. בסימן זה נלמד הרחקה נוספת שתיקנו חכמים כדי לשלול ביאה על הנדה, והיא, חובת הבדיקה לפני ואחרי התשמיש. הבדיקה לפני תשמיש תוודא, שאכן אין לה דם. וזו שאחר התשמיש, תברר כי הווסת לא הופיע בשעת התשמיש. דיני בדיקות אלה, יוסברו בסימן זה.

סעיף א'

אשה שיש לה ^א וסת קבוע, אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש (א). ^ב ואדרבה, אין לה לבדוק בפני בעלה בשעת תשמיש, כדי שלא יהא לבו נוקפו (ב). ^ג והרמב"ם ז"ל מצריך לבדוק אחר תשמיש, היא בְּעֵד אחד והוא בְּעֵד אחד, ולראות בהם שמא ראתה דם בשעת תשמיש (ג). ולדעתו, ^ד הצנועות בודקות עצמן אף קודם תשמיש (ד). (וסברא הראשונה היא עיקר, וכן נהגו (ה)) (רוקח והגהות מיימוני ורוב המורים).

^א טור בשם ר"ת והרב המגיד בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א, וכרבא דאמר כי שניא ההיא לטהרות, נדה דף טז ע"ב, וכן הסכמת הפוסקים חוץ מהרמב"ם. ^ב כדפשט רב יהודה שם י"ב ע"א. ^ג בפ"ד מהל' איסורי ביאה. והא דמוקי לה בגמרא באשה עסוקה בטהרות, ס"ל דקאי אעדים דלפני תשמיש. ^ד שם.

• ולא לאחר תשמיש – אשה שיש לה וֶוסת קבוע, אינה צריכה לחשוש כלל שאולי בא המחזור החודשי בשעת תשמיש, שלא בזמנו הקבוע, ולא צריכה לבדוק.
• כדי שלא יהא לבו נוקפו – שלא יקבל רגלים קרות, ויבטל את יחסי האישות, אף שחייב בהם.
• שמא ראתה דם בשעת תשמיש – ואף שמן התורה אינה נאסרת מדין נדה, ללא הרגשה. יתכן שהרגישה בעת התשמיש, וסברה שהתשמיש גרם הרגשה זו.
• הצנועות בודקות עצמן אף קודם תשמיש – כדי לוודא שאין להם דם. ולרמב"ם, כל דם שנמצא בתוכה, חזקה שבא בהרגשה. על כן, אף שיש לה וֶוסת קבוע, ראוי שהנוהגות במידת חסידות, תבדוקנה לפני תשמיש.
• וכן נהגו – גם האשכנזים וגם הספרדים, אינם בודקים. לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש, כדעה הראשונה של המחבר.

סעיף ב'

(ו) ^ה אם אין לה וסת קבוע, שלשה פעמים הראשונים צריכין לבדוק קודם תשמיש (ז) ואחר תשמיש, הוא בְּעֵד שלו (ח) והיא בְּעֵד שלה, ואם הוחזקה באותם שלשה פעמים שאינה רואה דם מחמת תשמיש, שוב אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש (ט). ^וולהרמב"ם ^ז והרא"ש, כל זמן שאין לה וסת צריכה היא בדיקה לעולם, קודם תשמיש ואחר תשמיש (י), ^ח והרמב"ם מצריך שגם הבעל יבדוק עצמו אחר תשמיש (יא). הגה: ואין צריכין לבדוק עצמם אחר כל תשמיש ותשמיש שעושין בלילה אחת, אלא מקנחין עצמן כל הלילה בעד (יב), ולמחר צריכין בדיקה, ואם נמצא דם טמאה (ב"י בשם הרמב"ם פ"ד). קנחה עצמה בעד, ואבדה (יג), לא תשמש עד שתבדוק עצמה (יד), הואיל ואין לה וסת (שם).

^ה כדעת הרי"ף והרמב"ן והרשב"א, וכרבי חנינא בן אנטיגנוס בברייתא, שם דף י"ב ע"ב. ^ו שם בפ"ד. ^ז שם בפסקיו ספ"ק דנדה. ^ח שם בפ"ד.

