סימן תקנ"ח – במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר, ובו סעיף אחד

סעיף א

^אבתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין (א) בליל עשירי ויום עשירי. הגה: ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר (ב) (הגהות מיימוני); אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר לאכול בשר ויין יום שני (ג), אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום (ד) (מהרי"ל).

^אברייתא תענית כט ע"א.

(א) ושלא לשתות יין – אבל גילוח רחיצה וכיבוס מותרים מיד. הסיבה שנהגו להימנע מאכילת בשר ושתיית יין היא, משום שהם משמחים את האדם. ולדעת המחבר, מנהג זה אוסר בשר ויין משך כל היום העשירי[1]. ובסעודת מצוה מותרים כל הקרואים לאכול בשר.

(ב) ולא יותר – ספרדים רבים סומכים בזה על שיטת הרמ"א, ומקילים כבר מחצות.

(ג) יום שני – כי זה כבר יא אב.

(ד) מפני אבילות של יום – כי למוצאי התענית יש שייכות מסוימת לתענית, אבל הספרדים לא נהגו בחומרה זו.

במוצאי תשעה באב אין אוכלים בשר (תקנח)

א. אין לאכול בשר ולשתות יין כל יום י' אב [א].

ב. מנהג אשכנזים להתיר מחצות היום [א].

ג. ספרדים רבים נוהגים בזה כמו האשכנזים [א].

ד. כיבוס וגילוח ושאר מנהגי אבלות מותרים מיד, אלא שיש נוהגים להחמיר עד חצות היום למחרת [הערה 1]. 

ה. אם תשעה באב נדחה ליום ראשון, למנהג אשכנז אין אוכלים בשר בליל י"א אבל הספרדים לא נוהגים בחומרה זו.

[1] המשנה ברורה הביא מנהג שונה, לפיו נמנעים גם מכיבוס וגילוח מקל וחומר, שהרי בשר ויין נאסרו מדין הגמרא רק בסעודה מפסקת. אמנם המיקל על פי המחבר והרמ"א, שהביאו רק  את מנהג הנמנעים מבשר ויין, יש לו על מי לסמוך, על פי הסברא שהבאנו. ועיין ביאור הלכה ד"ה עד חצות היום.