חציצה שהאישה מעוניינת בה

2. מדוע מיעוט ואינו מקפיד אינו חוצץ

כוכב יעקב, יח שבט תשפב

לכבוד הרב שליט"א,

שלום וברכה.

אתמול בערב, נהניתי מאוד לשמוע את שיעורו של כבודו, שהיה מלא וגדוש במקורות ובהסברים בהירים.

כדרכה של תורה, אבקש להעיר על אחת הנקודות ששמעתי. הנה הסביר כבוד הרב, כי הסיבה בגללה "מיעוט ואינו מקפיד" אינו חוצץ מעיקר הדין, היא: בגלל שהגורם לחציצה, נחשב כחלק מגוף האדם. ולאור הסבר זה, קיימות אפשרויות רבות להקל בהיתר אשה לבעלה, כפי שהביא כבודו.

אלא שהוסיף הרב, כי במקרים בהם החציצה נצרכת לזמן קצר, אי אפשר להקל על פי זה, כי מי יכול להגדיר גבס או פלסטר כחלק מן הגוף. על כן קשה מאוד להקל בזה, מלבד במקרים שממש אין ברירה כלל.

אמנם לעניות דעתי אין כל צורך בהסבר זה, כיון שבדיני חציצה, לא הקפידה תורה אלא על רובו ומקפיד, שהיא הלכה למשה מסיני (סוכה ו, ב ברש"י ד"ה דבר תורה), ומיעוט ומקפיד אינו אסור מעיקר הדין, כי התורה אסרה רק רובו ומקפיד, ואין זו אלא גזירה דרבנן. ובמיעוט ואינו מקפיד, חכמים לא גזרו כלל, כמפורש בגמרא (נדה סז, ב):

אמר ר' יצחק דבר תורה רובו המקפיד עליו חוצץ, רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד, משום רובו המקפיד, וגזרו על מיעוטו המקפיד, משום רובו המקפיד. ולגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד, משום מיעוטו המקפיד? היא גופה גזרה, ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?!

נמצא כי אין איסור כלל במיעוטו ואינו מקפיד, ויש לטהר לאשה בטבילה, למרות שיש לה גורמי חציצה שונים, אם הם מיעוטו ואינו מקפיד. וההיתר אינו מבוסס על הגדרת הגורם החוצץ כ"חלק מן הגוף", אלא על העובדה שחציצה כזו, אינה מוגדרת חציצה, לא מן התורה, ולא מדרבנן.

על פי הבנה זו, השיטות המקילות הגיוניות מאוד. כי אין כאן קולא, אלא חציצה כזו, פשוט לא נאסרה. וכשבאה אשה לשאול, מן הראוי להימנע ולא להעניק תחושה שהדבר בעצם אסור, אבל ניתן להקל בו, כאשר הוא באמת מותר. אלא צריך להשתדל לתת לה הרגשה, שהדבר ממש מותר, בגלל שזה אכן מותר.

נקודה חשובה נוספת, עליה אבקש להעיר:

לאחר השיעור של כבוד הרב, התקיים שיעור על תופעת הטבילה אצל נשים שיש להן הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). מלבד השאלות שהועלו בשיעור, אני עצמי נוכח לפעמים, בשאלות של טובלות, הנוהגות להחמיר בצורה לא הגיונית.

בפוגשי במקרים אלה, אני מסביר להן, כי מדין תורה, רק רוב ומקפיד אסור, ומיעוט ומקפיד, אינו אלא מדרבנן. בעוד שמיעוט ואינו מקפיד מותר, וכן פסק המחבר להלכה בדיני כלים (סימן קכ סעיף יג): "הָוֵי מִעוּטוּ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, וְאֵינוֹ חוֹצֵץ". ואף שיודע אני שהרמ"א^[1] כתב לאסור, הדבר ברור שזו רק חומרא בעלמא, כי אין אפשרות לחלוק על התלמוד, שם אמרו בפירוש, שחציצה כזו מותרת לגמרי^[2].

כפי שהניסיון מעיד, הסבר זה מסייע רבות להשקיט את מצפונן של נשים יקרות אלה. ונחוץ לדעת היתר זה, כי לפעמים אנו גורמים או אפילו יוצרים את הטורדניות הכפייתית (OCD). על כן יש נחיצות רבה בפרסום דבר זה. וצריך לומר להן את האמת, כדי להרגיע ולמנוע מחלות נפש.

אשמח לקבל את תגובת הרב על דברי.

בברכה ובכבוד רב

שאול דוד בוצ'קו

[1].    יורה דעה סימן קצח סעיף א.

[2].    ועיין בנודע ביהודה (מהדורא תניינא אבן העזר סימן עט), שם דן אם לחוש לצוואת רבי יהודה החסיד בעניין נישואין בשמות דומים, ומסיק כי חז"ל לא חשו לזה (הגם שהעניין עצמו כלל לא נידון בגמרא), וכתב בזה"ל: "דע תלמידי החביב ויהיו דברים הללו חקוקים על לוח לבך לזכרון, הכלל הגדול שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד, והאומר דבר לסתור קוצו של יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל. ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה בלי ספק, שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד, חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו, שלא דבר רק לשעה וכו'" עיי"ש.