• הקדמה לסעיף – מיעוט נשים נעשות נידה, בכל פעם שמקיימות יחסי אישות. כי ההתרגשות של התשמיש, גורמת לדימום. זו בעיה גדולה, האוסרת על בני הזוג לחיות ביחד, מאחר ואינם יכולים לקיים יחסי אישות בהיתר. בימינו יש טיפול תרופתי, שפותר את הבעיה. אבל בעבר, לא היה פתרון כזה, והיו חייבים להתגרש.
• צריכין לבדוק קודם תשמיש – כדי לוודא, לפני התשמיש, שהיא נקיה מדם. ואם ראו דם אחר התשמיש, ברור שהתשמיש גרם ליציאתו.
• הוא בְּעֵד שלו – העֵד הוא פיסת בד לבן נקי, והבדיקה היא קינוח האיבר, ווידוא שאינו מוכתם בדם.
• ולא לאחר תשמיש – כי מלבד ימי הפרישה, אין לחשוש שתראה בגלל תשמיש.
• קודם תשמיש ואחר תשמיש – זו שוֶסתה אינו קבוע, צריכה לחשוש בכל זמן, שמא תראה בשעת תשמיש.
• יבדוק עצמו אחר תשמיש – כי למרות שהוכתם העד שלה, יתכן שיצא דם מועט בלבד, והוא לא ייראה.
• מקנחין עצמן כל הלילה בעד – כלומר גם בשלש הפעמים הראשונות, אין צורך לבדוק בכל תשמיש הנעשה בלילה זה.
• ואבדה – לפני שהסתכלה בו.
• עד שתבדוק עצמה – בשלוש הפעמים הראשונות, לפי הדעה ראשונה. ולפני כל תשמיש, לפי שיטת הרמב"ם. להלכה פוסקים כדעה ראשונה, ואין צורך לבדוק אלא בשלוש הפעמים הראשונות.

סעיף ג'

^ט אשה שאינה רואה בפחות מי"ד ימים אחר טבילתה, אבל לאחר י"ד ימים אין לה קבע, עד י"ד יום דינה כדין אשה שיש לה וסת (טו).

^ט תרומת הדשן סימן רמז.

• כדין אשה שיש לה וסת – גם לשיטת הרמב"ם, בימים שהיא בטוח לא רואה, אינה חייבת לבדוק. כגון אשה שכל עוד לא חלפו 25 ימים, מהראייה האחרונה, הווסת שלה ודאי אינו מגיע [ורק אחר כך, בעשרת הימים שבין 25 ובין 35, הווסת מגיע], נחשבת כאישה שיש לה וסת קבוע. ולפני שחלפו 25 יום, אינה חייבת בבדיקה אפילו לשיטת הרמב"ם.

סעיף ד'

^י יש לאדם להניח את אשתו שתבדוק בעד שלו, מתוך שנאמנת על שלה, נאמנת על שלו (טז).

^י הרמב"ם שם בפ"ד דין י"ד.

• נאמנת על שלו – כלומר, יכולה לבדוק את העד שלו, ולראות אם יש בו דם. ואם תאמר שאין בו דם, יש להאמין לה, ואין צורך לבדוק בעצמו.

סעיף ה'

אם ראתה דם מחמת תשמיש שלש פעמים רצופים (יז), אסורה לשמש לעולם עם אותו בעל, ויתבאר בסימן שאחר זה (יח).

• שלש פעמים רצופים – מיד בתחילת הנישואים.
• ויתבאר בסימן שאחר זה – שם נבאר דין זה. אמנם כאמור, בימינו ניתן לפתור בעיה זו, באמצעים רפואיים.

דיני בדיקת אשה בין לפני תשמיש בין לאחר תשמיש (קפו)

• אשה שיש לה וסת קבוע, אינה צריכה לבדוק עצמה, לא לפני תשמיש, ולא לאחריו [א].
• אישה שאין לה וסת קבוע, תבדוק עצמה, בשלוש הפעמים הראשונות אחר שנפסק דם הבתולים, לפני התשמיש ואחריו. וגם בעלה יבדוק עצמו אחר התשמיש. ואם לא ראו דם, בטלה חובת הבדיקה בהמשך, ואינם צריכים לבדוק כלל [ב].